<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: מר מיכאל כהן (מתמחה)

ב"כ הנאשם: עו"ד פאולינה סורין

הנאשם: באמצעות שב"ס

פרוטוקול

<#8#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר דיוני, בביצוע עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(2) לאותו החוק.
2. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, התגורר הנאשם בבית הוריו שבכפר קאסם (להלן: "הבית") ביחד עם הוריו (להלן: "האם" ולהלן: "האב") ועם שלושת אחיו.

במהלך חודש דצמבר 2011, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה ועובר לאירועים אשר יתוארו בהמשך, עת שהה הנאשם בבית, נטל סכין ואיים על האם כי יהרגה.

ביום 25.12.11, בשעה 17:30 או בסמוך לכך, השתולל הנאשם בבית צעק וקילל ומאן להישמע לבקשת האם להירגע. בהמשך, ניגש הנאשם אל אחיינו הקטין אחז בגרונו, חנקו, סטר לו והטילו על הספה.

בהמשך, נכנס הנאשם למטבח הבית, נטל בידיו שני סכינים ותר אחרי האם תוך שהינו מאיים בפני האב, כי יהרגה. משפגש הנאשם באם, בסלון הבית, התקרב אליה כשהוא אוחז בסכינים בידיו ואיים עליה כי יהרגה. האב ואחיו של הנאשם חשו למקום ואחזו בנאשם , תוך שהינו ממשיך לקלל ולאיים כי יהרוג את כולם.

בהמשך, יצא הנאשם אל חצר הבית, בעודו מקלל וצועק, והוסיף לאיים כי יהרוג את כל בני משפחתו.

בעקבות האירועים המתוארים לעיל נלקח הנאשם לחקירה במשטרה. במהלך נסיעתו בניידת, איים באומרו "אם אני לא חוזר היום הביתה, אנשים יירו באח שלי הגדול ויהרגו אותו" ובהמשך "אני אהרוג את אח שלי לבד, אני רצחתי הרבה בכפר, אתם לא יודעים".

במהלך חקירתו במשטרה איים הנאשם בפגיעה בבני משפחתו באומרו: "הם חושבים שאני אלמד פה, אני אפרק אותם אחד אחד. נמאס לי מכם, מהחיים, מהבית, נמאס לי מכולם..." ובהמשך איים בפגיעה באחיו אוסמה באומרו: "אני רוצה להרוג אותו, כן. אני לא מפחד מהכלא, אני יהיה לי טוב בכלא, לא אכפת לי אפילו 20 שנה".

1. טרם הוחל בשמיעת הראיות, גובש בין הצדדים הסדר דיוני. במסגרתו הוסכם על תיקון כתב האישום וכי לאחר הודיית הנאשם במיוחס לו יטען כל אחד מן הצדדים, לעונש, כראות עיניו.
2. ב"כ המאשימה העידה מטעמה, כעדת אופי, את האם. האם תיארה את מצבו הנפשי הירוד של הנאשם, אשר החמיר מאז תאונת דרכים שעבר בהיותו כבן 16 וכן את העובדה כי אין ביכולתה לכפות עליו להתמיד בנטילת תרופותיו, אשר יש בכוחן למתן את התנהגותו ולהרגיעו והינו מאושפז ביוזמתה מידי שנה, במרכז לבריאות הנפש "גהה", על מנת לייצב את מצבו הנפשי.

האם תיארה כי בעת ביצוע המעשים, חרדה לחייה ולחיי ילדיה ובכללם הנאשם, אשר איים חדשות לבקרים, כי ייטול את חייו. כמו כן ציינה כי הנאשם נעדר יכולת תובנה למצבו ועל כן אין במאסר כדי להרתיעו אלא אף להרע עימו ועתרה לבית המשפט להפנותו לטיפול מתאים לצרכיו, במסגרת חוץ ביתית.

5. ב"כ המאשימה, הדגישה בטיעוניה לעונש, תוך שסמכה ידיה על פסיקה, כי בביצוע עבירות האיום על ידי הנאשם פגע במכוון, בשלוות נפשו, בטחונו וחירותו של הפרט. כמו כן הדגישה באשר לעבירת התקיפה, כי פגע בכבודו של אדם, שלמות גופו ונפשו, בתא המשפחתי ובתחושת הביטחון והמוגנות בין כתלי הבית, וביתר שאת, כאשר הנפגע הינו קטין.

הוסיפה וטענה ב"כ המאשימה כי נסיבות ביצוע העבירות מעידות על המסוכנות הנשקפת מפני הנאשם כלפי הציבור ומצדיקות החמרה בעונשו, וזאת לצורך הגנה על שלום הציבור.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי יש לתת את הדעת לחומרת המעשים תוך בחינת נסיבותיהם, איומים באמצעות סכינים, כלפי מספר קורבנות ובמספר הזדמנויות וכן תקיפת הקטין, שגילו עמד בעת ביצוע העבירות על 5 שנים בלבד. וזאת תוך ניצול פגיעותו וחוסר יכולתו להתגונן.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה, טענה ב"כ המאשימה כי יש ליתן את הדעת שעסקינן בריבוי עבירות, אשר בוצעו בתוך המשפחה ותוך שימוש בנשק קר וכן בדבר החומרה היתרה של תקיפת הקטין. לפיכך לשיטתה מתחם העונש ההולם הינו בטווח שבין 14-20 חודשים.

ב"כ המאשימה טענה בנוסף כי לקולא יש לבחון את הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה והבאות לידי ביטוי בגילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, הזמן השיפוטי אשר נחסך עם הודייתו ובקשת אמו המתלוננת, להקל בעונשו.

לאור האמור, עתרה ב"כ המאשימה לבית המשפט לאמץ את הרף העליון של טווח העונש ההולם וכן להטיל על הנאשם מאסר מותנה, פיצויים וקנס.

6. ב"כ הנאשם טענה כי אמנם נסיבות ביצוע העבירות תוך שימוש בסכינים, הינן

חמורות ואולם העבירות עצמן אינן מצויות במדרג החומרה הגבוה ביותר.

בנוסף הדגישה ב"כ הנאשם כי הנאשם נעצר בסמוך לאחר ביצוע העבירות ולא שוחרר חרף בקשתה המפורשת של משפחתו, לנוכח הקושי באיתור חלופת מעצר טיפולית ומקורות מימון, בשל אי הכרתו כנכה מטעם המוסד לביטוח הלאומי. כמו כן הביעה תקווה כי עם שחרורו יסתייע על ידי הרשות לשיקום האסיר לרבות בעניין מציאת פתרון דיור הולם.

עוד טענה ב"כ הנאשם כי מעצרו של הנאשם היווה עבורו מסר ברור, מציב גבולות ומרתיע וכי בנסיבותיו, שיקולי הטיפול והשיקום גוברים. בהקשר למצבו הנפשי הפנתה ב"כ הנאשם, לחוות הדעת הפסיכיאטרית אשר הוגשה בעניינו ואשר פירטה את כלל נסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו הצעיר, תסמינים פוסט טראומטיים, מהם הינו סובל בעקבות תאונת דרכים שעבר ואשפוזים קצרי טווח, בהסכמתו, במרכז לבריאות הנפש "גהה" וחוסר שיתוף הפעולה עם משפחתו והגורמים הטיפוליים, אשר הוביל להידרדרות במצבו הנפשי, תוך שהינו מבטא תובנה גבולית למצבו.

לדברי ב"כ הנאשם אמנם הנאשם היווה סכנה לסובב אותו ואין במצבו הנפשי כדי להצדיק את המעשים בהם הורשע ואולם יש בכוונת המשפחה למצות בעיתוי הנוכחי את הליכי הטיפול טרם ישוב אל הבית ועל כן מידת המסוכנות הנשקפת ממנו כלפיהם, פוחתת.

כמו כן טענה כי יש לזקוף לזכותו את הודייתו אשר מעבר לחיסכון בזמן השיפוטי מהווה גם לקיחת אחריות על המעשים, את היותו נעדר עבר פלילי ואת העובדה כי המצוקה אליה נקלע באה לידי ביטוי בהתפרצויות, בתוך כתלי הבית בלבד.

ב"כ הנאשם טענה כי טווח הענישה ההולם הינו בין 3-9 חודשים ועתרה לבית המשפט להסתפק בענישה הצופה פני עתיד ולחלופין להסתפק בתקופת מעצרו, כתשעה חודשים, הרף העליון של הטווח המוצע.

דיון

7. חומרה נודעת לביצוע עבירות אלימות בכלל ובתוך התא המשפחתי, בפרט. זאת לנוכח הפגיעה המהותית בשלוות נפשו, בטחונו וחירותו של הפרט, בין כותלי ביתו, מבצרו ותוך הפרת יחסי האמון הטבועים במהות הקשר המשפחתי.

8. אף משנה חומרה במעשיו של הנאשם ובנסיבות ביצועם. מצטיירת תמונה קשה של נאשם נעדר עכבות, אשר מהווה סיכון של ממש, לבני משפחתו. הוא שב ומטיל עליהם את חיתתו, תוך שהינו אוחז בסכינים ומאיים ליטול את חייהם. הנאשם אף נקט אלימות פיסית, כלפי הקטין, שטרם מלאו לו חמש שנים, תוך פגיעה בגופו ובנפשו. גם בנוכחותם של השוטרים לא היה כדי להרתיעו ולהביאו לחדול מהתנהגותו הנלוזה והוא המשיך לאיים לכל עבר, כי יפגע בבני משפחתו.

9. הלכה היא כי יש להחמיר בעונשם של מבצעי העבירות בהן הורשע הנאשם, לשם העברת מסר חד משמעי בדבר החומרה, להרתעה לבל יישנו וכן לשם מיגור תופעה נלוזה זו. תוך שסך כל האמור לנגד עיני, מצאתי כי טווח העונש הכולל ההולם בנסיבותיו של תיק זה, הינו 12-20 חודשים.

10. מנגד יהיו לנגד עיני גילו הצעיר של הנאשם, היותו נעדר כל עבר פלילי והיות המאסר אשר יוטל עליו מאסרו הראשון, לאחר ששהה פרק זמן ממושך מאחורי סורג ובריח, במסגרת הליכי המעצר. כמו כן הודייתו, בכתב אישום מתוקן, תוך לקיחת אחריות על מעשיו וייתור המעמד הקשה של העדת בני משפחתו, נגדו.

אף לא ניתן להתעלם מהרקע לביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם ומצבו הנפשי הרעוע והצורך בשילובו בהליך טיפולי לשיקומו, במסגרת חוץ ביתית לשם איון המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שעלה מעדותה של האם וכן מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו.

11. לאור סך כל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

• 1. מאסר למשך 16 חודשים, שמניינם מיום מעצרו 25.12.11.
  2. 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג פשע.
  3. 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים כל עבירת אלימות מסוג עוון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

תשומת לב רשויות המעצר והרשות לשיקום האסיר לצורך במתן טיפול הולם לצרכיו של הנאשם הן במסגרת מאסרו והן לאחר שחרורו וזאת לאור סך כל האמור לעיל וחשיבות הטיפול כאמור לאיון מסוכנותו של הנאשם.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.