1. עסקינן בתובענה, במסגרתה ביקש התובע להכיר בפגיעה בידו הימנית כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

2. ביום 22.2.11 דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע, בין היתר מהנימוק כי הפגיעה נעשתה שלא במסגרת עבודתו, וכן מאחר ואין לראות בתובע מתנדב.

טענות התובע

3. לטענת התובע, במועד הרלוונטי הוא עבד כנגר עצמאי. התובע קיבל הזמנה מלקוח, ויצא לנגריה כדי לרכוש מדף במידות מיוחדות. בעת ניסור המדף בנגרייה עמד התובע ליד הנגר שניסר את המדף, ונפגע.

האירוע התאונתי התרחש תוך כדי ועקב עבודתו של התובע כנגר. לחילופין, יש לראות בתאונה כתאונה שהתרחשה בעשות התובע להצלת גוף או למניעת נזק או סכנה לגוף.

טענות הנתבע

4. לטענת הנתבע, אין להכיר באירוע כתאונת עבודה. המדובר בתובע אשר היה עובד עצמאי. לפיכך, עליו חל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו.

התובע הגיש תביעה לדמי תאונה אישית, אשר אושרה לו. ביום האירוע הנטען התובע לא עבד, אלא יצא לסידורים, וזאת עפ"י הצהרתו.

התובע גם לא הופנה לפעילות התנדבותית ע"י גוף מוסמך.

בכתב ההגנה טען הנתבע לשיהוי בהגשת התביעה לנתבע. טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבע, ולפיכך היא לא תידון.

דיון והכרעה

5. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להתקבל, ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

6. אין חולק, כי עסקינן בתובע, אשר היה בזמנים הרלוונטיים במעמד של עובד עצמאי. לפיכך, חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק אינה חלה עליו. על כן, רובץ לפתחו של התובע נטל הוכחה מוגבר בכדי להוכיח תביעתו.

הגדרתה של  "תאונת עבודה" לגבי עובד עצמאי הינה ע"פ האמור בסעיף 79 לחוק: "תאונה שארעה... תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

עובד עצמאי אינו נהנה מחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, ועליו להוכיח את שני תנאיו של סעיף 79 לחוק, כאשר המבחן שנקבע לצורך כך הוא האם נפגע בעת שעסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו.

ראה:

דב"ע  מה/0-128, זאב קליפר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 29;

דב"ע נז/0-42 יהודה שטרן נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל (2) 244.

בנוסף, נקבע בפסיקה, כי די שהמבוטח יוכיח כי הפעולה היתה נלווית לעיסוק, ולא בהכרח כי היתה שייכת מהותית לעיסוק עצמו.

ראה:

דב"ע שם/0-117, אברהם ישראל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 130.

7. במקרה דנן, לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים, ולאור העדויות שנשמעו, עולה כי נתקיימו דרישות החוק והפסיקה. ונפרט.

8. לאחר שמיעת עדותו של התובע, אנו מוצאים כי עדותו מהימנה עלינו עד מאד.

אנו מקבלים במלואה את גירסתו של התובע לקרות האירועים, כפי שתוארה על ידו בעדותו בפנינו. תוכן העדות תאם את האמור בתצהירו של התובע ובכתב התביעה.

גירסתו של התובע לא נסתרה בבית הדין במסגרת חקירתו הנגדית. התובע העיד באופן מדוייק וברור, וענה על שנשאל באופן מהיר וקולח. התובע השיב על כל שנשאל, ללא כל התמהמהות מצידו, וניכרו בעדותו אותות האמת. בנוסף, התובע השיב לשאלות ללא כחל ושרק, גם אם היו שאלות שלא היו נוחות לו.

לאור התרשמותנו זו, אנו מקבלים את גירסת התובע במלואה.

9. בנוסף לתובע, העיד בפנינו גם מר דודו פריאנטי, שהוא הנגר שעסק בניסור המדף בעת שנפגע התובע.

אנו מקבלים במלואה את עדותו של עד זה, אשר היתה מהימנה עלינו, ואשר גם בה ניכרו אותות האמת. האמור בעדותו של עד זה לא נסתר במהלך עדותו בבית הדין.

עדותו של עד זה חיזקה וביססה את גירסתו של התובע.

11. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים את התשתית העובדתית בהתאם לעדותו של התובע, כפי שיפורט להלן.

מן העדויות עולה, כי התובע עבד כנגר עצמאי, וזאת בלא שהעסיק עובדים. התובע היה מקבל הזמנה מלקוח, והוא היה האחראי הבלעדי על הביצוע וההרכבה.

במסגרת עבודתו, היה התובע רוכש חומרי גלם לשם הרכבת ארונות.

ביום 8.6.09 נדרש התובע לרכוש מדף כדי להתאימו לארון בהתאם להזמנת לקוח. התובע פנה לנגריית פריאנטי, ומסר את המידות המבוקשות ואת סוג העץ. יצויין, כי בנגרייה זו נהג התובע לרכוש חומרי גלם מזה מספר שנים.

התובע עמד ליד מר פריאנטי, בעת שזה ניסר את המדף בהתאם למידות המבוקשות ע"י התובע. לפתע התנתקה חתיכת עץ מהמסור, ועפה ופגעה בידו הימנית של התובע. בעת שהתובע ראה את שעומד לקרות, הוא ניסה לאחוז במדף כדי לבלום את הפגיעה, אולם לא הצליח. דא עקא, התרשמנו כי התובע היה נפגע בכל מקרה, גם אלמלא ניסה למנוע את הפגיעה.

התובע פנה לחדר המיון, קיבל טיפול רפואי ועבר ניתוח דחוף.

12. מן האמור לעיל עולה, כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב עבודת התובע. עם זאת, נוסיף להלן מספר הערות בנושאים שעלו במהלך הדיון בתיק.

13. התובע הגיש בתחילה תביעה לדמי תאונה, לאחר שהוטעה לחשוב כי זהו ההליך המתאים. התובע סבר לתומו, כי אם התאונה התרחשה לא בעת שהוא ביצע עבודת נגרות בנגרייה שלו, אזי אין עסקינן בתאונת עבודה. לפיכך, נקט בהליך אחר. מאוחר יותר הוסבר לתובע כי בהיותו נגר, אם הוא נפגע לא בעת שהוא מנסר עץ, אלא בכל סידור אחר במסגרת עבודתו, גם אז עסקינן בתאונת עבודה. ובמקרה דנן, היה התובע בעיצומו של סידור הקשור לעבודתו, רכישת מדף עץ לפי מידות.

בהקשר זה יצויין, כי בתביעה לדמי תאונה כתב התובע: "ביום הפגיעה יצאתי לסידורים לא עבדתי ניגשתי לקנות מדף מנגרייה של חבר תוך כדי חיתוך מדף של הנגר...נפגעתי".

ראשית, הוכח כי לא התובע כתב את הדברים, מאחר והיה מוגבל בכתיבה עקב התאונה. לפיכך, נעזר התובע במי מפקידי המוסד. התובע אינו איש דברים, והוא אף לא ניסח את הדברים.

יחד עם זאת, כוונת התובע היתה ברורה, והוא הסביר אותה בעדותו בפנינו; התובע התכוון כי ביום הפגיעה לא עבד בנגרייה שלו, אלא יצא לסידורים הקשורים לעבודתו, שהם למעשה רכישת מדף לפי מידות, לשם התקנתו אצל לקוח. כך הסביר התובע, ואנו מקבלים את הסברו.

נכון הוא כי התובע לא זכר במהלך עדותו בפנינו את פרטי הלקוח; דא עקא, לאור חלוף הזמן מאז ועד היום, הדבר מובן. בנוסף, השתכנענו כי התובע לא שמר רישומים ומסמכים בקשר להזמנה, ככל שהיו כאלה, מאחר והתובע היה מקבל הזמנה ומייד מבצע אותה. בנוסף, לתובע אין חשבונית שהנפיק עבור העבודה, מאחר ועקב הפגיעה לא ביצע את ההתקנה, ולכן לא קיבל כל תמורה.

14. הנה כי כן, בנסיבות העניין, השכיל התובע לעמוד בנטל המוגבר הרובץ עליו בהוכחת התאונה כקשורה למשלח ידו, וזאת בשים לב להיותו עובד עצמאי אשר נפגע במהלך עבודתו ועקב עבודתו.

היינו, התובע הוכיח כי עסקינן ב"תאונה שארעה... תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", וזאת כנדרש בסעיף 79 לחוק.

15. יש לציין, כי הנתבע לא גרס שהתובע לא נפגע. ב"כ הנתבע בסיכומיה הסכימה כי "התובע נפגע בעת שהיה בנגריית פריאנטי ביום 8.6.09". כל שטען פקיד התביעות, כמו גם הנתבע בהליך דנן, נגע לנסיבות הפגיעה, תוך טענה כי לאור נסיבות הפגיעה אין מדובר בתאונת עבודה.

לפיכך, אין מקום למינויו של מומחה בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לידו הימנית, והדבר נתון להחלטת הוועדה הרפואית שתדון בעניינו.

אחרית דבר

16. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל.

אנו קובעים כי האירוע התאונתי מיום 8.6.09 הינו פגיעה בעבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995.

17. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ בתוך 45 ימים מהיום.

18. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

19. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ב, 06 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.