לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, משיבה 1, מיום 11.1.11, לדחות את תכנית 12872 שהגישו העותרים. מדובר בתכנית המתייחסת למתחם בשטח של 11.5 דונם בשכונת אבו-טור בירושלים, שבה בנויים כשישה מבנים שהוקמו ללא היתר, ובכללם מבנה שהוקם על-ידי העותרים.

התכנית התקפה כיום במקרקעין, תכנית 1864/א, אשר אושרה בשנת 1989, מייעדת את השטח לשימוש כשצ"פ (שטח ציבורי פתוח). בתכנית נושא העתירה, הוצע שינוי ייעוד הקרקע משצ"פ למגורים, לדרך ולשטח למבני ציבור, לשם הסדרת מבנה המגורים והרחבת הבינוי ל-41 יחידות דיור. שטחי הבינוי המוצעים בתכנית הִנם 6,236 מ"ר.

לאחרונה עם הכנת תכנית המתאר החדשה לירושלים (להלן – תכנית המתאר החדשה), אשר טרם הופקדה, מתייחסים מוסדות התכנון לתכנית המתאר האמורה כאל מסמך המשקף את המדיניות התכנונית בירושלים, אשר מנחה את מוסדות התכנון בדבר התכנון הראוי בכל אחד מאזורי העיר. תכנית המתאר החדשה הִנה תכנית עירונית כוללת. היא מסדירה, בין-השאר, את אזורי הבנייה בירושלים, ובכלל זה תיחמה 14 פוליגונים חדשים במזרח העיר. הפוליגונים הם אזורים שניתן להציע בהם תכנון לבנייה חדשה, בכפוף לכללים הקבועים בתכנית. נקודת המוצא לתכנון פוליגון, היא תכנון השטחים הציבוריים; ועל-כן, נדרש תכנון מוקדם של "השלד הציבורי", הכולל סימון דרכים, שטחים ציבוריים פתוחים, מבני ציבור וכדומה. בשמונה מבין ארבעה-עשר הפוליגונים החֵל הליך תכנוני, כאשר בשלושה נטלה על עצמה העירייה את עריכת התכנית, וביתר נערכות תכניות על-ידי גופים אחרים (אחד על-ידי מינהל מקרקעי ישראל והיתר על-ידי תושבי השכונות). לגבי שישה פוליגונים, ובכלל זה הפוליגון שבו מצויים המקרקעין נושא העתירה, טרם החל כל תכנון. תחום התכנית נושא העתירה נכלל בשטח המיועד ל"אזור מגורים עירוני מוצע", באחד מהפוליגונים הבלתי מתוכננים בשכונת אבו-טור. בייעוד זה נדרשת – בהתאם לתכנית המתאר החדשה לירושלים – אישורה של תכנית מתאר כוללת למתחם בטרם אישור תכניות מפורטות.

ביום 11.1.11, דנה הוועדה המחוזית בתכנית, והחליטה לדחותה. הוועדה המחוזית סברה, כי שינוי הייעוד המבוקש בתכנית משטח נוף פתוח למגורים, תוך הגדלת נפח הבנייה, צריך להיעשות מתוך ראייה כוללת וחשיבה תכנונית, וכי בהיעדר תכנית כוללת למתחם, ראוי בשלב זה לדחות את התכנית, תוך שמירת זכותם של מגישי התכנית להגישה מחדש לאחר שתאושר תכנית כוללת למתחם. עובר למתן ההחלטה, נמסר לוועדה המחוזית על-ידי נציגי עיריית ירושלים, כי העירייה טרם החלה בתכנון הכולל של המתחם, כי לא ברור מתי יחל התכנון, וכי "ייתכן ויחלפו עוד מספר שנים עד לתכנונו של מתחם זה", זאת נוכח סדרי עדיפויות ושיקולי תקציב (סעיף 6 להחלטה). הוועדה המחוזית סברה, כי אין בנתונים אלו כדי לשנות את החלטתה לדחות את התכנית, וציינה כי אין מקום לבטל את הדרישה לתכנון כולל, גם אם צפוי פרק זמן ניכר עד שיחל התכנון הכולל.

העותרים לא חלקו על סבירותה של דרישת הוועדה המחוזית, לפיה יש להכין תכנית כוללת למתחם בטרם תידון התכנית הספציפית, אך טענו כי על משיבות 3 ו-4 להכין את התכנית הכוללת תוך פרק זמן סביר. הם הלינו בעתירתם על החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית, למרות שהוועדה הייתה מודעת לכך שייתכן כי יחלפו שנים עד לתכנונו של המתחם על-ידי העירייה.

במהלך הדיון בעתירה נתחוור נתון חדש, בדבר משך הזמן הצפוי להכנת תכנית כוללת למתחם על-ידי עיריית ירושלים, שיש בו כדי להצדיק מתן החלטה חדשה על-ידי הוועדה המחוזית בעניין התכנית שהוגשה על-ידי העותרים. במהלך הדיון ציינה ב"כ משיבות 3 ו-4 כי העירייה אינה יכולה להתחייב להתחיל בתכנון התכנית הכוללת בפרק זמן שיפחת מעשר שנים מהיום, והוסיפה כי שלב התכנון אמור להימשך כארבע שנים. משמעות הודעת העירייה הִנה, כי אין בכוונתה להכין תכנית כוללת למתחם בעתיד הנראה לעין; ונתון חדש זה, כשלעצמו, מצדיק מתן החלטה חדשה על-ידי הוועדה המחוזית.

אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטת הוועדה המחוזית, ומחזיר הדיון לוועדה המחוזית לשם מתן החלטה חדשה בתכנית שהגישו העותרים, שבגדרה תתייחס, בין-השאר, לנתון החדש האמור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא עותקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו בטבת תשע"ג, 8 בינואר 2013, בהיעדר הצדדים.