1. התובע עותר לחיוב הנתבע לשלם לו 6,300 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים, שארעה בצומת עין שריד קדימה, ביום 28.4.11.

2. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג פג'ו אדום שנת ייצור 1998 (להלן:"הפג'ו'") וצירף אישור על אי הגשת תביעה כנגד המבטחת שלו.

הנתבע הוא הבעלים של רכב מסוג איסוזו טנדר, אך לא נהג בו בזמן התאונה, אלא היה נהוג בידי עובד מטעמו.

3. לשיטת התובע, נהג האיסוזו עקף אותו מימין (תוך כדי שהתובע מבקש לפנות ימינה) ופוגע בו. לפיכך, נגרמו לרכבו הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי פסו מיום 4.5.11. אין חולק כי התובע לא נהג בפג'ו אלא בנו, כשהתובע יושב לצידו.

4. מאידך, טוען הנתבע כי האירוע, כפי שתואר בתביעה, מוכחש.

5. התובע העיד לעצמו וכן העיד בנו –עזאם אחמד. לפי עדות התובע, נסע נהג האיסוזו אחריו, לאחר שעברו את הכיכר, עקף אותם משמאל, חתך לימין וחסם את דרכם, תוך שהוא פוגע בצידה השמאלי של הפג'ו ונפגע בפינתו הימנית קדמית.

הבן אחמד העיד עדות דומה, אולם סתר את עצמו בתיאור מקום התאונה (מספר הכניסות לכיכר) ובנתיב נסיעתו תחילה העיד כי פנה ימינה (עמ' 2 שורות 28-29 לפרוטוקול מיום 25.7.12) ולאחר מכן תיקן והעיד שהמשיך בכיכר ישר (עמ' 3 לפרוטוקול הנ"ל, שורה 3).

6. הנתבע העיד שלא נהג ולא נכח באירוע התאונה. יחד עם זאת, טען כי לפי תמונות הנזק ושרטוט הכיכר, אין זה מתקבל על הדעת כי התאונה ארעה באופן שמתארים התובע ובנו.

7. עד ההגנה עאד סלאמה טוען כי נהג הפג'ו "נכנס" בו מימין. כן העיד כי נהג הפג'ו (מאשר כי יתכן ולא היה זה התובע) הגיע לכיכר במהירות רבה, עלה על המדרכה ופגע בחזיתו, בצידו הימני קדמי של טנדר האיסוזו (ממחצית הדלת הקדמית ועד הקצה הקדמי). לשיטתו הכביש היה רטוב כי "זה היה יום גשום כזה".

בחקירתו הנגדית אישר שהסתכל קדימה "ופתאום שמעתי בום". כלומר, כפי שציין בהיסח הדעת בעדותו הראשית:

"כבר הייתי לקראת היציאה מהכיכר ופתאום שמעתי "בום" וראיתי שנכנסו בי בדלת הימנית".

משמע, עד זה לא ראה את אופן התרחשות התאונה אלא שמע את קול הפגיעה.

8. עד ההגנה עומד דיאב אישר את אופן התאונה כפי שתיאר העד סלאמה, אך טוען: "הוא לחץ על ברקס כמעט במשך 10 מטר כי הכביש היה רטוב".

9. אחר שמיעת עדויות הצדדים ועדיהם ועיון בחוות דעת השמאי ותמונות הנזק, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

העדים מאשרים כי בכיכר בה ארעה התאונה נתיב נסיעה אחד (פרט לנתיבים המשתלבים אליה). למרות זאת, טענו עדי התביעה כי נהג האיסוזו נסע אחריהם ולאחר מכן עקף אותם משמאל. שניהם אינם מציינים כי תוך כדי עקיפה עלתה האיסוזו על שפת הכיכר או על הכיכר עצמה. משמע כי גרסתם לכוון נסיעת האיסוזו איננה מתיישבת ונסתרת תוך עצמה.

בנוסף עדי ההגנה שניהם, ציינו שנסעו מכוון עין ורד לכוון קדימה, כלומר הגיעו לכיכר ממקום שונה מהמקום בו נסעה הפג'ו. ואמנם, התובע בעדותו מאשר שהגיע לכיכר מכוון קדימה, אך טוען: "אני באתי מצפון לדרום והוא בא אחרי ... אין שם עוד נתיבים".

10. אף מיקומי הפגיעות בכלי הרכב (ת/1 +נ/1) מחזקים את גרסת ההגנה ולא את גרסת התביעה:

ניתן ללמוד מתמונות נזק הפג'ו וחוות הדעת השמאי פסו כי הפג'ו נפגעה בעיקר בחזיתה וכן בחלקה השמאלי. הפגיעה ארעה בשמאל ובחזית השמאל של הפג'ו, כך שנדרשו לשם התיקון פירוק והרכבה של מגן קדמי, פח חזית וצביעת מכסה מנוע, מגן קדמי, פח חזית וכיוב'.

פגיעות אלה אינן מתיישבות עם תיאור הנזק על ידי התובע, שכן אם אכן "חתכה" האיסוזו משמאל לימין, סביר היה כי עיקר הפגיעה בפג'ו, יהיה בחלק השמאלי ולא בחזית.

מנגד, העיון בנ/1 מגלה פגיעה מוקדית משמעותית, חזקה בדלת ימין קדמית של האיסוזו. אם אומנם נכונה גרסת התביעה, האיסוזו פגעה בפג'ו בנטייה ימינה, סביר היה שעיקר הפגיעה תווצר בפינה ימנית-קדמית של האיסוזו ולא בדלת. התמונות מצביעות על כך שכנף ימין קדמית לא נפגעה ואף לא נכללה בחוות הדעת שצורפה לתמונות, כרכיב הטעון החלפה או תיקון.

11. בהצטבר האמור, ואף מגרסתו הבעייתית של נהג הפג'ו (הבן אחמד) כמשתקף מהפרוטוקול, הרי שוכנעתי כי התביעה נכשלה בהרמת נטל ההוכחה והשכנוע, כי האחריות לנזק התאונה חלה על הנתבע.

12. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 600 ₪, נושאי הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר.