ניתן ביום 28 דצמבר 2014

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור גב' יעל רייכמן ומר מיכאל בן אבי; ס"ע 6172/09), אשר דחה את תביעתו של המערער, וחייב אותו לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הרקע לערעור:

1. המערער הועסק על ידי המשיבה כמאבטח, והועסק בעיקר באבטחת מוסדות חינוך בירושלים.
2. תחילת עבודתו של המערער הייתה ביום 21.9.2000.
3. המערער הגיש בעבר תביעה נגד המשיבה (עב (ירושלים) 1908/06). תביעה זו הגיעה לסיומה בהסדר פשרה, שלפיו שולם למערער סך של 15,000 ₪ (בקיזוז הוצאות שנפסקו לחובת המערער במסגרת ההליך) בגין דרישות וטענות "מכל מין וסוג שהם" עד ליום 1.1.2008.
4. ביום 7.7.2009 החל המערער לעבוד כמאבטח במוסדות חינוך בירושלים באמצעות חברת אבטחה אחרת – חברת "ביטחון אזרחי".
5. המערער הגיש כנגד המשיבה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, הפרשי תשלומים לקרן הפנסיה, דמי חגים, תוספת ותק, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת.
6. בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כמפורט להלן.
7. לעניין התביעה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת:
   1. בתקופה הרלוונטית לתביעה המשיבה נתנה לעיריית ירושלים שירותי אבטחה במוסדות חינוך בעיר. המערער עבד בעיקר במוסדות חינוך בירושלים, אך הוצב לעתים גם במתקנים אחרים כגון בתי מסחר או בנייני משרדים. בחודשי חופשת הקיץ היה המערער בחל"ת מהמשיבה, וקיבל דמי אבטלה.
   2. בסוף שנת 2008 הודיעה המשיבה לעיריית ירושלים כי היא תחדל לתת לה בסוף שנת הלימודים שתסתיים בחודש יוני 2009 שירותי אבטחה במוסדות החינוך, נוכח העובדה שקיבלה עבודה של אבטחת מוסדות חינוך אחרים באזורים אחרים בארץ.
   3. בחודש יולי 2009, עת המערער שהה בחל"ת, התקיים מפגש בו השתתפו המאבטחים שהעסיקה המשיבה באבטחת מוסדות חינוך בירושלים עם מנהל סניף ירושלים, והוצעה למאבטחים עבודה במקומות אחרים במרחב ירושלים בהם תמשיך המשיבה לתת שירותי אבטחה, לרבות מעלה אדומים וקניון הראל. במפגש זה השתתף המערער. כמו כן, נמסר למערער מכתב ובו הוצע לו שיבוץ מחדש באתרים שונים – קניון מעלה אדומים, מוסדות חינוך מעלה אדומים, קב"ט מעלה אדומים, קניון הראל – והוא נתבקש ליצור קשר עם מפקח החברה על מנת לתאם את שיבוצו החדש. בנוסף, הוצעה למערער בעל פה עבודה כמאבטח במוסדות חינוך באפרתה. פגישה שנקבעה למערער ומפקח מטעם המשיבה עם קב"ט אפרתה בוטלה בשל אירוע ביטחוני באפרתה.
   4. המערער לא שובץ למשמרות לאחר יום 1.9.2009, אולם ביום 2.9.2009 נסע עם מנהל סניף ירושלים למעלה אדומים לבדוק אפשרויות לשיבוץ במוסדות חינוך במעלה אדומים. המערער החל לעבוד באבטחת מוסדות חינוך בירושלים ביום 7.9.2009 באמצעות חברת ביטחון אזרחי. בעד התקופה מיום 27.9.2009 עד יום 2.10.2009 שילמה המשיבה למערער דמי מחלה, על בסיס אישור מחלה שהמציא לה. במהלך חודש אוקטובר 2009 הוצעו למערער שלושה שיבוצים, אולם המערער סירב לכולם.
   5. בית הדין האזורי דחה את גרסת המשיבה כי המערער לא שובץ במהלך חודש ספטמבר 2009 עקב העובדה שהציג אישורי מחלה מסוף אוגוסט עד תחילת ספטמבר 2009.
   6. בית הדין האזורי דחה את גרסתו של המערער כי לא הוצעה לו עבודה קבועה במעלה אדומים, אלא נאמר לו שעליו להתייצב בבקרים וכי הוא ישובץ אם תהיה עמדה פנויה, וקיבל את גרסת המשיבה כי היו חסרים לה מאבטחים במעלה אדומים, וכי אילו המערער רצה להשתבץ במעלה אדומים הדבר היה מתאפשר.
   7. בית הדין האזורי קבע כי אין להסיק מכך שלא הוצע למערער שיבוץ במהלך השבוע האחרון של חודש אוגוסט 2009 כי המשיבה התכוונה להפסיק להעסיקו, ועם פנייתו של המערער למשיבה ביום 2.9.2009 המשיבה פעלה באופן יעיל וראוי להבטיח שיבוץ עבור המערער; המערער הוא זה שהתפטר מעבודתו, עקב העובדה שלא היה מעוניין לעבוד מחוץ לתחומי העיר ירושלים. מסקנה זו נתמכת בעובדה שהמערער הודיע למשיבה ביום 5.9.2009 על החלטתו "להתפטר בדין מפוטר" והחל לעבוד ביום 7.9.2009 בחברת ביטחון אזרחי.
   8. נוכח העובדה שהמערער לא היה בטוח שהתפטרותו תזכה אותו בפיצויי פיטורים, המציא למשיבה אישורי מחלה וניהל מגעים לשיבוץ חלופי, אולם מגעים אלה ניהל למראית עין בלבד, כדי להטיל על המשיבה אחריות לסיום קשר העבודה, בעוד שלא הייתה מצדו כוונה להמשיך לעבוד במשיבה, ולכן דחה את כל ההצעות לשיבוץ.
   9. בית הדין האזורי דחה גם את טענתו של המערער כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים גם אם התפטר מעבודתו. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי עבודתו של המערער נעשתה תוך תנודתיות רבה בין מקומות עבודה, ולכן אין לקבל את טענתו כי מכוח זיקה למקום עבודה מסוים מוצדקת התפטרותו תוך זכאות לפיצויי פיטורים. המערער גם לא טען כי העובדה שהצעות השיבוץ שהוצעו לו היו מחוץ לירושלים מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לאור האמור, יש לדחות גם את הטענה כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים למרות שהתפטר מעבודתו.
   10. על יסוד כל האמור, נדחתה התביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.
8. לעניין התביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות: בית הדין האזורי קבע כי המערער לא פירט ולא הוכיח את תביעתו לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, ואין די בהפניה כללית לתלושי שכר, ללא פירוט החודשים המדויקים בגינם נתבע גמול עבודה בשעות נוספות והסכומים המדויקים הנתבעים בכל חודש, מתוך הנחה שבית הדין יעשה את מלאכתו של העובד התובע. כמו כן, חלק מתלושי השכר הם מלפני חודש ינואר 2008, מועד לגביו אין מחלוקת כי המערער מנוע מלתבוע סעד כלשהו נגד המשיבה בשל הסכם פשרה בין הצדדים בהליך הקודם. לאור האמור, נדחתה התביעה לגמול שעות נוספות.
9. התביעה לדמי חגים: בית הדין האזורי קבע כי התביעה הוגשה ללא כל פירוט, ולא הוסבר מה הם החגים בגינם נתבעו ההפרשים, מה שולם למערער ומה צריך להשתלם לו. לאור האמור, נדחתה תביעתו של המערער לדמי חגים.
10. התביעה לתוספת ותק: בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח את תביעתו, ובכלל זה לא הוגשה ההנחיה של החשב הכללי לעניין זה, עליה הסתמך המערער, שאינה בגדר ידיעה שיפוטית.

הליך הערעור וטענות הצדדים בערעור:

1. נציין, כי לבקשת המערער, בנוסף להודעת המערער ולסיכומי הטענות מטעמו, הוגשה לאחר הדיון שהתקיים לפני מותב השלמת טיעון מטעם המערער, על ידי בא כוח אחר מעורך הדין שהגיש את הודעת הערעור והסיכומים.
2. עיקר ערעורו של המערער סב על דחיית תביעתו לפיצויי פיטורים. לעניין נסיבות סיום קשר העבודה טען המערער כי בית הדין האזורי שגה בקביעתו לעניין נסיבות סיום עבודתו של המערער. המערער "רדף" אחרי המשיבה על מנת שזו תשבץ אותו לעבודה חלופית לפני תחילת שנת הלימודים, ואף נענה לבקשותיה לבחון אפשרויות נוספות להעסקתו והגיע לפגישות לשם כך; המשיבה הפסידה את המכרז לאבטחת מוסדות חינוך בירושלים כבר בחודש יוני 2009, אולם החלה להציע למערער הצעות רק בחודש ספטמבר 2009, דהיינו לאחר כשלושה חודשים, וזאת רק לאחר שהמערער החל ללחוץ להשתבץ לעבודה, וגם ההצעות שהוצעו לו היו "הצעות אמורפיות" מבלי שצוינו פרטים מדויקים ומסוימים; המשיבה הודתה בכך שידעה כי המערער החל לעבוד זמנית עבור חברה אחרת כבר בחודש ספטמבר 2009 ולכן לא פעלה באופן סביר על מנת לשבץ אותו, אלא בחרה "לטרטר" אותו ולייאש אותו במטרה להימנע מלשלם לו פיצויי פיטורים; המערער המשיך לפנות למשיבה בבקשה כי תשבץ אותו עד אמצע חודש אוקטובר 2009, ולכן חתם על חוזה עם החברה האחרת רק באמצע חודש אוקטובר 2009; עצם העובדה כי המשיבה לא שלחה את המערער למטווח ירי בחודשים יולי 2009 עד אוגוסט 2009 ולקחה למערער את נשקו כבר ביום 2.9.2009 עת היה ידוע לה כי עליו לעבור מטווח ירי עד יום 16.9.2009, מעידה כי לא העניקה חשיבות לשיבוצו; היה על בית הדין האזורי להתחשב בכך שהעדר שיבוץ במקום חלופי סמוך לתחילת שנת הלימודים גרם למערער חשש כבד שיישאר ללא מקום עבודה, ועקב לחצים אלה התחיל לעבוד בחברה החלופית, במחשבה כי יעבוד שם עד שהמשיבה תמצא לו שיבוץ סביר, או שיעבוד בחברה האחרת בשעות הבוקר ואצל המשיבה בשעות אחה"צ. לכן, שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי המערער החליט שלא להמשיך לעבוד אצל המשיבה.
3. בנוסף טען המערער כי אין פסול בכך כי המערער העלה טענה חלופית שלפיה גם אם קשר העבודה הסתיים בהתפטרות הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים; שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי המערער לא היה זכאי לפיצויי פיטורים מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה (כנוסחו בתקופה הרלוונטית למועד בו הפסידה המשיבה את המכרז לאבטחת מוסדות חינוך בירושלים – חודש יוני 2009) והלכת דינמיקה [עד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו- 5 אח' (21.8.2005)]. בהקשר זה טען המערער כי אמנם במהלך תקופת עבודתו נויד מאתר לאתר, אולם כל האתרים אליהם נויד היו מוסדות חינוך, כך שהמערער הורגל במשך תשע שנים לאופי ולסגנון העבודה שבאבטחת מוסדות חינוך, והיה על בית הדין ליתן לכך משקל.
4. לעניין הזכויות האחרות טען המערער כי בית הדין האזורי ייחס משקל רב מדי לכך שהמערער לא הצביע על אלו ימי חג שולמו לו ואלו לא, ובאלו חודשים לא שולם לו גמול שעות נוספות מלא, כאשר לא הוגשו תצהירים מטעם הצדדים ולא הייתה למערער אפשרות לעשות כן באופן סביר.
5. בהשלמת הטיעון שהוגשה כאמור על ידי עורך דין אחר, טען המערער כי הטענה שהופיע בכתב התביעה – כאילו התפטר מעבודתו – נכתבה על ידי בא כוחו שייצג אותו בהליך בבית הדין האזורי על דעת עצמו, ובניגוד לגרסתו העקבית בהליך; המערער גם העלה טענות כנגד הסדר הפשרה בתביעה הקודמת שהוגשה על ידו כנגד המדינה, וטען כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב, וכי לא ניתן לו הסבר ראוי בנוגע לפשרה.

לגופו של עניין טען המערער כי המתין לשיבוץ אצל המשיבה, אולם עד חודש נובמבר 2009 לא הוצע לו שיבוץ כלשהו, מלבד הצעות סתמיות וחסרות תום לב; בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי המערער לא טען להרעה מוחשית בתנאי עבודתו בתצהירו, נוכח העובדה שכלל לא הוגשו תצהירי עדות בהליך זה; גם אם לא נטען בצורה דווקנית עניין הרעת התנאים, מכלול הנסיבות מעיד על כך שהמשיבה נהגה כלפי המערער באופן המרע את תנאי עבודתו, והיה על בית הדין לעורר עניין זה גם ביוזמתו, נוכח היותו של המערער עולה חדש אשר אינו שולט בשפה העברית; ברור כי הצעת עבודה מחוץ לתחומי ירושלים, עת המערער עבד במשך כל השנים בירושלים, מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודה; המערער התחיל לעבוד בחברה חדשה על מנת שלא להפסיד את כשירותו כשומר עם נשק, שכן המשיבה נטלה ממנו את נשקו ולא שלחה אותו למטווח; המערער יכול היה לעבוד במקביל אצל המשיבה ובחברה האחרת, ולפיכך אין בעובדה שהחל לעבוד בחברה אחרת כדי לשלול את זכותו לפיצויי פיטורים; לסיכום נטען כי המערער פוטר מעבודתו, ותנאיו הורעו כדי להביא לעזיבתו את מקום עבודתו מבלי לשלם לו את המגיע לו כדין.

1. המשיבה טענה כי:
   1. טענותיו של המערער מכוונות כולן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בכל הנוגע להתנהלות המערער, חוסר תום לבו ונסיבות התפטרותו מעבודתו אצל המשיבה. בנסיבות המקרה הנדון, לא
      מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.
   2. כל טענות המערער ותביעותיו בנוגע לתקופה שעד יום 1.1.2008 מושתקות נוכח הסדר פשרה בתביעה קודמת שהגיש המערער (עב 1908/06) אשר קיבל תוקף של פסק דין. המערער הגיש כתב תביעה מתוקן שחרג מההיתר שניתן לו על ידי בית הדין האזורי לתקן את תביעתו, ותבע גם זכויות בעד התקופה שעד יום 1.1.2008.
   3. טרם קבלתו של המערער לעבודה הובהר לו כי לחברה זכות מלאה לניידו מאתר אחד למשנהו, מבלי לפגוע בתנאי עבודתו או שכרו, וכך פעלו הצדדים במהלך תקופת עבודתו של המערער. כך, על פי עדות המערער עצמו, עבד באתרים שונים. עם סיום אספקת שירותי המשיבה למוסדות חינוך בירושלים, הוצעו למערער שתי אפשרויות: האחת – לצאת לחופשה ללא תשלום למשך חודשיים (יולי-אוגוסט 2009) ולקבל דמי אבטלה; השנייה – להשתבץ לעבודה שלא במסגרת מוסדות חינוך. המערער בחר באפשרות הראשונה. במכתב מיום 25.7.2009 הוצעו למערער הצעות קונקרטיות – קניון מעלה אדומים, מוסדות חינוך מעלה אדומים, בט"ש מעלה אדומים, קניון הראל - בתנאי עבודה זהים ואף משופרים; גרסתו של המערער לעניין נסיבות סיום עבודתו מלאה סתירות, הן לעניין נסיבות סיום קשר העבודה והן לעניין מועד סיום קשר העבודה; המערער נהג בחוסר תום לב, עת התחיל לעבוד בחברה אחרת (מתחרה) ביום 7.9.2009, לא הודיע על כך למשיבה, ואף הגיש לה אישורי מחלה. נוכח העובדה שהמערער סירב להשתבץ בכל אחד מהמקומות שהוצעו לו – הרי שהתפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים; הלכת דינאמיקה אינה רלוונטית שכן המערער לא נשאר לעבוד באותו מקום עבודה פיסי בו עבד אצל המשיבה, וגם בתקופת עבודתו אצל המשיבה עבד באתרים שונים ומגוונים; לחלופין נטען כי ככל שייקבע כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים, סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי המערער נמוך יותר מהנטען על ידו.
   4. בדין נדחו תביעותיו של המערער לגמול שעות נוספות ולשכר בעד ימי חג, בשל העובדה שהוגשו ללא פירוט וכימות. התביעה לדמי חג גם חורגת מההיתר שניתן למערער לתקן את תביעתו. כמו כן, המערער לא הפחית מימי החג הנתבעים את הימים בהם עבד ו/או שחלו בימי המנוחה השבועית ו/או שלא עבד יום לפני החג ו/או יום אחרי החג.

דיון והכרעה:

מסגרת הדיון:

1. קודם שנתייחס במפורט לטענות הצדדים בערעור, ונוכח הטענות שהועלו על ידי המערער, יש להבהיר את מסגרת הדיון.
2. הדיון בערעור מוגבל להליך מושא הערעור בבית הדין האזורי. לפיכך, בהליך זה לא ניתן לדון בטענות שהעלה המערער בנוגע להליך הקודם בינו לבין המשיבה, אשר הגיע לסיומו בהסכם פשרה.
3. טענות המערער בנוגע לפסק דינו של בית הדין האזורי נבחנות על יסוד מכלול החומר שבתיק בית הדין האזורי, ובכלל זה טענות המערער כפי שהועלו בבית הדין האזורי בכתבי בי דין מטעם המערער, שהיה מיוצג בהליך בבית הדין האזורי. לא ניתן, כפי שמבקש המערער בהשלמת הטיעון, להתעלם מטענות שהעלה המערער בבית הדין האזורי, ולדון בערעור על יסוד טענות אחרות שמעלה המערער בשלב הערעור.

התביעה לפיצויי פיטורים:

1. בכתב התביעה טען המערער כי בסמוך לתחילת שנת הלימודים ועד ליום 5.9.2009 לא שובץ בעבודה חלופית, ולכן הודיע ביום 5.9.2009 על התפטרותו מעבודה בדין מפוטר. ואכן, מחומר הראיות עולה כי המערער לא קיבל שיבוץ עובר ליום 1.9.2009. בהקשר זה יש לציין כי העד מטעם המשיבה, מר סנדלר, טען בעדותו כי המערער לא שובץ עקב העובדה שהמציא אישורי מחלה מסוף אוגוסט 2009 עד חודש אוקטובר 2009, אולם בית הדין האזורי דחה גרסה זו, נוכח העובדה כי דווקא ביום 25.8.2009 המציא המערער אישור רופא תעסוקתי כי הוא כשיר לעבודתו, ואישורי המחלה שהמציא המערער היו מיום 27.9.2009 עד יום 10.10.2009 (מוצגים נ/4, נ/5 ו- נ/6 בתיק בית הדין האזורי). אולם, בית הדין האזורי קבע כי אין להסיק מהעובדה שהמשיבה לא שיבצה את המערער בשבוע האחרון של חודש אוגוסט כי לא היה בכוונתה להמשיך להעסיקו, ועם פנייתו של המערער אליה ביום 2.9.2009 היא פעלה באופן יעיל וראוי להבטיח למערער שיבוץ. בית הדין האזורי הוסיף וקבע שהחל מיום 2.9.2009 יכול היה המערער להשתבץ לעבודה במוסדות חינוך במעלה אדומים, ודחה את גרסתו של המערער שלפיה לא הובטחה לו עבודה קבועה, אלא נאמר לו להתייצב בבקרים לעבודה והוא ישובץ לעבוד אם תהיה עמדה פנויה. בית הדין האזורי העדיף בעניין זה את עדותו של מר סנדלר מטעם המשיבה, אשר העיד כי היו חסרים מאבטחים במעלה אדומים, ולו רצה המערער להשתבץ בעבודה במעלה אדומים הדבר היה מתאפשר. מכאן, שעל פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, ביום 2.9.2009, דהיינו לפני המועד (5.9.2009) בו התפטר המערער מעבודתו בטענה כי לא שובץ לעבודה חלופית, הוצעה למערער עבודה חלופית. קביעה עובדתית זו אף שוללת את גרסתו של המערער בהשלמת הטיעון בערעור כי פוטר מעבודתו.
2. כידוע, הכלל הוא שערכאת הערעור לא תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, ולא תתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי בנוגע למהימנות העדים אלא במקרים חריגים [ע"ע (ארצי) 40332-09-12 א.ד. עוף והוד בע"מ – יורם הרוש (19.3.2013) וההפניות שם; דב"ע (ארצי) מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן, פד"ע כ 349, 352 (1989)]. במקרה הנדון, לאחר בחינת כלל חומר הראיות בתיק בית הדין האזורי, לא מצאנו כי יש הצדקה לחרוג מהכלל האמור ולהתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו מכלל חומר הראיות והעדויות שהיו לפניו.
3. זאת ועוד. בקביעה אם המערער פוטר או התפטר מעבודתו בשל כך שלא שובץ לעבודה, לא ניתן להתעלם מהשתלשלות האירועים לאחר יום 5.9.2009. למרות שהמערער הודיע למשיבה על התפטרותו, הוא המשיך לנהל מגעים עם המשיבה על שיבוץ חלופי, ואף המציא לה אישורי מחלה ודרש תשלום ימי מחלה. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוסכם בין ב"כ הצדדים על יסוד הקלטה שהגישה המשיבה, כי בפגישה שהתקיימה בראשית חודש אוקטובר 2009 בין המערער לבין סמנכ"ל המשיבה הוצעו לו שלוש עבודות והוא סירב לכולן. בהתנהלות זו הציג המערער מצג שלפיו הוא חזר בו מהתפטרותו כאמור במכתבו מיום 5.9.2009, ואין הוא יכול לטעון לזכאות לפיצויי פיטורים על בסיס התפטרותו באותו מועד בנימוק שלא שובץ לעבודה, לאחר שהוצעו לו מספר שיבוצים חלופיים לאחר מועד זה.
4. המערער טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים גם אם התפטר מעבודתו ממספר נימוקים: הוראות ההסכם הקיבוצי/צו ההרחבה בענף השמירה; הלכת דינמיקה [עד"מ (ארצי( 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו- 5 אח' (21.8.2005)]. בהקשר זה טען המערער כי אמנם במהלך תקופת עבודתו נויד מאתר לאתר, אולם כל האתרים אליהם נויד היו מוסדות חינוך, כך שהמערער הורגל במשך תשע שנים לאופי ולסגנון העבודה שבאבטחת מוסדות חינוך, ולכן היה זכאי לפיצויי פיטורים אם החליט להמשיך לעבוד במוסדות חינוך בירושלים; הדרישה לעבוד מחוץ לירושלים הייתה בגדר הרעת תנאים מוחשית.
5. דין טענתו זו של המערער להידחות, מנימוקים אלה:
   1. במועד סיום עבודתו של המערער נכנס לתוקפו ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה מיום 2.11.2008, אשר ניתן על הוראותיו צו הרחבה ביום 21.6.2009. לפיכך, במועד סיום עבודתו של המערער לא חלה ההוראה שבהסכם הקיבוצי הענפי מיום 12.7.1992, אשר הקנתה לעובדים בענף השמירה זכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות מסוימות של חילופי מעסיקים באתר העבודה.
   2. בית הדין האזורי קבע כי ההלכה שנקבעה בעניין מרחב אבטחה [ע"ע (ארצי) 1099/02 מרחב אבטחה – דמארי (2.1.2006)] ובעניין דינמיקה, שלפיה בנסיבות מסוימות עובד קבלן שנשאר לעבוד באותו מקום עבודה לאחר סיום ההתקשרות בין המזמין לבין הקבלן אצלו הועסק זכאי לפיצויי פיטורים בעת סיום עבודתו אינה חלה בנסיבות המקרה הנדון, גם נוכח העובדה שהמשיבה היא "קבלן שירות" ולא "קבלן כוח אדם" ועבודתו של המערער התאפיינה ברמת ניוד גבוהה. כמובהר להלן, נוכח טענת המערער במקרה הנדון, אין לנו צורך להידרש לקביעה זו של בית הדין האזורי, אם כי נציין שהן בעניין מרחב אבטחה והן בעניין דינמיקה היה מדובר בעובדים שעבדו אצל קבלני שירותי ניקיון, ובשני פסקי הדין התייחס בית הדין הארצי לענף הניקיון ולענף השמירה והאבטחה. במקרה הנדון, טענת המערער לא הייתה כי התפטר עקב רצונו להמשיך באותו מקום עבודה פיזי בו הועסק בירושלים, אלא טענתו הייתה כי הוא היה רגיל ל"אופי ולסגנון העבודה שבאבטחת מוסדות חינוך". על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, הוצעה למערער עבודה במוסדות חינוך במעלה אדומים. לפיכך, הוצעה למערער עבודה חלופית בעלת אופי וסגנון דומים לעבודה לה היה רגיל, גם לגרסתו. לאור האמור, דין טענתו של המערער לזכאות לפיצויי פיטורים בהתבסס על הלכת מרחב אבטחה ודינמיקה להידחות.
   3. באשר לטענה כי הדרישה לעבוד מחוץ לירושלים הייתה בגדר "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו של המערער המזכה אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963: בהתאם לפסיקה, ככלל, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238]. במקרה הנדון, המערער לא העלה לפני המשיבה בזמן אמת את הטענה כי הדרישה שיעבוד מחוץ לירושלים מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו וכי הוא מתפטר מעבודתו בשל דרישה זו, ולא נתן למשיבה הזדמנות להציע לו עבודה חלופית בירושלים. מעבר לכך, טענה זו גם לא הועלתה על ידי המערער בכתב התביעה.
6. כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים.
7. התביעה לגמול שעות נוספות, ימי חג ותוספת ותק: לכתב התביעה המתוקן צורפה טבלה (נספח ג') ובה פורטו סכומים אשר לפי הנטען מגיעים למערער בגין שעות נוספות, ימי חג ותוספת ותק. אולם, אין בכתב התביעה וגם בסיכומים שהגיש המערער פירוט והסבר, ולו מינימאליים, לסכומים הנתבעים. עוד יש לציין, כי על פי האמור במסמך החישוב נערך ביחס לכל תקופת עבודתו של המערער, מיום 21.9.2000 עד יום 31.10.2009, כאשר על פי הסכם פשרה בין הצדדים שניתן לו תוקף של פסק דין שולמו למערער כל זכויותיו בעד התקופה שעד יום 1.1.2008. לאור האמור, גם הערעור על דחיית התביעה ברכיבים אלה נדחה.
8. לאחר הדיון שהתקיים לפני המותב הגיש המערער בקשות רבות בנושאים שונים, שאינם רלוונטיים להליך זה: טענות בנוגע להסדר הפשרה בהליך הקודם שהתנהל בינו לבין המשיבה, לרבות טענות כלפי בא כוחו באותו הליך; טענות בעניין הליכי הוצאה לפועל; טענות בעניין העברת כספים מחברת הביטוח למשיבה. עניינים אלה חורגים ממסגרת הדיון בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. לפיכך, איננו מתייחסים לבקשות אלה במסגרת פסק הדין.
9. סוף דבר: הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המערער בהוצאות.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ה (28 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.