א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן), בת"א 7608-06-08 מיום 10.2.13, לפיו חויבו המשיבות לשלם למערערים 1 ו-2 את הסכום של 15,350 ₪ בתוספת מע"מ, וכן סך כולל של 10,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בנוסף חויבו המשיבות לשלם למערערת 5 את הסכום של 16,780 ₪ בתוספת מע"מ, וסכום כולל של 10,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

התביעה של המערערים 3 ו-4 נדחתה והם חויבו לשלם למשיבות סכום כולל של 10,000 ₪ לכיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיבות 1-3 הן חברות יזמיות שחברו להקמת פרויקט בנייה למגורים בזכרון יעקב. המשיבה 4 הייתה הקבלן המבצע של דירת המערערים 1-2.

המערערים 3-4 והמערערת 5 רכשו את דירותיהם בפרויקט מן המשיבות 1-3.

לבית משפט קמא הגישו המערערים תביעה לליקויי בנייה, בעיקר ליקויים באוורור, גימור, ריצוף וכלים סניטריים, ולגבי חלק מן המערערים ליקויים נוספים שפורטו בחוות הדעת של המהנדס ד"ר בן עזרא שהוגשה על ידי המערערים. בנוסף דורשים המערערים החזרי תשלומים עבור עבודות שלא בוצעו, וכן פיצוי על עוגמת הנפש.

ג. בכתב ההגנה המתוקן לתביעת המערערים 1 ו-2 טענו המשיבות 1-3, וכן טענה בהתאמה גם המשיבה 4, שהדירות נמסרו שלמות ומושלמות וככל שקיימים ליקויים הרי הם תוצאה של שינויים שנערכו לאחר קבלת הדירות ושכל הליקויים שהיו והוצגו במעמד מסירת הדירה טופלו. כן נטען שהמערערים לא אפשרו למשיבה 4 לבצע את התיקונים לצמצום הנזקים.

בית משפט קמא מציין שהתביעה הוגשה ביום 22.6.08 – שלושה ימים ממועד עריכת פרוטוקול שנת הבדק.

תחילה הייתה התביעה לסעד כספי, ורק במהלך הדיונים הוגש כתב תביעה מתוקן הכולל גם סעד של ביצוע התיקונים בעין.

ד. בכתב ההגנה שהגישו המשיבות כנגד תביעת המערערים 3-5, נטען שהמערערים 3 ו-4 מנועים מלהגיש את התביעה הנוכחית, הואיל והם הגישו בעבר תביעה כנגד המשיבה 1 מכוח הסכם המכר (ת"א 3771-06-08 בית משפט השלום קריות) ולא ביקשו רשות לפיצול סעדים. המשיבות הוסיפו וטענו שבמועד הגשת כתב ההגנה טרם חלפה שנת הבדק וכי המשיבות זכאיות לבצע את התיקונים הנדרשים, אך המערערים אינם מאפשרים זאת.

לגבי דירת המערערים 3-4 טענו המשיבות שבמועד המסירה התלוננו מערערים אלה על ליקוי זניח בציפוי דלת הכניסה וכי ליקוי זה תוקן זה מכבר.

לגבי דירת המערערת 5 טענו המשיבות שהליקויים עליהם התלוננה בעת המסירה תוקנו, חלקם אף לפנים משורת הדין.

ה. המשיבות 1-3 הגישו הודעה לצד שלישי נגד המשיבה 4 שהיא, על פי ההסכם בין הצדדים, האחראית הבלעדית לכל תביעה. המשיבה 4 מודה שעל פי ההסכם האחריות עליה, אך לטענתה רק בעניין דירת המערערים 1-2.

ו. המשיבה 4 שיגרה הודעות צד ד' נגד חמישה צדדים, כשלגבי חלקם היא הגיעה להסכמות וההודעות נגדם נמחקו, ואילו שניים מן הצדדים הרביעיים לא התגוננו ולא הופיעו לדיונים. מציין בית משפט קמא, שהמשיבה 4 תהא זכאית לקבל פסק דין נגד הצד הרביעי הרלבנטי ככל שתחויב בתשלום הנובע מן העבודות נשוא ההודעות נגד צדדי ד'.

ז. תביעת המערערים נתמכה, כאמור כבר לעיל בחוות דעתו של המהנדס ד"ר בן עזרא, ואילו כתב ההגנה של המשיבות מס' 1-3 נתמך בחוות דעתו של אינג' יצחק לזר, בעוד שהמשיבה מס' 4 הסתמכה על חוות דעתו של המהנדס רפאל גיל.

מציין בית משפט קמא בפסק-דינו שבישיבת קדם המשפט הראשונה הוא הודיע לצדדים שמכיוון שמר רפאל גיל הוא ידיד שלו, הוא לא יוכל לדון בתיק. הצדדים הודיעו לבית משפט קמא שמבחינתם אין מניעה שבית המשפט ידון בתיק, מה גם שממילא ימונה מומחה מטעם בית המשפט, ומר גיל לא יעיד וחוות דעתו לא תשמש בפועל כראיה.

בית המשפט מינה תחילה מומחה מסוים אך לאחר שמינויו של מומחה זה נפסל, התמנה במקומו כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס דן ברלינר, שהגיש את שלוש חוות הדעת שלו בפברואר 2012. לגבי המערערים 1 ו-2, קבע המומחה נזק של 15,350 ₪ בתוספת מע"מ, לגבי המערערים 3 ו-4 נזק של 950 ₪ בתוספת מע"מ, ולגבי המערערת 5 נזק של 16,780 ₪.

ח. בהמשך נשלחו למומחה מר ברלינר שאלות הבהרה, נערך קדם משפט נוסף ובו דחה בית משפט קמא את דרישת ב"כ המערערים לחייב את המשיבות בביצוע תיקונים, זאת לאחר שקבע שהדבר אינו מעשי ולא יביא לקידום התביעה, ולמעשה אף צד אינו מעוניין בכך באמת, בעיקר כשהיקף התיקונים שנוי במחלוקת.

ט. מוסיף בית משפט קמא, שהצדדים קיבלו את דעתו כי אין טעם לשמוע עדים בתיק והסכימו שבית המשפט ייתן את פסק דינו על יסוד החומר שבתיק וסיכומי הצדדים בכתב.

י. בית משפט קמא מציין בפסק-דינו שהואיל והמהנדס מר ברלינר מונה כמומחה בהסכמה, יש לראות (לפי תקנה 130(ג) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984) בהסכמה למינויו של המומחה משום הסכמת בעלי הדין שחוות הדעת שהוגשו קודם למינוי אינן בגדר ראיה בתיק.

עוד ציין בית משפט קמא, שהואיל ומומחה בית המשפט אינו פועל מטעם צד כלשהו, יש לחוות דעתו נופך של אובייקטיביות המקנה לו יתרון מסוים על פני חוות דעת מטעם צד, אם כי ניתן לסטות מן האמור בחוות הדעת או מממצא כלשהו בשל נימוקים ענייניים.

יחד עם זאת, הוסיף וכתב בית משפט קמא, שחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים הינן למעשה חלק מכתבי הטענות, ולכן הטענות הספציפיות בדבר ליקויים ובדבר החישובים הכספיים מפורטות בחוות הדעת שמטעם הצדדים, ולכן כדי לקבוע ממצאים בנוגע להיקף ליקויי הבנייה ותמחורם, יש לדון בטענות המפורטות בחוות הדעת של ד"ר בן עזרא מטעם המערערים, לעומת חוות הדעת של מומחה בית המשפט, המהנדס ברלינר.

י"א. לגבי דירת המערערים 1 ו-2, קיבל בית משפט קמא את טענתם שלסכומים הקבועים בחוות דעתו של המומחה המהנדס ברלינר, יש להוסיף /לעדכן את שיעור המע"מ.

י"ב. לעומת זאת, דחה בית משפט קמא את טענת המערערים 1 ו-2 שדרשו לקבל תוספת תשלום עבור פיקוח, בנמקו שלא כל עבודה מצריכה פיקוח ולא הונחה תשתית עובדתית לפסיקת עלות פיקוח מעבר למה שקבע המהנדס ברלינר.

י"ג. בהמשך פסק דינו דן בית משפט קמא בליקויים נוספים שנטענו על ידי המערערים 1 ו-2: העדר אמצעי נעילה לארבעה כיוונים בדלת הכניסה, הטענה שהקיר סביב דלת הכניסה עקום, ומצריך יישור, טענה בדבר סטייה כביכול מגודל החלון הנדרש על פי דין, טענה בדבר פתח אוורור ממ"ד שפונה לחדר הרחצה, טענה בדבר אי התאמה של חלון אוורור הממ"ד, טענה בדבר הצורך לפרק את דלת הממ"ד ולהרכיבה מחדש, טענה שיש לפסוק פיצוי על הגבהת סף במישור הדלת, טענה בדבר הצבת המעקה הקל (המתכת) במרכז המעקה הבנוי, במקום להציבו בקצה הנושק החוצה של המעקה הבנוי, הטענה שיש לפצות את המערערים 1 ו-2 בגין מסתור כביסה שאינו יציב וחזק כמעקה, טענה שהמהנדס ברלינר טעה משקבע שאין צורך בהתקנת נדבך ראש למעקה, טענה בדבר סטייה בדלת מרפסת הסלון, טענה בדבר אי דיפון האמבט, כמו כן טענה לגבי שני ליקויים (העתקת מושב אסלה בחדר הרחצה-הורים, וחיפוי צנרת ביוב בחדר הכביסה) שהמערערים 1 ו-2 טיפלו בעצמם ועל חשבונם, וכן דרישת פיצוי, ולמעשה החזרים, על שורה של עבודות שלא בוצעו, כך לטענת המערערים 1 ו-2.

י"ד. בית משפט קמא דחה את טענותיהם של המערערים 1 ו-2 לגבי הליקויים הנטענים, כפי שצוינו לעיל, והמסקנה הסופית של בית משפט קמא, בפסקה 34 של פסק הדין, הייתה: "נשארנו איפוא עם הסכום שברלינר קבע".

בית משפט קמא גם דחה את התביעה בגין עוגמת נפש בציינו (פסקה 36 של פסק הדין) כי הליקויים שנמצאו "היו פעוטים, רגילים, ממש צפויים בקניית דירה מקבלן...".

ט"ו. באשר למערערים 3-4, מציין בית משפט קמא, כי בטרם קבלת החזקה בדירה ביקשו מערערים אלה לבצע שינויים בתכנית הדירה והזמינו שינויים כמפורט בהצעת המחיר החתומה על ידי המערער 3, מיום 19.11.06, המפרטת את השינויים שנתבקשו על ידם, וכמפורט בתכנית הדירה המקורית ובתכנית השינויים, כפי שצורפו לתצהיר מטעם המשיבות.

במסגרת שינויים אלה שינו המערערים 3 ו-4, לפי דרישתם ועל פי בקשתם, את התכנון המקורי של הדירה, בין היתר בהתייחס לחדר האמבטיה ולכניסה אליו, וכן שינויים בנוגע למיקום דלתות.

ביום 13.8.07 נמסרה הדירה למערערים אלה, ובפרוטוקול המסירה הם התלוננו על ליקוי אחד: ציפוי דלת הכניסה. ליקוי זה תוקן, והמערערים 3 ו-4 אישרו בחתימתם את ביצוע התיקון. בתאריך 22.6.08, משמע במהלך שנת הבדק, הגישו המערערים את תביעתם לבית המשפט, משמע: התביעה הוגשה בטרם נערכו תיקוני שנת הבדק ובטרם נערך פרוטוקול שנת הבדק.

ט"ז. מציין בית משפט קמא, שהמומחה מר ברלינר דחה אחת לאחת את טענות המערערים 3 ו-4, וקבע כי שווי הליקויים בדירה הוא 950 ₪ בתוספת מע"מ.

המערערים 3 ו-4 טענו בסיכומיהם לעלות תיקון של חדר הרחצה, למרות שהמומחה קבע שאין ליקוי במידותיו של חדר הרחצה, ואין להשית על המשיבות פיצוי בגינו.

מוסיף בית משפט קמא, שהמערערים 3 ו-4 הם אלה שהזמינו שינויים בחדר הרחצה והדלתות, ושינו את תכנית המכר של הדירה שתוכננה על ידי המשיבות, ועתה הם טוענים לליקוי תכנוני שהם עצמם הזמינו.

בית משפט קמא מעיר, שהליקוי התכנוני, המוכחש מכל וכל, וגם אם הוא קיים, הוא ליקוי של המערערים 3 ו-4 ובאחריותם, שכן מקורו בשינויים שהם ביצעו בדירה, ולכן יש לדחות את דרישתם בפריט זה.

י"ז. באשר לשאר הליקויים הנטענים על ידי המערערים 3 ו-4, ציין בית משפט קמא, שהטענות שהועלו בעניין דירת המערערים 1 ו-2 רלבנטיות גם לעניין שאר הדירות, הן באשר לליקויים הנטענים הדומים, והן באשר לטענות הדומות (פסקה 39 של פסק הדין). בית משפט קמא מציין, כי הוא מעדיף את חוות דעתו של המהנדס ברלינר, המומחה מטעם בית המשפט, על פני חוות הדעת שהוגשה מטעם המערערים, ולא רק בשל המעמד האובייקטיבי של חוות דעת מומחה בית המשפט, אלא בשל פגמים עליהם הוא הצביע בגישתם של המערערים.

י"ח. בית משפט קמא ציין, כי תביעת המערערים 3 ו-4 הוגשה על סך 110,929 ₪, לא כולל הוצאות בשנת הבדק, והוכח, שהנזק הממשי היה פחות מאשר אחוז אחד מסכום זה, ולכן, כך קובע בית משפט קמא, יש לדחות את התביעה ולחייב את המערערים 3 ו-4 בהוצאות המשפט, שכן מוטב שלא הייתה מוגשת כלל תביעה זו.

עוד ציין בית משפט קמא, כי המשיבות הוציאו סכומים בגין חוות דעת נגדית, וכן שילמו פעמיים לשני מומחי בית המשפט שערכו חוות דעת בגין תביעת המערערים 3 ו-4 – סכומים העולים באלפי שקלים על הסכום שנקבע בחוות הדעת של המומחה ברלינר, ולכן יש לדעת בית משפט קמא, לחייב את המערערים 3 ו-4 בהחזר העלויות של מומחים אלה במסגרת הוצאות המשפט, דהיינו 2,000 ₪ פלוס מע"מ, תשלום למומחה שבהמשך מינויו נפסל, ו-2,320 ₪ פלוס מע"מ תשלום למהנדס ברלינר.

י"ט. באשר למערערת 5: "פרוטוקול טרום מסירת הדירה" נערך בתאריך 8.10.07, ונכתב על ידי המערערת 5. הגם שלפי חוק המכר יש לערוך פרוטוקול בזמן מסירת הדירה, ולבצע תיקונים במהלך שנת הבדק, הרי במקרה של המערערת 5 ולאור דרישותיה, נערך עמה פרוטוקול בטרם המסירה.

בפרוטוקול זה רשמה המערערת 5 את כל הליקויים עליהם היא התלוננה, המשיבות תיקנו ליקויים אלה כמעט ללא יוצא מן הכלל, והמערערת 5 אישרה את ביצוע התיקונים בחתימתה. המערערת 5 התלוננה על ליקויים שונים בדירתה, והמשיבות ביצעו תיקונים אלה לפי דרישתה. נציג המשיבות אף הצהיר שהן הביאו את מכון התקנים על מנת לבדוק את טענות המערערת 5 בדבר הבדלי גיוון בריצוף, ומכון התקנים אישר שהריצוף הוא בהתאם לתקן.

אולם המערערת 5 התעקשה כי הריצוף איננו לרוחה, והתלוננה על בעיות פיגמנטציה ושריטות בריצוף. ולכן המשיבות החליפו אריחים בסלון, תוך שימוש באריחים של הממ"ד, אשר רוצף מחדש, וכן החליפו אריחים באמבטיות, לפי דרישת המערערת 5.

כ. בית משפט קמא הגיע למסקנה שלא עלה בידי המערערת 5 לסתור את חוות הדעת של המומחה מר ברלינר. בית משפט קמא שוב מעיר, שהוא אינו חוזר מחדש על טענות המערערים בקשר לחוות הדעת של המומחה ברלינר, שכן מדובר בטענות דומות לאלה שנדחו בקשר לדירות האחרות. לפיכך קבע בית משפט קמא שהמערערת 5 זכאית לפיצוי בגובה הנזק, כפי שקבע המומחה מר ברלינר – 16,780 ₪ בתוספת מע"מ.

כ"א. המערערים מיאנו להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, וערעורם המפורט המשתרע על פני עשרים ואחד עמודים, מונח בפנינו.

המערערים טוענים, כי בית משפט קמא שגה בכך שלא גילה כי נוכח הידידות בינו לבין המומחה מטעם המשיבה מס' 4, המהנדס רפאל גיל, הוא לא יוכל לדון בתיק, אלא רק הודיע שמר רפאל גיל נמנה עם חוג חבריו (ישיבת בית משפט קמא מיום 15.9.09).

המערערים טוענים, כי הניסוח המאוחר-יותר בפסק הדין יוצר אצלם תסכול עמוק ופוגע קשות במראית פני הצדק, שכן אילו היו יודעים שהידידות אינה מאפשרת לבית המשפט לדון בתיק זה, הם היו משחררים את בית המשפט מלדון בתיק.

כ"ב. עוד טוענים המערערים, שבית משפט קמא לא הביא בחשבון את תשובותיו של המהנדס ברלינר לשאלות ההבהרה, כיוון שלטענתם רק בתשובות לשאלות ההבהרה מתבררות העובדות והמסקנות המקצועיות. בתשובה לשאלות ההבהרה פירט המומחה מר ברלינר ממצאים ועלויות כספיות אשר לא זכו להידון כלל בפסק הדין.

כ"ג. עוד נטען בערעור (סעיף 17) כי בפסקה 11 של פסק הדין לא הוסיף בית משפט קמא מע"מ לסכום הנזק של המערערת 5 (16,780 ₪), ואולם, אין חולק שבית משפט קמא הוסיף את המע"מ לסכום הנזק הנ"ל של המערערת 5, הן בפסקה 43 של פסק הדין והן בפסקה 45 של פסק הדין.

כ"ד. נטען בערעור, כי עלות תיקון הליקויים בדירת המערערים 1 ו-2, לפי מומחה בית המשפט, בהתחשב בתשובותיו לשאלות ההבהרה, ובזיכוי שמגיע למערערים 1 ו-2 עקב פריטים שפורטו בכתב התביעה, עולה לכדי 40,884 ₪ לפני מע"מ ופיקוח, ובנוסף, עלות התיקונים לגבי המערערת 5, לפי מומחה בית המשפט, בהתחשב בתשובותיו לשאלות ההבהרה, עולה לכדי 34,560 ₪ לפני מע"מ ופיקוח.

כ"ה. לגבי המערערים 3 ו-4 נטען בערעור, כי המומחה השיב לשאלות ההבהרה בקשר לדירתם, ושינה את חוות דעתו מן הקצה אל הקצה, ובכל מקום בו מצא המומחה כי שאלת ההבהרה מוצדקת, הוא אמד את הסכום המגיע כפיצוי.

לטענת המערערים, הסכום הכולל של ביטול הליקויים בדירת מערערים 3 ו-4 הוא 27,400 ₪, ועל כך יש להוסיף 12,500 ₪ בגין שאלת הבהרה נוספת שנשלחה בנפרד ביום 24.5.12, ותשובת המומחה מיום 19.7.12 (לגבי עלות תכנון וביצוע חדר רחצה), מכאן שסך הכל סכום חוות הדעת של המהנדס ברלינר לתיקון הליקויים בדירת המערערים 3 ו-4 הוא, כך נטען, 39,900 ₪ לפני מע"מ ופיקוח (ולא 950 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא).

כ"ו. נטען בערעור כי המומחה השיב לשאלות ההבהרה וקבע ערכים כספיים בכל מקום שמצא טעם לכך, ואילו במקום בו סבר שאין הצדקה לשאלה, הוא לא השיב בערך כספי וציין, שאין מקום לשנות את חוות דעתו באותו פריט. הוא הדין לגבי הסכומים הכספיים, ביחס לדירות המערערים 1 ו-2 והמערערת 5.

כ"ז. נטען בערעור, כי המשיבות לא ביקשו לחקור את המומחה ומכאן לא הייתה להן כל התנגדות לתשובותיו ולערכים הכספיים שנכללו בהן. אילו היו המשיבות מתנגדות לתשובות המומחה, יכלו הן לחקור אותו, אך משוויתרו המשיבות על זכות זו, היה על בית משפט קמא לקבל את חוות דעת המומחה, כפי שהיא משתקפת גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה.

כ"ח. נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו, כי חוות דעתו של המומחה מר ברלינר לא נסתרה. המערערים לא ראו צורך לסתור את חוות דעתו, הואיל ומרגע שהמומחה השיב לשאלות ההבהרה וסיווג את תשובותיו לתשובות שבהן הוא מסכים לטענות המערערים ושאלותיהם, ובתשובות אלה הוא אמד את עלות התיקונים, לעומת תשובות שבהן הוא אינו מסכים עם עמדת המערערים, ולכן לא אמד עלויות בתשובות אלה, הרי במצב דברים זה לא היו המערערים, לדעתם, צריכים להידרש לסתירת חוות דעתו של המומחה, בעוד שהמשיבות הן אלה שצריכות היו להשיג על חוות דעתו באמצעות הזמנתו לחקירה.

כ"ט. נטען עוד בערעור, כי בית משפט קמא שגה בקביעתו שאף צד אינו מעוניין בביצוע התיקונים, שכן המערערים עמדו על ביצוע תיקונים בדירותיהם, גם לאחר שתוקן כתב תביעתם, והוסף לו סעד של ביצוע בעין (פרוטוקול דיון מיום 18.4.12).

לדעת המערערים, שגה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 18.4.12, בה דחה את עתירת המערערים לביצוע עין של התיקונים.

ל. בהמשך הערעור טוענים המערערים כנגד קביעותיו של בית משפט קמא ביחס לכל אחד מסעיפי הליקוי הנטענים. לטענת המערערים, שגה בית משפט קמא משהעדיף את חוות הדעת של המומחה מר ברלינר על פני חוות הדעת של המומחה מטעם המערערים.

ל"א. בנוסף נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא במיעוט החזר הוצאות המשפט שהוא פסק לזכות המערערים 1 ו-2 ולמערערת 5, וכן שגה בכך שלא פסק פיצוי בגין עוגמת נפש לכל אחד מן המערערים.

לגבי המערערים 3 ו-4 נטען בערעור, כי במקום הסכום של 950 ₪, כפי שקבע בית משפט קמא בפסק דינו, היה מקום לחייב את המשיבות לשלם פיצוי של 39,900 ₪ (לפני מע"מ ופיקוח) וזאת לנוכח תשובות ההבהרה של המומחה מר ברלינר.

ל"ב. עוד נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא משחייב את המערערים 3 ו-4 בהחזר הוצאות המומחים מטעם בית המשפט, דהיינו, המומחה שבהמשך נפסל, והמומחה שנתמנה במקומו, מר ברלינר. לגבי המומחה הראשון צוין, כי הוא נפסל על ידי בית המשפט, ואין אשמה על המערערים, ובמיוחד כשבית המשפט קיבל את טענותיהם של המערערים, ופסל את המומחה הראשון (פיסקה 103 בערעור). כמו כן, את החזר הוצאות המומחה מר ברלינר לא היו המערערים מס' 3-4 אמורים לשלם, שכן לפי חוות דעתו, בצירוף תשובותיו לשאלות ההבהרה, הסכום שעומד לזכות המערערים מס' 3-4 הוא 39,900 ₪ לפני מע"מ ופיקוח, וסכומים אלה יש לפסוק לזכות המערערים מס' 3-4 ולא לחייבם בהם.

ל"ג. נטען גם, ששגה בית משפט קמא בקביעתו כי אין לפסוק הוצאות עבור פיקוח על העבודות, מעבר למה שקבע מר ברלינר בחוות דעתו.

ל"ד. טענות נוספות בערעור הינן על כך שבית משפט קמא לא התייחס לטענת השערוך של המערערים, ולטענת ירידת הערך שהופיעה בסיכומי המערערים. כמו כן נטען שבית משפט קמא לא התייחס לדרישת המערערים בסיכומיהם בעניין פינוי דירות, וכן טעה בית משפט קמא שלא התייחס להחזר שכר טרחת מומחה המערערים והחזר אגרות.

ל"ה. שונה עמדת המשיבות 1-3 הטוענות שקביעתו של בית משפט קמא לעניין הפיצוי והחזר ההוצאות שזכאים המערערים לקבל מן המשיבות, ולרבות דחיית התביעה כנגד המערערים 3 ו-4, עולה בקנה אחד עם חומר הראיות והתשתית העולה ממנו, ועם הוראות הדין וההלכות המשפטיות המושרשות בפסיקת בית המשפט בנוגע לפיצוי בגין ליקויי בנייה, והוצאות בגין נזקים נלווים.

ל"ו. נטען על ידי המשיבות מס' 1-3, כי המערערים הגישו תביעה מופרזת בסך כולל של 320,000 ₪, בעוד שהליקויים בשלוש הדירות גם יחד הסתכמו ב-38,371 ₪ (כולל מע"מ). לטעמן של המשיבות מס' 1-3, בית משפט קמא אף הלך לקראת המערערים בפסק דינו לגבי המערערים 1, 2 ו-5, בכך שלא שלל מהם החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, כנהוג במקרים של תביעות מופרזות.

ל"ז. לגבי המערערים 3 ו-4, שהגישו תביעה על סך 110,929 ₪, מציינות המשיבות מס' 1-3, כי לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, סך הליקויים בדירה מסתכם, כולל מע"מ, ב-1,102 ₪, ומכאן שמדובר בתביעה מוגזמת שגרמה נזקים למשיבות, וזהו מקרה קיצוני של שימוש לרעה בהליך משפטי.

לטענת המשיבות מס' 1-3, אין כל הצדקה להתערב במסקנות שהינן בשיקול דעתו של בית משפט קמא, כמו גם במסקנות של המומחה מטעם בית המשפט.

ל"ח. באשר לטענת הפסלות טוענות המשיבות מס' 1-3, כי הטענה מועלית לראשונה בערעור, לאחר שהמערערים לא העלו טענה זו במשך ארבע שנים בהן התנהל התיק, ואף לא העלו טענה זו בסיכומיהם. יש לראות את הטענה, כך לטענת המשיבות, כנגועה בחוסר תום לב מצד המערערים, שמנסים לשנות את האמור בפרוטוקול, ובניסיון לבטל את פסק הדין שהם אינם מרוצים ממנו.

ל"ט. עוד טוענות המשיבות מס' 1-3, כי המומחה מר ברלינר השיב לשאלות ההבהרה של המערערים, אך לא סטה מקביעותיו שבחוות דעתו ולא הוסיף עליהן. המערערים ויתרו על קיומן של הוכחות, הוגשו סיכומים, ובסיכומיהם ניסו המערערים לסתור ולבטל את הממצאים של מומחה בית המשפט, והם חוזרים על כך בערעור, בעוד שהלכה פסוקה היא שבהעדר נימוק ממשי אין מקום לסטות מממצאיו של מומחה שהתמנה מטעם בית המשפט, וזאת בכפוף לשינויים הנובעים מתשובות לשאלות ההבהרה וחקירתו של המומחה, אך במקרה שבפנינו המומחה מר ברלינר לא נחקר על חוות דעתו, ולא סטה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מן הקביעות שבחוות הדעת.

מ. באשר לתשובות ההבהרה של המומחה מר ברלינר, מציינות המשיבות, כי התשובות שנתן המומחה לשאלות ההבהרה שהוצגו לו הן תאורטיות. דהיינו, המומחה התבקש להבהיר או לנקוב עלויות שונות בתחום הבנייה, ואולם המומחה לא קבע באף תשובה שיש להוסיף סכום כלשהו לקביעות אשר בחוות דעתו. ככל שהמומחה התבקש באופן ישיר לשנות קביעה שבחוות דעתו, הוא קבע שאין הוא משנה את חוות דעתו, ולכן אין להוסיף דבר על קביעות המומחה כפי שהן מופיעות בחוות דעתו, הואיל והמומחה לא סטה מקביעות אלה.

מ"א. באשר לדחיית התביעה של המערערים 3 ו-4, טוענות המשיבות מס' 1-3 כי צדק בית משפט קמא משדחה את תביעתם של מערערים אלה וחייב אותם בהוצאות המשפט. הליקוי שהיה בדירתם של מערערים אלה הוא ליקוי קטן ביותר, ואילו הייתה ניתנת למשיבות מס' 1-3 הזדמנות לתקן ליקוי זה במהלך שנת הבדק, כפי שזכותן לעשות, לא היה צורך לנהל הליך ארוך ויקר בבית המשפט.

נטען עוד, שהמשיבות מס' 1-3 הוציאו סכומים בגין חוות דעת נגדית, וכן שילמו פעמיים לשני מומחי בית המשפט, שערכו חוות דעת בגין תביעת המערערים 3 ו-4 – סכומים העולים באלפי שקלים על הסכום שנקבע בחוות הדעת של המומחה ברלינר – ויש לחייב את המערערים מס' 3-4 בהחזר העלויות של מומחים אלה במסגרת הוצאות המשפט (הסכומים בהם חויבו המערערים 3 ו-4 אינם כוללים את עלות חוות הדעת אשר מטעם המשיבות מס' 1-3 בקשר לדירה זו).

מ"ב. באשר לדרישת המערערים לביצוע תיקונים בעין, טוענות המשיבות מס' 3-4 שאין לדרישה זו על מה לסמוך. המערערים לא נתנו למשיבות הזדמנות לבצע תיקונים בדירות והגישו את תביעתם במהלך שנת הבדק, משום שלא רצו לאפשר למשיבות לבצע תיקונים, ובפרוטוקול מיום 15.9.09 אמר בא כוחם דאז של המערערים: "אנו טוענים כי הנתבעת מיצתה את הזכויות לבצע שם תיקונים".

טוענות המשיבות מס' 1-3, כי רק לאחר שנתקבלה חוות דעתו של מומחה בית המשפט שהראתה שהליקויים בדירה אינם רבים, תיקנו המערערים את כתב תביעתם.

עוד מציינות המשיבות מס' 1-3 שגם בסיכומים שהגישו המערערים לבית משפט קמא תבעו הם פיצוי כספי ולא ביצוע בעין, ולכן צדק בית משפט קמא כשדחה את תביעת המערערים לביצוע בעין של התיקונים.

מ"ג. המשיבה 4 מציינת בטיעוניה, כי יש לדחות את ערעורם של המערערים 1 ו-2 על פסק דינו של בית משפט קמא, בהתאם להלכה לפיה בהעדר טעמים מיוחדים, בית המשפט לא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

המשיבה 4 מוסיפה שהיא מתייחסת בטיעוניה רק לעניינם של המערערים 1 ו-2, הואיל והמשיבה 4 הייתה הקבלן המבצע של דירת המערערים מס' 1-2 בלבד.

לגבי שאר הטענות, הטיעונים של המשיבה 4 דומים לאלה של המשיבות 1-3.

מ"ד. באי כוח הצדדים הניחו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, ובישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 10.12.13 שמענו את תמצית טיעוניהם בעל-פה של באי כוח הצדדים.

מ"ה. אין בידינו לקבל את טענת הפסלות שהעלו המערערים בערעורם כנגד בית משפט קמא.

בישיבת בית משפט קמא מיום 15.9.09, עמ' 2 לפרוטוקול, נרשם כך:

"ב"כ הצדדים:

לאחר שבית המשפט מודיע לנו שהמומחה מטעם הנתבעת 4 נמנה עם חוג חבריו, אנו מודיעים כי הגענו להסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מר דובדבני, ולכן איננו רואים בכך בעיה".

בהמשך נתן בית משפט קמא את ההחלטה בדבר מינויו של המומחה הראשון, נוכח הסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת בכל העניינים הנוגעים לליקויי בנייה והמפורטים בכתבי הטענות (בשלב מאוחר יותר נפסל מומחה זה ובמקומו התמנה המהנדס ברלינר).

מ"ו. בגוף פסק הדין (פסקה 11) הבהיר בית משפט קמא כדלקמן:

"בישיבת קדם משפט הראשונה הודעתי לצדדים שמכיוון שמר רפאל גיל הוא ידיד שלי, לא אוכל לדון בתיק, והצדדים הודיעו לי שמבחינתם אין מניעה שאדון בתיק, מה גם שממילא ימונה מומחה מטעם בית המשפט, ומר גיל לא יעיד וחוות דעתו לא תשמש בפועל כראיה".

מ"ז. נתנו דעתנו לטענות ולהשגות שהועלו על ידי המערערים בעניין זה, הן בהודעת הערעור והן בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 10.12.13, ואולם לא ראינו כל הצדקה להיענות לטענתם זו של המערערים.

מפרוטוקול הדיון מיום 15.9.09 עולה, שבית משפט קמא הודיע לבאי כוח הצדדים כי המומחה מר רפאל גיל נמנה על חוג חבריו. כן צוין שהצדדים מודיעים לבית המשפט כי הם הגיעו להסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט: "ולכן איננו רואים בכך בעיה".

מ"ח. נאמר תחילה, כי איננו רואים הבדל מהותי בין הודעת בית משפט קמא לצדדים, כפי שנכתבה בפרוטוקול, לבין אשר כתב בית משפט קמא בפסק הדין.

לגופו של ענין, נזכיר, כי המשמעות של מינוי מומחה מוסכם על דעת כל הצדדים, על ידי בית המשפט, הינה שהצדדים מוותרים על הגשת חוות הדעת של המומחים מטעמם כראיה בתיק, ועיינו בתקנה 130(ג) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין.

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט כאילו לא נתקבלו כראיה".

מ"ט. מכאן עולה, שמשניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ממילא לא יכלו הצדדים לעשות שימוש בחוות הדעת של המומחים מטעמם, ולכן העובדה שמומחה המשיבה 4, מר רפאל גיל, נמנה על חוג חבריו של שופט קמא, הופכת לבלתי רלבנטית, ולא ראינו מקום לקבל את הטרוניות שהועלו מטעם המערערים במסגרת ערעורם בעניין זה.

נ. עצם העובדה שהמומחה מר ברלינר היה מומחה שהתמנה בהסכמה לא היה בה כדי למנוע את הזמנתו לחקירה נגדית בפני בית המשפט, ועיינו בתקנה 130(ד) של תקנות סדר הדין האזרחי, ותקנה 130א של תקנות סדר הדין האזרחי. בענייננו, כל הצדדים נמנעו מלזמן את המומחה מטעם בית המשפט, מר ברלינר, לחקירה על חוות דעתו, ולרבות גם לא ביחס לתשובות ההבהרה שהשיב המומחה לשאלותיה של ב"כ המערערים.

נ"א. לא זו בלבד, אלא שראוי לזכור ולהזכיר שמינויו של מומחה מטעם בית המשפט נעשה בהסכמת הצדדים כולם.

הלכה פסוקה היא שבית המשפט, בדרך כלל ובהעדר סיבות מיוחדות, ימעט להתערב בממצאים של מומחה שמונה על ידו, לא כל שכן כאשר מדובר במומחה שהתמנה בהסכמה, ולא היו בפני בית משפט קמא נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות התערבות בממצאיו של המומחה, מה גם שכאמור המערערים נמנעו מלזמנו לחקירה נגדית על חוות דעתו.

לעניין ההלכה באשר לאי-התערבות בממצאים של מומחה שהתמנה על ידי בית המשפט עיינו: ע"א 402/85 מרקוביץ' ואח' נ' עיריית ראשון לציון, וכן ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ואח' פ"ד נב(4) 563.

נ"ב. לא נעלמה מעינינו טענת ב"כ המערערים לפיה היו אלה דווקא המשיבות שהיו אמורות להזמין את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו, וזאת נוכח תשובותיו על שאלות ההבהרה שב"כ המערערים שיגרה למומחה.

אין בידינו לקבל טענתה זו של ב"כ המערערים. הטעם לכך הוא כי לאחר שעיינו בשאלות ההבהרה מיום 9.2.12, ובתשובותיו של המומחה מיום 13.3.12, ולרבות בשאלה הנוספת מיום 24.5.12, ובתשובת המומחה מיום 19.7.12, לא שוכנענו שהמומחה חזר בו מן האמור בחוות דעתו, או ששינה מן הממצאים שקבע בחוות דעתו. אכן, המומחה נקב בסכומים בתשובות ההבהרה, אולם אין זאת אלא מאחר והמערערים ביקשו בשאלות ההבהרה לקבל נתונים בדבר עלויות של ביצוע תיקונים והחלפת רכיבים ואביזרים שונים שבדירות המערערים, מבלי שהמומחה קבע שיש צורך בכל אלה.

ביתר השאלות שנשאל המומחה, נתבקש המומחה להרחיב עמדתו בסוגיות מסוימות, ואף במסגרת זו לא סטה ולא חרג מן האמור בחוות דעתו.

נ"ג. לדוגמא בלבד, בשאלה 11, לגבי דירת המערערים 3 ו-4, נשאל המומחה מה העלות להחלפת הדלתות בחדרי הרחצה, ועל כך השיב: "3,600 ₪", ואולם, המומחה לא קבע כי אכן יש צורך בהחלפת דלתות כאמור, ואף לא נשאל האם קיים צורך כזה, וממילא לא ניתן להסיק מן האמור שיש להוסיף את הסכום של 3,600 ₪ לעלות התיקונים בדירת המערערים 3 ו-4. נדגיש, כי אין המדובר אלא בדוגמא ספורדית שבחרנו מתוך שאלות רבות.

ולדוגמא בלבד מתוך הסוג השני של השאלות, שאלה 48 לגבי דירת המערערת 5, בה התבקש המומחה להשלים חוות דעתו לגבי סעיף י"ז(5) בנוגע לדירת המערערת 5, ועל כך הייתה תשובת המומחה: "אינני רואה מקום להוסיף על האמור בחוות דעתי".

נ"ד. איננו סבורים איפוא כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא בהתייחסו לליקויי הבנייה ולחוסרים אשר נטענו על ידי המערערים.

בית משפט קמא בחן באופן מפורט בפסק דינו את טענותיהם של המערערים (כשנמנע מלחזור על טענות דומות שהועלו על ידי המערערים 3 ו-4, והמערערת 5, משכבר נתן מענה לטענות אלה כפי שהועלו על ידי המערערים 1 ו-2).

נ"ה. בית משפט קמא התבסס, כמצוין לעיל, על הממצאים של המומחה שנתמנה מטעמו, כפי שאכן רשאי היה לעשות בהתאם להלכה הפסוקה, מה גם שלא הובאו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מחוות הדעת של המומחה שהתמנה על ידי בית המשפט, וכאשר גם אין בתשובות ההבהרה שנתן המומחה משום חזרה כלשהי מן האמור בחוות דעתו.

נ"ו. לא ראינו מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה אין לחייב את המשיבות בביצוע תיקונים בעין בדירות המערערים. ראוי לזכור שהתביעה הוגשה במהלך שנת הבדק, מה גם שבישיבת קדם המשפט מיום 15.9.09 הודיע בא כוחם דאז של המערערים לפרוטוקול בית המשפט: "אנו טוענים כי הנתבעת מיצתה את הזכויות לבצע שם תיקונים".

בנוסף, מקובלת עלינו החלטת בית משפט קמא מיום 15.4.12, לפיה נדחתה בקשת המערערים לחייב את המשיבות לבצע את התיקונים בעין, זאת גם לאור טיב הליקויים כפי שנמצאו, והיקפם המצומצם.

נ"ז. המערערים מלינים גם על כך שבית משפט קמא נמנע מלפסוק לזכותם פיצוי בגין עוגמת נפש, אך סבורים אנו, כי צדק בית משפט קמא במסקנתו (פסקה 36 של פסק הדין) שלפיה נוכח ההיקף המצומצם של הליקויים, אין התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש. הוא הדין באשר לטענת המערערים בנוגע לירידת ערך, מה גם שלא הוגשה חוות דעת בעניין ירידת ערך.

גם לגבי הטענה בדבר פינוי הדירה, אחסון חפצים וכו' בתקופת התיקונים, לא הונחה תשתית ראייתית שיהא בה כדי להצדיק פיצוי בגין פריט זה.

נ"ח. לגבי טענת המערערים בעניין השערוך: לא מצאנו פגם בכך שבית משפט קמא קבע בפסק דינו כי הפרשי ההצמדה והריבית על סכומי הפיצוי יחולו מיום 9.2.12, שהוא תאריך חוות הדעת של מומחה בית המשפט, שהרי הסכומים בהם נקב המומחה נכונים למועד עריכת חוות דעתו, ובפועל ועד למועד פסק הדין לא הובאה ראיה כי המערערים נשאו בפועל בהוצאות התיקון, לגבי הפריטים בהם הכיר המומחה.

נ"ט. המערערים 1, 2 ו-5 מלינים על כך שבית משפט קמא לא פסק לזכותם את מלוא ההוצאות שנגרמו להם, ואולם אין זו דרכה של ערכאת הערעור, להתערב, בדרך כלל, בשיעור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, שקובעת הערכאה הדיונית. איננו סבורים שמקרה זה הוא מקרה חריג שיש בו כדי להצדיק התערבות כזאת, מה גם שלא ניתן להתעלם מסכום התביעה מחד גיסא, ומהסכום הנמוך שנפסק בסופו של הליך לזכות המערערים, מאידך גיסא.

גם בטענת המערערים נגד חיובם בהוצאות המומחה שנפסל איננו רואים מקום להתערב, שכן ב"כ הנתבעים 1-3 הודיעה שהמומחה עבד בעבר עם שיכון עובדים, עוד בישיבת יום 15.9.09, בטרם מינויו. למרות זאת ביקשו התובעים למנותו ובקשתם לפסילתו, שהתבססה על הקשר שבעבר בין המומחה לשיכון עובדים, הועלתה על ידם רק לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה.

ס. הסוגיה היחידה שראינו מקום להתערב בה נוגעת למערערים 3 ו-4.

בית משפט קמא קבע, בהתאם לחוות הדעת של המהנדס ברלינר (פסקה 38 של פסק הדין), כי שווי הליקויים בדירתם הינו בסך 950 ₪ בתוספת מע"מ, ונוכח הפער שבין סכום התביעה (110,929 ₪) לבין הסכום שנפסק בסופו של הליך, החליט בית משפט קמא לדחות את תביעתם של מערערים אלה, ואף לחייבם בהוצאות המשפט, שכן הנזק הממשי הינו פחות מאחוז אחד מאשר סכום התביעה, ומוטב היה, לדעת בית משפט קמא, שתביעה זו לא הייתה מוגשת. בנוסף חויבו המערערים מס' 3-4 בתשלום סכום כולל של 10,000 ₪ למשיבות לכיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

ס"א. אנו סבורים, ולאחר ששקלנו בדבר, שלא היה מקום להורות על דחיית התביעה של המערערים 3 ו-4. את מורת הרוח מן הפער הגדול בין הסכום שנפסק בסיום ההליך לבין סכום התביעה, נראה לנו שהיה מקום להביאו לידי ביטוי בפסיקת סכום צנוע יותר למשיבות מס' 1-3 בגין הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דין.

ס"ב. מטעם זה אנו מחליטים כדלקמן:

1. ערעורם של המערערים 3 ו-4 מתקבל בחלקו הקטן בלבד.

המשיבות מס' 1-3, הדדית, תשלמנה למערערים 3 ו-4 את הסכום של 950 ₪ בתוספת מע"מ כחוק (בהתאם לחוות הדעת של המהנדס ברלינר), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 9.2.12, ועד הפירעון בפועל.

2. אנו מפחיתים את הסכום של 10,000 ₪ שפסק בית משפט קמא לכיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בהם חויבו המערערים 3 ו-4, נוכח דחיית תביעתם. אנו מעמידים את הסכום, במקום זאת, על סך כולל של 3,000 ₪, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (10.2.13).

3. הסכום שפסקנו בסעיף 1 דלעיל, יקוזז מן הסכום שפסקנו בסעיף 2 דלעיל, כך שחיובם של המערערים 3 ו-4 כלפי המשיבות 1-3 יהא בגובה ההפרש שבין הסכום שבסעיף 1 דלעיל לסכום שבסעיף 2 דלעיל.

4. ככל שהמערערים 3 ו-4 כבר שילמו למשיבות את הסכום שבו חויבו על פי פסק דינו של בית משפט קמא, תחזרנה המשיבות 1-3 את ההפרש שבין הסכום שנפסק בפסק דיננו זה, לבין הסכום ששולם על ידי המערערים 3 ו-4, על פי פסק דינו של בית משפט קמא, וההחזר יתבצע במשרד ב"כ המערערים 3 ו-4 בתוך 21 יום ממועד המצאת פסק דיננו, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום שביצעו מערערים מס' 3-4 למשיבות ועד ההחזר בפועל.

ככל שהמערערים 3 ו- 4 טרם שילמו למשיבות 1-3 את הסכום בו חויבו על פי פסק דינו של בית משפט קמא, עליהם לשלם את הסכום, כאמור בסעיף ס"ב (3) לעיל, בתוך 21 יום ממועד המצאת פסק דיננו, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ס"ג. לסיכום הדברים:

1. אנו דוחים את ערעוריהם של המערערים 1, 2 והמערערת 5.

2. אנו מחייבים את המערערים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה מס' 4 שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תעביר מתוך הפיקדון שהפקידו המערערים סך של 4,000 ₪ לב"כ המשיבה 4 (עו"ד הרשקוביץ), עבור המשיבה מס' 4.

3. אנו מחייבים את המערערת 5 לשלם למשיבות 1-3 שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תעביר מתוך הפיקדון שהפקידה המערערת סך של 4,000 ₪ לב"כ המשיבות 1-3 (משרד עו"ד קומיסר).

4. יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערים, עו"ד גב' רבינוביץ', עבור המערערים.

5. לגבי המערערים 3 ו-4 יחול כל האמור לעיל בפסקה ס"ב של פסק דיננו.

אין צו להוצאות בערכאת הערעור בין המערערים 3 ו-4 לבין המשיבות, למעט מה שנאמר בפסקה ס"ב דלעיל של פסק דיננו.

ניתן היום, כז' ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של כל הצדדים.