אני מברך על הסכמת הצדדים, מאשר אותה ונותן לה תוקף של פסק דין, לרבות ההסכמה בדבר השבת שכר עדות אשר הופקד.

בכל הנוגע לשאלת שכר הטרחה, נרשמה עמדת המערערת, כי הינה זכאית להחזר הוצאות בגין הליך אשר החל כבקשה לקביעת דרגת נכות בשנת 2002, ומדובר בהליך אשר באופן מצטבר נוהל משך 18 שנים, ועמדת המשיב כי הואיל והמחלוקת לא הוכרעה אלא אך ורק אומצה הכרעה פרטנית לאור השתלשלות ההליך, הרי שאין הצדקה לחיוב בתשלום שכר טרחת עורך דין.

אני בהחלט שותף לגישה כי הליך ארוך וממושך מצדיק לעתים חיוב משמעותי בתשלום שכר טרחה, אולם לגישתי, ישנן מספר נסיבות המצדיקות התייחסות מפויסת יותר לכיוון עמדת המשיב – האחת, שישנה הצדקה להפחית בחיוב שכר טרחה מקום שמגיע המשיב להסכמה פרטנית כאמור בהסכם הפשרה, והשנייה, שהעמדות והמחקרים בהם דובר בחוו"ד המומחים ובעמדת המשיב, התעדכנו אך לאחרונה, ולאחר החלטת הדחייה. ההתקדמות הרפואית מצביעה על עמדה לא שגויה לחלוטין בעת מתן ההחלטה המקורית, ובהתאם, להתנהלות לא ממש בלתי-סבירה מצד המשיב, אשר התעדכנה עם התפתחות מחקרית עדכנית (לרבות העדכון אשר נדון בישיבת בית המשפט מינואר 2020).

בהתאם מצאתי לפסוק שכר טרחת עורך לזכות המערערת, בנוסף להסכמות בדבר הוצאות שהוצאו כמפורט בהסכם הפשרה, על הצד הלא-גבוה (יחסית), בשיעור 15,000 ₪.

המזכירות תדאג להחזר הפיקדון למפקידה, באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.