רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. (להלן: "החוק") החזקת רכוש חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק; התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, לפי סעיף 406 (ב) לחוק; גניבה, לפי סעיף 380 לחוק והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק – בשני מופעים.

2. מעובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, עולה כי ביום 27.12.11 נכנס הנאשם לדירה בעיר ראשון לציון, בכך שפתח דלת באמצעות מפתח "מאסטר". שוטרת שהגיעה לדירה הבחינה בנאשם כשהוא מריח חומר שטיבו אינו ידוע למאשימה.

בין חפצי הנאשם נמצאו אופניים השייכים למתלונן ומכשיר טלפון נייד שאינו שייך לנאשם.

מעובדות האישום השני, עולה כי ביום 25.7.11 ניתן צו שיפוטי כנגד הנאשם, האוסר עליו להיכנס לתחומי בניין בעיר ראשון לציון.

בין הימים 25.12.11 – 27.12.11, התפרץ הנאשם למחסן בבניין זה, בכך שפתח דלת באמצעות מפתח "מאסטר" ונטל משם את אופניו של המתלונן.

מעובדות האישום השלישי, עולה כי בין הימים 21.7.11 – 27.12.11, במספר רב של הזדמנויות, הפר הנאשם את הצו השיפוטי הנ"ל, בכך שהגיע לאותו בניין.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, להפעיל את המאסר המותנה כנגדו במצטבר לעונש זה ולהוסיף על כך רכיבי קנס ופיצוי.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם שבוצעו תוך הפרת הוראה חוקית ובעת שמאסר מותנה מרחף מעל ראשו. נטען כי הרקע לביצוע העבירות הינו צריכת הנאשם סמים מסוכנים. עוד הודגש כי נוכח עברו הפלילי וניסיונות שיקום קודמים שלא צלחו, אין לגזור את דינו על סמך סיכויי שיקומו.

4. ב"כ הנאשם עתר להסתפק בהפעלת המאסר המותנה ולחילופין, להשית בנוסף, עונש מאסר מתון. עוד עתר הסנגור להימנע מהשתת רכיבי ענישה כלכליים מחמת מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

הודגשו הודיית הנאשם המשקפת נטילת אחריות, הבעת חרטה על מעשיו וחיסכון בזמן שיפוטי וכן כי הרכוש שנגנב הוחזר לבעליו מבלי שניזוק. בנוסף, הפנה הסנגור לנסיבות חייו הקשות של הנאשם ובאשר לעבירת הפרת ההוראה החוקית, טען כי עסקינן בצו הרחקה שניתן כנגד הנאשם, לשם הרחקה מבית הוריו. הנאשם, שהיה דר רחוב, הגיע למקום חרף הצו השיפוטי, אך ורק לשם לינה וקבלת מזון מהוריו.

עוד נטען כי על אף כישלון הנאשם להיגמל מצריכת סמים מסוכנים, הוא הצליח לשמור על ניקיון מצריכתם במהלך מעצרו ומוסר דגימות שתן נקיות לבד מתחליף סם באופן קבוע.

5. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע חרטה על מעשיו וביקש את התחשבות בית המשפט בענישתו.

מתחם העונש ההולם

6. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7. הנאשם פגע בזכויותיהם היסודיות של קורבנותיו בקניינם ובתחושת ביטחונם, עת פרץ לרכושם והסיג גבול לביתם. אין ניתן לבטל את האפשרות כי מעשי הנאשם יגיעו כדי אלימות כלפי גוף במטרה להשלים את זממו או להימלט.

מידת הפגיעה של הנאשם בערך החברתי הקשור בזכותו של הציבור בקניינו, אינה ברף עליון של חומרה אך גם אינה מבוטלת בשים לב לזירות מעשיו, להעדר התחכום שבמעשיו ולתוצאותיהם הקשורות בשני זוגות אופניים ובמכשיר טלפון נייד.

8. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הנאשם תכנן את מעשיו, פתח את הדלת הראשית של בית ומחסן קורבנותיו ונכנס לתוכם במטרה לגזול מרכושם.

תפקידו של הנאשם במהלך הדברים היה מרכזי ופגיעתו במתלוננים ובציבור גבוהה, בבחינת מפח הנפש שנגרם למתלוננים.

יכולתו של הנאשם להבין את מעשיו ואת הפסול הברור שבהם, לא נגרעה כדי כך והוא יכל להימנע ממעשיו, משחומרתם וודאי שחדרה כלשהו את אדי שכרותו. לא נודעה התגרות המתלוננים בנאשם ולא נשמעה טענה לעניין מצוקתו הנפשית עקב מעשיהם.

הנאשם אף אינו קרוב לסייג אחריות פלילית. כך עולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו, משלא היה נתון למצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירות אלא פעל מתוך דפוס התנהגות והיה אחראי למעשיו. חוות הדעת מצאה נזקקות לנאשם להשתלב במסגרת גמילה מסמים מסוכנים, מעקב וטיפול פסיכיאטרי.

הרכוש שנגנב הושב לבעליו, אך מנגד לא נשמעו סיבות המשמשות לזכות הנאשם, שהביאוהו לבצע את מעשיו.

9. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע ההתפרצויות לבתי מגורים ולמבנים אחרים. מתפקידו של בית המשפט לשגר את המסר הצלול הנדרש, באמצעות הטלת עונשים ממשיים על עבריינים כנאשם המבקשים לחיות על חשבון עמלם של אחרים.

עבירות חמורות כגון אלו בהן הורשע הנאשם ,נושאות בצדן עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח (השווה עפ"ג מח'-מר' 20035-07-10 – קנפו ואח' נ' מ"י, תק-מח (2010) 11760, 2010(4); רע"פ 547-08 – טוקראס נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.6.08; רע"פ 2037-08 – באזוב נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 25.5.08; ע"פ 46-84 – מ"י נ' סבח, פ"ד לח 752 (4); רע"פ 3211-10 – אלבס נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 6.5.10; רע"פ 8330-09 - גרמה נ' מ"י , תק-על 2009(4), 2170; רע"פ 1020-09 - זיתון נ' מ"י, תק-על 2009(1), 2770; רע"פ 244/10 - קרופניק מיור נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 25.1.10).

יפים הדברים שנקבעו ברע"פ 244/10 לעיל, בזו הלשון:  

"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם...".

וכן:

"...יתרה מכך, עבירות התפרצות למעונו של אדם וגניבה או ניסיון לגנוב את תכולתו, מתרחשות בחלק ניכר מדי יום בלא שעולה בידיהן של רשויות האכיפה לאתר את העבריינים. והנה בינתיים בא אדם לביתו, מוצא מהפכת סדום ועמורה, ומי שלא עמל ולא טרח בו עמד עליו לגזול יגיע של הזולת ולגרום לו חסרון כיס, מפח נפש ואימה. על כן לא יתכן, אלא בהתקיים נסיבות חריגות במיוחד, כי כאשר נלכד העבריין בעבירה מסוג זה, ייגזר עליו עונש שאינו מאסר בפועל, ואין בכך חידוש..." (ר' רע"פ 3063/11 - כהן נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 17.4.11).

באשר לעבירות הפרת ההוראה החוקית אותן ביצע הנאשם, לא אחת נקבע כי מי שמבצע עבירה זו מעיד על עצמו שאין מורא הדין חל עליו. בתי המשפט חזרו והדגישו את החומרה המגולמת בהפרת צו שיפוטי ויפים הדברים שנקבעו בבש"פ 2611/99 ו- 2646/99 אקעיק נ' מ"י – לא פורסם, ניתן ביום 23.04.99, לאמור:

"...דומה שהמשיב סבר כי החלטת בית המשפט נועדה לצור על פי הצלוחית, והיא כחרס הנשבר: ההחלטה תלך בדרכה, המשיב ילך בדרכו, והדרכים לא תיפגשנה... בלשון העם ייאמר כי המשיב "ציפצף" על החלטת בית המשפט, ומי שכך נוהג בהחלטת בית המשפט, בית המשפט מצידו יסביר לו במעשה מה דינו" (ר' אף מאמרו של חיים גנז "ביסוסי חובת הציות לחוק" (משפטים י"ז, תשמ"ז – תשמ"ח, 353, 391)).

10. מכל המפורט, אני קובע את מתחם העונש ההולם לאירועי כתב האישום, כדלקמן.

לכל אחד מהאירועים נשוא האישומים הראשון והשני –

מאסר בפועל הנע בין 6 חודשים ל - 10 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים.

באשר לאירוע האישום השלישי לעניין הפרות תדירות של הוראה חוקית –

החל מעל תנאי וכלה במאסר בפועל בן חודשים, התחייבות וקנס בהיקפים של אלפי שקלים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

11. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלה נלמדות מן האמור בתסקיר שירות המבחן ומטיעוני הסנגור לעונש.

12. הנאשם יליד 1978 ובעברו 11 הרשעות קודמות בגין עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, אלימות, רכוש, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעדר מן השירות.

כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בן 8 חודשים שהינו חב הפעלה.

13. תסקיר שירות המבחן לא העלה המלצה טיפולית בעבור הנאשם. נסקר רקע חייו, שלא ארחיב בנושא זה מחמת צנעת הפרט. אך אציין כי הנאשם רווק, המתגורר עם הוריו ועובד בעבודות מזדמנות.

הנאשם שיתף את שירות המבחן כי עזב את המסגרת הלימודית על רקע קשיים ובעיות התנהגות, החל בצריכתו סמים מסוכנים מסוג "חשיש" בתקופת לימודיו בתיכון. בהעדר מסגרת מכילה המתאימה לגילו, החל לצרוך סמים מסוכנים באופן התמכרותי וחבר לחברה שולית.

שירות המבחן הפנה לניסיונותיו הרבים של הנאשם להיגמל מצריכת סמים מסוכנים, שכולם העלו חרס. אמנם, הנאשם שימר ניקיון מצריכת סמים מסוכנים, אך הוא עודנו מטופל בתחליף סם מסוג "אדולן" ומביע את שביעות רצונו מטיפול זה וכן את כוונתו להמשיך בו גם לאחר שחרורו.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הביע צער בגינם והבהיר כי בוצעו על רקע צריכת סמים מסוכנים ובהעדר שיקול דעת הולם.

במהלך מעצרו הפסיק הנאשם לקבל תחליף סם ביוזמתו, על רקע זה מצבו הנפשי החמיר והביא לאשפוזו במב"ן, עקב חשד למצב פסיכוטי. הנאשם הופנה לאבחון ואיזון תרופתי בהסכמתו. הוא שוחרר ממחלקה זו ביום 2.2.12 ושב ליטול תחליף סם באופן יומיומי תוך גילוי שיתוף פעולה ומסירת דגימות שתן באופן קבוע, שנמצאו נקיות משרידי סמי רחוב.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם גדל במערכת משפחתית מורכבת והוא זקוק למסגרת טיפולית סגורה ואינטנסיבית לשם גמילה מצריכת סמים מסוכנים כקהילה טיפולית. כך אף עולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו.

הנאשם דחה אפשרות זו בטענה כי אינו חש בשל להשתלבות במסגרת נוקשה וסגורה כקהילה טיפולית. יחד עם זאת, הביע רצונו להמשיך בטיפול בתחליף סם.

14. מכל אלו, לא ראיתי כיצד ניתן לחרוג ממתחם הענישה ההולם את מעשי הנאשם ולגזור את דינו כפי סיכויי שיקומו, כהוראות סעיף 40 ד' לחוק. הנאשם לא השתקם ולא שוכנעתי כי קיים סיכוי ממשי לעת זו שישתקם.

עם זאת, יש בהודיית הנאשם, בראשית תובנותיו באשר לשינוי הנדרש בחייו, בטיפול ב תחליף סם בו הוא משולב ובתיקונים שהוכנסו בכתב האישום, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה ההולם.

סוף דבר

15. מכל המקובץ, אני משית על הנאשם את העונשים, כדלקמן –

מאסר בפועל – לתקופה של 14 חודשים.

הפעלת מאסר על תנאי – מופעל בזאת מאסר על תנאי מת"פ 12/09 של בית משפט זה מיום 8.2.10 בן 8 חודשים, שירוצה במצטבר לעונש המאסר הנ"ל.

סך הכל ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר, בקיזוז ימי מעצרו מיום – 27.12.11.

מאסר על תנאי - לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על איזו מן העבירות לפיהן הורשע.

נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם והשבת הרכוש שגנב, לא ראיתי לנכון להשית עליו רכיבי ענישה כספיים.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.