לפניי בקשת הנתבעים מס' 2 ו-3 לביטול פסק הדין, ואני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה. נגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ניתן פסק דין ביום 23/4/12, כאשר הנתבע לא חתם על אישור המסירה, וכתב התביעה הודבק במען רח' קניאל 11/97, חיפה. פסק הדין נגד הנתבע מס' 3 ניתן ביום 7/8/12 על סמך אישור מסירה בדואר רשום, חתום על ידו, ברח' חביבה רייך 28 בחיפה.

עניינה של התביעה חוזה שכירות, לפיו שכר הנתבע מס' 1, דני ויטומסקי, את דירת המשיב, והמבקשים ערבו להתחייבויותיו של השוכר. התביעה הוגשה בגין הפסקת תשלום דמי שכירות (29,000 ₪ עבור חמישה חודשים), גרימת נזק ולקיחת חפצים מהמושכר (35,200 ₪ בצירוף מע"מ לפי הצעת תיקון), אי תשלום ארנונה (בסך 10,474 ₪), פיצוי מוסכם בסך 5,000 דולר (18,750 ₪). סכומי החיובים עולים על סכום התביעה, אך הוא צומצם לסך 75,000 ₪ על מנת להיכנס למסגרת סדר הדין המהיר.

התביעה הוגשה מלכתחילה גם נגד עיריית חיפה להסבת החיובים על שם הנתבע מס' 1, ולאחר מתן פסקי הדין, התביעה נגד העירייה נמחקה בהסכמה, לפי הסדר דיוני בין הצדדים.

המבקשים אישרו כי חתמו לנתבע מס' 1 ערבות להסכם שכירות לצורך פתיחת פאב. המבקשים טענו כי ערבותם הוגבלה לסכום של 20,000 ₪ וכי חתמו גם על שטר חוב בסכום זה. המבקשים טענו כי הנתבע מס' 1 השקיע כספים רבים בשיפוץ התאמת המושכר לצרכי השכירות, לאחר שהמושכר נמסר ע"י המשיב במצב מוזנח. המבקשים טענו כי הנתבע מס' 1 לא יכול היה לעמוד בדרישות המשטרה לצורך קבלת רישיון עסק, ופנה למשיב בבקשה לסיים את תקופת השכירות.

לעניין אי הגשת כתב הגנה טען המבקש מס' 1 כי בזמן ביצוע ההדבקה שהה בחו"ל, אימו שאינה שדוברת עברית אישרה כי מישהו חיפש אותו, אך לא הבינה במה מדובר. המבקש מס' 1 טען כי ההדבקה אינה מעידה על מסירה בפועל, וצירף צילום דרכון לפיו יצא את הארץ ביום 17/1/12 וחזר ביום 13/2/12 (המסירה בהדבקה בוצעה לאחר ביקורים בתאריכים 19/1/12, 25/1/12 ו-30/1/12). המבקש מס' 2 מאשר כי קיבל את המסירה בדואר רשום וטוען כי פנה לנתבע מס' 1 שהבטיח לטפל בעניין. המבקש מס' 2 טוען כי לכתב התביעה שקיבל לא צורפה הזמנה לדין ולא צורפו נספחים.

המבקשים טוענים גם כי למרות שפסק הדין ניתן בהעדר הגנה, היה על בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחת תביעתו, שהינה בחלקה נזיקית.

המשיב הגיש תגובה, בה שלל את טענת המבקשים להגבלת סכום ערבותם, בהתחשב בחתימתם על חוזה השכירות ללא הגבלת סכום הערבות. המשיב ציין כי שני המבקשים הודו בתצהיריהם בקבלת כתב התביעה, וכי המבקש מס' 3 לא צירף תצהיר של אימו, ולא טרחו להגיש כתב הגנה ולהעלות את טענותיהם, המשיב טוען כי משלא עמד הנתבע מס' 1 בהתחייבויותיו זכאי המשיב לתבוע את הערבים, ובמיוחד לאחר שהנתבע מס' 1 עזב את הארץ.

לגוף התביעה טוען המשיב כי היה על הנתבע מס' 1 לבדוק את מצב המושכר טרם כריתת ההסכם, כי הנתבע מס' 1, השוכר, לא העלה את הטענות שמעלים הערבים, כי סכום התביעה נתמך בהצעת מחיר לעניין הנזק, ולכל היותר מבקש ב"כ המשיב לחייב את המבקשים בהפקדת סכום התביעה בניכוי סכום הנזק, בסך כ-60,000 ₪.

בתגובה לתגובה חידד המבקש מס' 1 את טענתו לפיה כתב התביעה לא נמסר לאימו, שני הנתבעים מכחישים שקראו את הסכם השכירות עליו חתמו וטוענים כי לא הוסבר להם דבר. מנגד טוענים המבקשים כי המשיב הסביר להם באופן מפורש, ברור ונהיר כי ערבותם הינה ע"ס 20,000 ₪, וכי לכך היתה מכוונת גמירות דעתם. המבקשים חוזרים על טענתם לפיה הנזק והקשר שלו לנתבע מס' 1 לא הוכח, וכי הנתבע השקיע במושכר ולא גרם לו נזק. תגובת המשיב והתגובה לתגובה מטעם המבקשים לא נתמכו בתצהירים, אף שהם רצופים טענות עובדתיות.

בדיון, שהתקיים לפניי ביום 9/7/13, הודע לי כי נגד המבקש מס' 1 ניתן צו כינוס נכסים ובדיקת המרשם מגלה כי אכן צו כינוס נכסים ניתן ביום 2/7/13 בתיק פש"ר 51231-05-13, על כן ההליכים נגד מבקש זה מעוכבים, ובסמכותי להכריע רק בבקשת המבקש מס' 2.

לאחר החקירה הנגדית הממושכת לשני המבקשים, התברר כי שניהם קיבלו את כתב התביעה. המבקש מס' 2, מר אגרונוב, השיב בהתחמקות, טען כי לא קיבל הזמנה לדין, אך הוכח מעבר לכל ספק כי ביום 20/5/12 קיבל מעטפה מעו"ד תירוש, ב"כ המשיב (סעיפים 11 ו-13 לתצהירו ונספח ג' לתצהיר), ובה היה לכל הפחות כתב התביעה (פרוטוקול, עמ' 2, ועמ' 4, שורות 4-8, שורות 17-19).

אני קובעת כי אין בכך שהמבקש לא קיבל, כטענתו, הזמנה לדין או אף את נספחי כתב התביעה כדי לפטור אותו מהחובה להגיש כתב הגנה משני טעמים: האחד, התברר כי המבקש ובא כחו אינם מהססים להכחיש שקיבלו כתב תביעה (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 7-8, שורות 22-31, עמ' 3, שורות 1-2), למרות שהמבקש קיבל אותו בדואר רשום והודה בכך בתצהיר ולאחר מכן בדיון (פרוטוקול, עמ' 4, יש לשים לב שבשורה 6 כתובה התשובה). הטעם השני הינו כי בקבלת "פרשת התביעה" במעטפה של משרד ב"כ המשיב היה די על מנת להביא לידיעת המבקש כי הוגשה נגדו תביעה ולאפשר לו להתגונן כלפיה. כראיה, המבקש ידע שעליו לפנות לחברו, הנתבע מס' 1, ולעו"ד, הוא מסר את שני המסמכים שקיבל לעו"ד, אך משום מה, רק לאחר שקיבל את פסק הדין הבין כי עליו לפעול וכדבריו: "אני יודע שברגע שקיבלתי שאני צריך לשלם פניתי לעורך הדין" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 11-12). כבר נקבע: "שכאשר הוכח כי בעל-דין ידע על החלטה של בית-משפט, לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה" (בר"מ 1299/02 תפנית אורטופדיה נ' קופ"ח לאומית, פ"ד נו(4) 769). ועוד נקבע כי לא תתקבל טענת אי המצאה אם היו בידי בעל הדין מלוא הנתונים ומלוא האמצעים להגיב לכתב בי הדין שהומצא לו, והדבר ייחשב להפעלה בחוסר תום לב של כללי סדר הדין האזרחי (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2), 440).

מכאן אני דוחה את טענת המבקש לפיה מאחר ולא קיבל הזמנה לדין יחד עם כתב התביעה לא חלה עליו חובה להגיש כתב הגנה, וקובעת כי היו בידיו כל האמצעים להגיש כתב הגנה (פניה לב"כ המשיב או לבית המשפט לקבלת המסמכים החסרים), ובקשתו תידון משיקול דעת בית המשפט ולא מחובת הצדק.

טענת המבקש כי עקב אי קבלת הזמנה לדין ואי ידיעת הוראות התקנות פנה לחברו, הנתבע מס' 1, שהבטיח לו כי הוא מטפל בעניין, ולא ידע כי עליו לפנות לעו"ד עד שקיבל את פסק הדין, הינה טענה קלושה ודחוקה, ולא יעלה על הדעת כי נתבע בגיר, המקבל פרשת תביעה, ששמו מתנוסס עליה כנתבע, לא ידע כי עליו לפעול בצורה כלשהי. אני רואה בהתנהלות המבקש למצער עצימת עיניים, ועל מנת לא להחמיר עימו איני קובעת כי התנהלותו הכוללת, כפי שבאה לידי ביטוי בטענותיו בדיון, מהווה התחמקות, זלזול בהליך ונסיון להכביד עליו.

ממילא הנימוק למחדל הינו השיקול המשני בבקשה לביטול פסק דין, ועל כן ולאור קביעתי בעניין הטעם למחדל, אבחן את נימוקי ההגנה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431).

נימוקי ההגנה הועלו בפירוט, לא נסתרו בחקירה הנגדית, ומקימות למבקש הגנה סבירה עד לסכום 20,000 ₪.

המשיב לא הגיש תצהיר בתמיכה לתגובה, ובתיק קיים רק תצהירו המפנה, שתמך בכתב התביעה. הטענה לנזקים, שגרם הנתבע מס' 1 למושכר, אינה נתמכת בדבר למעט הצעת מחיר מחודש דצמבר 2011, כאשר אין חולק כי הנתבע מס' 1 עזב את המושכר בסוף חודש מרץ 2011. אין תמונות, אין אישור תשלום בגין ביצוע התיקונים או חלקם, ולא נסתרה טענת המבקש, שנתמכה גם בתצהיר הנתבע מס' 2 לפיו הנתבע מס' 1 דווקא השקיע רבות במושכר, ושיפץ אותו עם כניסתו, וכי המושכר נמסר לו בצורה מוזנחת. לא ניתן לדעת מה ארע במושכר מעת עזיבת הנתבע מס' 1 ועד לקבלת הצעת המחיר, שצורפה לכתב התביעה, במשך תשעה חודשים.

המבקש לא העלה כל טענת הגנה ביחס לדמי השכירות, שלא שולמו, למעט טענה כללית וסתמית לפיה הנתבע מס' 1 משלם תשלומים באמצעות עו"ד (פרוטוקול, עמ' 3, שורה 9-11). המבקש לא טען זאת בתצהירו.

המבקש לא העלה כל טענה לעניין חובות הארנונה ולא לעניין הפיצוי המוסכם.

המבקש העלה טענת הגנה משמעותית, שלא נסתרה, ולפיה נאמר לו ע"י ב"כ המשיב כי ערבותם של המבקשים מוגבלת לסך 20,000 ₪. טענת ההטעייה מתחזקת בקיומו של שטר חוב בסכום זה ומחקירתו הנגדית של המבקש, בה פירט כי בשיחה במשרד ב"כ המשיב דובר רק על ערבות בסך 20,000 ₪, וכי כך השיב ב"כ המשיב כשנשאל על כך מספר פעמים. עוד ציין המבקש כי הוחתם על ההסכם בחופזה מאחר וב"כ המשיב ביקש לסיים את שהותם של הערבים במשרדו עקב ויכוח על שכר טרחתו (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 16-32).

הסיכום הינו כי המבקש העלה טענה קלושה לטעם לאי הגשת כתב הגנה במועד, והציג הגנה ראוייה לבירור בעניין הנזקים למושכר, הקשר שלהם לנתבע מס' 1 ולעניין הגבלת סכום ערבותו יחד עם המבקש האחר לסך 20,000 ₪.

בנסיבות העניין, אני קובעת כי פסק הדין נגד המבקש מס' 2 יבוטל, בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט את הסך 20,000 ₪ או ערבות בנקאית לטובת המשיב בסכום זה, וזאת תוך 30 יום.

לא יופקד הסכום במועד, יינתן נגד המבקש פסק דין על סכום הקרן 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות יחסיות, ופסק הדין יבוטל רק ביחס ליתרת סכום התביעה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 25/5/14.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ד, 10 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.