הצדדים הסכימו כי אפסוק במחלוקת שביניהם בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט וכי אנמק בתמצית את פסיקתי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לדחות את התביעה.

אף שהנתבעות לא הציגו גרסה לגבי התאונה הנטענת, אין מקום לקבל את התביעה. בדיון הציג נהג התובעת גרסה חדשה לחלוטין. בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה נטען באופן סתמי כי הייתה התנגשות בין כלי הרכב מבלי לייחס כל התנהלות אסורה או חסרת זהירות לנהגת הרכב המעורב. לראשונה למדתי, כי התאונה ארעה בעת שנהג התובעת, נסע לאחור תוך כדי תמרון בכניסה לחנייה שעה שרכב הנתבעות הוסע קדימה, זאת מבלי שהבחין באחרון, כך שעל פניו נראה שיש לייחס לו אחריות משמעותית לתאונה. הנתבעת בסופו של דבר אומנם הודתה, כי הייתה מעורבת בתאונת דרכים, אולם הסבירה כי זו ארעה במקום אחר מזה הנטען. יש לציין שהרכב נבדק ביום 13.3.2011 שנה לאחר מועד התאונה הנטען ביום 5.3.2010.

מאחר שהנתבעות לא פרטו בכתב ההגנה את אירוע התאונה שבו רכבן היה מעורב במועדים הרלוונטיים והנושא עלה רק בדיון, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.