המשיבה הגישה לביצוע, כנגד המבקשת ואח', 4 שקים אשר נמשכו ע"י סגלוביץ עבודות עפר ופיתוח בע"מ, לפקודת המבקשת בסכום כולל של כ-196,000.00₪, מועדי הפירעון היו בשלהי חודש 10/2011.

עיון בגב השקים מלמד, כי חתימת הנפרעת מתנוססת על גב כל אחד מ-4 השקים באמצע החלק האחורי כאשר מימין ומשמאל חתימות של אחרים, זולתה.

ההתנגדות בתצהירו של מר וופא כמאל, מנהלה של המבקשת.

עפ"י המוצהר (סעיף 3) המבקשת הסבה את השקים לפקודת מנסור אייל.

המבקשת עוסקת בעבודות עפר ופיתוח ובמסגרת עסקת מימון הסבה אותם לאותו מנסור אייל.

עפ"י המוצהר (סעיף 10) השקים נשוא ההתנגדות הינם חלק מסדרת שקים שקיבלה המבקשת ממושכת השקים ואשר לא כובדו בשל קשיים אליהם נקלעה מושכת השקים, אשר לימים נכנסה להליכי פירוק, בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

משנודע למבקשת, כי מושכת השקים בקשיים וכי השקים שלה מחוללים, התקשרה אל אייל מנסור (לו הסבה את השקים) וביקשה ממנו להחזירם לידיה, אלא, שהאחרון הבטיח אך לא קיים.

מאוחר יותר בעקבות פניית המבקשת אליו הודיע לה מר אייל, כי העביר את השקים למשיבה שעיסוקה בניכיון שקים.

משיחת טלפון שקיים אייל בנוכחות המצהיר, עם מי מטעם המשיבה, הבין המצהיר, כי כאשר נטלה המשיבה את השקים הוסבר לנציגה ע"י אייל, "כי ישנה בעיה עם השקים".

למרות זאת, נטלה אותם בניגוד גמור לידיעתה אודות הפגם שנפל בשקים.

המבקשת מצהירה, כי לא ניתנה לה הודעת חילול ביחס לשקים נשוא ההתנגדות, כי המשיבה אינה במעמד של אוחז כשורה וכי לא ניתן ערך כלשהו בעד השקים.

עוד בתצהיר המבקש הצהרות שונות ביחס לתום הלב אשר הנטל להוכיחו מוטל על המשיבה.

ביום 23/4/2012 התקיים בפני דיון במהלכו עמד המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו.

המצהיר העיד, כי מושכת השקים נקלעה לקשיים בראשית ספטמבר 2011 וכי ב-15/10/2011 התקיים דיון בבקשת הפירוק.

בראשית אוקטובר ראה את כל השקים שחזרו בלא כיסוי, התקשרו אליו מבנק לאומי ויידעו אותו על כך.

העד לא זכר מתי מסר את השקים נשוא ההתנגדות לאייל מנסור, אולם, העיד יכול להיות שהיה זה ביולי 2011, אם כי אינו יודע בוודאות.

עוד העיד שמסר את השקים לאייל, לניכיון, וכששאל מה קיבל בתמורה, ענה שקים מזומן של המשיבה ואחר. את השקים הפקיד בבנק והם נפרעו. כאשר נשאל, אם זכור לו הסכום, ענה: 125,000₪ משהו, אולם לא זכר את תאריך הפירעון.

כאשר הוצג לו תצלום שיק ונשאל אם יכול להיות שזה השיק, ענה בחיוב.

בהמשך העיד, כי השקים שמסר לאייל מנסור מועד פירעונם קדם לשיק שניתן לו ע"י המשיבה.

כאשר נשאל, מדוע (בהתייחס לסעיף 11 לתצהירו) ביקש מאייל שיחזיר את השקים בהם השיק נשוא ההתנגדות כאשר הלכה למעשה כבר קיבל את תמורתם ענה: "כי הם יחזרו".

בהמשך, העיד, כי עשה כן על מנת לעדכן את אותו אייל שכן השניים גרים באותו כפר.

כאשר נשאל, מדוע נמנע מלהצהיר בתצהירו כי קיבל את כל התמורה בגין השקים נשוא ההתנגדות, ענה, כי לא קיבל את התמורה מן המשיבה אלא מאייל מנסור.

סיכומי המבקשת מיום 16/05/2012 מציינים, כי 4 השקים נשוא ההתנגדות חוללו בשל קשיים אליהם נקלעה מושכת השקים.

עוד מציינים הסיכומים, כי לאורך כל החקירה הנגדית עמד המצהיר מטעם המבקשת על גרסתו ודבריו לא נסתרו.

כך מציינת המבקשת, כי לאחר שנודע לה כי המושכת בקשיים יצרה קשר עם מר אייל מנסור אליו הסבה את השקים וביקשה ממנו להחזירם, האחרון השיב למבקשת כי כבר מסר את השקים למשיבה אשר הבטיחה להחזירם אך לא עשתה כן.

עוד מציינת המבקשת בסיכומיה, כי הטענה לפיה לא נמסרה לה הודעת חילול לא נסתרה גם לאחר הסיכומים, כמו כן, שבה המבקשת לטעון, כי אין המשיבה אוחזת כשורה בשקים.

סיכומי המשיבה מיום 12/6/2012, מציינת, כי ביום 30/06/2011 פנה אליה מר אייל מנסור וביקש לנכות את השקים נשוא ההתנגדות והתמורה לעסקה שולמה למבקשת בשיק, עפ"י בקשתו של מר מנסור.

צורפה לסיכומים חשבונית והסכם הניכיון.

ביום 18/7/2011 נמסרו שני שקים נוספים במסגרת עסקה שניה ואף בגינם שילמה המשיבה את מלוא התמורה.

המשיבה מציינת, כי המצהיר מטעם המבקשת מאשר את קבלת מלוא התמורה ומכאן לא היה כל צורך במשלוח הודעת חילול, כמו גם הגשת ההתנגדות.

המשיבה מציינת, כי גרסת המבקשת מחוסרת היגיון, כך למשל, טענה היא, כי ידעה בוודאות כי השקים יחוללו באי פירעון (סעיף 12 לתצהירה) ובה בעת קיבלה את תמורתם במזומן מן המשיבה.

המשיבה מציינת, כי היא אינה צד ישיר לשטר, כי השטר סוחר אליה ע"י צד ג' ולכן היא אוחזת כשורה. עוד מציינת היא, כי התמורה ניתנה במלואה כפי שעלה מחקירת המצהיר, כי השקים נמסרו לה בחודש יוני 2011 שהם תקינים ע"פי מראם.

לא הוגשה תשובת המבקשת לסיכומי המשיבה, כעולה מבקשת המשיבה, מיום 24/10/2012, ליתן החלטה בהעדר תשובה.

עיינתי במכלול הכתבים ודומה, כי בפי המבקשת אין הגנה ולו לכאורה מפני התובענה.

מפי המצהיר שמענו בוודאות, כי השקים נשוא ההתנגדות נמסרו למשיבה לניכיון והתמורה ניתנה למבקשת במלואה (בכפוף לתנאי הניכיון), מכאן שאין כל חשיבות לשאלה, אם המשיבה אוחזת כשורה אם לאו, שכן אין מחלוקת אליבא דמבקשת, כי כנגד השקים קיבלה היא את מלוא התמורה בעסקת הניכיון.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 3,000.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המשיבה רשאית לחדש הליכי ההוצל"פ כנגד המבקשת/החייבת 2 בתיק ההוצל"פ שבכותרת.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.