כללי

1. בדיון מיום 13.7.15 נתנו הצדדים הסכמה להצעת בית המשפט לפיה:

"לעניין ליקויי הבנייה – יינתן פסק דין בדרך של פשרה ללא הנמקה בטווח שבין 2,000 ₪ ל 13,000 ₪. פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק.

לעניין היסודות – יינתן פסק דין בדרך של פשרה, אך פסק הדין יהיה מנומק. פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק ולאחר טיעונים בכתב מטעם הצדדים.

...

הודעת צד ג'1 וצד ג'2 – תדחה.

הודעת צד ד' – תדחה.

לעניין ההוצאות יגישו הצדדים טיעונים..." (עמ' 26-27 לפרוטוקול, להלן: "הסכמת הצדדים").

2. הסכמת הצדדים מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

לעניין ליקויי הבנייה –

3. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, בטווח שבין 2,000 ₪ לבין 13,000 ₪.

לאחר שבחנתי את החומר שבפניי, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הריני קובעת כי בגין הליקויים, ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 7,500 ₪.

לעניין היסודות –

4. בכתב התביעה טענו התובעים כי :

"על הנתבעים לשפות את התובעים בגין השימוש ביסודות ושלד הבניין בסך של 51,000 ₪. יחד עם זאת יצוין כי הנתבעים שילמו לתובעים סך של 5,000 ₪ בגין השימוש ביסודות בלבד, אשר על כן השיפוי לו זכאים התובעים הינו בסך של 46,000 ₪." (סעיף 15 לכתב התביעה).

בסיכומיהם, ציינו התובעים כי העתירה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בגין השימוש שעשו בתשתית השלד והיסודות הקיימים של הבניין, היא מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט -1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

יצויין, כי בתצהירו של התובע אין התייחסות לנושא שימוש הנתבעים ביסודות ובשלד הבניין.

לביסוס תביעתם צרפו התובעים חוות דעת של המהנדס יאיר אברהמי.

הנתבעים טוענים, כי אינם מחויבים בכל תשלום בגין היסודות ושלד הבניין.

5. לאחר שבחנתי את החומר שבפני, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הריני קובעת כי אין מקום לחיוב הנתבעים בתשלום עבור השימוש ביסודות ושלד הבניין.

ואנמק בקצרה:

מתצהיר הנתבע, אשר לא נסתר, עולה כי בשנת 2005 הושגה הסכמה בין התובעים לנתבעים בדבר מינוי שמאי מקרקעין, מר ערן עומר (להלן: "השמאי עומר"), אשר יחווה דעתו באשר לאומדן עלויות השימוש ביסודות וחלוקה בהוצאות. השמאי עומר קבע בחוות דעתו, כי בגין השימוש ביסודות, על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 10,500 ₪ (מוצג 10 לראיות הנתבעים).

מן החומר שבפני עולה, כי ביום 14.8.05 שילם הנתבע 1 לתובע 1 סך של 5,000 ₪ וכן שילם את חלקם של התובעים בשכר טרחת השמאי עומר בסך 1,300 ₪ (מוצג 12 לראיות הנתבעים). בתאריך 16.8.06 הצהיר התובע 1 כי קיבל מהנתבע 1 שיק ע"ס 4,300 ₪ המהווה את היתרה הסופית של הפיצוי שקבע השמאי עומר. עוד אישר התובע 1 כי אין לו עוד תביעות מהנתבעים בגין השימוש ביסודות (מוצג 13 לראיות הנתבעים).

כאמור, מאחר שתצהיר התובעים לא כלל כל התייחסות לסוגיית היסודות, לא נסתרה גרסת הנתבעים בדבר היעדר חבות לפיצוי נוסף בקשר ליסודות ושלד בניין. כך גם לא הונחה תשתית עובדתית לביסוס טענות התובעים כפי שהועלו בסיכומים מטעמם כמו גם לביסוס העלויות שצוינו בחוות דעת המהנדס מטעמם.

לאור האמור, לא מצאתי כי התובעים זכאים לתוספת השתתפות מטעם הנתבעים בגין שימוש ביסודות ובשלד שבצעו התובעים בקומת הקרקע, מעבר לסכומים ששולמו על ידם על פי חוות דעת השמאי עומר.

לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד –

6. הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330 (1992). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)).

יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה. בין היתר ראוי להביא בחשבון את האופן בו הסתיים ההליך (הסכמה או פסק דין), את המועד והשלב הדיוני בו הסתיים ההליך ואת סבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בטיב העניין. (בג"צ 891/05 תנובה נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (30.6.05)).

7. בענייננו, אין ספק כי נגרמו לצדדים הוצאות רבות כתוצאה מניהול ההליכים, הגשת כתבי טענות, התייצבות לדיונים ולישיבת גישור ותשלום למומחה מטעם בית המשפט.

מאידך גיסא, ההליך הסתיים בטרם התקיים דיון הוכחות, כך שנחסך זמן שיפוטי ונמנעה התדיינות נוספת בין הצדדים.

8. באשר לתביעה העיקרית-

בסופו של יום התקבלה התביעה ע"ס 7,500 ₪, בעוד שהתביעה הוגשה התביעה ע"ס 181,550 ₪. משמעות הדברים היא, כי חלק הארי של התביעה נדחה למעשה. בגין חלק התביעה שנדחה, יש מקום לחיוב התובעים בהוצאות הנתבעים.

בנסיבות העניין, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הריני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים, הוצאות לרבות שכ"ט עוד, בסך כולל של 7,500 ₪.

9. באשר להודעת צד ג-

בהתייחס לצד ג' 1 –

צד ג' 1 לא היה נוכח בדיון האחרון ולא הגיש סיכומים מטעמו. בנסיבות העניין, אינני פוסקת לזכותו הוצאות.

בהתייחס לצד ג' 2 –

צד ג' 2 הינו אדריכל ומפקח. צד ג' 2 טוען כי הוא מיוצג מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית, כאשר דמי ההשתתפות העצמית שעליו לשלם הם בסך 5,000 דולר ללא קשר לתוצאות ההליך.

הודעת צד ג' נשלחה בהתאם לסכום התביעה העיקרית, ובסופו של דבר, נדחתה.

כעיקרון, נוכח התביעה שהוגשה נגד הנתבעים, לא ניתן לבקר את עצם משלוח הודעת צד ג' על ידם, ואולם לא היה מקום להעמידה על הסכום בו נשלחה שכן המחלוקת בנושא היסודות ושלד הבניין , לא הייתה רלבנטית לצד ג' 2.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, הריני מחייבת את שולחי הודעת צד ג' (הנתבעים) לשלם לצד ג' 2 הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪.

10. באשר להודעת צד ד'-

צד ג' 2 שלח הודעת צד ד'. צד ד' הינו מהנדס קונסטרוקציה. צד ד' טוען כי למרות טענתו כי לא נפל פגם בתוכניות הקונסטרוקציה ובפיקוח העליון מטעמו, בחר צד ג' 2 להמשיך בניהול ההליך נגדו תוך שהוא מסב לו הוצאות.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, הריני מחייבת את שולח הודעת צד ד' (צד ג' 2) לשלם לצד ד' הוצאות, לרבות שכ"ט, בסך 2,500 ₪.

סוף דבר

11. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 7,500 ₪.

יתרת התביעה – נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪.

הודעת צד ג' – נדחית.

שולחי הודעת צד ג' (הנתבעים) ישלמו לצד ג' 2 הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪.

הודעת צד ד' – נדחית.

שולח הודעת צד ד' (צד ג' 2) ישלם לצד ד' הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.