1. בתיק זה הוגשה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

לתובעת, שהיא בעלים במשותף יחד עם הנתבעים בחלקה 16 בגוש 20410, יש 108/720 חלקים בחלקה.

התובעת ביקשה בתביעה לפרק את השיתוף עפ"י תשריט חלוקה שהוגש על ידה ואשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

2. חלק מהנתבעים בחר שלא להגיב כלל לתביעה ואילו חלקם, נתבעים 1 ו- 3-13, הגישו כתב הגנה ובו ביקשו לדחות את התביעה.

3. ביום 13.6.11, ולאחר שנטען כי ככל הנראה לא ניתן בשלב הזה לבצע חלוקה בעין, בה תקבל התובעת חלק מתאים שגודלו תואם את התוכניות החלות על החלקה, מונה כונס נכסים למכירת החלקה ולחלוקת התמורה בין בעלי החלקים בה. הכונס מינה שמאי, לשום את שווי החלקה. לאחר קבלת השומה נוהל בין התובעת לחלק מהנתבעים מו"מ, על מנת להביא לכך שאותם נתבעים ירכשו את חלקה של התובעת ובכך יביאו למחיקת התביעה.

אותו מו"מ לא צלח, ובסופו של דבר הגישה התובעת בקשה (בקשה 40) ובה עתרה לקבל פס"ד, שיחייב את כל הנתבעים לרכוש את חלקיה בחלקה, תמורת הסכום של 195,000 ₪ ומע"מ, כאשר הרכישה תהיה עפ"י חלקיהם היחסיים של הנתבעים.

4. ביום 2.6.13 הגישה התובעת טיעונים לביסוס הבקשה שהגישה.

לטענתה, יש לפרש את סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), כך שהוא מאפשר מכירת מקרקעין גם באופן המבוקש על ידה, היינו שביהמ"ש יכפה על מי מהשותפים בחלקה לרכוש את חלקיו של האחר.

הנתבעים מתנגדים לכל טענות התובעת בעניין זה.

לטענתם, מכירת המקרקעין במסגרת הליך פירוק השיתוף צריכה להתבצע בדרך שמוכרים מקרקעין מעוקלים בהוצל"פ ומאחר שעל המקרקעין נמצאים מספר מבני מגורים, לא ניתן למכור את המקרקעין מבלי לבחון את זכאות המשפחות הגרות בהן לדיור חלופי לפי הוראות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ.

בנוסף, מפנים הנתבעים לכך שהליך מכירת המקרקעין מחייב את נקיטת כל ההליכים המפורטים בתקנות 66-68 לתקנות ההוצל"פ, והליכים אלה טרם ננקטו ע"י הכונס.

עוד טענו הנתבעים כי לא ניתן לכפות על מי מהבעלים בחלקה לרכוש את חלקיו של האחר, והמכירה היחידה האפשרית היא מכירת החלקה לצד שלישי, כדרך שמוכרים מקרקעין מעוקלים בהוצל"פ.

5. עיינתי בתשומת לב בטענות שני הצדדים ואף קבעתי דיון, במהלכו הצעתי לשני הצדדים דרך לסיים בה את המחלוקת מחוץ לביהמ"ש.

מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה, הובא התיק בפניי למתן החלטה בבקשת התובעת ליתן פס"ד שיחייב את הנתבעים לרכוש את חלקיה בחלקה.

6. אני סבורה כי יש לדחות את בקשת התובעת כפי שהוגשה. זאת, מאחר ולא ניתן, במסגרת הליך לפירוק שיתוף, לחייב מי מהבעלים המשותפים בחלקה, לרכוש את חלקיו של האחר.

בהתאם להוראות חוק המקרקעין, אם לא ניתן לבצע חלוקה בעין, יש להורות על מכירת המקרקעין לצד שלישי, ועל חלוקת התמורה בין כלל הבעלים המשותפים בחלקה.

7. ב"כ התובעת הצביע בפניי על הקושי האפשרי במכירת המקרקעין, לאור העובדה שאף שמדובר בקרקע שאינה מיועדת לבניה, נבנו עליה (ללא היתרים כדין) מספר בתי מגורים ומשפחות מתגוררות בהם, ועובדה זו תקשה מאד על מכירת המקרקעין.

8. בנסיבות האלה, ואם מוותרת התובעת על האפשרות לבצע את הפירוק בדרך של מכירה , ממילא יש לבצעו בדרך של חלוקה בעין. לשם כך על התובעת להציג תשריט מוצע, שיהיה תואם את התוכניות החלות על הקרקע, ואשר ניתן יהיה לקבל ביחס אליו את אישור הרשויות המוסמכות.

אציין, כי אם לא ניתן למכור את המקרקעין, ו/או אם לא ניתן לקבל את אישור הרשויות המוסמכות, כל עוד בנויים על החלקה בתים שנבנו ללא היתר (כפי שהעיר בכ' התובעת באחד הדיונים בבית המשפט), שמורה לתובעת הזכות לפעול בהליכים המתאימים, ובכלל זה לעתור לצווים להריסת המבנים שניבנו ללא היתר.

במקביל, ראוי להסב את תשומת לב שני הצדדים לכך שאף שביהמ"ש אינו מוסמך לחייב מי מהצדדים לרכוש את חלקיו של האחר, הרי הוא מוסמך לחייב מי מהשותפים בקרקע בתשלום דמי איזון למי מהשותפים האחרים בחלקה, אם מצא כי חלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומי איזון כאלה.

9. הבקשה למתן פס"ד, כפי שהוגשה, נדחית איפוא, ואני מורה לתובעת להגיש, בתוך 90 יום מהיום, תשריט מוצע לחלוקת המקרקעין בעין, יחד עם האישורים המתאימים לכך שתשריט כזה תואם את התוכניות החלות על השטח והוא יכול לקבל את אישור הרשויות המוסמכות, או כל בקשה אחרת שתימצא לנכון.

10. אם לא תגיש התובעת בקשה מתאימה או תשריט כנ"ל, ובתוך 90 יום, תימחק התביעה מחוסר מעש, ללא צו להוצאות וללא התראה נוספת, והתובעת תהיה רשאית לשוב ולפנות לביהמ"ש בתביעה חדשה לפירוק השיתוף, אם וכאשר תוכל להציע דרך מעשית לפירוק השיתוף.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בגין הבקשה.

המזכירות תעביר לתובעת ולעו"ד תאופיק ג'בארין, ב"כ הנתבעים 1, 3-11, 13, עותק החלטה זו ותקבע תזכורת פנימית ליום 10.3.14.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.