ניתנה ביום 02 אוגוסט 2016

השופטת יעל אנגלברג שהם

1. בפסק הדין בערעור, שניתן ביום 22.6.16, נקבע כזאת:

"... בלקחנו בחשבון את האישור שהממונה נתנה לפיטורי המערערת במהלך הריונה השני, ואת דחיית טענות המערערת להפרות חוק השוויון שלא נמצא להן כל יסוד, מצאנו באיזון ראוי בין השיקולים השונים כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי הכולל למערערת על סך של 30,000 ₪.

...

משהתקבל ערעורה של העובדת בחלקו, יעמוד שיעור הפיצוי שישולם לה על סך כולל של 30,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק." (להלן: "פסק הדין"; הדגשה שלי - י.א.ש.)

2. ביום 5.7.16 הגישה ב"כ המערערת "בקשה להבהרת פסק הדין", במסגרתה ביקשה להבהיר האם הפיצוי בסך של 30,000 ₪ כולל את הסכום שפסק בית הדין קמא למערערת או שמא נוסף הוא לסכום שפסק בית הדין קמא.

3. המשיבה בתגובתה מיום 24.7.16 טענה כי אין ממש בבקשה וכי היא מהווה ניסיון ל"מקצה שיפורים". לעמדתה, פסק הדין ברור ומדבר בעד עצמו והוא קובע פיצוי כולל לשתי הערכאות גם יחד.

4. לאחר שנתנו דעתנו לבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות. ככלל, משסיים בית הדין את מלאכתו, אין לו סמכות לתת הבהרות או פירושים לפסק-דינו. כבר נקבע לא אחת כי "לא מצאנו בדין כל הוראה המאפשרת לבית המשפט או לבית דין, שנתן את פסק-הדין וגמר את מלאכתו, לתת הבהרות או פירושים לפסק דינו" וכי "משסיים בית משפט או בית-דין לדון בעניין פלוני ופסק את פסוקו, שאלת פירושו של הפסק אינה עוד נתונה לסמכותו" (בג"צ 897/78 אליהו יגאל - ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד ל"ג (2)6, 7; בג"צ 6103/93 סימה לוי ואח' - ביה"ד הרבני הגדול פ"ד מ"ח (4) 591, פיסקה 27; דב"ע מ"ו/3-80 מרום שירותי תעופה בע"מ - גדעון פינקלשטיין פד"ע י"ח 73, פיסקה 16).

5. למעלה מן הנדרש נוסיף, כי אף דעתנו היא כי משמעות פסק הדין ברורה, ולפיה הסכומים אשר נפסקו למערערת כפיצוי מהווים סכום פיצוי כולל בגין המחלוקות בין הצדדים ואין הוא נוסף על פסיקת בית הדין קמא. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

6. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ו (02 אוגוסט 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.