לפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשות.

הבקשה

עסקינן בתביעות מאוחדות.

ביום 2.2.10 הגישו המבקשות כנגד המשיבה תביעה ע"ס 350,635 ₪, ומספרה הוא 29112-02-10

וביום 4.1.12 הגישה המשיבה כנגד המבקשות תביעה ע"ס 397,589.93 ₪, אשר מספרה הוא ת.א. 7918-01-12.

לטענת המבקשות, המשיבה לא ציינה את כתובתה, כנדרש, בכתב התביעה, ועל כן ניסיונותיהן לאתרה, לצורך מסירת כתבי בי-דין לא עלו יפה, שכן המשיבה אינה מנהלת עסקיה מהכתובת שמסרה – יד חרוצים 5 נתניה.

המבקשות טוענות כי בדיקה שערכו העלתה, כי בכתובת הנ"ל, קיים מגרש התחום בגדר ושעריו נעולים, ועליו הכיתוב "גרעין מבנים בע"מ", ולא שמה של המשיבה.

כן טוענות המבקשות כי לא ניכרת כל פעילות עסקית במקום, ובודאי שלא פעילות של חברה העוסקת, ככתוב בכתב התביעה, "בתחום מכירת מוצרי קוסמטיקה".

המבקשות סוברות כי לא קיימת למשיבה פעילות עסקית או רכוש כלשהו.

כן גורסות המבקשות, כי המשיבה הוכרזה על ידי רשם החברות כ"חברה מפרת חוק" מאחר ולא הגישה דו"חות שנתיים ואינה משלמת את האגרות השנתיות הנדרשות.

בעובדה זו, טוענות המבקשות, יש כדי להצביע על מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה ועל אי קיום פעילות עסקית כלשהי.

המבקשות מביעות חשש כי עם דחיית תביעת המשיבה, לא יהא ניתן לגבות את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד אשר יושתו עליה.

התגובה

המשיבה מציינת שילמה את אגרות בתי המשפט בשני התיקים המאוחדים, וכן נשאה בשכרו של עורך דינה.

מכך, טוענת המשיבה, ניתן ללמוד כי היא מסוגלת לעמוד בהתחיבויותיה הכספיות.

כן טוענת המשיבה כי המבקשות עצמן מחזיקות בכספים השייכים לה, בסך הקרוב ל 400,000 ₪, אשר ניתנו להן כפיקדון.

המשיבה טוענת כי חתמה עם המבקשות על הסכם לפיו תפעל עם כרטיסי אשראי של המבקשות, והכספים שישולמו לה, על ידי לקוחותיה, יועברו דרך המבקשות, באמצעות כרטיסי האשראי, כאשר על המבקשות היה להעביר כספים אלו לידי המשיבה, לאחר תשלום עמלות.

אולם, טוענת המשיבה, עד ליום זה טרם העבירו המבקשות לידיה את הכספים המגיעים לה.

לאור האמור, טוענת המשיבה כי לא קיים חשש ממשי כי לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שאלו יוטלו עליה.

לטענת המשיבה, הכלל הינו כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה כתנאי לניהול הליך, אלא במקרים יוצאי דופן.

באשר להמצאת כתובתה, טוענת המשיבה כי אף כאשר תובע אינו ממציא מענו כנדרש עפ"י התקנות, ואפילו במצב בו הוא מתגורר בחו"ל, אין מדובר בחיוב אוטומטי בערובה.

המשיבה מאזכרת ההלכות הקובעות כי זכות הגישה לערכאות הינה בעלת מעמד חוקתי.

לאור כל האמור, סבורה המשיבה כי יש לדחות הבקשה.

התשובה

המבקשות סבורות כי המשיבה לא סתרה בתגובתה, את טענותיהן בדבר היותה חסרת רכוש ופעילות.

העבודה כי שולמה אגרת בית המשפט ושכ"ט עורך הדין, טוענות המבקשות, אין בה כדי לסתור טענתן בדבר חוסר יכולתה העתידית לשאת בתשלומים אשר יושתו עליה.

דיון והכרעה

סעיף 353א' לחוק החברות (נוסח חדש), תשנ"ט -1999 קובע :

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בבש"א (באר-שבע) 5407/06 קונטרם בע"מ נ' קיפר מערכות ואבטחה (1989) בע"מ ואח', תק-של 2007 (1) עמוד 11923 דן בית המשפט בפרשנותו של סעיף 353א הנ"ל:

"פרשנות סעיף 353א לחוק החברות, המתיישבת עם הכללים שנקבעו בפסיקה בעבר, מלמדת כי התנאי היחיד לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תידחה תביעתה, הנו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, וכי הנטל לסתור את הצורך בהפקדת ערובה מוטל על החברה, אשר לה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי. במסגרת האיזון שבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכים משפטיים מבלי שתינתן ערובה לשיפוי הוצאותיו, ובפרט כשהתובעת היא חברה העלולה להגיע למצב של חדלות פירעון, לבין זכות הפנייה לערכאות, שהנה כאמור זכות קונסטיטוציונית, הותיר המחוקק לבית-המשפט שיקול-דעת רחב להורות לחברה להמציא ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או כאשר החברה מוכיחה כי יש לה יכולת לשלם לנתבע את הוצאותיו אם תידחה התביעה".

המבקשות שמו יהבן על הטענות הבאות - סיכוייה הקלושים, לטענתן, של התביעה, מצב כלכלי רעוע של המשיבה והקושי שהיה במסירת כתבי בי - דין.

נטיית הפסיקה הינה לקבוע כי במקרים בהם מדובר בהטלת חיוב להפקדת ערובה על חברה, השיקול היחידי אשר יעמוד לנגד עיני של בית המשפט הינו מצבה הכלכלי של החברה.

מנגד, יש להיזהר מנעילת שערי בית המשפט בפני תובע מחד גיסא, ומהוצאת נתבע וידיו על ראשו אם תדחה התביעה, מאידך גיסא.

מקריאת כתב התביעה, עולה כי אכן קיימת תשתית מסוימת לתביעה, ומן הראוי כי תישמע.
כאשר התביעה מציגה תשתית אפשרית לכאורה, על בית המשפט לאפשר דיון ענייני בתובענה, ולא לחסום את דרכו של התובע על דרך של השתת ערובה כספית, המהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות.

שיקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה הפסוקה ברע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. - חברת מניות, פ"ד מא (4), 522, 523-524).:

"שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע רחב והנתונים החיבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני התובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים, או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו"

בשלב הדיוני בו אנו מצויים, יש ליתן למשיבות את יומן בבית המשפט.
לא מצאתי כי הונחה בפני תשתית ראויה באשר למצבה הכלכלי של המשיבה.

המבקשות מסתמכות על חוב לרשם החברות. אך, בכך אין כדי לקבוע כי אכן מצויה המשיבה במצב כלכלי רעוע.

באשר לבעייתיות באיתור כתובת המשיבה – לא הוכח כי המשיבה אינה יושבת בכתובת שנמסרה.

כל שהוכח הוא כי מדובר במגרש ובו מספר מבנים.

יתכן ששוכנות במגרש זה מספר חברות, וביניהן – המשיבה.

יתר על כן, משמדובר בבעל דין מיוצג, את כתבי בי – הדין יש למסור לבא כוחו, ולא מצאתי כי קיימת נפקות לשאלת כתובתה המדויקת של המשיבה.

נוסף לאמור, המבקשות לא התייחסו בתשובתן, לטענת המשיבה בדבר הפיקדון המצוי ברשותן, בסך של 400,000 ₪, אשר ממנו תוכלנה להיפרע בנקל, במקרה הצורך.

לאור כל האמור, הרי שהמבקשות לא הקימו את התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לצורך חיוב המשיבה בהפקדת ערובה.

סיכום

מן המקובץ לעיל עולה כי דין הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה - להידחות.

הוצאות הדיון בבקשה זו, תילקחנה בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ג, 01 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.