על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירה של התפרצות ובעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות). כן הורשע הנאשם בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. עוד הורשע הנאשם בשישה פרטי אישום נוספים על השניים הנזכרים שעניינם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) ובעבירה של החזקת שטר מזוייף.

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ריצה הנאשם עונש מאסר. ביום 3/10/03 במהלך ריצוי מאסרו, יצא הנאשם לחופשה מאושרת וממנה לא שב אל מתקן הכליאה, וברח ממשמורת. הנאשם נעצר ביום 24/10/04 והעבירות נשוא כתב האישום בוצעו בתקופת בריחתו.

אותה עת היה הנאשם שרוי בחובות, אותם צבר בשל הימורים במהלך מאסרו בגובה של כ- 300,000 ₪.

הנאשם פגש בבחורה ממנה ביקש כי תפנה לבנק ותוציא על שמה שלושה פנקסי המחאות ומסר לה כי ייעשה בהן שימוש לניהול עסקיו וכי ישלם לה תמורת שיתוף הפעולה עימו. כן פנה הנאשם לאחר וביקש ממנו כי יזייף עבורו שלוש תעודות זהות ובעבור כך שילם לו סכום כסף. לאחר מכן באמצעות תעודות אלה ובסיועו של עורך דין, הקים הנאשם מספר חברות תוך שהוא מתחזה לבעלי התעודות המזוייפות. וכן פתח בשמות אלה חשבונות בנקים והזמין פנקסי המחאות הנושאים את שמות החברות לעיל.

במהלך המאסר הכיר הנאשם את מאיר שקד – אסיר אחר והלה מסר לו את מפתחות ביתו שבקרית אתא. כאשר נמלט הנאשם ממאסר, כמפורט לעיל הוא נכנס לביתו של הלה , ללא הסכמתו ונטל משם פנקסי המחאות בהם עשה שימוש, כפי שיפורט להלן.

הנאשם התקשר לאדם אשר ביקש למכור א רכבו, הזדהה בשם לו לא וביקש לרכוש את הרכב. במקבי פנה לסוכנות רכב וביקש לרכוש רכב חדש, תמורתו שילם באחת מן ההמחאות שנטל ממאיר שקד. משנפגש עם הבעלים של הרכב, הציג עצמו כסוחר רכב, המעוניין לערוך עיסקת חליפין וסוכם כי הנאשם יטול את רכבו של הבעלים והלה ישלם לו בנוסף סכום של 85,000 ₪ ומאוחר יותר יוסיף על כך 75,000 ₪ נוספים ותמורת כל אלה יעביר לו הנאשם את הרכב שרכש בסוכנות בהמחאה לא לו, הגם שידע כי שילם במחאה אשר לא תכובד. הנאשם פנה לסוכנות הרכב וביקש כי הרכב יועבר על שמו של בעלי הרכב המשומש ביודעו כי ההמחאה לא תכובד וכך נעשה. תמורת כך קיבל הנאשם את הרכב המשומש וכן 150,000 ₪ כפי שסוכם.

לאחר שנודע כי ההמחאה לא תכובד, העביר הנאשם לסוכנות הרכב המחאה נוספת של מאיר שקד ביודעו כי גם זו לא תכובד. את הרכב המשומש שקיבל הנאשם הוא מכר לאחר.

בעלי הרכב המשומד פנה אל המשטרה בתלונה על מעשי הנאשם ובתגובה לכך איים עליו הנאשם כי אם לא יבטל את התלונה "זה לא ייגמר בטוב" וכי "יישמע ממנו" וכן כי הוא יודע היכן הוא ומשפחתו גרים.

בדצמבר 2003 הגיע הנאשם לבעל עסק למכירת קרמיקה והציג עצמו בשם כוזב. הוא רכש סחורה בשווי של 36,000 ₪ ושילם תמורתה בשלוש המחאות מחשבונה של הבחורה הנזכרת לעיל ביודעו כי למרבית הסכום אין כיסוי. כעבור יומיים קיבל הנאשם סחורה נוספת בשווי של 36,000 ₪, תמורתה מסר לבעלים 14,000 ₪ במזומן וכן שתי המחאות מאותו חשבון ביודעו כי הן לא תכובדנה. כך גם בינואר 2004 רכש הנאשם סחרה בווי כולל של 95,000 ₪ ותמורתה מסר המחאות ביודעו כי לא תוכבדנה. למעט המחאה אחת בשווי של 12,000 ₪ לא כובדו כל ההמחאות שנמסרו לעסק זה.

ביום 29/12/03 כרת הנאשם חוזה עם בעלי העסק למכירת תכולת העסק בשווי של 82,500 ₪ וכן באשר למסירת החזקה והשכירות בחנות. הנאשם העביר לבעלים המחאות בשווי של 97,350 ₪ ביודעו כי לא יכובדו וכך קרה.

בסה"כ קיבל הנאשם מעסק זה במרמה סחורה בשווי של 130,500 ₪ וכן תכולת החנות ומוניטין שלה בשווי 97,350 ₪.

בהמשך לחוזה הנזכר לעיל נפגש הנאשם עם אחד מעלי החנות בה היה עסק זה וסיכם עימו כי ישכור את החנות למשך השנה הקרובה. הוא מסר לו 12 המחאות בשווי של 2000 דולר כל אחת ביודעו כי למרביתן אין כיסוי. בחנות שהה הנאשם כחמישה חדשים. שתי המחאות כובדו ויתרת העשר לא כובדו על ידי הבנק.

בדרך דומה ותוך שהוא מציג עצמו בשם אחר, סיכם הנאשם עם בעלי מחסן במושב רינתיה כי ישכור את המחסן שלו לתקופה של שנתיים בתמורה לדמי שכירות של 10,150 ₪ לחודש. הנאשם מסר לבעלי המחסן 24 המחאות ביודעו כי הן לא יכובדו. למעט שתי המחאות לא כובדו יתר ההמחאות על ידי הבנק.

הנאשם פנה אל אדם שעיסוקו היה חלפנות כספים וקבלת המחאות מאנשים תמורת מסירת כסף מזומן ונטילת עמלה. הנאשם מסר לו המחאות בשווי של 50,000 ₪ ביודעו כי מדובר בהמחאות אשר לא יכובדו על ידי הבנק ותמורתן קיבל מאותו חלפן כסף מזומן.

הנאשם פנה אל אדם שעיסוקו בהתקנת מערכות אזעקה וסיכם עימו כי יתקין עבורו מערכת כזו. תמורת כך שילם לו הנאשם בשתי המחאות בסכום כולל של 12,000 ₪ ביודעו כי לא יכובדו. אחת ההמחאות אכן לא כובדה על ידי הבנק. הנאשם פנה אל אותו אדם פעם נוספת וביקש לבצע עבודה נוספת והלה התנה זאת בכך שהנאשם ישלם את ההמחאה אשר לא כובדה. הנאשם מסר לו שלוש המחאות שכל אחת מהן בשווי של 12,000 ₪ ביודעו כי אין להן כיסוי . שתיים מתוך השלוש אכן לא כובדו על ידי הבנק.

הנאשם פגש באדם אשר עבד בתחום הקרמיקה. הנאשם הציג עצמו כבעל חברה בתחום זה והציע לו לעבוד אצלו. אותו אדם עבד אצל הנאשם מספר חודשים והנאשם נותר חייב לו כסף בסכום של 12,000 ₪.

בתאריך 24/10/04 נעצר הנאשם על ידי המשטרה כשעל גופו 700 דולר ו-100 יורו מזוייפים.

הנאשם מרצה עתה עונש מאסר בגין תיק אחר והצדדים הגיעו להסדר טיעון בעניינו. לטעמם של הצדדים מדובר בכתב אישום שהוגש כעשר שנים לאחר ביצוע העבירות ועיקר האינטרס הוא כי הנאשם ישיב לאלה שנפגעו ממעשיו את כספם. על כן סוכם תחילה כי הנאשם ישלם פיצויים ובשלב מאוחר יותר סוכם כי הוא ישלם סכום נוסף של פיצויים - 200,000 ₪ אשר ייפרש על פני 18 תשלומים.

התביעה הסבירה כי מאחר שמדובר בחלוף זמן ניכר ומאחר שהנאשם מרצה עונש מאסר ממושך והרשויות השונות השתהו לא מעט כלל ועיקר בעניינו, מצאו ליתן את הדגש על הפיצויים ולעתור בצד כך לעונש מאסר מותנה.

ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם הודה במיוחס לו וכי לא ניתן הסבר של ממש לשיהוי הרב בתיק זה. וזאת מעבר לקשיים הראייתים שבתיק זה.

בדברו האחרון ציין הנאשם כי הוא מצטער על המעשים ובחר לפתוח בדרך חדשה. הוא ביקש סליחה מכל המתלוננים בהם פגע.

כל הקורא את כתב האישום הנרחב והמפורט שהוגש נגד הנאשם יבין מייד כי מדובר במסכת מעשי מרמה והונאה שנמשכה לאורך מספר שנים.

נדמה כי הנאשם בחר להונות את כל מי שנקרה על דרכו וכי עשה לו את המרמה ואת ההונאה לדרך חיים.

אין צריך לומר כי מדובר בהתנהגות פסולה, בזויה וראויה לכל גינוי והוקעה.

עוד אין צריך לומר כי לו נדון הנאשם בסמוך לביצוע מעשי עבירה אלה ועל פי הענישה הנוהגת היה נגזר עליו עונש מכביד ומרתיע הנמדד בשנות מאסר בכליאה ממשית.

אם מצאתי לכבד את הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים הרי זה משום שנתתי משקל בכורה לכך שמדובר בעבירות אשר בוצעו בין השנים 2003 – 2004 וכתב האישום בגינן הוגש אך ב-2012 והנאשם נותן את הדין היום כעשר שנים לאחר ביצוען.

משאין נאשם נדון בפלילים בשל מעשי עבירה המיוחסים לו בסמוך לאחר ביצועם או זמן סביר לאחר כן, הרי שהאפקטיביות של ההליך הפלילי ושל הענישה שבעקבותיו מוקהית עד מאוד.

הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו ונטל עליהם אחריות ועוד הובהר כי בתיק קשיים ראייתים.

משכך, ותוך שאני מונחית על ידי הלכת בית המשפט העליון כי ככלל יש לקבל הסדרי טיעון ולכבד את שיקולי הצדדים אשר הובילו אליהם, אני מכבדת את ההסדר וגוזרת על הנאשם בגין כל העבירות בהן הורשע בתיק זה את העונשים הבאים –

18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שתחילתן מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה מרמה, הונאה, או זיוף.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעברו עבירה כלשהי כנגד הרכוש.

אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצויים בסכום כולל של 450,000 ₪. מסכום זה הופקד סכום של 250,000 ש"ח בקופת בית המשפט. יתרת הסכום בסך של 200,000 ₪ תופקד בקופת בית המשפט ב- 18 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים שהראשון בהם ביום 1/2/14 והבאים אחריו בכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי.

המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט רשימה של המתלוננים אותם יש לפצות בצירוף הסכום שיש להעביר לכל מתלונן ומתלונן.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.