<#2#> ל

1. לפנינו תביעה של המועצה הדתית נס ציונה כנגד מר רחמים לוי, ששימש כיו"ר המועצה ולאחר מכן כממונה בעל סמכות הכרעה, להשבת כספים שלטענתה שולמו לו ביתר ותביעה שכנגד של מר לוי כנגד המועצה לתשלום הפרשי שכר, תנאים נלווים ופיצויי פיטורים.

הצדדים להליך

2. התובעת והנתבעת שכנגד, המועצה הדתית נס ציונה (להלן: המועצה) הינה מועצה דתית כמשמעותו של מונח זה בחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) התשל"א – 1971, האחראית על אספקת שירותי דת לתושבי העיר נס ציונה.

המועצה הינה גוף מתוקצב לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 ובמעמדה זה היא כפופה להוראות חוק שירותי הדת היהודיים ותקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות) התש"ל – 1970 המסדירות את סמכותה, לכללי המשפט המנהלי ולהוראות המשרד לשירותי דת, כפי שמתפרסמות מעת לעת.

תקציב המועצה הדתית מוסדר בסעיפים 11,11א,11ב לחוק שירותי הדת וכן בסעיף 1 לתקנות שירותי הדת היהודיים (תקציב מועצות דתיות) התשמ"ה – 1985.

המשרד לשירותי דת פועל כגוף מפקח וקובע תקנים לנבחרים ולעובדים במועצות הדתיות. מתוקף מעמדו כגוף מפקח, המשרד לשירותי דת מפרסם מעת לעת חוזרים והנחיות אשר המועצות הדתיות אמורות לפעול לפיהן.

3. הנתבע והתובע שכנגד, מר רחמים לוי (להלן: מר לוי) שימש כיו"ר המועצה הדתית וסגנו החל מיום 29.10.97 ועד ליום 1.5.04, כשהצדדים חלוקים באשר לשאלת כהונתו במהלך התקופה 1.2.98 – 14.2.98.

ביום 2.5.04 פוזרה המועצה הדתית בעקבות חוק ההסדרים ומר לוי מונה כממונה בעל סמכות הכרעה במועצה מיום 28.7.04 ועד ליום 18.4.07, מועד בו פורסם הרכבה החדש של המועצה.

4. המשרד לשירותי דת (קודם הרשות לשירותי דת) הרשות הארצית לשירותי דת והממונה על השכר במשרד האוצר, הינם נתבעים פורמאליים שצורפו לתובענה כבעלי עניין וסמכות בנושא, אף שלא שהתבקש כל סעד כנגדם.

ההליכים בפני בית הדין בתיק זה ובתיקים הקשורים לו:

5. ביום 26.2.08 הגישה המועצה כנגד מר לוי וכנגד מר ישראל דמארי ז"ל, מי ששימש כסגנו של מר לוי תביעה כספית להשבת כספים שלטענתה שולמו להם ביתר ולסעד הצהרתי לפיו המועצה זכאית לקזז כספים מהסכומים המגיעים להם בגין תקופת כהונתם כנבחרים (תיק עב 3258/08).

6. ביום 18.11.10, למעלה משנתיים לאחר הגשת כתב ההגנה בתיק, הגיש מר לוי (ביחד עם מר דמארי ז"ל) תביעה שכנגד, בה עתר לתשלום הפרשי שכר ונלווים בגין התקופה 2/1998 – 11/1998, בה לטענתו כיהן כיו"ר המועצה, פיצויי פיטורים בגין התקופה 11/1997 – 4/2004 והפרשי שכר ונלווים בגין תקופת היותו ממונה.

7. לאחר פטירת מר דמארי ז"ל, הושג הסכם פשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו נדחו התביעות ההדדיות בין המועצה לבין יורשי מר דמארי, ללא צו להוצאות (ר' פרוט' מיום 28.4.13).

8. בשנת 2006 הגיש מר יורם יפת תביעה כספית כנגד המועצה (עב 4647/06) לזכויות כספיות שונות בגין תקופת היותו נבחר. בין מר יפת לבין מר לוי, שהיה הממונה על המועצה באותה העת, נחתם הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 15.10.06.

ביום 28.8.07 הגישה המועצה תביעה לביטול הסכם הפשרה (עב 8297/07) וביום 5.8.10 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת יהלום במסגרתו בוטל פסק הדין שניתן ביום 15.10.06 ונקבע כי יש לדון בתביעותיו הכספיות של מר יפת לגופן.

9. הדיון בתיק עב 3258/08 אוחד עם הדיון בתיקיו של מר יפת (עב 8297/07 ועב 4647/06) וזאת על מנת שבית הדין יוכל להכריע בין היתר, בסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת - מי כיהן כיו"ר המועצה בתקופה שמיום 1.2.98 ועד ליום 12.12.98.

10. ביום 25.2.14 הושג הסכם פשרה בין המועצה, מר יפת והמדינה לסילוק התביעות ההדדיות בין הצדדים, עבור תקופת היות מר יפת נבחר וסיומה (עב 4647/06) ותקופת היותו משגיח כשרות שכיר במועצה (עב 5213-01-12).

מכח ההסכם שילמה המועצה למר יפת סכומים שונים בגין הפרשי מענק פרישה כנבחר וכן סכומים שונים בגין הפרשי שכר, נלווים ופיצויי פיטורים בגין תקופת היותו משגיח כשרות שכיר.

טענות הצדדים

11. לטענת המועצה, מר לוי ומר דמארי ז"ל נבחרו לכהונתם כראש המועצה הדתית וכסגנו ביום 29.10.97 וכעבור 3 חודשים, ביום 1.2.98, הודחו מתפקידם.

ביום 13.12.98 נבחרו לכהונה פעם נוספת וכיהנו בתפקידם עד ליום 2.5.04, מועד בו פוזרה המועצה על פי סעיף 6 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א – 1971.

לטענת המועצה, בדיעבד התברר כי ממועד בחירת הנתבעים לכהונה נוספת, דהיינו, מיום 14.12.98, הם המשיכו ליטול שכר בהתאם לטבלת השכר שהיתה נהוגה במועד בו הודחו מכהונתם, בטענה כי הדחתם לא היתה חוקית.

בשנת 2005 נערך על ידי מבקר עיריית נס ציונה דו"ח ביקורת במועצה לשנת 2004, לפיו התברר כי השכר ששולם לנתבעים בתקופת כהונתם הנוספת היה גבוה מהקבוע בחוזר מנכ"ל המשרד לענייני דתות, לפיו נבחרים שנבחרו לכהונתם לאחר יום 30.11.98 יקבלו דרגת שכר בהתאם למדרג גודל הרשות, החל מיום 1.1.99.

על פי הנטען, בתקופת הכהונה הנוספת, מר לוי קיבל שכר ביתר בסך של 175,306 ש"ח (ומר דמארי בסך של 256,695 ש"ח).

לטענת המועצה, למרות הביקורת של מבקר העירייה, עניין השבת הכספים ששולמו למר לוי ביתר לא טופל עד תום כהונתו כממונה, ביום 18.4.07, אז מונה הרכב חדש למועצה וראש המועצה החדש, מר עוזי עופר, החל לטפל בנושא ופנה לרשות הארצית לשירותי דת על מנת לקבל הנחיות בנושא.

בתגובה לפניית מר עופר הורה המנהל הכללי של הרשות, עו"ד שפיגלר, במכתב מיום 26.8.07, לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשות המועצה על פי דין על מנת להשיב את הכספים ששולמו ביתר, לרבות הגשת תביעות כנגד הגורמים המתאימים.

המועצה טענה כי לאחר פרישתו של מר לוי מכהונתו במועצה הדתית, נותר לה חוב בגין שכר ותשלומים נלווים שלא שולמו לו במועד בשל הגרעון הכספי בו היא היתה שרויה באותה העת, ולאחר מכן עוכבה המשכורת במשרדי הרשות עד לבירור סוגיית "קיזוז חובות עובד משכרו".

מתחשיב שערכה המועצה עלה כי לאחר קיזוז חובות מר לוי, היא חבה לו סכום בסך 60,000 ש"ח וסכום זה הועבר בהמחאה לפקודתו, כשעמדת הרשות היתה כי אין לקזז חובות של העובד משכרו אלא על פי פסק דין המתיר זאת.

נוכח האמור, עתרה המועצה להורות למר לוי להשיב לה סך של 208,014 ש"ח בגין הפרשי השכר שקיבל ביתר וליתן סעד הצהרתי המתיר לה לקזז את חובות מר לוי מכל הסכומים המגיעים לו ממנה, ככל שמגיעים, וזאת מכוח הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, מכוח חובת האמון המוגברת החלה עליו כעובד בכיר במועצה הדתית, חוסר תם לבו בקבלת שכר ביתר מבלי שקיבל לכך אישור כדין, ונוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים, המורה על בטלות תנאי שכר הנוגדים את הוראות הדין ותקנת הציבור.

12. לטענת מר לוי, הוא לא הודח מתפקידו ביום 1.2.98, לא על פי הפרוטוקולים שצורפו ולא בפורום או ברוב הנדרש לכך ולחלופין ההדחה הינה חסרת תוקף או נפקות משפטית, כפי שאף נקבע על ידי יועץ שר הדתות, כשמדובר לכל היותר במזימה פוליטית בלתי כשרה.

לטענתו, כהונתו נמשכה ברצף עד ליום 2.5.04, תוך שהוא המשיך למלא תפקידו בתקופת ההדחה הנטענת (1.2.98 – 13.12.98), ומאחר והוא העמיד עצמו לרשות העבודה ואף ביצע אותה בפועל הוא זכאי היה לקבל שכר לפי כל דין.

עוד נטען כי ממועד ההדחה הנטען, 1.2.98, ועד להגשת התביעה חלפו למעלה מעשר שנים וטענות המועצה התיישנו וקיימת מניעות ו/או השתק מלטעון טענות אלו כיום.

על פי הנטען, מאחר והוא לא הודח מתפקידו, חל עליו סולם השכר והדירוג של מי שנבחר לכהונתו לפני יום 10.11.98, ועל כן, לא שולם לו כל שכר ביתר ואין מקום לדרוש ממנו לאחר עשר שנים ויותר שכר ששולם לו בגין עבודה בפועל, שאף לא נדרש ממנו על ידי הנתבעים 3 ו- 4, ממשלת ישראל או העירייה.

לטענת מר לוי, תקציב המועצה הניזון משני מקורות תקציביים, חשוף ועומד לביקורת שנתית של הממונה על השכר ומשרד האוצר, שלא מצאו במשך כל השנים כל חריגה או אי התאמה ואף אישרו את התקציבים השנתיים השוטפים. מכאן שלא היתה כל חריגה בשכר ו/או בניהול ואף אם היתה חריגה, מדובר בחריגה מזערית או זניחה שאושרה באופן שוטף ו/או בדיעבד ועל כן קיימת מניעות כיום מלתבוע אותה בעיקר משהוא הסתמך על שכרו בתום לב ושינה מצבו לרעה.

כמו כן, לטענתו, אושר לו בשעתו מענק כספי בגין 78 חודשים, דבר המאשר הן את זכאותו והן את אורך כהונתו והמועצה חבה לו כספים רבים שלא שולמו, שניתנה בגינם הודעת קיזוז בכתב ההגנה ומאוחר יותר הוגש בגינם כתב התביעה שכנגד.

13. המדינה טענה כי לאור הנחיותיו של עו"ד הלל קולין, היועץ המשפטי דאז של משרד הדתות, מיום 4.2.98 ומיום 20.12.98, הפרוטוקולים של ישיבות המועצה מיום 1.2.98 ו- 13.12.98, הליך השימוע שנערך למר לוי והחלטת הגמלאות מיום 15.9.08 שהפכה לחלוטה (נספחים 1-3, 24-25 לכתב ההגנה מטעם המדינה) יש לקבוע כי מר לוי כיהן 3 תקופות, אשר בהתאם להן יש לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים.

תקופה ראשונה – יו"ר נבחר מיום 29.10.97 ועד ליום 31.1.98.

תקופה שניה – יו"ר נבחר מיום 14.12.98 ועד ליום 1.5.04.

תקופה שלישית – ממונה מיום 28.7.04 ועד ליום 28.4.07.

לטענתה, ביום 5.11.05 פרסם מבקר עיריית נס ציונה, רו"ח שלמה אליהו דו"ח ביקורת על המועצה ותפקודה בשנים 1999 – 2005 ומצא כי שולמו למר לוי תשלומי יתר, כי הוא משך פדיון חופשה לאחר סיום כהונתו ללא קבלת אישור משרד הדתות, כי היו ליקויים בדרך ניהול וחישוב השכר וימי החופשה וכי רישום ימי החופשה היה שגוי.

לאחר שנבחר הרכב חדש למועצה וניתנה הנחיה של מנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת דאז להגיש תביעה כנגד הגורמים שקיבלו כספים שלא כדין ולבדוק את טענותיו של מר לוי לגבי הפרשי שכר להם הוא זכאי, הוחלט לשלם למר לוי שכר עבודה בכפוף לחישוב שתערוך המועצה ובמקביל לתבוע ממנו השבת כספים שקיבל, לטענתה, ביתר ושלא כדין.

למר לוי שולם סך של 60,000 ש"ח ובמקביל הוגשה כנגדו התביעה דנן להשבת כספים שקיבל ביתר.

לטענת המדינה, חובת השבת הכספים שמר לוי קיבל ביתר, נובעת מהוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 והצורך להביא לידי ביטוי את עקרון האחריות האישית של מר לוי וחובת האמון שלו כנבחר ובעל תפקיד בכיר במועצה.

בסיכומיה טענה המדינה, כי לאחר ביצוע התחשבנות הדדית וקיזוז בין המועצה לבין מר לוי, הסכום שעל מר לוי להשיב למועצה עומד על סך של 54,654 ש"ח ברוטו.

14. בכתב תשובה שהוגש מטעם המועצה נטען לעניין טענת ההתיישנות כי העובדות והראיות בענייני תשלומי היתר למר לוי ומר דמארי התגלו לה רק לאחר סיום תפקידם של השניים בשנת 2004 וכי מדובר באירוע מתמשך אשר הגיע לסיומו עם סיום התפקיד, רק אז ניתן היה לגלות את החריגות בשכר שהוסתרו על ידם.

עוד נטען כי קיזוז הכספים ששולמו ביתר בוצע וכעת המועצה אינה דורשת כי יועבר לידיה תשלום כלשהו אלא מבקשת להצהיר כי עמדה ועומדת לה הזכות לבצע את הקיזוז האמור, נוכח התשלומים החורגים ששולמו למר לוי.

המועצה חזרה על טענתה כי הליך הדחת מר לוי ומר דמארי מתפקידם היה תקין ונעשה בהתאם לדין ועל זכותה וחובתה לדרוש החזר של כספי ציבור ששולמו שלא כדין.

15. מר לוי הגיש תביעה שכנגד (ביחד עם מר דמארי ז"ל) בה טען לחובות של המועצה כלפיו הן בגין תקופת העסקתו כנבחר והן בגין תקופת העסקתו כממונה.

מר לוי טען כי המועצה לא שילמה לו שכר, תשלום בגין שימוש בטלפון, שווי שימוש ברכב והפרשות לקרן השתלמות במשך התקופה 2/98 – 11/98 בסך של 128,490 ש"ח.

בנוסף עתר לתשלום פדיון 65 ימי חופשה בסך 31,590 ש"ח ולתשלום פיצויי פיטורים בגין התקופה 11/97 – 4/2004 בסך 202,457 ש"ח.

בגין תקופת עבודתו כממונה טען מר לוי כי לא שולם לו שכר בגין החודשים 6/2006 – 4/2007 בסך של 104,500 ש"ח, תוספת שכר בשיעור 12% מהשכר מחודש 7/04 ועד 4/2007 בסך של 38,760 ש"ח, הפרשות לביטוח מנהלים ופיצויים בגין 34 חודשים בסך 48,114 ש"ח, תוספת ביגוד בסך 4,250 ש"ח, תוספת בגין אחזקת רכב בסך 30,600 ש"ח ופדיון 65 ימי חופשה בסך 24,700 ש"ח.

16. המועצה טענה בתגובה כי דין התביעה שכנגד, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שלפני 18.11.03, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

בנוסף טענה המועצה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, יותר משנתיים לאחר הגשת כתב הגנה בהליך העיקרי ולאחר שהצדדים הגישו כבר תצהירי עדות ראשית, דבר המצביע על כך שהתביעה הוגשה אך ורק כדי ליצור משקל כנגד התביעה העיקרית.

לגופו של עניין, טענה המועצה כי בתקופה שמיום 1.2.98 ועד ליום 13.12.98 מר לוי ומר דמארי הודחו ולא שימשו בתפקידם, כעולה מפרוטוקולים של ישיבות מליאת המועצה מיום 1.2.98 ומיום 6.12.98 ומחוות דעת היועץ המשפטי, עו"ד קולין, לפיה החלטת ישיבת המועצה מיום 1.2.98 הינה חוקית ותקפה.

מר לוי הגיש עתירה לבג"ץ כנגד החלטת ההדחה ומחק אותה כך שלמעשה לא התקבלה כל החלטה לפיה ההדחה לא היתה תקינה.

באשר לתביעה לתשלומים בגין תקופת ההדחה, טענה המועצה כי מר לוי לא עבד בתקופה זו ועל כן לא מגיע לו שכר בגינה לרבות תשלומים נלווים, פדיון חופשה והפרשות לקרנות סוציאליות.

באשר לתביעה לפיצויי פיטורים, טענה המועצה כי מר לוי שימש בתפקיד ראש המועצה בשתי תקופות נפרדות, כאשר השכר הקובע בכל תקופה היה שונה, ועל כן מר לוי זכאי למענק פרישה המסתכם בסך של 110,605 ש"ח, אשר קוזז מהשכר שקיבל ביתר, במסגרת התביעה העיקרית.

באשר לתביעה בגין תקופת היותו ממונה טענה המועצה, כי מר לוי קיבל שכר בגין החודשים 6/2006 – 4/2007, כי הוא לא הצביע על כל מקור לזכאות לתוספת של 12%, כי הפרשות לביטוח מנהלים הועברו עבורו במלואן וכי תוספת ביגוד ותוספת בגין אחזקת רכב אינן משולמות לממונים ועל כן הוא אינו זכאי לתוספות אלו.

באשר לתביעה לפדיון חופשה טענה המועצה כי זו התיישנה ולחלופין טענה כי מר לוי לא זכאי לפדיון חופשה מאחר ובניגוד להוראות המשרד לשירותי דת, הוא לא ניהל תרשומת של ימי חופשה, ימי היעדרות וימי מחלה כך שאין כל תשתית המאפשרת בדיקת זכאותו.

המועצה טענה כי שכרם של התובעים שכנגד, ככל שהגיע להם, לא הולן אלא לכל היותר עוכב עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב וגם מטעמים שלא היו תלויים בה ואשר לא היתה לה שליטה עליהם, ועל כן מר לוי אינו זכאי לפיצויי הלנת שכר.

17. המדינה טענה בתגובה לתביעה שכנגד, כי כל התביעות הכספיות של מר לוי בגין התקופה שקדמה ליום 18.11.03 התיישנו וכי יש לדחות את התביעה שכנגד בשל השתק, שיהוי ומניעות, לאור שינוי מצבן של המדינה והמועצה לרעה עקב הסתמכות על מצגיו של מר לוי.

בנוסף טענה המדינה לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה למענק פרישה ופיצויי פיטורים.

לגופו של עניין טענה המדינה כי המועצה לא חבה כספים למר לוי.

לטענתה, תביעתו של מר לוי להפרשי שכר ונלווים בגין החודשים 2/98 – 11/98 התיישנה ומכל מקום, מר לוי לא כיהן בתקופה זו כנבחר.

כמו כן, מר לוי אינו זכאי לפדיון ימי חופשה מאחר והוא לא ניהל כרטסת ימי חופשה, בהתאם להוראות חוזרי מנכ"ל משרד הדתות ולחלופין, ככל שייקבע כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה, יש לחשב את הזכאות בהתאם לטבלאות השכר הרלוונטיות לנבחרים שהחלו לכהן לאחר 1.12.98.

המדינה הכחישה את זכאותו של מר לוי להחזרים בגין טלפון ורכב, כשלטענתה, החזרי הוצאות רכב וטלפון משולמים בהתאם להוראות חוזרי מנכ"ל משרד הדתות, בכפוף לדיווח ואישור ממונים ובהתאם להוראות החשכ"ל.

בנוסף הכחישה המדינה את זכאותו של מר לוי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, את זכאותו לפיצויי פיטורים ואת יתר הסעדים הנתבעים.

לטענתה, מר לוי שימש כנבחר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים וככל הנראה בתביעתו התכוון למענק פרישה בשיעור 18% מהשכר הקובע בהתאם לסעיף 13 להחלטת הגמלאות.

עוד נטען כי לאחר קיומו של הליך שימוע, נמסרה למר לוי ביום 15.9.08 החלטת גמלאות בה נקבעו מפורשות תקופות כהונתו ומשמר לוי לא ערער עליה בפני הערכאה המוסמכת היא הפכה לחלוטה, כך שהוא מנוע כיום מלחלוק על תקופות הכהונה והזכויות הכספיות שנקבעו בהחלטה.

לאור כל האמור טענה המדינה כי יש לדחות את התביעה שכנגד.

תצהירים ועדויות

18. מטעם המועצה הוגש תצהיר של מר עוזי עופר, המשמש בתפקיד ראש המועצה משנת 2007.

וחוות דעת של מר ישראל שפירא, מומחה בניהול חשבונות וחשב שכר.

מטעם מר לוי הוגש תצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים.

מטעם המדינה הוגש תצהיר של מר מאיר שפיגלר, ששימש כיועץ בכיר למנכ"ל משרד הדתות ובהמשך כמנכ"ל משרד הדתות, כיועץ ראש הממשלה לעניין שירותי הדת וכמנהל הרשות הארצית לשירותי דת; תצהיר של מר יחזקאל כהן, ששימש החל מחודש אוגוסט 2009 בתפקיד מנהל תחום תקצוב ובקרה; תצהיר של הגב' ברוריה פרנסיס, עובדת המשרד לשירותי דת בשנים 1978-2006 ששימשה כמנהלת המחלקה לארגון ותקינה והחל מחודש 9/2001 כסמנכ"לית וכן חוות דעת של רו"ח עמית שחר, המשמש כחשב מלווה של המועצה החל מיום 1.1.11.

בנוסף עמדו בפני בית הדין התצהירים והראיות שצורפו לתיקיו של מר יפת.

המצהירים מטעם כל הצדדים נחקרו בחקירות נגדיות במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק.

דיון והכרעה

סוגיית זהות יו"ר המועצה בשנת 1998

19. המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה בשאלה מי שימש כיו"ר המועצה בשנת 1998.

לטענת מר לוי, הוא כיהן ברציפות כיו"ר המועצה מיום 29.10.97 ועד ליום 2.5.04, לרבות בתקופה שמחודש 2/98 ועד לחודש 12/98, בעוד שלטענת המדינה, המועצה ומר יפת, חלה הפסקה בתקופת כהונתו של מר לוי, כשבתקופה שמיום 1.2.98 ועד ליום 13.12.98 כיהן מר יפת, לאחר שמר לוי הודח מתפקידו.

להכרעה בשאלת הכהונה בתקופה 2/98 – 11/98 משמעות רבה לעניין אופן חישוב שכרו וזכויותיו של מר לוי, שכן בהתאם לנתונים שהוצגו על ידי המדינה והמועצה, מיום 1.1.99 נקבעו טבלאות שכר שונות לנבחרים שהחלו לכהן לפני יום 30.11.98 לעומת אלו שנבחרו מיום 1.12.98 ואילך (הטבלאות צורפו כנספחים יג'1-יג'4 לחוות דעת רו"ח שחר).

20. המועצה והמדינה טוענות כי מר לוי הועבר מתפקידו על פי החלטת מליאת המועצה מיום 1.2.98 ונבחר בשנית ביום 13.12.98, כך שיש לראותו כמי שכיהן בשתי תקופות נפרדות - 29.10.97 - 31.1.98 (תקופה ראשונה) ו- 13.12.98 - 1.5.04 (תקופה שניה). משכך, לטענתן, מר לוי נבחר לאחר יום 1.12.98 ושכרו הקובע מיום זה ואילך צריך להיות בהתאם בעוד בפועל, מר לוי נטל שכר לפי טבלאות השכר הקודמות.

מר לוי טען, מנגד, כי הדחתו ביום 1.2.98 נעשתה שלא כדין והוא אף המשיך לבצע את תפקיד יו"ר המועצה בפועל, ועל כן כדין שולם לו שכרו כמי שנבחר לפני יום 30.11.98.

21. לאחר שנשמעו העדויות ולאור הראיות הרבות שהוצגו מטעם הצדדים, הגענו למסקנה כי מר לוי הודח מתפקידו כיו"ר המועצה ביום 1.2.98.

22. מעיון בפרוטוקולים של ישיבות מליאת המועצה עולה כי ביום 29.10.97 נבחר מר לוי פה אחד ליו"ר המועצה הדתית (נספח א' לתצהיר מר לוי).

ביום 24.12.97 כונסה ישיבת מועצה בה נכחו 7 חברי מועצה ונעשה נסיון להדיח את מר לוי מתפקידו (ר' נספחים ג' - ה' לתצהיר מר לוי).

ביום 20.1.98 זומנה פעם נוספת ישיבה במטרה להדיח את מר לוי מתפקידו. ביום 1.2.98 כונסה ישיבה בה נכחו 6 חברי מועצה - עובדיה בני יוסף, יורם יפת, יחיאל עמרם, יועץ רדי, ישראל דמארי ומר לוי וכן היועץ המשפטי של המועצה - עו"ד אורי שטיינמיץ ונעדרו שני חברי מועצה - מרדכי אלוני ורוני עזרא (הבקשה לכינוס הישיבה, ההזמנה ופרוטוקול הישיבה צורפו כנספחים ו'- ח' לתצהיר מר לוי).

23. מאחר ובהתאם לתקנות, נדרש רוב של חברי המועצה בכדי לדון בהדחה, הרי שלטענת מר לוי שנתמכה בחוות דעתו של עו"ד שטיינמיץ - נדרש רוב של 5 מתוך שמונת חברי המועצה על מנת לדון בהדחה, בעוד לשיטת ארבעת חברי המועצה שביקשו להדיח את מר לוי, מאחר ואחד מחברי המועצה, מר אלוני, התפטר מתפקידו די היה ברוב של 4 חברי מועצה.

מר לוי וחברי המועצה שביקשו להדיחו חלוקים היו בדעותיהם באשר לתוקף התפטרותו של מר אלוני, שכן לטענת מר לוי, מר אלוני לא הודיע על התפטרותו כנדרש, באמצעות מכתב דואר רשום, בעוד לטענת חברי המועצה האחרים, מר אלוני מסר על התפטרותו כנדרש.

24. עיון בפרוטוקול הישיבה מיום 1.2.98, בהשתלשלות העניינים המתוארת בעתירה שהגיש מר לוי לבג"צ וביתר המסמכים שהוצגו, מעלה ספק באשר לאופן בו הודיע מר אלוני על התפטרותו, ותקינותה של החלטת ההדחה שהתקבלה לאחר שמר לוי נעל כבר את ישיבת המועצה.

עם זאת, החלטת ההדחה נבחנה בזמן אמת על ידי היועץ המשפטי של משרד הדתות דאז שקבע ביום 4.2.98 כי "על סמך החומר שהוצב בפני, התפטרותו של מר אלוני תקפה ובחירתו של הרב יורם יפת חוקית" (ר' נספח י' לתצהיר מר עופר וכן נספח כ' לתצהיר מר יפת).

מר לוי הציג מנגד שני מסמכים מהם עולה לכאורה כי הדחתו נעשתה באופן בלתי חוקי. אולם מעיון בשני המסמכים עולה כי מסמך אחד הינו מכתבו של מר אביגדור קולה מיום 3.2.98 ליועץ המשפטי, עו"ד הלל קולין (נספח יא לתצהיר מר לוי) אשר בתגובה לו השיב עו"ד קולין כי בחירתו של מר יפת חוקית.

המסמך השני הינו מכתב של יועץ שר הדתות, מר אבי בלושטיין מיום 4.11.98 (נספח י' לתצהיר מר לוי) אשר אין חולק כי התאריך המצויין בראשו שגוי, כשהתאריך הנכון הינו 4.1.98. המכתב מתייחס לישיבת המועצה מיום 24.12.97 ועל כן אינו רלוונטי להדחה נשוא המחלוקת שבפנינו, שבוצעה בישיבת המועצה מיום 1.2.98.

25. זאת ועוד, מעיון בפרוטוקולים של ישיבות המועצה מיום 6.12.98 ומיום 13.12.98 (נספחים יד' וטו' לתצהיר מר לוי) עולה כי הנושא שנדון בהן היה העברת מר יורם יפת מכהונתו כיו"ר המועצה וכל חברי המועצה הצביעו בעד הדחתו של מר יפת ומינויו של מר לוי לתפקיד יו"ר המועצה מחדש.

26. מר לוי עצמו התבטא בישיבות המועצה מחודש דצמבר 98' כמי שזה עתה נבחר מחדש לתפקיד היו"ר. כך למשל, בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 6.12.98 מר לוי הודה לכל החברים שנתנו בו אמון והבטיח להצעיד את המועצה לדרך חדשה (עמ' 2 לפרוטוקול). גם בפרוטוקול מיום 13.12.98 הודה מר לוי לחברים שנתנו בו אמון ובחרו בו לכהן בתפקיד יו"ר המועצה.

גם בעניין בחירתו מחדש של מר לוי לתפקיד ניתנה חוות דעתו של היועץ המשפטי למשרד הדתות ובמכתב מיום 20.12.98 הובהר כי בחירתו השניה של מר לוי לתפקיד (ביום 13.12.98) היתה חוקית (נספח 3 לכתב ההגנה מטעם המדינה).

בכך, למעשה, אושרו שתי תקופות כהונתו של מר לוי על ידי היועץ המשפטי של משרד הדתות.

27. לעניין זה יש להדגיש כי בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה מספר 9.1000 מיום 3.7.02) "חוות דעת של היועץ המשפטי למשרד ממשלתי בשאלה משפטית קובעת, מבחינתם של כל עובדי המשרד, את המצב המשפטי הקיים, כל עוד לא נפסק אחרת על ידי בית משפט מוסמך"(הנחיות היעה"מ צורפו לסיכומי המועצה, ר' סעיף 1).

גם הגב' פרנסיס העידה כי חוות הדעת של היועץ המשפטי בעניין חוקיות עניין ההדחה או בחירת ראש המועצה הדתית היא הקובעת (ר' עדותה, עמ' 77, ש' 4-18).

28. מעבר לאמור, מר לוי הגיש עתירה לבג"ץ בעניין חוקיות הדחתו.

מר לוי מחק את העתירה ללא שניתן צו כלשהו על ידי בית המשפט בעניין מעמדו כראש המועצה והעניין נותר ללא הכרעה שיפוטית (ר' סעיפים 31-34 לתצהיר מר לוי והנספחים הנזכרים בהם).

הנתבע טען בתצהירו כי מחק את העתירה לאור בחירתו המחודשת לתפקיד ראש המועצה וכי העמיד עצמו לבחירה מחודשת מטעמי זהירות וליתר בטחון, אולם החלטתו למחוק את העתירה בטרם קבלת הכרעה בעניין חוקיות ההדחה, הותירה למעשה את שאלת תקינות ההדחה ללא הכרעה.

29. זאת ועוד, בפרוטוקולים מתקופות מאוחרות יותר התייחס מר לוי לתקופת כהונתו של מר יפת כיו"ר המועצה ובעיקר למחדליו בתקופה זו.

בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 5.5.99 טען מר לוי כי חובות המועצה נובעים מתקופת עבר בה החברים יורם יפת וסגניו ניהלו את המועצה כעשרה חודשים ומשכו לעצמם משכורות אבל לא שילמו את החוב למס הכנסה (ר' עמ' 3 ש' 8-9 לפרוט' הישיבה מיום 5.5.99 – צורף כנספח ב-3 לתצהיר המועצה).

בישיבת המועצה מיום 11.1.99 הראה מר לוי לחברים את ריכוז החובות, אשר הוא הצליח לרכז ביחד עם עובדי המזכירות, כשמצויין כי הדבר נעשה "תוך חודש מכניסתו לתפקיד כיו"ר המועצה הדתית"(ר' נספח ב-5 לתצהיר המועצה).

30. בנוסף, מדו"ח תקן שהציגה המועצה לשנת 2001 עולה כי תאריך תחילת כהונתו של מר לוי כראש המועצה הוא 13.12.98 (ר' נספח ב-4 לתצהיר הראשון של מר עופר).

31. כמו כן, לאחר שהתקבלה החלטת גמלאות בעניינו של מר לוי, נערך לו בירור וביום 15.9.08 ניתנה החלטת גמלאות מתוקנת על ידי מנכ"ל משרד הדתות דאז, שקבעה כי מר לוי כיהן בשתי תקופות נפרדות ובסך הכל 68 חודשים. מר לוי לא ערער על ההחלטה והיא הפכה לחלוטה (ההחלטה צורפה כנספח 25 לכתב ההגנה מטעם המדינה).

32. מר לוי טען כי המשיך בפועל לנהל את המועצה הדתית אחרי הדחתו מהתפקיד ביום 1.2.98, אולם לא הציג כל מסמך התומך בטענה זו, כשבחקירתו הנגדית אישר כי לא הוציא בתקופה הנדונה כל מסמך כיו"ר המועצה (פרוט' 28.4.13, עמ' 34, ש' 7-9).

בנוסף, בחקירתו הודה מר לוי כי הוא לא היה מורשה חתימה במועצה הדתית בתקופה השנויה במחלוקת (עמ' 34, ש' 5-6), כי לא הוצאו פרוטוקולים בשמו כראש המועצה (שם, ש' 10-15), כי לא הונפקו לו תלושי שכר של יו"ר המועצה בתקופה זו (עמ' 33, ש' 27-31) וכי הוא לא חתם על מסמכים כיו"ר המועצה בתקופה זו (עמ' 34, ש' 30-31, עמ' 35, ש' 1).

33. מר יפת, מנגד, העיד כי בתקופה הרלוונטית הוא היה מורשה חתימה, כי נתן הוראות לגבי תשלום שכר לעובדים וכי העירייה ומשרד הדתות התייחסו אליו כאל ראש המועצה (ר' פרוט' 28.4.13, עמ' 43, ש'3-6, ש' 16-18, דוגמאות למסמכים בהם הוגדר מר יפת כיו"ר המועצה צורפו כנספחים ב, ג לתצהיר מר עופר בתיק עב 4647/06).

יתרה מכך, במכתב שכתב מר לוי ביום 25.12.03 לסמנכ"לית משרד הדתות, הגב' פרנסיס, בבקשה לשלם שכר למר יפת, הוא אישר כי מר יפת כיהן בין השנים 1994-1998 כסגן וכיו"ר המועצה הדתית נס ציונה (נספח ה' לתצהיר מר יפת).

כמו כן, לאחר שמר יפת הגיש תביעה לתשלום שכר בגין תקופת כהונתו כנבחר, לרבות התקופה השנויה במחלוקת, הנתבע חתם ביום 3.10.06 על הסכם פשרה עמו בו אישר שישולם למר יפת שכר בגין תקופת היותו נבחר.

34. מכל האמור לעיל עולה כי במשך התקופה השנויה במחלוקת, בין התאריכים 1.2.98 – 13.12.98, מר לוי לא כיהן בתפקיד ראש המועצה כי אם מר יפת, ועל כן חלה הפסקה ברציפות כהונתו, כך שיש לראותו כמי שכיהן בתפקיד יו"ר המועצה בשתי תקופות נפרדות: בתקופה 29.10.97 – 31.1.98 ובתקופה 13.12.98 – 1.5.04.

התביעה להשבה

35. על פי חוזר מנכ"ל נט/2 של המשרד לענייני דתות, נבחרים שנבחרו לכהונתם לאחר יום 30.11.98 יקבלו דרגת שכר בהתאם למדרג גודל הרשות, כשהקריטריון הקובע הינו כמות התושבים, וזאת החל מיום 1.1.99 (חוזר המנכ"ל צורף כנספח ד' לתצהיר מר עופר וחוזרים נוספים צורפו כנספחים יג1-יג4 לחוות דעת רו"ח שחר).

עיון בטבלאות המפורטות בחוזרי המנכ"ל ובתלושי השכר של מר לוי, מעלה כי השכר ששולם למר לוי גבוה מהשכר המפורט בטבלאות.

כך למשל, בהתאם לטבלה נכון לחודש ינואר 1999, שכר היסוד (למשרה מלאה) של יו"ר מועצה המונה בין 20,000 – 30,000 תושבים (גודלה של נס ציונה באותה העת) אמור היה להיות לעמוד על סך של 15,788 ש"ח, בעוד מתלוש השכר של מר לוי לחודש ינואר 1999 עולה כי שכר היסוד שלו עמד על סך של 21,074 ש"ח (תלוש השכר צורף כנספח ה' לתצהיר מר עופר).

המועצה הציגה מספר תחשיבים של הסכומים ששולמו למר לוי ביתר, כשבכל אחד מהם ננקב סכום שונה. לאחר שעיינו בתחשיבים השונים, החלטנו להסתמך על התחשיב שנערך על ידי מר שפירא וצורף כנספח יא לתצהיר מר עופר בתביעה שכנגד, התואם גם את הנתונים המופיעים בחוות הדעת של רו"ח שחר.

36. עם זאת, תביעת המועצה הוגשה ביום 26.2.08, כך שלמעשה התביעה להשבה לגבי התקופה שקדמה ליום 26.2.01 התיישנה.

טענת המועצה כאילו עניין תשלומי היתר התגלה לה רק בשנת 2004, לאחר סיום תפקידם של מר לוי ומר דמארי אינה מקובלת עלינו. המועצה הינה גוף ציבורי מבוקר אשר משכורות נבחריה היו ידועות וודאי שלא הוסתרו על ידי מר לוי ו/או מר דמארי, ועל המועצה והגורמים המבקרים בה היה לוודא שהשכר תואם את חוזרי המנכ"ל ואת הטבלאות.

למועצה אף לא אצה הדרך לטפל בעניין השבת הכספים גם בשנת 2004, כשעל פי טענתה שלה, רק באפריל 2007 נעשתה לראשונה פניה לרשות הארצית לשירותי דת על מנת לבחון את אופן הטיפול בתשלומי היתר.

בעניין זה מקובלת עלינו טענתו של מר לוי לפיה המשיך ליטול שכר בהתאם לטבלאות הישנות תוך שסבר כי הדחתו נעשתה באופן בלתי חוקי והסתמך על הסכומים ששולמו לו תוך ששינה מצבו לרעה.

לא מצאנו כי בפעלו כך נהג מר לוי בחוסר תום לב.

עם זאת, עסקינן בכספי ציבור, כך שאין מקום לאשר בדיעבד תשלומים ששולמו למר לוי ביתר, כל עוד ניתן לדרוש השבתם במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה על פי חוק.

37. לאור האמור, אנו קובעים כי המועצה זכאית היתה לקזז את הכספים ששולמו למר לוי ביתר מחודש פברואר 2001 (בכפוף להתיישנות) ועד לחודש אפריל 2004, אז מונה מר לוי לממונה.

תחשיב הסכום המותר לקיזוז על ידי המועצה יפורט בהמשך פסק הדין, לאחר בחינת התביעה שכנגד.

התביעה שכנגד

שכר ונלווים בגין "תקופת ההדחה"

38. מר לוי טען לזכאותו לתשלום שכר, תשלום בגין שימוש בטלפון, שווי שימוש ברכב והפרשות לקרן השתלמות לתקופה 2/98 – 11/98.

משקבענו כי מר לוי הודח מתפקיד ראש המועצה ביום 1.2.98 ומונה בשנית ביום 13.12.98, כך שבמהלך החודשים 2/98 – 11/98 לא שימש כיו"ר המועצה ולא הוכיח כי עבד עבור המועצה בתפקיד אחר, הוא אינו זכאי לשכר או תשלומים נלווים בגין תקופה זו.

מעבר לאמור, התביעה שכנגד הוגשה ביום 18.11.10, כך שממילא תביעותיו של מר לוי לזכויות הנוגעות לתקופה שלפני יום 18.11.03 – התיישנו.

39. לאור האמור, מר לוי אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין שנת 1998 ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

התביעה לפיצויי פיטורים

40. מר לוי טען לזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 18% בגין התקופה 11/97 – 4/2004, דהיינו 78 חודשים בסך של 202,457 ש"ח.

התביעה הינה למעשה לתשלום מענק פרישה (בשיעור 18% ולא 8.33% כפי שמתבקש היה לו אכן מדובר היה בפיצויי פיטורים).

41. כמפורט לעיל, מר לוי שימש בתפקיד ראש המועצה בשתי תקופות נפרדות, כששכרו הקובע היה שונה בכל אחת מהתקופות.

בהתאם לתצהירו של מר עופר וחישוב שנערך על ידי מר שפירא (צורף כנספח יא לתצהיר מר עופר) מר לוי זכאי היה למענק פרישה בשיעור 18% בגין 68 חודשים בסך של 168,514 ש"ח. מר לוי לא הציג הסבר לתחשיב מענק הפרישה (פיצויי הפיטורים) שנתבע על ידו.

משכך, אנו מקבלים את התחשיב שנערך על ידי מר שפירא וקובעים כי מר לוי היה זכאי למענק פרישה בסך 168,514 ש"ח.

פדיון חופשה

42. מר לוי עתר בנוסף לתשלום פדיון 65 ימי חופשה בסך 31,590 ש"ח ולפדיון של 65 ימי חופשה נוספים בסך 24,700 ש"ח.

מר לוי לא הציג כל פירוט של ימי החופשה בגינם הוא דרש פדיון ימי חופשה ולא הסביר את כפל התביעות.

מכל מקום, משהתביעה הוגשה בשנת 2008 ותקופת סיום העסקתו כנבחר הסתיימה בשנת 2004 יש להניח כי התביעה לפדיון חופשה בגין תקופת ההעסקה כנבחר התיישנה.

43. מעבר לאמור, בהתאם לחוזר מנכ"ל המשרד לענייני דתות סב/1 (נספח יג' לתצהיר מר עופר בתביעה שכנגד) על ראש המועצה וסגניו מוטלת החובה לנהל כרטסת חופשה שאם לא כן, לא יהיו זכאים לפדיון ימי חופשה.

מר לוי לא הציג כרטסת חופשה או כל תרשומת אחרת של ימי חופשה שנטל ו/או שלא ניצל ועל כן, אין הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה.

התביעה ברכיב זה – נדחית.

התביעה לשכר ונלווים בגין תקופת העבודה כממונה

44. מר לוי תבע שכר וזכויות נלוות גם בגין תקופת עבודתו כממונה, בין החודשים 7/2004 – 4/2007.

מר לוי טען לזכאותו לתשלום תוספת ביגוד ותוספת אחזקת רכב בגין תקופת היותו ממונה, בעוד המועצה טענה כי ממונה אינו זכאי לתשלום תוספות אלו.

45. לא הוצגו בפני בית הדין תנאי ההעסקה של ממונים בעלי סמכות הכרעה במועצה הדתית, כך שאין באפשרותנו לקבוע באם מר לוי אכן היה זכאי לתוספות אלו, בגין תקופת העסקתו כממונה, אם לאו.

כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, ועל מר לוי, כתובע, הנטל להוכיח זכאותו לרכיבים הסכמיים.

מאחר ומר לוי לא הציג כל אסמכתא לזכאותו לרכיבים הנטענים – אין לנו אלא לדחות את תביעתו לרכיבים אלו.

46. עוד טען מר לוי כי לא שולם לו שכר בגין החודשים 6/2006 – 4/2007 בעוד לטענת המועצה שולם לו שכר בגין חודשים אלו.

לחוות הדעת של רו"ח שחר צורפה טבלה (נספח ט"ו לחוות הדעת) ובה ריכוז התשלומים ששולמו למר לוי בשנת 2006, ממנה עולה כי בחודשים 6/2006 – 12/2006 שולם למר לוי שכר.

לא צורפה טבלה לשנת 2007, אולם יש להניח כי התשלומים המשיכו כסדרם בארבעת החודשים שעד 4/2007 ומכל מקום, מר לוי לא הוכיח אחרת.

המסקנה היא כי למר לוי שולם שכר בחודשים 6/2006 – 4/2007 ועל כן, דין התביעה לתשלום שכר בגין תקופה זו – להידחות.

47. בנוסף, מחוות הדעת ומהטבלה עולה כי למר לוי הופרשו כספים לביטוח מנהלים לחלק מהתקופה, החל מחודש 5/2006. מר לוי לא הציג כל אסמכתא הסותרת את הנתונים שהוצגו על ידי המועצה והמצביעה על כך שלא שולם לו ביטוח מנהלים במשך כל תקופת כהונתו כממונה.

משכך, אנו מקבלים את הפירוט בתצהיר ובטבלה וקובעים כי מר לוי זכאי היה לתשלום חלק המעביד לביטוח מנהלים בגין החודשים 7/2004 – 4/2006 בסך 27,860 ש"ח (סעיפים 34-35 לחוות הדעת ונספח טו' לחוות הדעת).

48. כמו כן, על פי חוות דעתו של רו"ח שחר, מר לוי זכאי היה להפרשות לקרן השתלמות בגין 22 חודשים (מחודש 7/2004 – 4/2006) בסך 15,675 ש"ח.

לסיכום -

49. מתחשיב מר שפירא עולה כי התובע זכאי היה לתשלום סך של 212,049 ש"ח (168,514 ש"ח מענק פרישה + 27,860 ש"ח ביטוח מנהלים + 15,675 ש"ח קרן השתלמות) (ר' נספח יא לתצהיר מר עופר).

המועצה טענה כי חובותיו של מר לוי בגין תשלום שכר ביתר בגין התקופה 12/98 – 4/2004 עמדו על סך של 206,709 ש"ח.

מאחר וקבענו כי תביעת המועצה להחזרים עד לחודש 2/2001 התיישנה, הרי שהסכום ששולם למר לוי ביתר ושהמועצה רשאית היתה לקזזו עומד על סך של 131,625 ש"ח (39 חודשים X 3375 ש"ח – ר' הפירוט בנספח יא').

50. בנוסף, אין מחלוקת כי למר לוי שולם ביום 6.1.08 סך של 60,000 ש"ח על חשבון מענק הפרישה.

מאחר ומר לוי זכאי היה לתשלום סך של 212,049 ש"ח מהמועצה, כך אף על פי תחשיביה, ומאחר והמועצה שילמה לו כבר 60,000 ש"ח וזכאית היתה לקזז מחובה סך של 131,625 ש"ח נוספים, עולה כי למועצה נותר חוב לתשלום למר לוי בסך של 20,424 ₪, נכון למועד ביצוע התשלום ב-6.1.08.

סוף דבר

51. הן התביעה והן התביעה שכנגד מתקבלות חלקית.

ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו המועצה רשאית היתה לקזז מהסכומים ששולמו למר לוי ביתר סך של 131,625 ש"ח.

משלמר לוי שולם סך של 60,000 ש"ח על חשבון מענק הפרישה, על המועצה לשלם לו סך של 20,424 ש"ח נוספים בגין יתרת חובה, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.1.08, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

52. בשים לב לתוצאה דלעיל, תישא המועצה בהוצאות לטובת מר לוי ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום.

ניתן היום, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.