מבוא:

1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר שי דרור (להלן: "התובע"), נגד עין חצבה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בה טען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת שתחילתם בחודש יוני 1976 אשר הסתיימו בחודש דצמבר 2008 ביוזמת הנתבעת; ולזכויות הנובעות מקשר זה. לחילופין טען התובע, כי הוא זכאי לזכויות בעקבות סיומה של ההתקשרות בין הצדדים מכוח מעמדו כ"מעין עובד". במסגרת התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בסכום של 83,636 ₪ בעילות התביעה השונות.

את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים, משם נמשיך לבירור שאלת מעמדו של התובע; בסיום שלב בירור המעמד, נפנה לבחינת עילות התביעה השונות.

הצדדים והתביעה:

2. הנתבעת היא אגודה חקלאית שיתופית רשומה המפעילה חווה חקלאית בעין חצבה בערבה.

3. התובע הוא עוסק מורשה בתחום הגינון (ראה לעניין זה עדות התובע עמ' 4 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 19-20 "ש. אתה עצמאי כל השנים? ת. לא אני עצמאי משנת 82'") המתגורר במבשרת ציון.

4. משנת 1976 ועד לסוף שנת 2008, היה התובע אחראי על הגינון בחווה החקלאית והקדיש לכך יומיים בחודש בהם נמצא בחווה.

5. בחודש דצמבר 2011 הגיש התובע את התביעה נשוא פסק דין זה; ובמסגרתה טען להיותו "עובד" ולחילופין "מעין עובד" ולזכויות בהתאם לבירור טענה זו – הטענה לעניין מעמדו של התובע – נפנה להלן.

שאלת המעמד:

המסגרת הנורמטיבית:

6. כבר נפסק כי "היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי". ע"ע (ארצי) 646-09 אברהם בבר טוויזר נ' מאפיה מרחבית קרית שמונה (1986) בע"מ, פסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת ר. רוזנפלד.

עוד נקבע, כי העובדה שפלוני מנהל "עסק עצמאי" משלו; אין בה לכשעצמה כדי לשלול את מעמדו כ"עובד" באותו תחום עיסוק. זאת בתנאי שיוכח כי מדובר בשתי התקשרויות שונות המתקיימות במקביל, התקשרות אחת התקשרות של עובד מעביד ולצידה פעילות כלכלית בעסק העצמאי (ראה: ע"ע 1162/01, סמי בן חמו – המכון לפריון העבודה והייצור פד"ע לח 433). מכאן ולעניינו, גם אם נתן התובע שירותים לאחרים במסגרת היותו "עוסק מורשה", אין בכך בהכרח כדי לשלול את היותו עובד הנתבעת.

7. המבחן המועדף על בית הדין הארצי לשם קביעת מעמדו של מבצע עבודה כ"עובד" הוא "המבחן המעורב". בבסיס המבחן המעורב נמצא "מבחן ההשתלבות" ולצידו מבחני משנה הכוללים את אופן ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר, הכפיפות במקום העבודה, מבחן הקשר האישי, הכלים והציוד באמצעותם מבוצעת העבודה (ראה: ע"ע 30021/98, זאב טריינן עו"ד – מיכה חריש ומפלגת העבודה).

8. ל"מבחן ההשתלבות" שבלב "המבחן המעורב" שתי פנים – "עובד הוא אדם המשלב במפעל (הפן החיובי) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (הפן השלילי). הפן החיובי מחייב קיומו של "מפעל" (בין מפעל יצרני ובין מתן שירותים) שניתן להשתלב בו, באופן שהמועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו גורם חיצוני. הפן השלילי מחייב שהמועסק איננו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני" בג"ץ 5168/93, מור – בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נ (4) 628 בעמ' 646.

9. על רקע האמור לעיל ניגש לבחינת העובדות אשר ישמשו לצורך ההכרעה בשאלת מעמדו של התובע, על בסיס המבחן המעורב – מבחן ההשתלבות ומבחני העזר שלצדו.

העובדות:

10. התובע הוא גנן במקצועו. הקשר בין התובע לנתבעת נוצר בשנת 1976 על רקע היכרות אישית של התובע עם אחד מהזוגות אשר הקימו את הנתבעת (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שם נשאל התובע ומשיב: "ש. בתשובתך הזכרת את רותי ונחום, תוכל לומר לי מי אלה רותי ונחום? ת. קודם כל רותי הייתה בכיתה שלי, היא בעצם התחתנה עם נחום. באיזשהו שלב הם מהמקימים של עין חצבה והם יצרו את הקשר ביני לבין עין חצבה").

11. במהלך הקשר הקים התובע את הגן הצמוד למבני המגורים בחווה והיה אחראי על תחזוקתו השוטפת (ראה: סעיף 5 לתצהירו של מר סלווין, העד מטעם הנתבעת "מר דרור הינו גנן ויועץ עצמאי בתחום הגינון עמו התקשרתי לצורך ההקמה, מתן ייעוץ והדרכה שוטפת באחזקת גן הישוב/החווה החקלאית בה ממוקמים מבני המגורים של העובדים").

12. במסגרת ההתקשרות היה התובע מגיע לחווה החקלאית פעם בשבועיים (ראה: סעיף 7 לתצהירו של עד הנתבעת, מר סלווין; תשובת התובע בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 16-17).

13. עבודת הגינון בחווה החקלאית נעשתה באמצעות כלים ועובדי החווה. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש. נשאלת לגבי הזמן שלקח לך לגנן 40 דונם ומסרת שלא היית לבד, עם מי עבדת?

ת. עין חצבה הקצו לי עובדים, היו כל מיני עובדים, לפעמים עובדים מיומנים, לפעמים היו עובדים לא מוכשרים, שבעצם לא כל כך יכלו לעבוד וחלק מהעבודה אני הייתי צריך לבצע. גם לא עבדתי עם ידיים, עבדתי עם כלים". עמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 3.6.

14. בעבודה השוטפת בחווה החקלאית, היה התובע בקשר עם ממלאי תפקיד נוספים וכאן נפנה לעדותו של עד הנתבעת אשר נשאל וענה:

"ש. תאשר לי ששי מתוקף תפקידו היה צריך לתאם מול מרכז ההשקיה את עניין ההשקיה, היה צריך לתאם עם מדרכי השדה לעניין המזיקים, היה צריך לעבוד מול עוד עובדים בעין חצבה, השקיה, מזיקים, כל מה שקשור לענף הזה. נכון?

ת. כן. בוודאי. לא שואל איך לגזום, אבל אם הוא רוצה לפתוח מים אז כן. הוא צריך לתאם עם איש המים" עמ' 9 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 18-22.

15. בתחום אחריותו קיבל התובע החלטות הקשורות לתחזוקת הגינה בחווה; ובכלל זה דאג להזמנת שתילים ותיקון כלים. לצורך כך היה התובע בקשר עם גורמים חיצוניים בפניהם הציג את עצמו כ"שי מעין חצבה". גם כאן נפנה לעדותו של עד הנתבעת, מר סלוין:

"ש. מה ששי היה צריך לעשות מתוקף תפקידו, הוא היה מציג עצמו כשי מעין חצבה.

ת. כן. כי אנחנו היינו אחראים על הכסף של התיקון" עמ' 10 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 4-5.

16. משנת 1982 לפחות, מוגדר התובע כעובד עצמאי על בסיס הצהרתו לרשויות (ובפרט מס הכנסה וביטוח לאומי) והוא נותן שירותים כגנן, מקים ומתחזק גינות לחוג לקוחות באזור מבשרת ציון. התמורה שקיבל התובע מהנתבעת, שולמה לו מידי חודש בכפוף להוצאת חשבונית. נכון למועד סיום ההתקשרות, התמורה החודשית ששולמה לתובע עמדה על סך של 1,840 ₪ (ראה: סעיף 52 לכתב ההגנה).

17. על אף והתובע מוגדר כ"עצמאי" משנת 1982 ובעדותו אישר כי היו מקרים בהם נעזר בעובדים לצורכי עיסוקו (ראה: עדות התובע עמ' 5 ל פרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 21-22) וכי רכש כלים במסגרת עיסוקו כגנן (ראה: עדות התובע עמ' 5 לפרוטוקול מיום 18.3.2013, שורות 14-15) – העבודה שבוצעה עבור הנתבעת, נעשתה בכלים של הנתבעת ועל ידי התובע לבדו ולא באמצעות אחר. כך אישר בעדותו עד הנתבעת:

"ש. האם אי פעם שי דרור הביא מחליף או קבלני משנה מטעמו?

ת. לא. כשהיו לו תקופות שהוא נסע לחו"ל לחצי שנה, אז הוא לא היה, לא קרה כלום" עמ' 8 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 19-20.

18. ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בפועל ביוזמת הנתבעת, בסוף שנת 2008, עובדה אשר אינה מצויה במחלוקת.

19. על בסיס עובדות אלו נפנה ליישום המבחנים לשם קביעת מעמדו של פלוני כ"עובד" בעניינם של התובע והנתבעת שבפנינו.

ההכרעה בשאלת מעמדו של התובע:

20. כאמור לעיל, בליבו של המבחן המעורב המשמש את בית הדין בדיון במעמדו של פלוני כעובד, מצוי מבחן ההשתלבות במסגרתו נדרש בית הדין לשאלה האם השתלב הטוען למעמד כ"עובד" בפעילות השוטפת של ה"מפעל", שלא במסגרת עיסוקו כ"עצמאי".

21. העובדות שמצאנו מצביעות על השתלבותו של התובע בפעילותה הרגילה של הנתבעת כחלק מהמערך הארגוני של הנתבעת. כך היה התובע אחראי לאורך עשרות שנים על ההקמה והאחזקה השוטפת של הגן בנתבעת, היה בקשרי עבודה שוטפים עם עובדים וממלאי תפקיד בנתבעת והוצג לאורך התקופה בפני צדדים שלישיים כמי שנמנה על המערך הארגוני הרגיל של הנתבעת ("שי מעין חצבה"). העובדה כי התובע הקפיד על קשר אישי עם הנתבעת לאורך כל תקופת ההתקשרות ואת עבודת הגינון בנתבעת ביצע בעזרת כלי הנתבעת ובסיוע עובדי הנתבעת – יש כדי ללמד כי השירות שנתן התובע לנתבעת, ניתן שלא במסגרת ה"עסק" של התובע כנותן שירותים עצמאי בתחום הגינון.

לטעמנו קיימת הבחנה ברורה בין הפעילות של התובע כנותן שירותים עצמאי, בכלים שבבעלותו ולעיתים בעזרת כוח עזר ללקוחות באזור מבשרת ציון לבין פעילות התובע בנתבעת; פעילות שבוצעה על ידי התובע באופן אישי באמצעות כלים ובסיוע עובדים של הנתבעת.

22. מבחני העזר – השימוש בכלים וסיוע בעובדי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות האחזקה בגן; מבחן הקשר האישי המתבטא בעובדה כי התובע, לאורך כל תקופת הקשר, ביצע את העבודה בנתבעת בעצמו ללא עזרת אחרים; ומבחן הפיקוח והמרות – כולם מצביעים על היותו של התובע עובד הנתבעת.

23. נוסיף עוד כי משך תקופת ההתקשרות אשר במקרה שלפנינו השתרעה על פני למעלה משלושה עשורים במהלכה הקפידו הצדדים על שמירת הקשר האישי במסגרתו מבוצעת העבודה בידי התובע דווקא – מחזקת את המסקנה לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. בהקשר זה נפנה לפסק דינו של כב' השופט גולדברג בבג"ץ 5168/93, שמואל מור – ביה"ד הארצי לעבודה ואח':

"... תקופת התמשכות הקשר, אינה יכולה כשלעצמה, להצביע על קיומם של יחסי עובד מעביד. עם זאת, ככל שמתמשכת תקופת ההתקשרות , מתחזקים האלמנטים של תלות אישית ומחויבות המועסק, ובשל כך יש שהיחסים לובשים מהות שונה לאורך זמן... כשסדירות הקשר ורציפותו נוספות לאורך תקופת ההעסקה, יכולים סממנים אלה, במצטבר, להעיד על מידת המחויבות והתלות הקיימות בין המועסק והמעסיק. ממד הסדירות נבחן לפי מידת הקביעות של היקף ההעסקה(משבוע לשבוע, מחודש לחודש וכולי) לאורך תקופת העסקה..." (בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' ,פ"ד נ(4)).

24. טוענת הנתבעת כי לא התקיימה "תלות כלכלית" המלמדת על קיומם של יחסי עובד מעביד. טענה זו של הנתבעת אין בידינו לאמץ. לעניינו התלות הכלכלית מתבטאת באורך הקשר, כמו גם בעובדה שעל אף ומדובר בעבודה חלקית בסדר גודל של יומיים בחודש, הרי שהתמורה שקיבל התובע על עבודתו בנתבעת, הוותה חלק משמעותי מהכנסתו הכוללת (ראה: עדות התובע עמ' 4 לפרוטוקול מיום 18.3.2013 שורות 6-17, ששם מספר התובע כי הכנסתו משתנית מידי חודש והינה בסדר גודל שבין 2,000 ל- 9,000 ₪ בחודש).

25. לאור האמור לעיל, העובדה כי התמורה שולמה לתובע נגד הצגת חשבונית מס אין בה כדי לשלול את מעמדו של התובע כ"עובד" (ראה: דב"ע נב/ 3-254, פריץ חיים – מפעל הפיס פד"ע כו 372).

26. מהמקובץ עולה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, ובהתאם נפנה לבחינת תביעות התובע בעילות התביעה השונות.

הדיון בעילות התביעה:

27. שמצאנו כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ניגש להלן לבחינת עילות התביעה השונות – דיון אשר ייעשה תוך הבחנה בין עילות תביעה שעניינן נסיבות סיום ההתקשרות (פיצויי פיטורים, דמי פדיון חופשה, פיטורים שלא כדין ופיצוי על השעיה שלא כדין) ועילות שעניינן פיצויי הנתבע בשל אי מתן זכויות סוציאליות בתקופת ההתקשרות (פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות ודמי הבראה).

28. בכתב התביעה טען התובע, כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפועל בסוף חודש דצמבר 2008, שאז הוצא לחופשה כפויה. התובע הוסיף, כי בתום תקופת החופשה הכפויה, בסוף שנת 2009, הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, בהחלטה חד צדדית של הנתבעת שנתקבלה מבלי שקדם לה הליך של שימוע.

29. על רקע האמור לעיל טען התובע, כי הוא זכאי לשכר על תקופת החופשה הכפויה, לפיצויי פיטורים ולפיצויים על פיטורים שלא כדין. בנוסף תבע התובע דמי פדיון חופשה.

30. השכר על תקופת החופשה הכפויה, פיצויי הפיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין ודמי פדיון חופשה – מבוססים על התמורה החודשית בסך של 1,840 ₪.

בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום שכר על תקופת החופשה הכפויה, בסך של 18,400 ₪, פיצויי פיטורים עבור התקופה שמחודש אוגוסט 91' ועד לחודש דצמבר 2008 בסכום של 31,648 ₪ ופיצויים על פיטורים שלא כדין בגובה שישה חודשי שכר בסך של 11,040 ₪. כן ביקש התובע דמי פדיון חופשה בסכום של 1,724 ₪.

31. במסגרת הטענות בתביעה לפיהן נמנעו מהתובע זכויות כעובד, ביקש התובע פיצוי בשל אי תשלום דמי הבראה ופיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות. במסגרת זו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה בסך של 953 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך של 11,592 ₪ ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך של 8,280 ₪.

32. את הדיון בעילות התביעה השונות נפתח בהצגת העובדות שגם כאן בעיקרן אינן במחלוקת; והעובדות הן כדלקמן:

א. את ההחלטה על סיום ההתקשרות קיבלה הנתבעת מבלי שקדם לה כל הליך של שימוע לתובע. לעניין זה די להפנות לסעיף 14 לתצהירו של עד הנתבע, שם מספר העד:

"בשנת 2008 במהלך חודש דצמבר, נאלצתי להודיע למר דרור, בצער רב, שאנו נאלצים להפסיק לעת עתה את ההתקשרות עימו, וזאת משיקולים כלכליים בלבד".

ב. ההודעה על סיום ההתקשרות הייתה הודעה סופית, ללא תאריך חזרה. עובדה זו מקבלת ביטוי במכתבו של התובע לנתבעת, מינואר 2009. כך לדוגמא מתבטא התובע במכתב האמור, כי החליט לכתוב את המכתב מאחר ש"ממש נפגעתי מהדרך שבה הופסקה עבודתי".

אמנם במכתב האמור נאמר כי התובע "בונה על התחייבותך מוטי, שההפסקה היא לשנה" אך אין ביטוי להבטחה כאמור, לא בעל פה ולא בכתובים, בפרט כאשר מחלופת המכתבים בין הצדדים ברור כי התובע קיבל תשלום עבור "שני חודשי הודעה מוקדמת" – ביטוי לרצון הטוב בסיום ההתקשרות (ראה: מכתב התובע מיום 30.8.2011).

ג. יוצא מכאן כי בסוף דצמבר 2008 קיבל התובע הודעה על סיום ההתקשרות עם הנתבעת.

ד. אין הצדדים חולקים על גובה התמורה ששולמה לתובע במהלך ההתקשרות, כמו גם על העובדה שלא שולמו לו פיצויי פיטורים ודמי פדיון חופשה בסיום הקשר ודמי הבראה במהלך הקשר. אין מחלוקת כי במהלך תקופת הקשר לא דאגה הנתבעת לתובע להסדר של ביטוח פנסיוני, ולהפרשות לקרן השתלמות.

33. משנדחתה טענת התובע האומרת כי הוצא בדצמבר 2008 לחופשה כפויה – תביעתו לשכר בתקופת החופשה הדחויה – דינה להידחות.

34. עם זאת, משהתקבלה טענת התובע על היותו עובד הנתבעת ומשאין מחלוקת כי ההתקשרות (יחסי עובד מעביד) בין הצדדים הסתיימה ביוזמת הנתבעת – זכאי התובע לפיצויי פיטורים המבוססים על תקופת העבודה, והתמורה החודשית אשר שולמה בסיום ההתקשרות.

35. בהתאם זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים עבור התקופה שמחודש אוגוסט 91' (כמבוקש בכתב התביעה) ועד לחודש דצמבר 2008, בסכום של 32,071 ₪, אולם משהעמיד התובע תביעתו בגין רכיב זה בסכום נמוך יותר, זכאי הוא לסך של 31,648 ₪ בגין רכיב זה.

36. משהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מבלי שניתנה לתובע זכות השימוע, זכאי התובע לפיצויים על פיטוריו ללא שימוע. בהתחשב באורך תקופת הקשר מחד ומאידך על המחלוקת בשאלת יחסי עובד מעביד, שיש בה כדי להשליך על מודעות הנתבעת לחובת השימוע במקרה שלפנינו – הרינו מעמידים את שיעור הפיצויים על הפיטורים ללא שימוע בסכום השווה לשכר של שלושה חודשים; סה"כ סכום של 5,520 ₪ .

37. בהתחשב בתקופת העבודה, ומשלא הציגה הנתבעת אישור נגדי מטעמה זכאי התובע לדמי פדיון חופשה, כמפורט בתביעה, בסך של 1,723 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2009.

38. משנמצא כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ומשאין מחלוקת כי במהלך תקופת הקשר לא שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה – זכאי התובע לדמי הבראה בהתחשב בחלקיות המשרה (יומיים בחודש), עבור השנתיים האחרונות להתקשרות.

39. בהעדר חישוב חלופי לחישוב המוצג בכתב התביעה ובתצהיר התובע, המתייחס לשיעורים של דמי ההבראה להם זכאי התובע עבור השנתיים האחרונות להעסקתו – הרינו פוסקים לו את הסכום הנתבע בסך של 953 ₪.

40. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות חל על מעסיק בענף החקלאות ועל עובד בענף זה ואלה כוללים בין היתר עבודה בגננות. מכאן שזכאי התובע לזכויות המוקנות לו בצו ההרחבה בענף החקלאות, ובכלל זה הזכות להסדרת זכויותיו בקרן פנסיה וחיסכון בקרן השתלמות. בכפוף לתקופת ההתיישנות של שבע שנים – זכאי התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לטובת קרן פנסיה והשתלמות, בגובה תרומת המעביד לקרנות כדלקמן:

סך של 5,299 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה , על פי החישוב הבא:

1840 ₪ x6%(חלק המעביד)x 48 (חודשים).

סך של 2,650 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, על פי החישוב הבא:

1840 ₪ x 3%(חלק המעביד) x 48 (חודשים).

סוף דבר:

41. בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד.

42. מן המקובץ עולה כי על הנתבעת הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים – 31,648 ₪

ב. פיצוי בגין אי קיום חובת שימוע – 5,520

ג. פדיון חופשה שנתית- 1,723 ₪

ד. דמי הבראה- 953 ₪

ה. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה- 5,299 ₪

ו. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות- 2,650 ₪

לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09

43. משהתקבלה התביעה, תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך של 5,000 ₪.

44. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"ד, (21 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.