רקע

1. לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכב התובע עקב תאונה, אשר נטען כי התרחשה ביום 17.7.11 ברחוב הקוממיות בבת ים.
2. לטענת התובע, שהינו הבעלים של רכב מתוצרת פולקסווגן טוארג מ.ר. 74-551-16 (להלן: "הפולקסווגן" או "רכב התובע"), גרם לתאונה בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.
3. התובע, אשר ביטח את הפולקסווגן בביטוח מקיף אצל הנתבעת, פנה אל הנתבעת על מנת שתפצה אותו בגין נזקיו, אולם זו סירבה בטענה כי המדובר בניסיון לגבות ממנה תגמולי ביטוח בגין אירוע שלא התרחש או בגין נזקים שלא נגרמו בתאונה.

טענות התובע

1. לגבי אופן קרות התאונה, טען התובע כי נסע ברחוב קוממיות בבת ים, דעתו הוסחה מהכביש ולפתע הופיע רכב מלפניו. התובע ניסה לבלום, אך לא הספיק וכתוצאה מכך אירעה התנגשות בין רכבו לבין הרכב שעמד מלפניו, מתוצרת ב.מ.וו מ.ר. 61-079-16 (להלן: "הב.מ.וו") ומעוצמת הפגיעה נהדף הב.מ.וו קדימה ופגע ברכב שהיה לפניו, מתוצרת הונדה מ.ר. 20-984-17 (להלן: "ההונדה").
2. רכבו של התובע נבדק על ידי שמאי רכב מטעם הנתבעת, אשר העריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובע בסך של כ- 130,000 ₪, והכריזו כאובדן מוחלט. שרידי הפולקסווגן נמכרו תמורת סך של 14,400 ₪ ועל כן טוען התובע כי הנתבעת חבה לו תגמולי ביטוח בסך של 205,000 ₪ בניכוי שרידי הרכב והשתתפות עצמית.
3. לטענת התובע הוכיח את התרחשות מקרה הביטוח ואת נזקיו ברף הנדרש במשפט האזרחי ובאופן המזכה אותו במלוא הפיצוי בגין נזקיו, ואילו הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח טענת מרמה במידה הנדרשת, הגבוהה יותר מרמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.
4. טענה נוספת של התובע היא כי התובעת הציגה בפניו מצג שווא רשלני בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי בעצם העובדה כי שלחה שמאי לבדיקת הרכב, ביצעה בירורים לקבלת מידע מהתובע ומסרה מידע שהתביעה מטופלת שהינו בבחינת מצג רשלני מצד הנתבעת שהתובע הסתמך עליו והנתבעת חבה כלפיו בגינו.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בטענה כי המדובר בניסיון לגבות ממנה תגמולי ביטוח בגין אירוע שלא התרחש או בגין נזקים שלא נגרמו בתאונה. לטענת הנתבעת נמסר לה מידע כוזב, הועלם ממנה מידע מהותי ונעשו ניסיונות מכוונים להכשלת בירור חבותה, באופן שהוראות סעיפים 23, 25 ו-26 לחוק חוזה הביטוח פוטרות אותה מכל חבות.
2. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהיר של חוקר פרטי, מר דני נוימן, אשר תחקר את שלושת הנהגים המעורבים בתאונה הנטענת ובין ממצאיו גילה כי הב.מ.וו היה מעורב בתאונה קודמת וניזוק בחלק הקדמי באופן דומה לנזק הנטען בתאונה הנדונה בתביעה זו. בנוסף הגישה הנתבעת חוות דעת של בוחן התנועה, מר יצחק ג'ובני, אשר קבע בחוות דעתו ממצאים לגבי היתכנות התאונה ולגבי קיומם זהות הנזקים בחזית הב.מ.וו., המעוררים ספק לגבי התאונה הנדונה בתביעה.
3. לטענת הנתבעת התובע לא הרים הנטל להוכחת התרחשות האירוע הביטוחי ועל כן לא עבר אליה הנטל להוכחת הכזב שנמסר לה.
4. באשר לטענה בדבר מצב שווא רשלני טענה הנתבעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה.

המחלוקת

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם הוכח מקרה הביטוח כנטען על ידי התובע או אם הוכחה כוונת מרמה להוצאת תגמולי ביטוח כטענת הנתבעת.
2. בנוסף, חלוקים הצדדים בשאלה האם הנתבעת הציגה מצג שווא רשלני בדבר תשלום תגמולי ביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בנושא ביטוח נקבע כי נטל השכנוע להראות שהמקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות, המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע-המבטח (ראו: ע"א 371/64 כהן נ. חברה לביטוח "קלדוניאן", פ"ד יט (1) 77,81 (1965); ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חב' לבנין ועבודות צבוריות בע"מ, פ"ד לב(1) 342, 349-347 (1977); ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני,פ"ד לג(2)90, 92 (1979)).
2. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

הדיבור "בכוונת מרמה" מטיל נטל כבד על הנתבעת הטוענת לפטור מחבות, הכולל למעשה שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (ראו: רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה, פורסם בנבו (19.5.98))

ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (12.4.11), מנה בית המשפט את שתי הגישות הפרשניות הנוגעות להוכחות שלושת יסודות כוונת המרמה. לפי גישה אחת די בהוכחת שני היסודות הראשונים כדי לבסס את כוונת המרמה ולפי גישה שנייה, כוונת המרמה היא יסוד נפשי שיש להוכיח בנפרד משני היסודות האחרים.

בע"א 7456/11 מוריס בר נוי ואח' נ' מלכי אמנון ואח', פורסם בנבו (11.4.13), דן בית המשפט העליון בהיקף הנטל המוטל על הטוען טענת מרמה וקבע כדלקמן:

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות... נשאלת השאלה מה דינה של טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח ובה בעת רומזת למעשה מרמה שביצע התובע... טענת הגנה המבקשת לשמוט את הבסיס מתחת לטענותיו העובדתיות של התובע תוך הצעת עובדות המלמדות על מעשה מרמה של התובע עשויה 'לחבוש' שני כובעים. בכובעה האחד, מתפקדת היא כטענת מרמה, טענה עובדתית שכדי שיקבע בה ממצא עובדתי על ידי בית המשפט על הנתבע לעמוד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו כפי שצוין לעיל. בכובעה השני, יתכן ומדובר בניסיון לעמוד בחובת הראייה הרובצת לפתחו של הנתבע לאחר שהתובע ביסס ראיות לכאורה לצורך עמידה בנטל השכנוע המוטל עליו. במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גרסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו... כך, בהחלט יתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו ובכך להביא לדחיית התביעה". (ההדגשה אינה במקור).

לגופו של עניין

תיאור אופן קרות התאונה - הוכחת מקרה הביטוח

1. לגבי נסיבות קרות התאונה העידו התובע, מר חוני עבד אל חלים – נהג הב.מ.וו ומר יעקב לוי -נהג ההונדה. התובע ומר חוני עבד אל חלים מסרו גרסה מצומצמת ביותר לגבי פרטי התאונה ואופן התרחשותה. מטעם מר יעקב לוי לא הוגש תצהיר עדות ראשית.
2. בבחינת עדות התובע התרשמתי כי התובע לא סיפק תשובה ברורה ואחידה לגבי הנסיבות שהובילו לתאונה.
3. בסעיף 2 לתצהיר העדות הראשית מטעמו תיאר התובע כדלקמן: "ביום 17/7/11 בשעה 16:00 או בסמוך, נסעתי עם רכבי מסוג ג'יפ פולקסווגן טוארג מ.ר. 74-551-16 ברחוב הקוממיות בבת ים, דעתי הוסחה לרגע מהכביש, לפתע אבחנתי כי אני עומד להתנגש ברכב שנסע מלפנים, ניסיתי לבלום אך לא הספקתי, משכך נגרמה התנגשות עם רכב מ.ר. 61-079-16 (להלן: "הרכב הנפגע"), מועצמת ההתנגשות הרכב הנפגע נהדף לעבר רכב נוסף מ.ר. 20-984-17...".

בשאלון שנשלח אל התובע (סומן כנת/2) התבקש התובע לפרט מה הייתה כוונתו באמרו כי "לפתע הופיע רכב מלפנים" והאם הרכב לא היה קודם לכן מלפנים.

בתשובה לשאלה זו השיב התובע כי הכוונה היא שהרכב (הב.מ.וו – ש.ה.) היה בתנועה קדימה ולפתע מסיבה לא ברורה עצר.

מגרסתו עד כה ניתן להבין כי התובע הבחין בב.מ.וו בסמוך לפני התאונה והופתע מעצירתו הפתאומית. אולם בחקירתו הנגדית, התבררה תמונה שונה.

1. בחקירתו הנגדית התובע התבקש מספר פעמים, בשאלות שונות, להבהיר האם הב.מ.וו היה במצב של נסיעה או עצירה עובר לתאונה. בתחילה השיב התובע כי אינו יודע אם הוא היה במצב עצירה או נסיעה כי לא ראה אותו לפני כן (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 12-10). התובע לא ידע לומר האם הב.מ.וו היה לפניו או סטה באחת לעברו (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 17-16) ובהמשך השיב כי אינו יודע אם הב.מ.וו היה לפניו ו כי הוא מאמין שכן, משום שהוא פגע בב.מ.וו מאחור. התובע הוסיף כי בפעם האחרונה שהסתכל על הכביש המכוניות היו רחוקות ממנו ובפעם השנייה שהסתכל וכשראה אותו כבר התרחשה התאונה (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 21-19). לבסוף כשהתבקש להתייחס לתצהירו בו כתב שהב.מ.וו היה בנסיעה, השיב כי ממש אינו יודע ואינו יכול לומר בוודאות אם הב.מ.וו היה בנסיעה או בעצירה. ובהתייחס לתשובתו לשאלון בו כתב שהב.מ.וו היה בתנועה קדימה ולפתע מסיבה לא ברורה עצר, השיב שיכול להיות שזה מה שהיה וכי אינו זוכר כי זה קרה לפני שנתיים (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 29-22).
2. התובע התבקש להסביר כיצד התרחשה התאונה והוא השיב: "אני נסעתי לא שמתי לב פתאומית כי הייתי עסוק באוטו ופתאום נכנסתי ברכב מקדימה הוא עף אל אוטו שהיה מקדימה" (בפרוטוקול עמ' 5 ש' 31-30). לשאלה במה היה עסוק, השיב התובע תשובה מתחמקת "לא זוכר. אם הייתי עסוק לא זוכר. פתאום ראיתי אותו ולא הספקתי לעצור ונכנסתי בו." (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 1). בהמשך כשנשאל כיצד לא הבחין בב.מ.וו לפני כן, השיב שאינו יודע איפה הוסחה דעתו (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 15).
3. היסח דעתו של התובע הוא הסיבה המרכזית בגינה, לטענתו, נגרמה התאונה. תשובותיו המתחמקות של התובע, אשר פעם אחת טען שהוסחה דעתו מבלי שהסביר במה היה עסוק ברכבו, ופעם אחרת לא ידע אם הוסחה דעתו ובפעם נוספת לא ידע לאן הוסחה דעתו, מחלישות את גרסתו ומעוררות ספק לגבי גרסתו בעניין זה.

ההסבר המאוחר שהעניק התובע בסיכומי התשובה מטעמו, שהתאונה נגרמה מאחר ש"הוריד את ראשו למספר שניות", לא בא זכרו בתצהיר העדות הראשית של התובע ואף לא בעדותו בבית המשפט ונראה כי המדובר בפרשנות של עורך הסיכומים. על כן מוצדקת התנגדותה של הנתבעת לטיעון זה, אשר הוגשה לתיק בית המשפט לאחר הגשת סיכומי הצדדים. שכן, סיכומי התשובה לא נועדו להוסיף לגרסת התובע את מה שלא אמר במו פיו בעת שהיה עליו להביא את ראיותיו ועל כן איני מתייחסת לאמרה זו כחלק מגרסתו של התובע.

1. התובע הסביר את היעדר הזיכרון שלו בכך שקיבל "בלק אאוט" (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 9) וכן בחלוף הזמן, וציין כי חקרו אותו בנושא (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 28).

הקלטת החקירה של התובע על ידי החוקר מטעם הנתבעת ותרשומת החקירה הוגשו, ועולה מהן כי גם כשבועיים לאחר התאונה (1.8.11) לא זכר פרטים משמעותיים אודות התאונה (סעיף 6 לתצהיר החוקר ובפרוטוקול עמ' 8 ש' 15-13), כך שלא חלוף הזמן הוא שהשכיח את הפרטים הנדרשים מהתובע.

מעבר לכך בעדותו התובע לא זכר להיכן נסע, מה הייתה מטרת הנסיעה, באיזה יום בשבוע הייתה התאונה, מה הייתה מהירות נסיעתו והאם היה עומס תנועה בכביש, ואף לא דייק בתשובותיו בנוגע לשעת התאונה, מספר הנתיבים בכביש בו התרחשה ומרחק התאונה מהרמזור. בנוסף התובע גם לא ידע לתאר כיצד הזיז את רכבו לאחר התאונה כשבתחילה טען ששילב להילוך סרק ודחף אותו קצת ובהמשך לא זכר אם היה מחוץ לרכב ואם דחף את הרכב לבד או בעזרת הנהגים האחרים.

אמנם תאונה בין כלי רכב הינה התרחשות מקרית ואקראית שהמעורבים בה אינם נערכים לה מראש ולפיכך אין לצפות מהם לזכור כל פרט ופרט בצורה מדויקת. יחד עם זאת, המדובר בתאונה בה רכב התובע ניזוק בצורה משמעותית ביותר עד כדי אבדן מוחלט. התובע הוא שנהג ברכב בזמן התאונה ואין המדובר בתאונה שהתרחשה לאחד מני כלי הרכב הרבים שבבעלותו. לא נטען כי התובע נפגע פיזית בתאונה, איבד את ההכרה או אובחן כמי שאיבד את זכרונו. על כן, חוסר העקביות של התובע, היעדר המעורבות וחוסר העניין שהפגין בהצגת גרסתו אודות אופן קרות התאונה, תוך מתן תשובות סתמיות ומתחמקות, ללא כל מאמץ מצדו לתת הסבר למה הייתה נתונה דעתו והאם נסע אחרי הב.מ.וו או שזה הגיח לפתע, מעוררים ספק לגבי האותנטיות של גרסתו. יצוין כי חלוף הזמן ומספרם הרב של כלי הרכב שבבעלות התובע אינם מספקים הסבר לניתוק של התובע מהסיטואציה כפי שהתבטאה בעדותו, שכן, כאמור, מדובר בתאונה ברכב בו נהג התובע בעצמו ולאור הנזק המשמעותי שנגרם לרכבו, מצופה היה כי תותיר בו רושם שיבוא לידי ביטוי בעדותו. משכך החסר הגדול בפרטים מהותיים אודות אופן קרות התאונה בעדות התובע אף הוא מחליש את גרסת התובע.

1. לאחר סיום עדותו של התובע ובטרם החלה עדותו של נהג ההונדה - מר יעקב לוי, דיווח ב"כ הנתבעת לבית המשפט כי הבחין בתובע משוחח עם מר יעקב לוי מחוץ לשירותים.

מאוחר יותר בראשית עדותו נשאל מר ג'ובני יצחק – בוחן התנועה מטעם הנתבעת לגבי התרחשות זו, והוא העיד כי המתין במסדרון בית המשפט והבחין שכשהתובע יצא מאולם בית המשפט ומר יעקב לוי התקדם להיכנס, דחף אותו התובע לצד ולקח אותו לפינת השירותים. מר ג'ובני יצחק העיד כי הם דיברו שתיים שלוש דקות וכי לא יכול היה לשמוע על מה דיברו.

ב"כ התובע שאל את מר יעקב לוי אודות התרחשות זו והוא השיב שהתובע רצה לדבר אתו והוא סירב והמשיך ללכת.

התובע או מי מטעמו לא הכחישו התרחשות זו במהלך הדיון. בסיכומי התשובה מטעם התובע נטען כי ישנו מרחק רב בין פגישת הנהגים ובכלל זה התובע ביציאה מהשירותים למשך מספר שניות לבין הסקת מסקנה שקיימת היכרות מוקדמת בין הנהגים עד כדי תיאום גרסאות, וכי מדובר בניסיון מאולץ לערער את אמינות התובע וגרסתו. לחיזוק גרסה זו אף נטען והנהגים העידו בהתאם, כי לאחר שיצאו מכלי הרכב כמעט והתפתחה תגרה בין התובע לבין נהג הב.מ.וו.

בהמשך תידון טענת הנתבעת בדבר קיומה של היכרות מוקדמת בין הנהגים. יחד עם זאת אקדים את המאוחר ואומר כי התנהגות התובע כלפי מר יעקב לוי, מטה את הכף לכיוון מסקנה שהיכרות כזו קיימת, או למצער, כי התובע ניסה להשפיע על עדותו של מר יעקב לוי בצורה אסורה.

אוסיף ואומר כי אף אם אין התרחשות זו מגעת כדי הוכחת היכרות מוקדמת או תיאום גרסאות בין הנהגים, כשלעצמה התנהגות זו של התובע אינה ראויה ויש בה כדי להשליך על משקל עדותו ועל האמון הניתן בה.

1. לעומת גרסתו של התובע, נהגי כלי הרכב אשר נטען כי היו מעורבים בתאונה והובאו לעדות מטעמו, העידו כי בזמן התאונה רכביהם היו במצב עצירה למופע אור אדום ברמזור(בפרוטוקול עמ' 10, ש' 28-26 ועמ' 17 ש' 25-20).
2. בתצהיר העדות הראשית מטעם מר חוני עבד אל חלים (להלן: "נהג הב.מ.וו") תוארה התאונה כדלקמן: "ביום 12/7/11 הייתי מעורב בתאונת דרכים עת נסעתי ברח' הקוממיות בבבת- ים, ברכב שמספרו 61-079-16 (להלן: "הרכב"), לפתע רכב זר, התנגש בחלקו האחורי של הרכב, כתוצאה מעוצמת ההתנגשות נהדפתי לעבר רכב שנסע מלפני...".

לעניין אופן קרות התאונה, העיד נהג הב.מ.וו כי רכבו עמד ברמזור אדום, וכשנשאל אם ההונדה נסע לפניו השיב שכשהגיע לצומת היה רמזור אדום, הוא בלם אחרי ההונדה ועצר עצירה מוחלטת, וברגע הבלימה הגיע הפולקסווגן, הוא שמע חריקה וחש מכה ברכבו אשר הדפה אותו לעבר ההונדה (בפרוטוקול עמ' 17 ש' 23-20).

לגבי ההתרחשות לאחר התאונה, העיד נהג הב.מ.וו שהיה צריך לדחוף את הפולקסווגן הצידה וכי הוא ונהג ההונדה עזרו לתובע להזיזו (בפרוטוקול עמ' 18 ש' 7-6).

1. מר יעקב לוי (להלן: "נהג ההונדה") העיד כי עמד ברמזור ואז שמע מכונית בולמת ופוגעת ברכב, ופגיעה שנייה הייתה ברכבו (בפרוטוקול עמ' 10 שורות 28-27). נהג ההונדה טען כי לאחר התאונה כלי הרכב היו מחוברים (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 3). נהג ההונדה נשאל האם הב.מ.וו עמד מאחוריו והוא השיב שלא ראה את הב.מ.וו (בפרוטוקול עמ' 12 ש' 30-29) וכשנשאל כמו זמן עמד ברמזור עד ששמע את חריקת הבלמים השיב שעמד כדקה או שתי דקות (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 2-1).
2. עדויות שני הנהגים הנוספים לגבי מצב כלי הרכב עובר לתאונה אינה מתיישבת ואינה תומכת בגרסתו של התובע אודות אופן התרחשות התאונה. שני הנהגים הציגו גרסה אחידה כי רכביהם היו במצב של עמידה בניגוד לגרסת התובע שהב.מ.וו הייתה בנסיעה, אשר אף בה לא דבק לאורך כל עדותו. עדותם של שני הנהגים אף אינה תומכת בגרסת התובע שהב.מ.וו נעצר מסיבה לא ברורה, שכן עדותם כי עמדו למופע אור אדום ברמזור לא רק שמספקת הסבר ברור לעצירת הב.מ.וו אלא שהיא אף עומדת בסתירה לגרסתו זו.
3. מעבר לתיאור אופן קרות התאונה, העידו נהגי שלושת כלי הרכב כי לא היו עדים לתאונה, לא הייתה מעורבת משטרה ואף אחד מהם לא פונה לבית חולים. כל הנהגים אף העידו כי לאחר התאונה כמעט והתפתחה תגרה בין התובע לבין נהג הב.מ.וו.
4. סיכום ביניים:

על אף שבתביעה מתוארת, לכאורה, תאונה "שגרתית", "תאונת שרשרת" בה מעורבים שלושה כלי רכב, לא עלה בידי התובע למלא את החסרים הרבים בעדותו באמצעות עדויות העדים מטעמו ולהציג תמונה ברורה ומשכנעת של נסיבות קרות התאונה. התובע והעדים מטעמו הציגו גרסאות שונות לגבי אופן קרות התאונה. הזהות בגרסאות הייתה בעניין שולי אשר נועד, ככל הנראה להציג מצג של מחלוקת בין הנהגים, אולם אין בו די כדי לשכנע בגרסת התובע אודות אופן קרות התאונה.

לפיכך ובהיעדר ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לתמוך בגרסת התובע, כבר בשלב זה ניתן לומר כי לא עלה בידי התובע להוכיח קרות מקרה הביטוח. מבלי לפגוע באמור אמשיך ואבחן את טענת המרמה שהעלתה הנתבעת, אשר יש בה כדי להשליך גם על בחינת גרסת התובע לאופן קרות התאונה ולחזק את המסקנה בדבר הוכחת מקרה הביטוח.

הוכחת מרמה – ראיות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, התובע דיווח לה נתונים כוזבים לגבי התרחשות התאונה ונסיבותיה מתוך מטרה להוציא ממנה תגמולי ביטוח. טענה חלופית של הנתבעת היא כי אף אם לא עלה בידיה להרים הנטל המוטל עליה להוכיח טענת המרמה, הרי שבהתאם לפסיקה, די בראיות שהובאו על ידה כדי להטיל ספק בגרסת התובע באופן שלא הוכיח קרות מקרה הביטוח ולמעשה לא הועבר אליה הנטל להוכחת טענת המרמה.
2. את טענתה בדבר מרמה בתביעת תגמולי הביטוח ביססה הנתבעת על ממצאי חוות הדעת של בוחן התנועה מטעמה, מר ג'ובני יצחק, אשר קבע ממצאים לגבי התכנות התאונה הנטענת לאור הנזקים בכלי הרכב ועל דו"ח החוקר הפרטי מר דני נוימן, אשר גילה בין יתר ממצאיו כי הב.מ.וו ניזוק בעבר בחלקו הקדמי בנזק זהה לנזק הנטען במוקד הקדמי בתאונה זו. לבירור ממצא זה זומן לעדות מטעם הנתבעת גם השמאי אורן יעקב אשר העריך את נזקי הב.מ.וו עקב האירוע הבטוחי הנוכחי הנטען ובגין תאונה קודמת. בנוסף טענה הנתבעת לקיומה של היכרות בין נהגי כלי הרכב.
3. להלן אבחן את ראיות הנתבעת והאם די בהן כדי לבסס את טענת המרמה ואם לא, האם יש בהן כדי לקעקע ולהפריך את גרסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה באופן שגורם לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו.

חוות דעת בוחן התנועה

1. בחוות דעתו ניתח בוחן התנועה מר יצחק ג'ובני (להלן: "בוחן התנועה") את נזקי כלי הרכב על סמך הצילומים שהוצגו בפניו.

בוחן התנועה הגיע למסקנה כי אין התאמה בין הנזק בחזית הפולקסווגן לחלק האחורי של הב.מ.וו, וכן אין התאמה בין הנזק בחזית הב.מ.וו לחלק האחורי של ההונדה.

על פי ממצאיו של בוחן התנועה, עולה כי ברכב הפולקסווגן נמצא נזק הרסני לכל רוחב החזית בעוד הנזק בחלקו האחורי של רכב הב.מ.וו קל ומאופיין על ידי מגע נקודתי. בוחן התנועה מצא כי קיימים גם הבדלי גובה בין מוקדי הנזק בחזית הפולקסווגן והחלק האחורי של הב.מ.וו.

באשר לנזק בחלק האחורי של ההונדה, בוחן התנועה ציין כי נקודה מסוימת במוקד הנזק בהונדה יכולה להתאים לגובה חזית הב.מ.וו, אולם שאר הנזק אינו יכול להתאים מאחר ואין רצף במוקד הנזק בהונדה.

בנוסף, ציין בוחן התנועה בין ממצאיו כי תצלומי הנזק בחזית הב.מ.וו שהוצגו בגין התאונה הנוכחית הנטענת, תואמים לתצלומי הנזק בחזית הב.מ.וו מאירוע תאונתי קודם, באופן המחזק את מסקנתו לאי התאמת הנזקים בין כלי הרכב.

1. בוחן התנועה נחקר על חוות דעתו.

בחקירת בוחן התנועה התברר כי לא בדק את כלי הרכב הספציפיים המעורבים בתאונה הנטענת אלא הסתמך על צילומי הנזק בכלי הרכב האמורים ובדק נתונים בכלי רכב דומים, מאותו דגם (בפרוטוקול עמ' 24 ש' 31-29, עמ' 25 ש' 9-1 ועמ' 28 ש' 5-4).

1. בסיכומים מטעם התובע נטען כי ממצאיו של בוחן התנועה מוטעים משום שחוות דעתו ניתנה על סמך בדיקה והשוואת תמונות של רכב דומה ולא על בדיקת כלי הרכב המעורבים בתאונה וכן משום שהחזיק בידיו חלק מתמונות הב.מ.וו.

לדידו של התובע, בוחן התנועה קבע ממצאים ומסקנות שאינם בתחום מומחיותו אלא בתחום המומחיות של שמאי רכב ובהסתמך על עדותו של השמאי אורן יעקב אליה אתייחס בהמשך, טען התובע כי ההבדל בנזקים בין חזית הפולקסווגן לחלק האחורי של הב.מ.וו נובע מההבדל בחוזק החומרים מהם הם בנויים.

1. איני סבורה כי עלה בידי התובע לסתור את חוות דעת בוחן התנועה באמצעות חקירתו הנגדית. ההבדלים המשמעותיים בנזקים בין חזית הפולקסווגן לחלק האחורי של הב.מ.וו ניכרים גם לעין בלתי מקצועית. מצילומי הנזק עולה בבירור כי חזית הפולקסווגן מעוכה לגמרי בעוד שהפגיעה בחלק האחורי של הב.מ.וו נראית קלה מאד וכמעט בלתי נראית לעין. קביעת בוחן התנועה לגבי זהות הנזקים במוקד הקדמי של הב.מ.וו בין האירוע הנוכחי לבין האירוע הקודם, לא נסתרה אף היא וכך גם ממצאיו לגבי הנזק בהונדה.

יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת התובע כי יש להפחית ממשקלה הראייתי של חוות הדעת לאור העובדה כי בוחן התנועה לא בדק את כלי הרכב הספציפיים אלא הסתפק בבדיקת כלי רכב דומים מבלי שניתן הסבר לסיבת המניעה לכך. וכן, משום שאין בחות הדעת התייחסות לנזק ברצפה האחורית של הב.מ.וו על אף שבוחן התנועה אישר שקיימת אפשרות לגרימת נזק כזה.

בנוסף אני סבורה כי קיים חסר בחוות הדעת בהיעדר התייחסות של בוחן התנועה לגורמים שיכולה להיות להם השפעה על מוקדי הנזק ואופיים כגון מהירות נסיעת הפולקסווגן עובר לתאונה, בלימת הפתע של הפולקסווגן, והדיפת הב.מ.וו קדימה אל עבר ההונדה ממצב עמידה או ממצב נסיעה.

תצהיר החוקר הפרטי

1. בתצהיר מטעמו פירט החוקר הפרטי מר דני נוימן (להלן: "החוקר"), את פעולות החקירה שביצע ואת ממצאיו. תיעוד חקירת הנהגים אושר על ידם והוגש באמצעותם.
2. בין ממצאיו גילה החוקר כי חמישה חודשים לפני התאונה, הב.מ.וו היה מעורב בתאונה בעודו בבעלות קודמת. עוד התגלה לחוקר שהב.מ.וו הועבר במצבו הניזוק למוסך "התאומים", אשר ערך הצעת מחיר לתיקון נזקי התאונה, ביום 20.2.11, על סך של 156,124 ש"ח. לטענת החוקר, פנה אל הבעלים הקודם של הב.מ.וו, קרין ביטון, שמסרה לו כי הרכב כלל לא היה בבעלותה אלא בבעלות האחים שלה המתגוררים ביפו ועוסקים בסחר רכב. עוד התברר לחוקר כי הרכב נבדק בגין שתי התאונות, התאונה מחודש פברואר 2011 והתאונה הנטענת מיולי 2011 על ידי משרדו של השמאי אורן יעקב וכי בגין התאונה מחודש פברואר לא הופעלה פוליסת ביטוח והוצא אישור אי הגשת תביעה.
3. נהג הב.מ.וו נחקר בעניין זה בעדותו בבית המשפט ובחקירתו אימת את ממצאי החוקר.
4. בחקירתו הנגדית של נהג הב.מ.וו התברר כי בין עיסוקיו הוא עוזר לאחיו שהינו הבעלים של מוסך התאומים ולטענתו היה שותף שלו בעבר (בפרוטוקול עמ' 16 ש' 16-9). נהג הב.מ.וו טען כי רכש את הרכב מסוחר מכוניות אך לא זכר את שמו. נהג הב.מ.וו גם לא זכר באיזה מחיר רכש את הרכב ואף לא זכר את סכום ההלוואה שלטענתו לקח לצורך רכישת הב.מ.וו (בפרוטוקול עמ' 19 ש' 3-2, 13-10 ו- 15-14). באשר למצב הרכב בעת רכישתו, טען נהג הב.מ.וו כי הרכב היה במצב נסיעה ואישר כי הייתה לרכב תאונה קודמת בחזית הרכב (בפרוטוקול עמ' 19 ש' 25-18), וכשהתבקש להסביר מדוע לא סיפר זאת לחוקר השיב שזה לא היה "ביג דיל", שהוא יודע שהב.מ.וו תוקן בעבר אך אינו זוכר פרטים מדויקים מה היה וטען כי לא נכנס לזה אלא קנה את הרכב כפי שהוא (בפרוטוקול עמ' 19 ש' 32-28).

בפני נהג הב.מ.וו הוצגה הצעת מחיר של מוסך התאומים לתיקון הב.מ.וו והוא הכחיש קשר לעניין וטען כי אחיו מתעסק עם הדברים הללו וכשנשאל האם לא ידע שהרכב היה במוסך ונבדק וניתנה הצעת מחיר השיב שלא מעניין אותו כמה היה הנזק, וכי לא נכנס לפרטים ולניירת וטען שלא ידע שהרכב נכנס למוסך וקיבל הצעת מחיר (בפרוטוקול עמ' 20 ש' 7-1).

נהג הב.מ.וו נשאל גם לגבי המסמכים שהופקו על ידי המוסך אולם הוא טען כי אינו קשור לזה וכי אינו מעורה במה שקורה במוסך (בפרוטוקול עמ' 37 ש' 16-13) וכשנשאל לגבי התאריכים השונים המצוינים במסמכים לגבי מועד כניסת הב.מ.וו למוסך לאחר התאונה הראשונה, לא ידע לתת הסבר לכך (בפרוטוקול עמ' 37 ש' 32-20).

1. בעקבות עדותו של נהג הב.מ.וו נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעת להורות לנהג הב.מ.וו להמציא מסמכים הנוגעים לרכישת הרכב ותיקונו, ונהג הב.מ.וו הוזמן פעם נוספת לעדות לאחר הגשת המסמכים.

נהג הב.מ.וו הגיש תדפיס חשבון מבנק מסד אשר סומן ת/1 וכרטיסי עבודה ממוסך התאומים אשר סומנו ת/3.

1. בעדותו טען נהג הב.מ.וו כי תדפיס הבנק מלמד על הלוואה בסדר גודל של 230,000 ש"ח ואת השאר השלים בכסף פרטי (בפרוטוקול עמ' 35 ש' 12-9). בהמשך עדותו התברר כי קיבל שיק בנקאי אשר לטענתו שימש לצורך רכישת הרכב (בפרוטוקול עמ' 35 ש' 26-23). נהג הב.מ.וו התבקש להציג צילום של מסמכים הנוגעים לרכישת הב.מ.וו, צילום השיק הבנקאי וצילום מסמכי השעבוד שלו אולם לא היה בידיו להציגם.

נהג הב.מ.וו נשאל האם שילם תמורתו במזומן או בשיק והוא השיב כי שילם במזומן, נתן 400,000 ש"ח, פרע את השיק ושילם. אולם כשהתבקש להציג משיכה של 200,000 ש"ח טען כי זה לא מאותו הבנק מבלי להציג אסמכתא בדבר משיכה מחשבון הבנק האחר הנטען ולגבי 200,000 ש"ח נוספים טען כי לא משך מהבנק אלא מכסף פרטי שהיה לו (בפרוטוקול עמ' 36 ש' 21-12)

לגבי השיק הבנקאי, העיד נהג הב.מ.וו כי לקח אותו מהבנק ביום 3.10.11. כשהתבקש להסביר כיצד רכש את הרכב חמישה חודשים לפני התאריך שבו לטענתו קיבל הלוואה לצורך רכישתו, לא ראה בכך נהג הב.מ.וו בעיה, והשיב שיכול להיות שזה בנק אחר וכי רכש רכב גם מבנק המזרחי (בפרוטוקול עמ' 36 ש' 32-24).

1. רב הנסתר על הגלוי בעדותו של נהג הב.מ.וו בכל הנוגע לתהליך רכישת הרכב על ידו. נהג הב.מ.וו השיב תשובות מעורפלות ומתחמקות בכל הנוגע לקשר שלו למוסך התאומים, לרכישת הב.מ.וו ולתיקונו. בעדותו נהג הב.מ.וו לא הצליח לשכנע בגרסתו אודות מקור הכספים והסכום ששילם עבור רכישת הרכב ומעבר לטענתו כי קנה את הרכב כשהוא תקין לא הייתה בידיו כל ראיה לכך. יותר מכך, ניסיון נהג הב.מ.וו להציג את המסמך שהגיש כרלבנטי לעניין הרכישה, נכשל משהתברר כי השיק הבנקאי הופק חודשים מספר לאחר תאריך הרכישה הנטען של הב.מ.וו.

זאת ועד נהג הב.מ.וו לא שלל האפשרות שהרכב תוקן במוסך התאומים. במהלך עדותו ניסה נהג הב.מ.וו להרחיק את עצמו ממוסך התאומים ולהציג עצמו כמי שאינו מעורב בנעשה בו. אולם הרושם שהתקבל מעדותו הוא כי הוא שותף פעיל בניהול המוסך וספק בעיני כי לא היה מעורב בתהליך הרכישה של הרכב, בייחוד כאשר לטענתו רכש את הרכב ממקורות כספיים פרטיים. בנסיבות אלה, תשובותיו המתחמקות של נהג הב.מ.וו מעוררות ספק לגבי תקינות הב.מ.וו בעת שנרכש ומעוררות חשד כי הרכב נרכש לאחר תאונה מבלי שתוקן באופן המסביר את הדמיון הרב בנזקים בחזית הב.מ.וו כפי שהם משתקפים בצילומי הנזק בשתי חוות דעת שהעריכו את נזקי הב.מ.וו.

לאור כל זאת אני סבורה כי תשובותיו המתחמקות והתמונה המעורפלת שהתקבלה בעקבות עדותו של נהג הב.מ.וו אינן מאפשרות מתן אמון בהן, מחלישות את גרסתו וכפועל יוצא מכך מחזקות את ממצאי החוקר.

עדות השמאי אורן יעקב

1. במסגרת החקירה שבוצעה עבור הנתבעת, גילה החוקר, כאמור, כי מי שבדק את הב.מ.וו בגין שתי תאונותיה היה השמאי אורן יעקב (להלן: "השמאי").

השמאי הוזמן לעדות על ידי הנתבע.

שתי חוות הדעת שנערכו על ידי השמאי הוגשו וסומנו נת/12 ונת/13.

1. השמאי העיד כי קשריו עם מוסך התאומים הם קשרי עבודה (בפרוטוקול עמ' 29 ש' 14-3). בעדותו אישר השמאי כי בדק את הב.מ.וו פעמיים במוסך התאומים, בשתי הפעמים חוות הדעת היו פרטיות ובשני המקרים הרכב לא תוקן (בפרוטוקול עמ' 29 ש' 26-15).

השמאי לא ידע לומר מי הזמין את הבדיקה הראשונה ושיער כי זה היה סוכן הביטוח (בפרוטוקול עמ' 29 ש' 19-18). השמאי אף לא ידע לומר אם זכר בבדיקה השנייה את התאונה הראשונה בתואנה כי הוא רואה המון כלי רכב (בפרוטוקול עמ' 30 ש' 2-1).

1. העובדה שהרכב נבדק פעמיים על ידי אותו שמאי, בשתי חוות דעת פרטיות ובעת הבדיקה השנייה השמאי לא זכר כי כבר בדק את הרכב מעבר, מעוררת תהייה. הטענה כי השמאי רואה הרבה כלי רכב אינה מניחה את דעתי שכן המדובר בבדיקות שנעשו בטווח זמן קצר, ברכב יוקרתי ויקר ערך אשר ניזוק פעמיים באותו מוקד. לפיכך, לא סביר בעיני כי הדבר לא עורר את זכרונו של השמאי. בנוסף, ספק בעיני שבמערכת משרדית ממוחשבת פשוטה ככל שתהיה, רישום מספר הרכב הנבדק אינו מעלה מיד תיעוד הקיים במערכת לגבי אותו רכב ועל כן לא שוכנעתי כי בעת הבדיקה השנייה השמאי לא היה מודע לכך שבדק את הב.מ.וו מספר חודשים קודם לכן בגין נזק דומה. מטעם זה, אי ידיעת השמאי אודות תיקון הרכב לאחר התאונה הראשונה, מעוררת אף היא תהייה, שכן אין זה סביר בעיניי כי בטווח זמן קצר בדק רכב פעמיים, בגין נזק זהה או דומה, ולא בירר אם הרכב תוקן או לא ראה לכך כל אינדיקציה במהלך הבדיקה אשר יכול היה לציין בחוות דעתו.
2. השמאי התבקש להצביע על ההבדל בנזקים בחזית הב.מ.וו בשתי התאונות השונות ולטענתו בתאונה הראשונה הייתה פגיעת שלדה בחלק הקדמי של הב.מ.וו והיה פער גדול בין רכיב העבודות בתאונה הראשונה לבין רכיב העבודות בתאונה השנייה (בפרוטוקול עמ' 30 ש' 20-8). כשהתבקש להתייחס להבדלים בין שני צילומים הנראים זהים טען השמאי כי ניתן לראות שבתאונה הראשונה המגן נמעך פנימה וימינה ושכל החזית והבולמים סטו ימינה מספר סנטימטרים ואילו בתאונה הנוכחית הנטענת לא הייתה סטייה ימינה אלא המגן בלבד יצא מהמקום (בפרוטוקול עמ' 30 ש' 27-21).
3. לא שוכנעתי מהסבריו של השמאי, שכן, לו הנזק בתאונה הראשונה היה כה משמעותי עד כדי פגיעת שלדה, והרכב תוקן, מצופה היה כי השמאי יבחין בכך בבדיקת הרכב עקב התאונה השנייה הנטענת אף אם לא זכר שבדק אותו קודם, וייתן לכך ביטוי בחוות דעתו, אולם לא מצאתי לכך כל ביטוי.
4. השמאי נשאל אף לגבי הנזקים בכלי הרכב והחומרים מהם הם מורכבים. לגבי הפולקסווגן הסביר השמאי כי כל החזית בנויה מחלקי פלסטיק קשיח ומפיברגלס שמטרתם לחסוך במשקל ובמקרה של תאונה הם נועדו לקרוס כדי לספוג את האנרגיה כדי שלא תגיע לנהג ולנוסעים (בפרוטוקול עמ' 31 ש' 9-2).

לגבי הפגיעה בב.מ.וו, טען השמאי כי מדובר בפגיעה די משמעותית והאינדיקציה לכך מבחינתו הייתה ניפוץ השמשה האחורית. בנוסף טען כי מכסה המנוע והמגן האחורי גם כן נפגעו ולאחר פירוקים מצא שגם הפח האחורי שיושב מאחורי המגן וחלק קטן מהרצפה, שהם חלקי מתכת חזקים, נכנסו פנימה (בפרוטוקול עמ' 31 ש' 15-10).

1. בוחן התנועה נחקר אף הוא לגבי הנזקים בכלי הרכב. בחקירתו אישר בוחן התנועה כי חזית הפולקסווגן עשויה פלסטיק על מנת שתקרוס ברגע של תאונה כדי להגן על האנשים היושבים בתוך הרכב (בפרוטוקול עמ' 26 ש' 17-15). יחד עם זאת טען בחן התנועה כי במקרה זה מדובר בנזק הרסני שגרם ליותר מקריסה (בפרוטוקול עמ' 26 ש' 20-18).

לגבי החלק האחורי של הב.מ.וו אישר בוחן התנועה כי יתכן שהרצפה האחורית תפגע מהמגע הזה ואף טען כי ראה את התמונה של החלק האחורי של הב.מ.וו ללא הפגוש האחורי על אף שלא הייתה בידיו תמונה שכזו להציג במהלך עדותו (בפרוטוקול עמ' 26 ש' 28-23). בוחן התנועה טען כי מגן הברזל בב.מ.וו לא עשוי מאותו ברזל של חזית הפולקסווגן אלא מברזל דק יותר והוסיף כי כי מהתבוננות בנזקים בשני כלי הרכב הנזק בפולקסווגן אינו מתאים בעוצמתו לנזק בב.מ.וו (בפרוטוקול עמ' 26 ש' 32-29). את הנזק למוקד האחורי של הב.מ.וו הגדיר בוחן התנועה כנזק קל (בפרוטוקול עמ' 27 ש' 3-1) והוא עמד על קביעתו זו גם לאחר שנטען בפניו שעלות העבודות בחלק האחורי של הב.מ.וו הוערכה בסך של 20,000 ש"ח (בפרוטוקול עמ' 27 ש' 20-18).

1. לאחר שבחנתי את שתי העדויות, לא מצאתי בעדותו של השמאי הסבר לפער החזותי הניכר בין החלק האחורי של הב.מ.וו לחזית הפולקסווגן. השמאי אישר בחקירתו הנגדית כי בנסיבות העניין היה מצפה לראות נזק משמעותי בפולקסווגן אולם לא הובהר בעדותו כיצד לא ניכר נזק בחלק האחורי של הב.מ.וו וכיצד המגן הפלסטי לא נשבר.

בנסיבות אלה, משעדותו של החוקר לא נסתרה ולאור החסרים בעדותו של השמאי, איני נכונה לקבל הגרסה לפיה הב.מ.וו ניזוק פעמיים באותו מוקד בנזק דומה עד כדי זהות מוחלטת, אשר נסתר מעיני השמאי ואשר לא קיבל ביטוי בחוות דעתו השנייה. אי לכך לא מצאתי כי היה בעדות השמאי כדי לסתור את עדות בוחן התנועה ואיני רואה הצדקה להעדיף את עדותו של השמאי על פני עדות בוחן התנועה בכל הנוגע להיתכנות הנזקים בכלי הרכב בכלל ובב.מ.וו בפרט.

היכרות בין הנהגים המעורבים

1. טענה נוספת של הנתבעת הינה כי קיימת היכרות מוקדמת בין נהגי כלי הרכב.

התובע הכחיש קיומו של קשר כזה.

1. לגבי היכרות מוקדמת בין התובע לבין נהג הב.מ.וו. הנתבעת הסתמכה בטענתה על העובדה כי בטופס ההודעה של נהג הב.מ.וו לחברת הביטוח שלו (נת/11), ציין את שמה של אשת התובע, אשר פרטיה לא היו רשומים בשום מקום ולא היה באפשרותו לדעת אודותיה אלא בהיכרות מוקדמת. בעדותו נהג הב.מ.וו טען שאינו יודע מי זו טייב עינת ושאינו מכיר את התובע ולא ראה אותם לפני כן בחייו (בפרוטוקול עמ' 22 ש' 7-2). אולם לא מצאתי בעדותו מענה לתמיהה כיצד שורבב שמה של אשת התובע לטופס ההודעה שלו ולא היה בידיו להציג את הפתק עליו נרשמו פרטי התובע בהחלפת הפרטים ביניהם, באופן המחזק את החשד כי קיימת ביניהם היכרות מוקדמת.
2. היכרות מוקדמת תתכן גם בין נהג ההונדה לבין נהג הב.מ.וו, וזאת נוכח עדותו של נהג ההונדה כי הוא עוסק בסחר בכלי רכב, עובדה שהוא ניסה להצניע בעדותו אולם לא הסתיר זאת בעת חקירתו על ידי החוקר ואף לא שלל קיומם של קשרי עבודה עם מוסך התאומים, שנהג הב.מ.וו הינו הבעלים שלו, על אף שבתחילה כשנשאל אם הוא מכיר את מוסך התאומים טען שלא שמע עליהם (בפרוטוקול עמ' 14 ש' 16-8).
3. קיומו של קשר מוקדם ייתכן אף בין התובע לבין נהג ההונדה לאור התנהלות התובע כלפי נהג ההונדה מחוץ לאולם בית המשפט כפי שהורחב בעניין לעיל.
4. היקף הראיות שהובא אינו מספק לצורך הוכחת קיומה של היכרות מוקדמת בין שלושת נהגי כלי הרכב. יחד עם זאת נוכח הטיעונים שהועלו על רקע מכלול הראיות והעדויות שנשמעו, קיימת סבירות בדבר קיומו של קשר מוקדם לפחות בין התובע לבין נהג הב.מ.וו.

סיכום

1. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו על ידי הנתבעת, אני סבורה כי מרבית הראיות שהובאו על ידי הנתבעת הינן נסיבתיות ומעוררות תהיות לגבי נכונות גרסת התובע. אולם לא הובאו ראיות מספקות לעמידה ברף הגבוה הנדרש בפסיקה להוכחת יסודות טענת מרמה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי היה בראיות שהובאו על ידי הנתבעת כדי להעלות סימני שאלה רבים אשר לא נמצא להן מענה בגרסת התובע ובראיות שהובאו על ידו כפי שפורט בהרחבה לעיל. לפיכך, ולאור החיזוק שמצאתי בעדויות השונות לממצאי החוקר מטעם הנתבעת ולחלק ממצאי בוחן התנועה, ולאור חולשת גרסתו של התובע והספקות הרבים שהתעוררו לגבי גרסתו וגרסאות עדיו ומהימנותם, אני סבורה כי די בראיות שהובאו על ידי הנתבעת כדי לקעקע ולהפריך את גרסת התובע וכי עלה בידי הנתבעת לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע ולגרום לו להיכשל בהוכחת מקרה הביטוח, באופן המצדיק דחיית תביעתו.

בשולי הדברים אציין כי הטענה שחברת הביטוח של נהג הב.מ.וו שילמה לו את תגמולי הביטוח שלו אין בה כדי לחזק את גרסת התובע או להשפיע על מסקנתי. בחינת המקרה הביטוחי נעשית לגופו של עניין ואין בבחירה של חברת ביטוח אחת לשלם למבוטחה כדי להגביל חירותה של חברת ביטוח אחרת לבדוק את נסיבות האירוע בגינו היא נתבעת ולהעלות טענות בנוגע לחבותה.

מצג שווא רשלני מצדה של הנתבעת

1. טענה חלופית של התובע היא כי הנתבעת חבה בתשלום תגמולי הביטוח לאור מצג שווא שיצרה כלפיו.
2. הנתבעת טענה כי המדובר בהרחבת חזית.
3. איני רואה טעם לבחון האם מדובר בהרחבת חזית אם לאו, שכן לגופה דין הטענה להידחות.
4. טענת המניעות של התובע מבוססת על מצג שהנתבעת יצרה כלפיו לפיו יש כיסוי ביטוחי לנזקי התאונה , לאור הבדיקות שערכה לגבי תביעתו ושיתוף הפעולה שלו עמה, לרבות מענה לשאלותיו של החוקר מטעם הנתבעת.

בסיכומים מטעמו, חזר התובע על הטענה תוך הפנייה לפסיקה לפיה שליחת שמאי לבדיקת הרכב ובירורים לקבלת מידע מהתובע, ומסירת מידע שהתביעה מטופלת הינם בבחינת העברת אינפורמציה רשלנית שהתובע הסתמך עליה.

1. הכלל הוא כי השתק מכוח מצג מונע צד מלהתכחש למצג שהציג כלפי צד אחר, אם אותו אחר הסתמך על המצג בתום לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה (ראו: רע"א 4928/92 יחזקאל עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5)94).
2. בדיקת הרכב על ידי הנתבעת הינה חלק מתהליך הטיפול לו נדרשת הנתבעת בבדיקת דרישה לקבלת תגמולי ביטוח. לא כל תביעה שמוגשת למבטחת לתשלום תגמולי ביטוח בגין קרות אירוע ביטוחי נענית בחיוב. התשובה של המבטחת נמסרת לאחר בירור חבותה ובכלל זה בירור אותנטיות הדיווח ובירור היקף הנזק. זכותה של המבטחת לבדוק את חבותה כאמור, מנויה אף בסעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח.
3. מעיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת נערכה ביום 24.10.11. יומיים לאחר מכן, ביום 26.10.11 נשלח לתובע מכתב הדחייה בו פירטה הנתבעת את הסיבות בגינן היא דוחה את תביעתו. בחוות דעת השמאי נרשם כי הפיצוי כפוף לתנאי הפוליסה. עובר לבדיקת השמאי נחקר התובע על ידי החוקר מטעם הנתבעת וספקותיה של הנתבעת אודות התאונה הובאו לידיעתו כך שסביר להניח שהתובע היה מודע לבעיות הכרוכות בשאלת הכיסוי הביטוחי.
4. טענה נוספת של התובע בכתב התביעה היא כי שרידי הרכב נמכרו. התובע לא חזר על הדברים בתצהיר העדות הראשית מטעמו ולא בעדותו ולא ברור אם כן מי מכר את השרידים. מצילום השיק שצורף לכתב התביעה עולה כי תאריך הפירעון שלו 12.11.11, כך שגם אם השרידים נמכרו על ידי הנתבעת, דבר שלא הוכח, הרי שהיה זה לאחר שהנתבעת הודיעה לתובע אודות היעדר הכיסוי הביטוחי.
5. סיכומו של דבר, עולה מהמסמכים שצורפו כי התובע היה מודע לספקות הקיימים אצל הנתבעת ועל רצונה לבחון את נסיבות התאונה, ומשכך לא מצאתי כי היו בבדיקות שערכה הנתבעת כדי לצור כלפי התובע מצג כאילו היא מכירה בחבותה כלפיו. יותר מכך, אף לו סברתי שהתובע חשב שהנתבעת מכירה בחבותה, לא מצאתי כי הוכח על ידי התובע כיצד השתנה מצבו לרעה כתוצאה מההסתמכות הנטענת ועל כן דין טענתו להידחות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות המשפט ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ו, 19 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.