מונחת בפני בקשת הנתבע 2, מנשה קסלסי (להלן: "המבקש"), לחיוב התובעת, א.ת אפרת נסיעות בע"מ, חברת נסיעות ותיירות (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות לפי סעיף 353א לחוק החברות.

בתמצית, המדובר בתביעה שהוגשה כנגד שתי חברות המצויות בפירוק זמני וכן כנגד המבקש ששימש מנכ"ל בהן בגין חוב בסך 31,989.72$ הנובע מהזמנת 23 נסיעות עסקיות הכוללות כרטיסי טיסה ושירותי קרקע שהזמינה הנתבעת 1 ואושרו אישית ע"י המבקש, כך על פי הנטען בכתב התביעה.

טענות הצדדים, על קוצו של יוד

לטענת המבקש בבקשה, המשיבה הינה חברה העוסקת בניהול סוכנות נסיעות וככזו, יש להניח שאין נכסים ממשיים משמעותיים אשר יוכלו לשמש לפירעון הוצאות המבקש ככל שהתביעה תדחה; על פי תדפיס רשם החברות על כל רכוש המשיבה מוטלים שעבודים, ללא הגבלת סכום, לטובת בנק הפועלים; בכתב תביעתה טוענת המשיבה כי כתוצאה מהחוב הנטען נגרמו לה "נזק כספי משמעותי" ו-"נזקים כבדים" ומשכך ספק אם תוכל לעמוד בהוצאות המבקש; למיטב ידיעת המבקש המשיבה אינה נדרשת לשאת בהוצאות הכרוכות בייצוגה המשפטי, למעט תשלום אגרה, מאחר שב"כ המשיבה הינה קרובת משפחה מדרגה ראשונה של מי מבעלי השליטה במשיבה; לגבי סיכוי ההליך טוען המבקש כי סיכויי התובענה אינם מן המשופרים שכן המשיבה לא הראתה בכתב תביעתה עילת תביעה ממשית כנגד המבקש, כתב התביעה הינו מגמתי ולוקה בחסר, הנטל להוכחת מרמה או זדון בפעולות המבקש, הרובץ לפתח המשיבה, הינו גבוה.

בתגובה טוענת המשיבה לעניין מצבה הכלכלי כי הינה חברה ותיקה המעסיקה 8 עובדים עם מחזור כספי של מאות אלפי דולרים בשנה. החברה הוקמה בפיקוח ואישור משרד התיירות וחברה באיגוד התעופה הבינלאומי I.A.T.A; הציטוטים מכתב התביעה בעניין הנזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מאי תשלום החוב אינם רלוונטיים להוכחת מצבה הפיננסי, המשיבה הינה חברה ותיקה, פעילה וסולבנטית ולמרות זאת אינה רואה בחוב דבר של מה בכך. לחברה נגרם נזק כספי משמעותי מה גם שמדובר בהפסד ממשי בגין הוצאות ששולמו זה מכבר ע"י המשיבה עם ביצוע ההזמנות בעבור טיסות, מלונות וכיו"ב; מדו"ח רשם החברות שצירף המבקש ניתן להסיק כי המשיבה חברה פעילה שמקיימת את חובת הדיווח ומשלמת אגרה כדין; קיומם של שעבודים לטובת הבנק כנגד מסגרות אשראי הינו דבר שבשגרה בניהול עסקי חברות; הקרבה המשפחתית של ב"כ המשיבה אינה רלוונטית ושכר הטרחה משולם; המשיבה צרפה דו"ח רו"ח המוכיח לטענתה את מצבה הפיננסי האיתן. באשר לטענה הנוגעת לסיכוי התביעה טוענת המשיבה כי צרפה לכתב תביעתה חשבוניות ואסמכתאות שאינן ניתנות לסתירה ומוכיחות בוודאות את חוב הנתבעים ואין בכתב ההגנה כדי לערער את עובדת קיום החוב; המבקש דרש לאשר כל נסיעה נשוא החוב אישית וכך היה כפי שמוכח מהמסמכים ו/או ההודעות והמבקש אף התחייב באופן אישי לפירעון כל נסיעה שתאושר על ידו. המבקש אישר נסיעות נשוא החוב חרף ידיעתו על חדלות פירעון.

בתשובה לתגובה טוען המבקש כי התצהיר לתמיכה בבקשה הינו כוללני ובלתי מפורט ולפיכך המשיבה לא סתרה את החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות בדבר הפקדת הערובה; המשיבה לא עמדה בנטלים המוטלים לפתחה להוכחת סיכוי התביעה ומצבה הכלכלי; לא הוכח כי אכן המשיבה פעילה משנת 1998, מעסיקה 8 עובדים, מחזור כספה הינו מאות אלפי דולרים בשנה, הוקמה או מפוקחת ע"י משרד התירות או חברה ב- I.A.T.A; מאישור רו"ח עולה כי בשנת 2010 על פי הרווח הנקי הרוויחה המשיבה פחות מ- 20 אלש"ח בחודש ובשנת 2011 חלה ירידה ברווח הנקי של המשיבה והרוויחה היא 11.5 אלש"ח בחודש. מעבר לכך נטען שאין מדובר באישור עדכני שכן אין נתונים לגבי שנת 2012 וכי לא הוכח שהמשיבה משלמת שכ"ט לב"כ.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, סבורני כי דינה להתקבל באופן חלקי, כפי שפורט להלן.

סעיף 353 א' לחוק החברות קובע כדלקמן :

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ראשי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם יזכה בדין."

הווי אומר, קיימת חזקה שלפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן מצא בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או אם החברה שכנעה כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, מדובר בעניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט (ראו גורן, ע"מ 752).

על בית המשפט לבחון את יכולתה הכלכלית של התובעת ולאחר מכן את סיכויי התביעה. השיקולים אשר בית משפט שוקל הינם, בין היתר: מיהות הצדדים (למשל מקום מגורי התובע), השלב בו הוגשה הבקשה, תום הלב של מגיש הבקשה, הראיות אשר צורפו על ידי הצדדים לעניין היכולת הכלכלית, וכל זאת תוך איזון בין אינטרסים מתנגשים, זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית, מחד, ומאידך זכות אדם להגן על קניינו ומניעת הגשת תביעות סרק. ראה בעניין זה ת.א. 1419/99 פרגול הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' א.י.מבנים בע"מ ואח', מיום 9.2.06, ת.א. 3262/01 (י-ם) בש"א 1582/05 מדינת ישראל נ' באומל משה בע"מ מיום 7.6.05.

ומההלכה ליישומה - אכן, על פי לשון סעיף 353 א' לחוק, הנטל להוכיח קיומה של יכולת כלכלית בתשלום הוצאות המבקש, מוטל על המשיבה. המשיבה המציאה דו"ח רו"ח שלפיו בשנים 2010 וכן 2011 הייתה רווחית ואף חולקו דיבידנדים. עם זאת, לא הוצגה אסמכתא בדבר מצבה העדכני דהיום - ובחיי הכלכלה הדינמיים, אין באישור שחברה הייתה רווחית בשנת2011 להעיד על מצבה הפיננסי שנה לאחר מכן. עוד אציין שאין מדובר ברווחים גבוהים באופן ניכר.

בנוסף, אין חולק לעובדה כי רובצים שעבודים על נכסי המשיבה לטובת הבנק. אמנם, שעבודים אינם מעידים בהכרח על קשיים כלכליים כלשהם, ואלו מוטלים במסגרת חיי מסחר שוטפים, אולם ברי כי קיומם מקשה על גביית חובות ומימוש נכסי חברה קיימים.

באשר לסיכויי ההליך הרי שאיני יכולה לקבוע בשלב זה, בטרם התקיים דיון ראשון בתיק, כי מדובר בתביעת סרק, מאידך לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה גבוהים באופן המצדיק את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. אזכיר כי מדובר בתביעה אישית כנגד המבקש, אם מכוח דיני הרמת מסך אם מכוח אחריות אישית של מנהל (תום לב; רשלנות; מצג שווא וכו'). טענות אלו אינן קלות להוכחה מעצם טבען, ולא צורף לכתב התביעה כל מסמך המצביע על פניו על מחויבות אישית (כמו למשל כתב ערבות).

לאור האמור לעיל, משהכלל הינו כאמור חיוב חברה בהפקדת ערובה סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה, אך לא במלואה. יש להתחשב כאמור בסכום התביעה (123,000 ₪); בעובדה שלמעשה אין טענה כנגד קיומו של החוב, אלא לעניין היריבות בלבד; שהובאו ראיות כלשהן בדבר יכולת כלכלית של המשיבה. לפיכך, הנני מחייבת את המשיבה בהמצאת התחייבות אישית מטעם בעל מניות או מנהל רשום במשיבה לתשלום סך של 15,000 ₪ , להבטחת הוצאות המבקש במידה ותדחה התביעה. ההתחייבות תחתם על פי הנוסח המקובל במזכירות. ההתחייבות תחתם תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.