הנאשם אשר בפני מואשם כי ביום 19.5.11, בשעה 11:58, נהג אופנוע ונסע בראשון לציון ברחוב מיכאל וחנה לוין 18. נטען, כי נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שסטה עם האופנוע מנתיב נסיעתו, עלה על המדרכה והתהפך. כתוצאה מכך נגרמו נזקים לאופנוע, וכן לנאשם נגרמו חבלות של ממש.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשם:

1. סטייה מנתיב נסיעה- עבירה על תקנה 40 לתקנות התעבורה.

2. נהיגה בחוסר זהירות- עבירה על תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

3. נהיגה רשלנית- עבירה על סעיף 62 (2)+ 38 (2) לפקודת התעבורה.

4. גרימת נזק- עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

5. גרימת חבלה של ממש- עבירה על סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הימצאות הנאשם במקום, ובדבר כיווני הנסיעה.

הנאשם מודה בעובדת התרחשות התאונה ותוצאותיה.

עיקר טענת הנאשם היא כי רכב שנסע מאחוריו בנתיב ההאצה, נצמד אליו, ולא אפשר השתלבותו. בעודו חושש שהרכב שמאחוריו עומד לפגוע בו, הסתיים מסלול נסיעתו ופגע במדרכה.

פרשת התביעה:

הבוחן המשטרתי מר מיכאל סטונרובסקי:

העד בוחן משטרה. העד מספר כי מדובר בתיק "הצמדה". כלומר, הבוחן לא הגיע למקום התאונה מיד ובסמוך להתרחשותה, אלא מס' ימים לאחריה. משכך, גם לא הוכן תיק בוחן.

יצוין כי המדובר בנוהל עבודה מוכר ומקובל בסוג עניינים זה.

הבוחן הגיש המסמכים הבאים: ת/1- הודעת הנאשם, ת/2- סקיצה, ת/3- תרשים.

לדבריו זיהה את מקום פגיעת האופנוע במדרכה עפ"י סימני שפשוף שהיו על המדרכה, ומיקום השפשוף תאם לאמור בדו"ח הפעולה של השוטרת כהנוב (עמ' 3 לפרוטוקול).

בנוסף ע"י התביעה הוגשו בהסכמה ת/4- דו"ח הפעולה של השוטרת מעיין כהנוב, ות/5- תעודה רפואית (סיכום אשפוז) של הנאשם מבי"ח אסף הרופא.

בדו"ח ת/4 מנציחה השוטרת מיקום הרוכב לאחר האימפקט:

"שוכב על הצמחיה שבמדרכה המזרחית".

מוסיפה השוטרת וכותבת כי:

"לדבריו הבחין במראה כי הרכב שמאחוריו קרוב אליו יותר מידי, ואז החליט לסטות עם הקטנוע קצת ימינה ולא הבחין כי נתיב הנסיעה שבו נסע מתחיל להצטמצם למדרכה... וכאשר הבחין בכך כבר היה מאוחר מידי".

פרשת ההגנה:

עדות הנאשם:

הנאשם סיפר בעדותו כי בעת שהיה בדרכו לביתו, פנה ימינה לרחוב מיכאל לוין והחל להיכנס לכביש המשתלב עם התנועה. מאחוריו נסע כלי רכב שנסע בצמוד אליו, ומחשש שאותו כלי רכב יפגע בו המשיך עם הדרך עד אשר הגיע לקצה של מדרכה, נגע בה תוך שהוא מנסה לבלום. משלא הצליח פגע במדרכה. כך שלטענתו הרכב שמאחוריו לא אפשר לו להיכנס למסלול הנסיעה (עמ' 5 שורות 1-9 לפרוטוקול).

מטעם הנאשם צורפו 3 תמונות, כשבאחת מהן מסומן מקום פגיעת האופנוע במדרכה.

הסנגור בסיכומיו טען כי התביעה לא הוכיחה את סטיית הנאשם מנתיב נסיעתו, וכי לא הובאה ראיה לכך. עוד טוען הסנגור כי יש לבכר ולהעדיף את גרסת הנאשם שנאמרה בסמוך לאירוע וכפי שנכתבה בדו"ח הפעולה של השוטרת כהנוב (ת/4), על פני הודעתו שנמסרה לבוחן כחודש לאחר התאונה ביום 11.6.11 (ת/1).

לדברי הסנגור לא הוכחה נהיגה לא זהירה של הנאשם, הבוחן לא עימת את הנאשם בזמן החקירה אל מול הפער שבגרסתו הראשונית במקום התאונה לבין גרסתו בחקירה. הסנגור מצביע על כך שהבוחן לא בדק את זירת התאונה בזמן אמת. כך שבהעדר כל אלו לא ניתן להסיק אודות נהיגתו הזהירה או הלא זהירה של הנאשם (עמ' 7 שורות 14-19).

דיון והכרעה:

בפני טענת הסנגור לפיה התביעה לא הוכיחה סטיית הנאשם מנתיב נסיעה .

טענה זו מוטב היה ולא הייתה נטענת כלל. עפ"י ת/4 מזכרה של השוטרת כהנוב שהוגש בהסכמה, הנאשם אשר היה אמור לרכב ע"ג אופנועו בכביש, נמצא שוכב על שטח הצמחיה שבמדרכה המזרחית- אם אין המדובר בסטייה – אינני יודעת סטייה מהי.

האם כוונת הסנגוריה שהמדרכה סטתה לנתיבו???

כאשר מדובר בתאונה עצמית על הנאשם להוכיח מדוע סטה מנתיב נסיעתו.

לנאשם טענת הגנה בדבר מציאותו של רכב מאחוריו שגרם לסטייתו. טענה זו נטענה בת/4, נזנחה בחקירה בת/1, והנאשם שב וחזר על טענה זו בעדותו בפני.

ודוק- אין הנאשם טוען למגע בינו לבין הרכב שהגיע מאחוריו, ולבד מהבל פיו של הנאשם אין בפני כל הוכחה בדבר מציאותו של רכב נוסף במקום.

ת/3, ת/2, הינם סקיצות שנערכו במקום התאונה .

יודגש- כי אין הנאשם טוען לשינוי בפני השטח. קרי- רוחב הנתיבים, מיקום המפרץ בין התאונה לתאריך ביקורו של הבוחן במקום.

לפיכך, בהעדר טענה על שינוי מבנה הכביש, ומעיון בשרטוטים עולה, כי ברוחב הנתיב די כדי נסיעת הנאשם לצד רכב פרטי ואין צורך בעלייה על המדרכה.

זאת ועוד- אין חולק כי בחקירה ת/1 מעלה הנאשם גרסה שונה בתכלית. לדבריו:

הרים את זכוכית המגן של הקסדה כדי שיכנס אוויר, וברגע שניסיתי להשתלב עם התנועה משהו נכנס לי לעין , איבדתי לרגע את העשתונות נכנסתי במדרכה... (עמ' 2 שורה 3 ואילך ל-ת/1).

הנאשם אינו מתכחש לכך שהודעתו נרשמה כלשונה, אולם טוען כי נחקר 3,4 ימים לאחר ניתוח.

יודגש כי כל טענה בדבר מצב רפואי שאיננו מאפשר עדות, לא נטענה בזמן החקירה.

הסנגור טרח לחקור את הבוחן המשטרתי בדבר נוהלי החקירה, ואפן עריכתה.

מטעמים השמורים עימו, נמנע מלטעון באוזני השוטר כי בזמן החקירה ת/1- לא היה הנאשם בכושר משפטי להבין או להיחקר.

לא בכדי, מתעלם הסנגור בחקירתו מנסיבות גביית העדות, דיוק התוכן הנרשם ונסיבות חתימת הנאשם על הסיפא לחקירה. קרי: "זו הודעתי שהוקראה בפני, ואושרה בחתימתי".

משכך הריני קובעת כי הבוחן דייק ברישום הודעתו של הנאשם, וכל המצוטט מפי הנאשם בהודעה, הובא ככתבו וכלשונו.

אין חולק, ולא יכול להיות חולק שהמדובר בגרסא שונה, ואין שתי הגרסאות יכולות לדור בכפיפה אחת. אין מנוס מן המסקנה כי אחת מהן (לפחות) הינה גרסה שקרית.

מכאן ואילך מי לידי יתקע, שדווקא גרסתו של הנאשם "מחוץ לחקירה" הינה גרסת אמת???

הנאשם בהבל פיו משמיט הבסיס מתחת למהימנותו.

הנאשם הגדיל לעשות והציג בפני צילומים (נ/1) – בהם נראה מסלול נהיגתו (עמ' 5 שורה 11 ואילך לפרוטוקול).

הנאשם סימן עיגול במקום המגע שבין המדרכה לאופנוע (מפיו מוכחת טענת הסטייה, ראה בעניין זה דברי לעיל).

הנאשם מספר כי היה בקצה השמאלי של נתיב ההשתלבות. אף אם אלך לשיטתו – ואניח כי רכב כלשהו הפריע להשתלבותו, אין בפני כל הסבר סביר מדוע לא דאג לעצור בימין הדרך מבלי להיתקל ולפגוע במדרכה. מדווע לא האט מהירותו בימין הנתיב בצורה שתאפשר לרכב "האלמוני" (או שמא רכב הרפאים...)- לעוקפו.

יוצא אפוא, שאף לגרסתו, נהיגתו נגועה ברף גבוה של חוסר זהירות.

סוף דבר:

הריני קובעת כי הוכחו בפני כל העובדות הנטענות בכתב האישום, ולא היה בהסברי הנאשם כדי לשכנעני בדבר נכונות גרסאותיו.

הריני קובעת כי נהיגתו הייתה ברף הגבוה של הרשלנות, בכך שלא התאים אופן נהיגתו לתנאי הדרך.

הריני מרשיעה הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.