<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד איריס מוריץ

הנאשם וב"כ עו"ד אסף בקרמן, סנגוריה ציבורית

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפת בת זוג, עבירה על סעיף 379+382(ב)(1) בחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

2. העובדות והראיות מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

3. לעונש העידה שוב גב' אנדלאו ימיסרץ' (להלן: "המתלוננת")- כי היא והנאשם נשואים כ-18 שנה, ולהם שני ילדים משותפים בני 7 ו12. האירוע נשוא כתב האישום הינו המקרה היחיד שבו הנאשם נהג בה בצורה אלימה, ובשבעה החודשים האחרונים חזרו להתגורר יחד. המתלוננת הצהירה כי לא עולה מסוכנות מהתנהגותו של הנאשם, ואינה מעוניינת שהנאשם יכנס לכלא, מכיוון שרצונה כיום הוא לגדל איתו את ילדיהם המשותפים.

4. בטיעוניה לעונש פרטה ב"כ המאשימה את נסיבות ביצוע העבירה, וטענה כי טווח הענישה כפי שנקבע בפסיקה הוא מאסר מאחורי סורג ובריח וענישה נלווית. והפנתה לע"פ 8314/03 שיהאד ופסיקה נוספת כדי לבסס את טענותיה.

עוד הוסיפה כי על פי תיקון 113 בחוק השיקול הדומיננטי הינו שיקול ההלימה המשקף את עיקרון הגמול תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם הם שלמות הגוף ושלמות התא המשפחתי וההגנה עליו. הפגיעה בערכים מוגנים אלה ממעשיו של הנאשם, הינה משמעותית, כיוון שמדובר באירוע אלימות מהרף הגבוה שבמדרג העבירה.

עוד טענה כי שיקול השיקום לא רלוונטי בעניינו של הנאשם, שכן הנאשם ניהל הוכחות ולא לקח אחריות בשום שלב על ביצוע העבירה, וטען כי המתלוננת לא דוברת אמת. אומנם המתלוננת טענה כי היא מעוניינת לחזור ולחיות יחדיו עם הנאשם, אך הוא צריך לשלם על המעשה שעשה. העובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי לא אמורה להוביל למסקנה כי אין להשית על הנאשם מאסר מאחורי סורג ובריח. לדבריה, מדיניות הענישה כפי שעולה מן הפסיקה שהוגשה לעיונו של בית המשפט, כי הוטלו מאסרים בפועל גם על נאשמים ללא עבר פלילי.

על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל למשך 10 חודשים, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס כספי משמעותי.

5. בטיעוניו לעונש טען ב"כ הנאשם כי העובדה שהנאשם בחר לנהל הוכחות אינה צריכה להיזקף לחובתו. החמרה בעונשו של הנאשם והשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, תוביל בסופו של יום לפירוק בית בישראל.

הנאשם נשוי למתלוננת כ-18 שנים, ובשבעה חודשים האחרונים הזוג חזרו למערכת זוגית ומגורים משותפים ומעשה העבירה הינו מעשה בודד ונקודתי שאינו מאפיין אותו. למעשה האירוע לא לווה בדברי איום, כפי שעלה בטיעוני המאשימה, אלא מדובר באירוע אלימות שנמשך מספר שניות.

המאשימה, במהלך ההליך הפלילי, הסכימה לחזרתו של הנאשם לביתו, מהטעם כי הוא אינו מהווה סכנה למתלוננת. מדובר באירוע אלימות מהרף התחתון, כשנאשם לא הסלים את האלימות, מכיוון שהנאשם הינו אדם ללא דפוסי התנהגות אלימים, הוא נעדר עבר פלילי, ומדובר בהסתבכותו הראשונה עם החוק, כשהליך המעצר ומשפטו היוו גורם מרתיע עבורו. בפועל העובדה כי הנאשם והמתלוננת חיים יחדיו ב-7 חודשים האחרונים גם כן, מלמדים על חוסר מסוכנות למתלוננת מצד הנאשם.

עוד ציין, כי הנאשם שהה במעצר מיום 21.12.11 ועד ליום 24.12.11, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא, ובהמשך הקלו את תנאיו כך שיכל לצאת לעבוד. מעצר הבית נמשך תקופה לא קצרה, עד שבוטל לבסוף כאשר הנאשם והמתלוננת חזרו להתגורר תחת קורת גג אחת.

עוד הוסיף וטען, כי הנאשם עובד ומפרנס את משפחתו בכבוד, כשהמתלוננת בעצמה העידה כי היא מבקשת שלא לשלוח את הנאשם לריצוי מאסר, מוביל למסקנה, שקיבלה ביטוי בפסיקה, כי אין לנתק את הנאשם ממשפחתו. מתחם הענישה בנסיבותיו של הנאשם מתמצה החל בענישה צופה פני עתיד וכלה במאסר בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות לקולא ,שלדעתו, יש לשקול בתוך מתחם העונש, וטען כי מדובר בנאשם לא צעיר, בעל מסוכנות נמוכה וניתוקו ממשפחתו באם יוטל עליו עונש מאסר, תפגע במשפחתו ותגרום לנזק בלתי הפיך. הנאשם חווה קשיי התאקלמות בעת עלייתו ארצה, ועבד בעבודות דחק עד שעות מאוחרות לשם פרנסת משפחתו.

על כן, עתר ב"כ הנאשם להשית על הנאשם ענישה צופה פני עתיד ולהסתפק במאסר על תנאי.

6. הנאשם ניצל את זכותו למילה האחרונה, וביקש את רחמיו של בית המשפט שיושת עליו ענישה מקלה. הנאשם ביקש סליחה וטען כי המקרה התרחש מכיוון שנהג לחזור לביתו בשעה מאוחרת, כשהיום הדבר אינו מתרחש, והבטיח שלא יחזור על מעשיו.

7. המדובר בתקיפת בת זוג, אשר בוצע על ידי הנאשם על רקע מריבה שפרצה בין בני הזוג, לגבי זהותו של אדם שהתדפק על דלתם בשעת לילה מאוחרת, שגרמה לחוסר שביעות רצון מצד הנאשם. בתי המשפט מצווים לנקוט כלפי אלו הנוהגים באלימות בענישה משמעותית. זאת ועוד האינטרס הציבורי מחייב הוקעתן של עבירות אלימות, ובמיוחד אלימות בתוך המשפחה, תוך הטלת ענישה מרתיעה.

בתי המשפט שולחים מסר ברור לציבור כולו כי, כל הנוהג באלימות, ייענש במיצוי הדין ויושם מאחורי סורג ובריח. יזכור כל מי שנוהג בבריונות באחרים, ובפרט באלה הקרובים אליו, כי לכך יש מחיר של שלילת החירות. ויפים הדברים שנקבעו בהקשר זה בע"פ 5641/09 מ"י נ' ברזנסקי- לא פורסם- ניתן ביום 22.3.10, בזו הלשון:

"תופעה נוראה זו אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה באלימות המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית. במסגרת זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. "חברתנו הפכה להיותה חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים" (ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן ([פורסם בנבו], 7.2.2005), יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן ([פורסם בנבו], 10.11.2009)".

הנה כי כן, בית המשפט נדרש למצות את הדין, עם אלה הנוהגים באלימות. זאת, על דרך של הטלת סנקציות, אשר יהיה בהם כדי להרתיע ולצמצם את התופעה. על אחת כמה וכמה יש לנקוט סנקציות משמעותיות כאשר מדובר בנאשם שהפעיל אלימות כלפי משפחתו.

8. מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם, בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בפסיקת בתי המשפט לגבי מעשה אלימות מסוג זה, ובנסיבות ביצוע העבירה, לאור תוצאותיהן, והפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, הינה ענישה הכוללת בחובה עונש מאסר בפועל או בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ורכיב כספי של קנס.

אם כן, שיקול החובה המרכזי לחובתו של הנאשם, הינו אי לקיחת אחריות מצדו על מעשיו, וחומרת העבירה אותה ביצע.

9. בגזירת העונש המתאים לנאשם וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. לזכות הנאשם זקפתי את עברו הנקי, נסיבות חייו וקשיי הסתגלותו בארץ, העובדה כי מדובר באירוע בודד שאינו מאפיין את נוף חייו, העובדה כי הינו בעל מסוכנות נמוכה, ולכך שחזר לחייו משפחה משותפים עם המתלוננת שהצהירה כי מעוניינת לגדל את ילדיהם עם הנאשם.

10. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשם עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. יש בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר אלו הקשורות באורח חייו, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה ההולם.

סברתי כי השתת עונש מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות, הולמת את עניינו של הנאשם. סוג עונש זה תואם את עניינם של נאשמים שראוי לצמצם בעבורם את נזקי המאסר הממשי, אגב הליך הענישה, תוך בחינת שיקומם והעמדת תרומה מטעמם לחברה שנפגעה ממעשיהם. הכל כשראוי לילך כברת דרך מסוימת לקראתם בענישתם.

11. לאור המקובץ אני משיתה על הנאשם את העונשים, כדלקמן:

א. מאסר בפועל למשך 5 חודשים.

לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, לפיה, הנאשם יכול לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה וניתנת המלצה על ידי הממונה להציב הנדון בעבודת שירות ציבורית, אני מורה כדלקמן:

הנאשם ירצה את עבודות השירות במקום העבודה מועצת פועלים ראשל"צ ברחוב רוטשילד 61 בראשון לציון , 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות יומיות.

הנאשם הביע את הסכמתו למקום העבודה הנ"ל להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות. הריני קובעת, שהנאשם ישא את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה ולמשך תקופה של ארבעה חודשים בעבודות שירות.

תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 17.7.13 והנאשם יתייצב בפני המפקח על עבודות השרות בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה במפקדת מחוז מרכז ת.ד 81 רמלה.

הובהר לנאשם כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו, וכי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע וכל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

לא יתייצב הנאשם לריצוי המאסר בעבודות שירות - תיחתם פקודת מאסר.

ב. מאסר על תנאי למשך 7 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירות אלימות כלפי הגוף, לרבות איומים.

ג. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם מתוך ההפקדה בתיק מ"ת 44144-12-11 והיתרה תושב למפקיד.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ז תמוז תשע"ג, 25/06/2013 במעמד הנוכחים.