התובעים: 1. אג'וד סלים חלאילה

2. סברין חלאילה

3. ראמה חלאילה

ע"י ב"כ עוה"ד י. קלינמן ו/או א. ישראלי ואח'

נגד

הנתבעים: 1. אג'וד סלים חלאילה

2. כלל – חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ שגיא,שיפמן אמסלם משרד עורכי דין

<#1#>

בפני תביעת 3 תובעים, זוג הורים ובתם הקטינה, אשר נפגעו ביום 25.6.11 בתאונת דרכים. התובעים הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם עקב התאונה. הנתבעת מס' 2, המבטחת של הרכב בו נהג התובע במועד התאונה, מודה בחבותה לפצות את התובעים והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק שנגרם להם.

להלן אדון בתביעת כל אחד מהתובעים:

התובע מס' 1

1. התובע מס' 1 (להלן: "התובע") יליד 30.7.82.

הנכות הרפואית

2. ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים רמב"ם כשהוא מחוסר הכרה. בדיקת CT ראש שנערכה לו בקבלתו הדגימה תמונה של DAI ודימום תת עכבישי. בנוסף סבל משבר מורכב בעצמות הפנים מימין. בגפיים נמצאו שיפשופים והמטומות תת עוריות. בבדיקת MRI נמצאו שברים בצלעות 2,3 מימין עם אספקט קדמי. כמו כן נמצא שבר בקרסול.

התובע עבר ניתוח לשחזור עצמות הפנים.

3. ביום 21.7.11 הועבר התובע לבי"ח לוינשטיין , שם אושפז עד יום 4.10.11.

4. מומחה בתחום הנוירולוגי, ד"ר ירון ריבר, קבע לתובע בחוות דעת ראשונה מיום 30.4.13 נכות משוקללת בשעור של 27% כדלקמן:

10% עקב המיפרזיס קלה מאד משמאל נכות לא צמיתה לפי סעיף 29(I) א1. הוא הוסיף כי "יש לחזור ולבחון נכות בגין לקות זו בעוד כשנה".

10% בגין כאבי ראש

10% בגין הפרעה קוגניטיבית משנית לטראומה מומחית.

בחוות דעת נוספת בחלוף שנה, קבע ד"ר ריבר את נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע בשעור של 19%:

10% עקב כאבי ראש, כאבי צלקת וכאבים עצביים הנובעים מפגיעה בעצב אינפראורביטלי מימין (לפי סעיף 29(6)II מותאם

10% בגין הפרעה קוגניטיבית משנית לטראומה מוחית (לפי סעיף 34ב' מותאם).

בפני ד"ר ריבר התובע התלונן ן כי הוא סובל משינוי התנהגותי, אישיותי ורגשי עם קושי לעכב דחפים, מהפרעה בניידות, מכאבי ראש אשר חלקם בעלי אופי הבזקי קצר , בעיקר סמוך לצלקת וכאבים חדים מתחת לארובת בעין מימין, ומהפרעה קוגניטיבית המתבטאת בהפרעות זכרון והפרעות בקשב.

ד"ר ריבר ציין כי "יש ללא ספק הפרעה קוגניטיבית הקשורה לתאונה ומתבטאת בהפרעות בזכרון, הפרעות ביכולת להטמיע מידע והפרעות קשב. עם זאת, הרושם מהבדיקה הנוכחית, בדומה לרושם מבדיקה קודמת, הוא כי החולה מציג הפרעה קשה יותר ביכולותיו מההפרעה בפועל. אני סבור כי יש לקבל את דבריו של החולה כי הוא סובל מכאבי ראש ברם, לא מצאתי אלודיניה מכנית (רגישות כואבת למגע בעור המאפיינת כאב עצבי) באזור שמתחת לארובת העין הימנית ובכך יש לראות שיפור מסויים. בנוסף בבדיקתי אני מוצא שיפור מסויים ביכולת ההליכה".

עוד ציין ד"ר ריבר כי לא מצא סימנים לחולשת פלד גוף שמאלי וכן מצא שיפור שטווח התנועות של הצוואר.

5. מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' נמרוד רוזן, קבע לתובע נכות משוקללת בתחום האורטופדי בשעור של 15.17% כדלקמן:

0% נכות – בגין שבר בצלעות שהתרפא , לפי סעיף 38(1)(ב)(1)

3.33% נכות – בגין הגבלה בתנועת פרק שורש כף היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15% , לפי סעיף 41(10)(ה) –הפעלה בשליש.

10% נכות – בגין הגבלת התנועות בעמוד השידרה המותני בצורה קלה, לפי סעיף 37(7)(א)

2.5% נכות – בגין הגבלה קלה בטווח תנועות קרסול ימין ללא פגיעה ביציבות וללא שינויים ניווניים פוסט טראומטיים לפי סעיף 48(3)(א) – הפעלה במחצית , ולאחר הפחתה של מחצית נוספת בגין מצב קודם.

0% נכות – בגין הצלקת על פני קרסול ימין.

פרופ' רוזן מציין כי לא נותרה לתובע נכות רפואית אורטופדית צמיתה בגין הפגיעה בעמוד השידרה הצווארי.

6. מומחית בתחום א.א.ג, ד"ר נחמה אורי, קבעה כי לתובע נכות משוקללת בשעור של 15.35% כדלקמן:

10% - בגין הפרעות נשימה דרך האף בצורה ניכרת, לפי סעיף 69(2)ב.

5% - בגין אובדן חוש ריח וטעם, לפי סעיף 69(2)ג

1% בגין שינוים בצורה החיצונית, לפי סעיף 69(1)א.

בחוות הדעת מציינת ד"ר אורי כי אין בבדיקת השמיעה כל מאפיין לקביעת טנטון וכי לא נגרמה לתובע ירידה בשמיעה בעקבות התאונה.

באשר לתלונת התובע על סחרחורת – נאמר כי בדיקת ENG היתה תקינה.

7. מומחית בתחום הנפשי, ד"ר אילה שינקמן, קבעה כי מעבר לנכות הנוירולוגית, לתובע נכות נפשית בשעור של 10%.

8. מומחה בתחום העיניים, פרופ' בנימין מילר, קבע כי לא נגרמה לתובע נכות לצמיתות בגין השברים בארובות העיניים. פרופ' מילר העריך את עלות תיקון הפגמים מבחינה קוסמטית ב- 8,000 ₪.

9. בסיכומים חלק ב"כ התובע על קביעתו של פרופ' מילר, לפיה לא נותרה לתובע נכות בתחום העיניים. ב"כ התובע טען כי התובע סובל מראיה כפולה בגינה היה מקום לקבוע לתובע נכות בשעור של 10%.

10. ב"כ הנתבעת טען כי התובע נמנע מלזמן את המומחים לחקירה וכי יש להתעלם מכל טענה בסיכומים כנגד המומחים וקביעותיהם.

11. מאחר ופרופ' מילר לא נחקר על חוות דעתו, אין מקום לקבוע לתובע נכות צמיתה בתחום העיניים. הסכום שקבע פרופ' מילר לתיקון הפגם האסטתי, יילקח על ידי בחשבון במסגרת ההוצאות להלן.

12. בשים לב לאמור, נכותו הרפואית של התובע הינה בשעור של 47.65%.

הנכות התפקודית

13. עובר לתאונה עבד התובע כפועל בנין טפסן. בתצהירו טען התובע כי מדובר בעבודה המצריכה מאמץ פיזי וכי הוא אינו מסוגל להמשיך לעבוד בבנין לאור המגבלות מהן הוא סובל.

14. בסיכומים טען ב"כ התובע כי נכותו הרפואית של התובע נמוכה באופן משמעותי מנכותו התפקודית וכי ההשפעה התפקודית של הפגמים הרפואיים מגיעה כדי איבוד מלא של כושר העבודה כפועל בנין או בכל עבודה אחרת התואמת את נתוניו האישיים.

15. ב"כ התובע היפנה לפסיקה שעניינה קביעת הנכות התפקודית לפועלי בנין. ב"כ התובע טען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 80%.

16. ב"כ הנתבעים טען כי חלק גדול מבני המשפחה כלל אינו עובד וגם התובע עצמו מעולם לא עבד ברציפות לפני התאונה.

17. ב"כ הנתבעת טען כי נכותו של התובע בכל אחד מהתחומים נמוכה יחסית, וכל אחת בפני עצמה אינה מצדיקה את העובדה שהתובע לא השתקם וימשיך לעבוד.

18. ב"כ הנתבעת טען כי אין מניעה כי התובע יצא לעבודה בהתאם למגבלותיו, וישתכר לכל הפחות בגובה שכר המינימום במשק, ואף מעבר לכך.

19. ב"כ הנתבעת טען כי לשאלת כושר העבודה של התובע יש קורלציה לדברי ד"ר ריבר לפיהם התובע מציג הפרעה קשה יותר מזו שיש לו בפועל ולדברי פרופ' רוזן לפיהם התובע לא נזקק לקביים.

20. ב"כ הנתבעת טען כי לאור התשלומים התכופים וקצבאות המל"ל ניתן להבין מדוע התובע אינו עובד.

21. ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 25%.

22. בקביעת הנכות התפקודית אני לוקחת בחשבון מחד את מקצועו של התובע כטפסן ואת העובדה שהוא אינו מסוגל בנכותו להמשיך בעבודה זו. מאידך, אני לוקחת בחשבון את העובדה שחלק מהנכות הרפואית שנקבעה לתובע אינה מעידה על הפרעות בתפקוד .

23. בנסיבות אלה – אני מעמידה את הנכות התפקודית של התובע על שעור הנכות הרפואית שלו – דהיינו (במעוגל) 50%.

השכר

24. התובע הצהיר כי שכרו המדווח עובר לתאונה הסתכם ב- 5,520 ₪ (ובשערוך למועד סיכומי ב"כ התובע – 19.10.15 – 6,000 ₪), אך בפועל הוא השתכר 8,000 ₪ נטו (לפי 350 ₪ נטו ליום עבודה).

25. ב"כ התובע ביקש בסיכומים לאמץ את דברי התובע באשר לשכרו בפועל, כאשר כחיזוק לטענתו זו הוא מפנה לדוח רציפות הביטוח ממנו עולה כי בשנת 2006 היה שכרו השנתי של התובע - 105,844 ₪, דהיינו 8,820 ₪ לחודש, ובשערוך להיום – 10,625 ₪ ברוטו.

26. ב"כ התובע טען גם כי ככל שהיו חולפות השנים היה שכרו של התובע עולה, וכי מדובר בידיעה שיפוטית כי שכרו של טפסן עולה על 6,000 ₪.

27. לאור האמור, ביקש ב"כ התובע להעמיד את שכרו של התובע על 7,750 ₪ לחודש נטו לעבר ועל 10,000 ₪ נטו לעתיד (ב"כ התובע היפנה להשתכרותו של התובע בשנת 2006 וטען כי שכרו זה משקף את פוטנציאל ההשתכרות שלו לפחות).

28. לחילופין, ומאחר ובמועד התאונה היה התובע בן 28 שנים בלבד, ביקש ב"כ התובע לקבוע כי במועד התאונה התובע לא מיצה את כל פוטנציאל ההשתכרות שלו ולחשב את הפסדי השכר שלו לעתיד בגובה השכר הממוצע במשק בסך 10,078 ₪, ובניכוי מס הכנסה – 9,742 ₪.

29. בשים לב לאמור העריך ב"כ התובע את הפסדי השכר של התובע כדלקמן:

לעבר- מאחר והתובע לא עבד ממועד התאונה ועד היום – לפי הפסד שכר מלא:

7,750 ₪ X 51 חודשים = 395,250 ₪

לעתיד (34 שנות עבודה):

10,000 ₪ X 80% X 255.5783 = 2,044,626 ₪.

30. כן טען ב"כ התובע להפסדי פנסיה בשעור של 12% מהפסדי השכר – 292,785 ₪.

31. ב"כ הנתבעים טען כי שכרו של התובע היה נמוך – 5,520 ₪ ברוטו ו- 5,400 ₪ נטו, וכי אין מקום לקבוע שכר גבוה יותר מזה שהשתכר עובר לתאונה. ב"כ הנתבעת הוסיף כי אין כל אינדיקציה לקבוע את שכרו של התובע בהתאם לשכר הממוצע במשק.

32. ב"כ הנתבעת טען כי התובע אמנם נפגע בגיל צעיר יחסית, אך יחד עם זאת בעברו כבר היו 10 שנות עבודה ושכרו היה ידוע. התובע בחר במקצוע ובמסלול חיים של פועל בנין, כטפסן, עבודה ששכרה ידוע וקבוע במשק ואין מקום לטעון לשכר שלא דווח או לשכר מעבר לזה ששולם בפועל.

33. ב"כ הנתבעת הציע להעמיד את שכרו הקובע של התובע עובר לתאונה על 5,400 ₪ לחודש נטו והוסיף כי "על פי ההסטוריה התעסוקתית של התובע עסקינן בשכר גבוה יחסית לשכר שהרוויח".

34. ב"כ הנתבעת טען כי יש להכיר לתובע תקופת אי כושר מלאה למשך 13 חודשים ממועד התאונה ולאחר מכן יש לחשב את הפסדי השכר שלו לפי נכות בשעור של 20%.

35. בהתאם, חישובי ב"כ הנתבעת הם כדלקמן:

לעבר :

5,400 ₪ X 13 חד' = 70,200 ₪.

5,400 ₪ X 39 חד' X 20% = 42,120 ₪

לעתיד:

5,400 ₪ X 255 X 25% = 344,250 ₪ .

36. בגין אובדן תנאים סוציאליים הציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתבוע סכום גלובלי של 10,000 ₪, מאחר והתובע לא הביא כל ראיה כי עד התאונה הופרשו לו סכומים כלשהם לקרן פנסיה ו/או לקופת גמל.

37. בשים לב לגילו של התובע מחד ולעברו התעסוקתי, ניתן לקבוע כי בהשתכרותו עובר לתאונה התובע אכן לא מיצה את הפוטנציאל ההשתכרותי שלו, וניתן לקבוע כי היה מגיע לשכר הממוצע במשק לפחות.

38. יחד עם זאת, באשר להפסד ההשתכרות ממועד התאונה ועד היום – יש לקבוע את נזקו של התובע על בסיס שכרו האחרון עובר לתאונה.

39. מאחר ונכותו של התובע התגבשה כשנה וחצי לאחר התאונה, אקבע לתובע הפסד שכר מלא ממועד התאונה ועד 1.1.13 וממועד זה ואילך, על פי שעור נכותו הרפואית/התפקודית.

40. בהתאם, חישוב נזקי התובע בראש הנזק של הפסדי שכר והפסד כושר השתכרות בעתיד הם כדלקמן:

ממועד התאונה 25.6.11 ועד 31.12.12 –

19 חד' X 5,570 ₪ (5,400 ₪ משוערך להיום) = 105,830 ₪

בצירוף ריבית – 107,818 ₪.

מיום 1.1.13 עד 15.12.15 –

35.5 חד' X 5,570 ₪ X 50% = 98,868 ₪

ובצירוף ריבית – 101,007 ₪

מהיום לפי השכר הממוצע במשק 9,611 ₪ ובניכוי מה"כ – 8,924 ₪ ועד 30.7.2049 =

8,924 ₪ X 42% X 253.4 מקדם = 1,132,293 ₪.

41. הפסד פנסיה – 10% עד 1.1.14 = 14,149 ₪

12% X מ- 1.1.14 עד היום = 8,081 ₪

12% מהיום ואילך = 135,875 ₪

וראה: ע"א 1896/15 פלוני נ. כמיל ג'ועיה ואח' (8.12.15).

עזרת הזולת

42. ב"כ התובעים טען כי בעקבות התאונה אושפז התובע בבי"ח רמב"ם בחיפה ובבי"ח לוינשטיין ברעננה למשך 102 ימים וכי עם שחרורו לביתו הוא היה מוגבל בתפקוד והיה זקוק לעזרה צמודה 24 שעות ביממה.

43. ב"כ התובעים טען כי אחיו של התובע ג'ואד, עזב את מקום עבודתו וטיפל בתובע עוד בהיותו מאושפז, כאשר קיבל בבית החולים הדרכה כיצד לטפל בתובע. בנוסף, התובע התנייד הן בבית החולים והן בביתו בכסא גלגלים ואחיו נדרש לסייע לו מאחר ולא יכול היה לעשות שימוש בידו. לטענתו, ג'ואד היה צמוד לתובע מאז התאונה ועד חודש אפריל 2012, כאשר ממועד זה טיפל בתובע אחיו עלי,שממשיך לטפל בו עד היום.

44. ב"כ התובעים טען כי ג'ואד השתכר 5,500 ₪ לחודש, על פי האמור בתלושי השכר, אך בפועל השתכר שכר גבוה יותר, וכי במידה והתובע היה שוכר מטפל בשכר – היה השכר שהיה משתלם לאותו עובד גבוה בהרבה.

45. לפיכך, ביקש ב"כ התובעים לפסוק לתובע עד היום:

5,500 ₪ X 51 חד' = 280,500 ₪

ולעתיד, על בסיס 150 שעות עבודה בחודש, ותשלום של 35 ₪ לשעה:

5,250 ₪ X 305.0584 (מקדם היוון ל-48 שנה) = 1,601,556 ₪.

46. ב"כ הנתבעת טען כי על פי תלושי השכר של ג'ואד הסתכם שכרו בכ- 4,500 ₪ ברוטו, כאשר תקופות ממושכות הוא כלל לא עבד.

47. באשר לעלי טען ב"כ הנתבעת כי הוא כלל לא הובא לעדות ולא ידוע כלל אם עזר לתובע ומתי. בכלל , לטענתו, לא ברור היקף העזרה שקיבל התובע ממי מבני משפחתו. ב"כ הנתבעת טען גם כי עלה מהעדויות כי אחי התובע עסקו בבניית הבית ולא בטיפול בתובע.

48. ב"כ הנתבעת הציע לפסוק לתובע בגין עזרת צד ג' בתקופת האשפוז סכום של 1,000 ₪ לחודש ובהמשך, פיצוי בסכום של 2,000 ₪ לחודש למשך תקופת אי הכושר שנקבעה לתובע, סה"כ 23,000 ₪.

49. באשר לעתיד, טען ב"כ הנתבעת כי התובע עצמאי ואינו נזקק לעזרה. לצרכי פשרה הציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע סכום של 33,000 ₪ לעבר ולעתיד.

50. באשר לתקופת אשפוזו של התובע אני מוכנה להניח כי התובע נזקק לעזרה מוגברת ומאחר ואשתו (התובעת מס' 2) לא יכלה לספק לו את העזרה המקובלת של "בן משפחה", נאלץ אחיו להפסיק עבודתו ולטפל בתובע.

51. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שפסקתי לתובע בגין אובדן שכר מלא לעבר, ולא לקחתי בחשבון להפחית את "ההפסד" לאור אשפוזו של התובע, אני מעמידה את הפיצוי בגין העזרה בעבר על 5,000 ₪ לחודש (נכון להיום), כאשר סכום דומה אפסוק בגין "תקופת הסתגלות" בבית, למשך 6 חודשים נוספים.

52. באשר ליתרת התקופה עד היום ולעתיד, היקף העזרה הנתבעת על ידי התובע נראה לי מוגזם ביותר בשים לב לנכותו ומגבלותיו כאמור בחוות דעת המומחים.

53. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' מ-1.4.12 ואילך על 2,000 ₪ לחודש.

54. לאור האמור מסתכם הפיצוי ב:

5,000 ₪ X 9 חד' = 45,000 ₪.

מיום 1.4.12 עד היום

2,000 X 45 חד' = 90,000 ₪

בצירוף ריבית 94,000 ₪

מהיום עד גיל תוחלת החיים – 2,000 ₪ X 302.17 = 604,340 ₪.

ניידות

55. ב"כ התובעים טען כי ערב התאונה היה התובע אדם בריא, בעל רישיון נהיגה, שיכול היה להתנייד ללא כל מגבלה, וכי בעקבות התאונה נשאו הוא ובני משפחתו בהוצאות רבות לצורך נסיעות . בנוסף התובע נזקק גם היום לטיפולים רפואיים ומתקשה לנסוע בתחבורה ציבורית.

56. ב"כ התובעים ביקש לפסוק לתובע על דרך האומדנא סכום של 250,000 ₪.

57. ב"כ הנתבעת טען כי התובע אמנם צירף לתצהירו קבלות אך לא ניתן כל הסבר להוצאות ואין כל אינדיקציה כי הקבלות ניתנו לתובע.

58. ב"כ הנתבעת טען כי התובע אינו נזקק לצרכי נסיעה וניידות מוגברים והציע פיצוי בסכום של 5,000 ₪.

59. אין כל בסיס לטענת התובע לפיה הוא מתקשה כיום להתנייד בתחבורה ציבורית.

60. לאור מצבו של התובע סמוך לאחר התאונה, כאשר נזקק לקביים ולאור הוצאות ניידות מוגברות של בני משפחתו, בביקורים בבית החולים בתקופה הארוכה בה היה מאושפז, אני פוסקת לתובע בגין הוצאות ניידות "מוגברות" בגין התאונה, פיצוי גלובלי (לעבר ולעתיד) בסכום של 30,000 ₪.

הוצאות רפואיות

61. ב"כ התובעים טען כי לאחר התאונה המשיך התובע לקבל טיפולים רפואיים במסגרת קופת חולים ואף הופנה לטיפולים משלימים, אשר אינם כלולים בסל הבריאות.

62. ב"כ התובעים ביקש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 100,000 ₪.

63. ב"כ הנתבעת טען כי התובע זכאי לקבל את כל צרכיו התחום הרפואי, ללא תשלום.

64. לפנים משורת הדין הציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע סכום של 5,000 ₪.

65. התובע לא הציג קבלות על הוצאות רפואיות. יחד עם זאת לא ניתן לשלול את העובדה כי בעתיד יזקק התובע מעת לעת לטיפולים שונים שלא יהיו מכוסים על ידי קופת חולים (וראה: ע"א 8918/14 פלונית נ. פלוני (27.7.15)). לפיכך, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 30,000 ₪ (כאשר בסכום זה לקחתי בחשבון גם את הסכום שקבע פרופ' מילר).

כאב וסבל

66. ב"כ התובעים טען כי בשים לב לנכות בשעור של 53% ו- 102 ימי אשפוז מסתכם הפיצוי ב- 135,674 ₪.

67. ב"כ הנתבעת טען כי נכותו של התובע הינה בשעור של 47.63% ובהתאם הפיצוי לו זכאי התובע (כולל ימי האשפוז) הינו 118,120 ₪.

68. בשים לב לנכותו הרפואית ו- 102 ימי אשפוז מסתכם הפיצוי ב- 124,967 ₪.

התובעת מס' 2

69. התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") ילידת 15.2.87.

הנכות הרפואית

70. במועד התאונה היתה התובעת בהריון. בעקבות התאונה עברה הפלה טראומטית.

71. ממקום התאונה הובהלה התובעת לבי"ח רמב"ם ובוצע שם ניתוח דחוף לצורך חקירת בטן. לאחר הניתוח הועברה להשגחה במחלקה לטיפול נמרץ. התובעת התלוננה על כאבים בצוואר, בחזה ובגב התחתון.

72. מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר ליאור מרום, קבע כי לתובעת לא נותרה נכות בתחום האורטופדי בעמוד השידרה המותני והצווארי, אך המליץ על נכות זמנית של שנה מיום התאונה בגין הגבלה קלה בטווחי התנועה של עמוד השידרה הצווארי והגבלה קלה בטווחי התנועה של עמוד השידרה המותני.

בחוות הדעת מציין ד"ר מרום כי התובעת התלוננה בפניו על כאבי צוואר וגב תחתון, יד שמאל ורגל שמאל כאב ונימול וכאבי גב תחתון כאשר היא מרימה את בתה התינוקת.

בדיקה גופנית שערך לתובעת היתה תקינה וגם ממצאי בדיקות CT של עמוד שידרה צווארי ומותני היו ללא ממצא חבלתי.

ד"ר מרום מוסיף ומציין כי "ניתן להניח כי בעקבות התאונה במנגנון הנ"ל, גב' חלאילה סבלה מחבלה ברקמות הרכות, והראיה לכך היא בסימני השפשוף שנותרו בצוואר ובמותן הימנית מחגורת הבטיחות".

73. המומחית בתחום הנפשי, ד"ר אילה שינקמן, קבעה לתובעת נכות זמנית בשעור של 20% למשך 3 שנים ונכות צמיתה בשעור של 10%.

בחוות הדעת ציינה ד"ר שינקמן כי התובעת פיתחה פוסט טראומה עם שיפור הדרגתי כתוצאה מטיפול שקיבלה אך קיימת אצלה הפרעה מסוג תגובת הסתגלות דכאונית עם אלמנטים של אבל ואמביוולנטיות.

הנכות התפקודית

74. עובר לתאונה עבדה התובעת כסייעת לגננת.

75. בסיכומים טען ב"כ התובעת כי ההפרעות הנפשיות מהן סובלת התובעת משפיעות על תיפקודה וכי לשם טיפול בילדים, עיסוקה עובר לתאונה, נדרשת נפש בריאה בגוף בריא.

76. ב"כ התובעת ביקש לקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה לכל הפחות בגובה נכותה התפקודית.

77. ב"כ הנתבעת טען כי התובעת חזרה לעבודה כסייעת לאחר התאונה וכי עבודתה הופסקה עקב צמצומים וכעת אינה עובדת כי היא מטופלת בתינוקת.

78. ב"כ הנתבעת טען כי נכותה של התובעת אינה תפקודית ואינה מונעת ממנה כל עבודה.

79. לאור קביעת המומחית לפיה עדיין קיימת אצל התובעת "הפרעה מסוג תגובת הסתגלות דכאונית", לא ניתן לשלול אפשרות כי ההפרעה תחמיר, ככל שלא ניתן לשלול אפשרות כי תוטב.

80. יחד עם זאת, בנסיבות אלה איני סבורה כי ניתן לקבוע את "תפקודיות הנכות", וככל שעסקינן בהשפעת הנכות על השתכרות התובעת בעבר וכושר ההשתכרות בעתיד, אני סבורה כי יש לקבוע סכום גלובלי שיקח בחשבון את כל המשתנים הנ"ל.

השכר

81. עובר לתאונה השתכרה התובעת 4,650 ₪ לחודש.

82. בסיכומים טען ב"כ התובעת כי לאחר התאונה עברה התובעת שתי הפלות נוספות ובהמשך הריונה הנוסף הוגדר כהריון בסיכון גבוה.

83. בנסיבות אלה, ונוכח נכותה הזמנית הגבוהה, ביקש ב"כ התובעת לקבוע לתובעת הפסדי שכר לעבר כדלקמן:

לשנה הראשונה לפי נכות זמנית של 40%:

4,650 ₪ X 12 חודשים X 40% = 22,320 ₪

לשנה השניה והשלישית – בהן סבלה מנכות נפשית זמנית בשעור של 20%:

4,650 ₪ X 24 חודשים X 20% = 22,320 ₪

מחודש יוני 2014 עד חודש אוקטובר 2015 לפי נכות צמיתה בשעור של 10%:

4,650 ₪ X 16 חודשים X 10% = 7,440 ₪.

84. באשר לעתיד טען ב"כ התובעת כי עובר לתאונה עבדה התובעת כעוזרת גננת בפעוטון, לצד ניהול משק הבית וטיפול בבתה הקטנה. התובעת החלה לעבוד בגיל 18 אך טרם מיצתה את פוטנציאל ההשתכרות שלה. ב"כ התובעת ביקש להעמיד את שכרה לצורך חישוב הפסדי השכר לעתיד על השכר הממוצע במשק – 10,078 ₪, ובניכוי מס הכנסה – 9,742 ₪ נטו.

85. בהתאם, חישוב הפסד השכר עד גיל 67 הינו:

9,742 ₪ X 275.6718 X 10% = 268,559 ₪.

86. בנוסף, טען ב"כ התובעת להפסדי פנסיה של התובעת, בשעור של 12% מסך ההפסדים לעיל, דהיינו 28,476 ₪.

87. ב"כ הנתבעת טען כי התובעת כמעט ולא עבדה לפני התאונה וגם לאחר התאונה אינה עובדת מאחר והיא מעדיפה זאת ולא עקב מגבלות בעקבות התאונה.

88. ב"כ הנתבעת הציע לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר בעבר בסכום של 15,000 ₪ (המשקף אי כושר עבודה מלא ל- 3 חודשים) ו- 40,000 ₪ לעתיד. בגין הפסד פנסיה הציע ב"כ הנתבעת לפסוק סכום גלובלי של 6,000 ₪.

89. בשים לב לכל אמור לעיל, אני פוסקת לתובעת בגין הפסד השתכרות בעבר ואובדן כושר השתכרות בעתיד, סכום גלובלי של 125,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

90. בתצהיר התובעת היא פרטה את הטיפולים שעברה בעקבות התאונה. בהתאם, ביקש ב"כ התובעת לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי, לעבר ולעתיד, עבור הוצאות רפואיות ונסיעות, בסכום של 25,000 ₪.

91. ב"כ הנתבעת טען כי ההוצאות הנטענות כלל לא הוכחו.

92. לאור הטיפולים שפורטו בתצהיר התובעת והצורך המוגבר בנסיעות, אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי של 5,000 ₪.,

עזרת צד ג'

93. ב"כ התובעת טען כי בעקבות התאונה סבלה התובעת מנכות אורטופדית ונכות נפשית קשה ונזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחתה, ואף שילמה עבור עזרה זו.

94. ב"כ התובעת ביקש לפסוק לתובעת עבור עזרה סכום של 60,000 ₪.

95. ב"כ הנתבעת טען כי המדובר בדרישה לכפל פיצוי וכי ככל שהתובעת נזקקה לעזרה כלשהי בעקבות התאונה, מוצע לפסוק לה סכום גלובלי של 5,000 ₪.

96. אין ספק כי התובעת נזקקה לעזרה סמוך לאחר התאונה, במיוחד כאשר התובעת היתה מאושפזת 8 ימים וגם בעלה (התובע) נפגע ולא יכול היה לסייע ולו בטיפול בתובעת מס' 3.

97. בנסיבות אלה, אני פוסקת לתובעת בגין עזרה בעבר סכום של 15,000 ₪

כאב וסבל

98. על בסיס הנכות ו- 8 ימי אשפוז הפיצוי בגין כאב וסבל מסתכם ב- 21,326 ₪.

התובעת מס' 3

100. התובעת מס' 3 (להלן: "הקטינה") ילידת 16.2.10.

101. לאחר התאונה סבלה הקטינה מהקאות. היא נבדקה בחדר המיון של בית החולים לילדים בבי"ח רמב"ם ונמצא כי היא ערנית ומניעה את הגוף ללא כל מגבלה. נמצא סימן חבלה קטן באזור הזיגומה משמאל ללא רגישות.

102. בסיכומים ביקש ב"כ התובעים לפסוק לקטינה פיצוי בגין כאב וסבל , כאשר הוא מציין כי הקטינה נזקקה לעזרת בני המשפחה המורחבת לנוכח פגיעת הוריה.

103. ב"כ הנתבעת טען כי הקטינה לא נפגעה בתאונה, לא הוכח כי נגרמה לה נכות ולא הוכח כי היה צורך בעזרה מעבר לעזרה הניתנת ממילא בטיפול בתינוקת.

104. ב"כ הנתבעת הציע לפצות אתה קטינה בסכום גלובלי של 2,500 ₪.

105. אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 8,000 ₪.

תגמולי מל"ל – ניכוי רעיוני

106. בסיכומי ב"כ הנתבעת נטען כי לאור טענות התובע, עליו לפנות למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי וכי עד שהדבר יעשה, יש להורות על ניכוי רעיוני ו/או על הקפאה מתאימה. זאת, לטענת ב"כ הנתבעת, על מנת להימנע ממצב בו הנתבעת תעמוד בסיכון של כפל פיצוי.

107. לאור טענות התובע שאינו עובד (דבר שאינו מוצדק לטענת הנתבעת) – טען ב"כ הנתבעת כי יש להקפיא סכום של כ- 500,000 ₪, כאמור בחוות דעת אקטואריות שהגישה הנתבעת, ואשר בהן פירוט סכומים שהתובע עשוי לקבל ככל שתוכר זכאותו לקצבת נכות כללית.

108. לחילופין, ביקש ב"כ הנתבעת לחייב את התובע לשפות את הנתבעת באם יפנה בעתיד למל"ל ותוכר זכאותו לגמלאות.

109. ב"כ התובעים טען בסיכומי התגובה כי למרות שלא חלה על התובע חובה לחזור ולפנות למל"ל, הרי שהתובע מסכים להגיש תביעה חדשה למל"ל, אליה יצרף את כל חוות דעת המומחים שמונו בתיק זה.

110. ב"כ התובעים הודיע כי ככל שבית המשפט ימצא כי נכותו התפקודית של התובע מזכה אותו בקבלת קיצבת נכות – הוא מסכים כי סכום הקיצבאות יוקפא עד למתן קביעה מדרג ראשון של המל"ל וכי ככל שהמל"ל יקבע זכאות – ינוכה מהסכום שיוקפא כאמור, הסכום המהוון של אותה קיצבה.

111. בשים לב לקביעתי כי מדובר בנכות תפקודית פונקציונלית לעבודתו של התובע עובר לתאונה, יש ממש בטענת הנתבעת לפיה על התובע לחזור ולפנות למל"ל ולמצות זכויותיו שם, על מנת שהנתבעת לא תמצא חשופה לכפל פיצוי.

112. לפיכך, יופקד סכום של 500,000 ₪, כאמור בחוות הדעת מטעם הנתבעת, בחשבון נאמנות משותף שיפתח על שם באי כוח שני הצדדים, וזאת עד הכרעה סופית בתביעת התובע למוסד (ועדה רפואית מדרג ראשון + ועדת ערר). ככל שתביעת התובע תתקבל – תערוך הנתבעת חוות דעת עדכנית באשר להיוון הגמלאות ויתרה, ככל שתהיה (לרבות פירות ההשקעה) תועבר לתובע בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ.

בכל מקרה, יהיה על התובע לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שיהיה על הנתבעת לשלם למוסד לביטוח לאומי בגין סכומים ששילם המוסד לתובע בגין הפגיעה בתאונה , ככל שהסכום שעוכב כבר שולם לו .

סיכום

113. סה"כ נזקו של התובע לתובע מסתכם ב- 2,427,530 ₪.

מסכום זה יש לנכות את הסכומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התכופים ששולמו לו, כאמור בסיכומי הנתבעת, בסכום כולל של 322,007 ₪ וכן את הסכום של 500,000 ₪, אשר יופקד בחשבון נאמנות, כאמור לעיל.

היתרה לתשלום לתובע מסתכמת איפוא בסכום של 1,605,523 ₪.

114. סה"כ הפיצוי לתובעת מס' 2 מסתכם ב- 166,326 ₪.

115. סה"כ הפיצוי לתובעת מס' 3 מסתכם ב- 8,000 ₪.

116. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל התובעים, באמצעות בא כוחם, את הסכום של 1,779,849 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% ומע"מ.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

כמו כן יופקד הסכום של 500,000 ₪ בחשבון נאמנות , כאמור לעיל, תוך 30 יום מהיום.

הנתבעת תישא ביתרת האגרה.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ו, 14 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.