1. לפני תביעה כספית ע"ס 138,054 ₪.

רקע כללי:

2. התובע, בנק המאוגד כחברה בערבון מוגבל המנהל סניפים ברחבי הארץ (יקרא להלן: "הבנק").

בסניף בית שאן של הבנק ניהלה עמותת מכללת הצפון – מרכז לחינוך והכשרה מקצועית (תיקרא להלן: "העמותה"), החל מיום 25.9.06, חשבון בנק. במסגרת החשבון האמור העמיד הבנק לעמותה, ביום 30.8.07, הלוואה בסך 150,000 ₪ אותה התחייבה העמותה לסלק לבנק ב- 60 תשלומים חודשיים, החל מיום 10.10.07 (להלן: "ההלוואה").

3. להבטחת סילוקה המלא והסופי של ההלוואה הנ"ל חתם הנתבע, על כתב התחייבות וערבות להחזר הלוואה.

ביום 13.3.08 ניתן בעניינה של העמותה צו פירוק ומונה לעמותה מפרק זמני.

ההלוואה שלסילוקה נחתמה הערבות, כאמור, לא סולקה במלואה על ידי העמותה ונותרה בה יתרת חוב בלתי מסולקת ע"ס 138,054 ₪ נכון ליום 24.3.08.

יתרה אחרונה זו היא העומדת ביסוד התביעה.

ההליכים בתיק:

4. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר ומטעמו של הנתבע הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן.

לבקשה צורף תצהירו של הנתבע ובתום דיון אשר נערך בבקשה, ניתנה לנתבע רשות להתגונן כנגד התביעה.

במסגרת בקשתו של הנתבע למתן רשות להתגונן – בקשה שהפכה במרוצת הזמן לכתב טענותיו והגדירה את חזית המחלוקת שבין בעלי הדין, עומדת הלכה למעשה טענה אחת ויחידה. בהתאם לזו כתב הערבות עליו חתם הנתבע להבטחת סילוקה של ההלוואה אמור היה להתבטל כנגד הפקדת ממסרים דחויים בחשבון העמותה ע"ס 150,000 ₪. לטענת הנתבע, כך סוכם עם פקיד הבנק שטיפל בחשבון העמותה, המצהיר מטעם הבנק, מר חגי מזרחי.

5. במחלוקת זו הובאו לפני ראיותיהם של בעלי הדין. מטעמו של התובע העיד כאמור פקיד הבנק חגי מזרחי (יקרא להלן: "מזרחי"), ומטעמו של הנתבע העידו, בזה אחר זה, עו"ד אופיר כץ (יקרא להלן: "עו"ד כץ"), והנתבע עצמו.

בתום השמעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים עיקר טענותיהם והתיק נדחה למתן פסק דיני זה.

הגדרת השאלה שבמחלוקת וניתוח הראיות שהובאו ביחס אליה:

6. שאלת אחת ויחידה עומדת להכרעה בתיק זה ובתשובה עליה גלומה ההכרעה בתיק כולו.

7. השאלה האחת והיחידה הנ"ל היא זו : האם בין הצדדים לחוזה (כתב הערבות), היתה הסכמה נוספת שלא הועלתה עלי הכתב ושלא נכללה בהוראותיו המפורשות של כתב הערבות, ולפיה כתב הערבות יבוטל ככל שיעלה בידי הנתבע לגרום להפקדת ממסרים דחויים בסך 150,000 ₪ בחשבון העמותה?

בשאלה זו, העידו כאמור לפני כל שלושת העדים.

8. בטרם אעמוד על העדויות ואסיק מתוכן את המסקנה המתבקשת, אעמוד תחילה על המצב המשפטי הקשור לעניינו.

9. אין בין הצדדים מחלוקת על הגדרת הקשר שבין בעלי הדין. מדובר בבנק, מצד אחד, וערב , מצד שני, שנקשרו ביניהם בחוזה שהינו כתב הערבות שאין חולק על כך שהנתבע חתום עליו.

10. הוראותיו של כתב הערבות אינן שנויות אף הן במחלוקת וניתן ללמוד אודותיהן מתוך העיון בכתב הערבות עצמו. אין גם בין הצדדים מחלוקת ביחס לקיומה של יתרת חוב המגיעה מן העמותה לבנק וביחס לגובהה של זו, וכך גם לא חלוקים בעלי הדין בינם ביחס למתן צו הפירוק כנגד העמותה ולהתגבשות התנאים לדרישת הבנק מן הנתבע מימוש הערבות.

11. ככל שעסקינן בצדדים ישירים לחוזה, חלים על היחסים שביניהם דיני החוזים וכן, וכך נקבע לא אחת בפסיקה, חלות על הבנק חובות הנגזרות מחובת הנאמנות של הבנק כלפי לקוחו (במקרה דנן, העמותה), והערבים לחובותיה. נקבע בעניין זה כי חובת הבנק כלפי הערב מקבילה לחובת הבנק כלפי לקוחותיו – קרי, נאמנות, איסור הטעיה, חובת גילוי, תום לב וכו'. נפסק גם כי לנוכח הקשר המשולש בין הבנק, הלווה והערב, מהווה הערב חלק חיוני ובלתי נפרד מעסקת ההלוואה ולפיכך יש לראות בבנק כמי שנותן שירות אף לערב.

12. ככל שעסקינן ביחסים חוזיים כאמור, מגדיר החוזה את החובות וההתחייבויות של שני הצדדים לחוזה, אלא שתנאיו הכתובים של החוזה אינם שוללים קיומם של תנאים נוספים, לעיתים אף סותרים, שהצדדים לחוזה, מסיבותיהם, לא כללו אותם בהוראות ההסכם.

13. על אומד דעתם של הצדדים לחוזה יש ללמוד מלשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו, וזאת במקביל.

14. נוסחו הנוכחי של סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בהתאם לתיקון 2 אשר נכנס לתוקף ביום 17.1.11, מורה כדלקמן:

"25. פירוש של החוזה (תיקונים: התשמ"א, התשע"א)

א. חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ונסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

ב. חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

ב1. חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחושה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו."

כתב הערבות נשוא תיק זה נחתם ביום 30.8.07 קרי טרם כניסת התיקון הנ"ל בחוק לתוקף.

15. כב' השופט ע. פוגלמן מצא כי התיקון אינו חל על חוזים שנכרתו טרם כניסתו לתוקף (ראה ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל (2011), ראה גם עמדת כב' השופטת מ' נאור בע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר בינר (2012). עם זאת, לאור האמור ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012, אין בנוסחו הנוכחי של סעיף 25 משום שינוי אמיתי במצב המשפטי.

16. במסגרת ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, יצאה מתחת ידיו של בית המשפט העליון ההלכה הקובעת כי :

".. השלב הראשון (גזירת אומד הדעת מתוך הלשון הברורה) עשוי להיות נקודת מוצא של התהליך הפרשני. אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני (גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות), ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של "לשון ברורה" או "לשון עמומה", עד שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה. עם "נתון" חיוני זה ייגש לשליפת המשמעות המשפטית ממגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט. רק אז תנוח דעתו, כי לשון החוזה היא ברורה".

17. ההלכה הנ"ל חייבה במשך שנים רבות אולם במהלך השנים הודגשו ביישומה מספר אספקטים. בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מ"י, פ"ד סא(2)1), הדגיש בית המשפט העליון שני אספקטים אלה:

1- למרות המעבר בפרשת אפרופים לשיטה פרשנית חד שלבית לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי בעת בחינת היחס בינה לבין ראיות חוץ העשויות לאצול על פירושו של החוזה. נקבע במסגרת פרשת ארגול מגדלי ירקות הנ"ל כי:

"אף שבית המשפט אינו מוגבל עוד ללשונו של החוזה במתכונת "שני השלבים", ראוי בכל זאת כי יעניק מעמד של בכורה ללשון, הן לעניין שמיעת הראיות לפירושו של החוזה הן לעניין משקלם של אותן ראיות. שומה עליהם על בתי המשפט לזכור כי"ברוב המקרים, אומד הדעת העולה מתוך לשונו של החוזה הוא 'בטוח' יותר ואמין יותר מאומד הדעת הנלמד מתוך הנסיבות" ..., וברוח זו שומה עליהם לפרש חוזים. סבורים אנו, אפוא, כי לעת שבית-משפט מתבקש לקבל ראיות שייעודן פירושו של חוזה בכתב, עליו לנהוג בזהירות יתירה.

...יש להבחין, אפוא, הבחן היטב בין העוצמה הטמונה בלשון החוזה שבכתב לבין העוצמה - עוצמה פחותה - הטמונה בראיות-חוץ שנועדו לפרש את החוזה שבכתב. הבחנה זו תבוא לידי ביטוי הן בקבלתן של אותן ראיות-חוץ הן בהערכת עוצמתן - ביחס ללשון החוזה הכתוב - לעת סיומו של ההליך. כך, למשל, ככל שלשון החוזה ברורה יותר, כן תידרשנה ראיות-חוץ בעלות מישקל כבד יחסית כדי לגבור על הפירוש הנדרש ממנה לכאורה".

במסגרת זו יש לשים לב לכך שלשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו.

2. מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט בבואו לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת הצדדים לחוזה, היא התכלית הסוביקטיבית של החוזה, ורק מקום בו לא ניתן לעשות יש לפנות, ובזהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה אשר לעולם תיסוג מפני התכלית הסוייבקטיבית.

במסגרת רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012), נקבע כי:

"לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו"; וכי "קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב - היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי".

".. חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות

העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא

זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה - עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי.

...רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות..".

(וראה גם: דנ"א 1797/12, ליסטר נ' פרידנברג (2012); ע"א 1062/09, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר בינר (2012); ה"פ (מרכז) 54045-05-11, שיכון אזרחי בע"מ (בפירוק) נ' עיריית הוד השרון (2012); ה"פ (ת"א) 25449-12-11, דוד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2012); ה"פ (מרכז) 8946-11-11, גזיאל את אבנר (2007) בע"מ נ' רונן (2012); ה"פ (ת"א) 1840-09, הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' מרתון השקעות בע"מ (2012)).

עוד נקבע כי כלל פרשני נוסף הינו התנהגות הצדדים לאחר חתימת החוזה. (המוסד לביטוח לאומי נ' סהר הנ"ל).

הכלל בדבר שלמות המסמך

18. הדוקטרינה של שלמות המסמך אומרת כי מקום בו נערך חוזה בכתב בין הצדדדים, אשר נחזה כשלם וכולל את כל התניות המוסכמות והתנאי שקדם לחוזה לא נכלל בו, הרי לפחות לכאורה אין להשלים את החוזה באמצעות עדויות בעל פה ואין להוסיף עליו תנאים שלא נכללו בו. במקרה כזה האמירות והמצגים שנעשו קודם לעריכת המסמך ואשר לא נכללו בו, יהוו מצג בלבד (ראה בספרם של פרידמן-כהן, חוזים בעמ' 881, וכן ע"א 101/74 חירם לנדאו נ' פיתוח מקורות מים, פ"ד ל(3) בעמ' 666).

הכלל בדבר שלמות המסמך מונע הבאת ראיות חיצוניות המיועדות להוסיף על המסמך או לסתור את תוכנו (ראה פרופ' נילי כהן, "דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן : בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט ל"ז 13, בעמ' 29).

לא בכדי צויינה מקודם המילה "לכאורה" שכן, עקרון תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים, מאפשר הפעלת סעדים גמישים, סעדים בעין וסעדי פיצויים, גם באותם המקרים שבה מתכחש צד לחוזה מהבטחה שניתנה על ידו בשלב המוקדם לחתימת החוזה ולא נכללה בסופו של דבר במסמך החוזי. האפשרות של הפיכת משא ומתן לחוזה כפוי נובעת מהרעיון הבסיסי של הגינות המשא ומתן ויש לה אף ביטוי בחוק החוזים עצמו, הנותן לעיתים תוקף מחייב להבטחות שניתנו אגב המשא ומתן, אף כי אלה טרם גמלו לחוזה של ממש (ראה במאמרה הנ"ל של פרופ' נילי כהן, בעמ' 37).

19. נסכם עניין זה ונאמר כי בכל הקשור לפרשנות החוזה, בשים לב לשינוי שחל בהלכת אפרופים, עליו עמדתי בקצרה לעיל, בבואנו לפרש את החוזה יש לבחון במקביל את לשון החוזה ואת נסיבות העניין והכל בכפוף לחזקה הפרשנית הניתנת לסתירה ולפיה פרשנות החוזה, היא זו התואמת את לשון החוזה. במקרה ועולה, מתוך נסיבות המקרה, כי לשון החוזה אינה פשוטה וברורה וכי עשויה זו להתפרש בדרכים אחרות, אין זה מן הנמנע שלא ליתן ללשון החוזה את המשקך המכריע והבלעדי והכל מתוך רצון להסיק מתוך הנסיבות רצונם האמיתי של הצדדים לחוזה.

ובכל הנוגע להבטחה שניתנה במהלך המשא ומתן, לעיתים ניתן להפעיל סעדים גם במקרים שבה מוכיח צד לחוזה כי הצד השני לחוזה נתן הבטחה בשלב המוקדם לחתימה על החוזה ולא עמד מאחוריה.

20. מטבע הדברים, הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות סטיה מן החזקה הפרשנית שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב, וכך אף קיומה של הבטחה שלא נכללה במסמך החוזי, מוטל על הצד לחוזה המבקש לשאוב לתוך החוזה פרשנות ו/או תנאי שאינם נלמדים מלשון החוזה.

21. במקרה דנן, ובשים לב לעובדה כי הנתבע אינו חולק על עצם החתימה על חוזה הערבות (גם לא על קיומו של חוב), אלא מבקש להעלות טענות הגנה שהן במהותן מסוג 'הודאה והדחה', ברי כי, ודומה כי על כך אין בין הצדדים מחלוקת, הנטל להוכחת טענת ההגנה שבפיו רובץ לפתחו באופן מלא.

ואם נפשט את הדברים, ונעבור מן הכלל אל הפרט, ניתן לומר כי מוטל על כתפיו של הנתבע הנטל להוכיח קיומה של הסכמה בינו, מצד אחד, לבין הבנק, מצד שני, לפיה כלל החוזה תנאי מפסיק ולפיו הסכם הערבות יבוטל עם הפקדת ממסרים דחויים בסכום 150,000 ₪ בחשבון העמותה המתנהל אצל הבנק – הוא החשבון שבמסגרתו הועמדה ההלוואה וניתנה הערבות.

כמו כן, וכפועל יוצא מן האמור, מוטל על הנתבע הנטל להוכיח כי התנאי המפסיק שלקיומו הוא טוען, התקיים.

מסכת הראיות:

22. מה הוא אם כן חומר הראיות שהובא לפתחי ושיש בו כדי ללמד על קיומה של ההסכמה הנ"ל, והאם בנסיבות העניין יש להעדיף את עדויות ההגנה בנושא זה על פני עדויות התביעה המתבססות בין היתר על הוראות החוזה המדברות בעד עצמן ואינן כוללות כל זכר להסכמה אחרת בין בעלי הדין, הצדדים לחוזה?

עדותו של מזרחי

23. מזרחי העיד, בכתב ובעל פה, כי ביום 27.9.06 הועמדה לעמותה, בחשבונה המתנהל בבנק, הלוואה ע"ס 870,000 ₪ שאמורה היתה להיפרע ב- 30 תשלומים. בבקשת ההלוואה צויין כי "בחשבון המכללה יהיו דרך קבע שקים דחויים לביטחון פרעון ההלוואה בסכום שלא יפחת מ- 1 מליון ₪, סכום זה יקטן בהתאמה כנגד הסכום הבלתי נפרע של ההלוואה". דברים ברוח דומה צויינו בפרוטוקול העמותה (נספח 11 לתצהירו של מזרחי).

24. בפרוטוקול נוסף שנערך על ידי העמותה (נספח 13(1) לתצהירו של מזרחי), ונמסר לבנק עובר להעמדת ההלוואה מיום 30.8.07, ע"ס 150,000 ₪, צויין: "אישור קבלת הלוואה בסך 150,000 ₪ היות ולא ניתן לאשר אשראי מעבר ל100,000 ₪ החליט הבנק לאשר הלוואה בסך של 150,000 ₪ למכללת הצפון מרכז לחנוך והכשרה מקצועית הלוואה ל- 5 שנים תוך התחייבות לשמור על מלאי צ'קים למשמרת בסך של 600,000".

בהתייחס לטענות שהעלו הנתבע ועו"ד כץ בתצהיריהם, ציין מזרחי בתצהירו (סעיף 24 שם), כי מעולם לא הסכים לכך שהנתבע יופטר מערבותו כנגד הפקדת שיקים דחויים ע"ס 150,000 ₪, ובדומה לך מעולם לא ניתנה על ידו הסכמה שלפיה "ככל שהיקף השקים הנדרש יחזור להיקף הנדרש על ידי הבנק תבוטל ערבות הערב", כל שהסכים לו מזרחי, לטענתו, היה "כי במידה ובעתיד יתברר כי לבנק ישנם בטחונות העולים על התחייבויות העמותה, ישקול הבנק, את עניין ערבותו" (סעיף 24 הנ"ל).

25. לתצהירו של מזרחי, צירף הנ"ל מסמך פנימי של הבנק שהופק על ידו ביום 30.8.07 המציין כלהלן:

"מבוקשת הלוואה בסך של 150א ₪ למטרת השקעה בציוד לעמותה

התקופה 60 חודש

הריבית פ+3

הבטחונות:

1. ערבות ספיצפית של יעקב ספדי להלוואה הנ"ל

2. התחייבות לשמירה על רמה קבועה של 600 א' ₪ מ ה 1.10.07 משמרת".

מזרחי הוסיף וטען, בתצהירו (סעיף 33), כי "עפ"י ריכוז היתרות הסכום הכולל של השקים למשמרת נכון ליום 31.8.07 עומד על 446,84 ₪. ריכוז זה הולך ופוחת באופן משמעותי וכבר בחודש אפריל 08 עומד על סך של 176,270 ש"ח. קרי התחייבות העמותה כי תהא שמירה קבועה של 600 אלף ₪ שיקים למשמרת לא קוימה". לתצהירו צירף מזרחי פירוט ריכוזים המאשש טענתו האחרונה הנ"ל.

בעדותו לפני, הכחיש מזרחי את הטענה לפיה דיבר עם עוה"ד כץ על הפטרת הנתבע מערבות (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 4), ולא אישר טענת הנתבע לפיה הובאו על ידי הנתבע לבנק, לאחר חתימת הערבות, ממסרים דחויים בסך 300,000 ₪ (שורות 6 ו- 10באותו עמ').

ביחס להסכמות המאוחרות טען מזרחי כי: "ערבותו של הנתבע חתומה ...ולא ניתנו תנאים כאלה בהסכם עצמו. זה היה בשיחות שהתנהלו וגם לאחר מתן ההלוואה התנהלו שיחות שיעקב רצה לצאת מערבותו, ואמרנו לו אני אישית, ברגע שיביא בטוחות הבנק ישקול לגבי הערבות (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 30-32).

עדות הנתבע

26. הנתבע העיד, בכתב ובעל פה, כי בעת שחתם על כתב הערבות סוכם במפורש עם מזרחי שככל שיובאו על ידי העמותה צ'קים דחויים ע"ס 150,000 ₪ ויופקדו בבנק, ערבותו האישית תבוטל. (סעיף 4 לתצהיר הנתבע). כמו כן נטען כי, העמותה המציאה שיקים דחויים ע"ס 300,000 ₪ ומזרחי הודיע לו במפורש כי חתימתו על הערבות בטלה ואינה מחייבת עוד.

מעידה על האמור העובדה כי מנהלת הבנק אישרה העמדת שתי הלוואות נוספות ע"ס 200,000 ש"ח ללא ערבות הנתבע, כך לדבריו (סעיף 6 לתצהיר הנתבע).

הנתבע, בחקירתו הנגדית, הכחיש מעורבותו הפעילה בניהול חשבון הבנק של העמותה וטען כי על ניהול החשבון הופקד הוועד המנהל של העמותה ולא הוא עצמו (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 20, 24 ועוד).

ביחס לנסיבות העמדת ההלוואה וחתימת הערבות העיד הנתבע: "אני יודע שהיינו צריכים לשלם משכורות והבנק אמר שאם לא ניקח הלוואה לא יוכלו לתת לנו, דיברתי עם כץ ואמרתי מה אתה מציע, הוא אמר שידבר עם הבנק הוא דיבר עם חגי ואמר לו אם אפשר לקבל הלוואה של 150,000 ₪ ואמר שיחתום על ערבות אישית, כך אמר לו גובה ההלוואה 150,000 ₪ ובתנאי שאם יביאו 150,000 ₪ שיקים דחויים הערבות מבוטלת" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 27-30). הנתבע העיד כי לא היה עד לסיכום הנ"ל אך שמע עליו מעוה"ד כץ. בנוסף, העיד הנתבע כי: "הבאתי 300,000 ₪ שיקים דחויים, באתי לחגי ואמרתי הנה, הוא אמר לי ביטלתי לך את הערבות, אני מוכן להיכנס למכונת אמת... (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 2-3), ובהמשך דבריו: "חגי אמר לי תביא 150,000 ₪ אני מבטל לך והבאתי לו 300, אמר לי באותו רגע שהערבות מבוטלת".

עדות עו"ד כץ

27. עו"ד כץ העיד בכתב ובעל פה, כי בעקבות מצוקה תזרמית שאליה נקלעה העמותה הוא התבקש על ידי רעיית הנתבע, המשמשת כנשיאת העמותה, לסייע בטיפול במצוקה התזרימית הנ"ל מול הבנק.

על ידי הבנק הועלתה בעייה של היעדר בטחונות וליתר דיוק היקף דל של שיקים מעותדים שלא סיפק את הבנק. במצב הקיים ולצורך פתרונה של הבעיה התזרימית הנ"ל, הושג סיכום בין עו"ד כץ למזרחי ולפיו: "שתינתן על ידי מר יעקב ספדיה, הנתבע, ערבות אישית לתקופת ביניים עד שהיקף השיקים יחזור להיקף הנדרש על ידי הבנק ומשהעמותה תמציא לבנק שיקים מעותדים נוספים – תבוטל הערבות". (סעיף 9 לתצהיר).

לפני העיד עו"ד כץ כדלקמן: "הייתה מצוקה רגעית של תזרים מזמנים שהיו צריכים לקחת, ולא היה להם מספיק שיקים מעבר ל- 600 אלף, אמרנו שנעשה את זה באופן חד פעמי למצוקה הזו סיכמתי איתו שניתן לו ערבות אישית של הנתבע ושמיד אחרי שיביאו מספיק שיקים לפי ההסדר, יחזירו להם את הערבות, הם הביאו את השיקים חזרו להסכם של כל השנים שבו יש שיקים וכרטיסי אשראי מול האשראי של הבנק ואין ערבות אישית אלא ממ"ד. לרגע לא עלה על הפרק בשיחה שלי עם חגי שהנתבע ייתן ערבות על כל החובות לתובע".(עמ' 11 שורות 31-32, ובעמ' 12, שורות 1-4).

כשנשאל פעם נוספת בנוגע לתשובתו הנ"ל, ציין עו"ד כץ: "אמרתי שמול ההלוואה זו לא היה מספיק כיסוי בשיקים והם אמרו שאם יתנו שיקים שמכסים את ההלוואה הערבות האישית שלו תבוטל. הוא היה צריך להביא 150,000 ₪ שיקים ולמיטב ידיעתי הם הביאו כפול" (עמ' 12 שורות 6-8).

ובתשובה נוספת שניתנה על ידו, העיד עו"ד כץ: "ברגע שהביא 150,000 ₪ בשיקים, הערבות שלו הייתה צריכה להיות מבוטלת, כי זה היה אשראי זמני והערבות היתה בגלל שלא היו לו שיקים של 150,000 ₪, אני כתבתי לכם שזה הסידור" (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 11-13).

בעת שעומת עם חוסר ההיגיון הכללי שבטענות העיד עו"ד כץ: "אני לא יודע מה שיקולי הבנק, אני יודע מה סוכם עם חגי באותו רגע על זה אני אחראי (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 28).

בתשובה לשאלת ב"כ הבנק האם עו"ד כץ עקב אחר קיום ההסכם הנטען וביטול הערבות, העיד עו"ד כץ: "לא, היה ברור שהוא נתן את השיקים היה ברור שהם יקיימו את ההסדר. אני לא עקבתי אחרי זה. הנתבע לא פנה אליי לקבל הפטר, לא שזכור לי (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 7-8)..

מהימנות העדים ומשקל הראיות:

28. הלכה היא כי משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט".

"אותות האמת" – אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט מאמתים או סותרים גרסתו של העד".

29. תהליך בדיקת הראיות אינו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראייה, אלא בחינת מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם (ר' קדמי, על הראיות", בעמ' 1594).

"מבחן ההתרשמות" – התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העד על דוכן העדים.

"מבחן ההשוואה החיצונית" – השוואת דברי העד בבית המשפט עם דברים שאמור במקום אחר, או דברים שאמרו עדים אחרים.

"מבחן ההשוואה הפנימית" – העמדת דברי העד במבחן של "הגיון שכל ישר וניסיון החיים".

"מבחן האישיות" – בדיקה והשלכה אפשרית של אופיו של העד ונגיעתו לעניין על מהימנות דבריו.

30. בע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי, פ"ד נה (4) 730, 748, נקבע כי: ""הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית" , נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האובייקטיבי, וזהו תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר וניסיון החיים".

ומן הכלל אל הפרט בענייננו.

31. ניתן לקבוע לאחר שמיעת העדים והבאת הראיות כי כל שלושת העדים מסכימים ביניהם לקיומה של הסכמה מסויימת, הקשורה לערבותו של הנתבע ואינה משתקפת בהוראות הברורות והמפורשות של כתב הערבות.

על עיתוי התגבשותה של ההסכמה ועל תוכנה לעומת זאת, ניטשת בין הצדדים ולמצער חלקם, מחלוקת כפי שהובהר ויובהר להלן.

ציין מזרחי בתצהירו, כפי שכבר פורט לעיל, בסעיף 24 לתצהיר כי מעולם לא הסכים לכך שהנתבע יופטר מערבותו כנגד הפקדת שיקים דחויים ע"ס 150,000 ₪, אולם הסכים לכך "כי במידה ובעתיד יתברר כי לבנק ישנם בטחונות העולים על התחייבויות העמותה, ישקול הבנק, את עניין ערבותו" (סעיף 24 הנ"ל).

סיכום זה היה לאחר חתימת כתב הערבות ובעקבות דרישות שהנתבע בא אליו עמן לביטול הערבות שנחתמה על ידו.

32. עו"ד כץ העיד בכתב על סיכום דומה ולפיו: "שתינתן על ידי מר יעקב ספדיה, הנתבע, ערבות אישית לתקופת ביניים עד שהיקף השיקים יחזור להיקף הנדרש על ידי הבנק ומשהעמותה תמציא לבנק שיקים מעותדים נוספים – תבוטל הערבות". (סעיף 9 לתצהיר). בעת שנשאל על הסיכום הנטען הנ"ל, בחקירתו הנגדית, ציין עו"ד כץ, כי בהתאם להסדר, ביטול הערבות הותנה בהבאת מספיק שיקים, לפי ההסדר, של כל השנים.

בעדויותיו הנ"ל, בכתב ובעל פה, של עו"ד כץ אין זכר לסיכום אחר ולפיו תבוטל הערבות כנגד הפקדה חד פעמית של ממסרים דחויים בסך 150,000 ₪.

נכון הוא הדבר, שבחקירתו הנגדית, בעת שנשאל פעם נוספת לגבי הסיכום עם מזרחי, העיד עו"ד כץ שאם הנתבע היה מביא שיקים שמכסים את ההלוואה כי אז הערבות האישית של הנתבע היתה אמורה להתבטל, ובעניין זה הוא אף הפנה למסמכים שצורפו כנספחים לתצהירו, אלא שבעניין זה, נראה כי יש להעדיף את גרסתו הראשונה של עו"ד כץ, אותה בחר לכלול מלכתחילה בתצהירו הכתוב.

גרסה זו תואמת במידה רבה את הסיכום המאוחר בזמן, בהשוואה למועד העמדת ההלוואה, עליו עמד מזרחי בעדותו.

אומנם, בנוגע לעיתוי הסיכום, קיים הבדל בין העדויות ובעוד שמזרחי העיד כי מדובר בסיכום שהושג לאחר מועד העמדת ההלוואה בעוד שעו"ד כץ טען כי הסיכום קדם למועד העמדת ההלוואה, אלא שלעניין הזמנים, בשונה מתוכן הסיכום, אין מקום, בנסיבות תיק זה, לייחס משקל מכריע.

הנתבע העיד כי לא היה עד לסיכום שהושג בין עו"ד כץ למזרחי ומכאן שעדותו לעניין זה הינה בגדר עדות מפי השמועה שאינה קבילה בבית המשפט.

אומנם, הוסיף הנתבע והעיד כי בביקור שערך בכותלי הבנק פגש את מזרחי שאישר באוזניו ביטול הערבות, לאחר הפקדת ממסרים דחויים בסך 300,000 ₪ ברם, עניין זה הוכחש מכל וכל על ידי מזרחי בעדותו.

הרושם אשר הותירה עלי עדותו של מזרחי היה רושם אמין ומהימן.

33. לבד מן ההתרשמות הסובייקטיבית החיובית שהותירה עלי עדותו הנ"ל של מזרחי, הרי שעדות זו עומדת בקנה אחד עם שורת ההיגיון והשכל הישר. לא כך הם פני הדברים ביחס לעדויותיהם של הנתבע ועו"ד כץ, כפי שיובהר להלן.

34. צודק למעשה הבנק בטיעוניו לפיהם, לא קיים כל היגיון כלכלי או עסקי בכך שערבות הנתבע תבוטל כנגד הפקדה חד פעמית של ממסרים דחויים ע"ס 150,000 ₪. הרי, ממסרים דחויים, בשונה מערבות, אינם בטוחה קבועה אלא בטוחה לטווח קצר שבהגיע מועד פרעון הממסרים, היא מתאדה הלכה למעשה.

סכום השיקים המעותדים, שהגיע זמן פרעונם וסכומם זיכה את החשבון, אמור להפחית את יתרת החוב בחשבון אולם בין זו ובין יתרתה הבלתי מסולקת של הלוואה אין ולא כלום ובעוד שזו ממשיכה להתקיים, בטוחה מסוג ממסרים דחויים חד פעמיים שהגיע זמן פרעונם ונפרעו לחשבון, איננה יותר.

ניתן היה להניח כי ככל שהסיכום הנטען בין הבנק לבין הנתבע וע"ד כץ היה המרת הבטוחה מסוג הערבות הבנקאית במלאי גדול יותר של ממסרים דחויים, הרי שמדובר בסיכום העומד במבחן ההשוואה הפנימית של הגיון, שכל ישר וניסיון החיים, אלא שלא כך ניתן לקבוע ביחס לסיכום שלגביו טען הנתבע, וטען עו"ד כץ בשלב מאוחר יותר בעדותו (ולא במסגרת התצהיר ולמצער בתחילתה של העדות).

35. בבואנו להפעיל את מבחן האישיות, עליו עמדתי לעיל, הרי שכשם שניתן לקבוע כי למזרחי קיימת נגיעה לעניין, הרי שנגיעתו של הנתבע לעניין היא רבה יותר. בשים לב לטענות שהעלה ב"כ הבנק בסיכומי טענותיו בהקשר זה, ומבלי לקבוע מסמרות או לרמוז רמזים כאלה או אחרים, הרי שאין לשלול נגיעתו של עו"ד כץ לעניין – נגיעה שעלולה להיות לה השלכה על מהימנות דבריו.

36. בשקלול הכולל של כל העדויות שהונחו לפני לעניין זה, שוכנעתי כי כתב הערבות לא שיקף את ההסכמות היחידות שהושגו בין הצדדים, בנוגע לערבותו של הנתבע, יחד עם זאת, ובכל הנוגע לתוכן הסיכום, שוכנעתי כי בהתאם לזה התחייב הבנק לשקול מחדש תוקף ערבותו של הנתבע ככל שמצב האובליגו בחשבון העמותה יאפשר ויתור על הערבות או המרתה בבטוחה אחרת שוות ערך. לא שוכנעתי בקיומו של סיכום אחר ובכלל זאת לא שוכנעתי כי הבנק, באמצעות מזרחי, הסכים והתחייב לבטל את הערבות כנגד הפקדה חד פעמים של ממסרים דחויים בסך 150,000 ₪ במנותק מיתר ההתחייבויות שקיבלה העמותה על עצמה בחשבון הנ"ל, בקשר לאשראים קודמים שניתנו לה.

כאמור, כל מסקנה אחרת אינה מתקבלת על הדעת.

37. כזכור, כנגד ההלוואה שניתנה לעמותה התחייבה האחרונה למלאי שיקים למשמרת ע"ס 600,000 ₪ ובנוסף להם נחתמה ערבותו של הנתבע. האם שורת ההיגיון יכולה לקבל טענה שלפיה הערבות תבוטל אם הנתבע יפקיד ממסרים דחויים ע"ס 150,000 ₪ ואפילו 300,000 ₪, בעוד שיתרת השיקים למשמרת תעמוד על סכום נמוך מזה שלגביו התחייבה העמותה בפרוטוקול שנערך על ידה ועליו עמדתי לעיל? דומני כי תשובה שלילית מתבקשת כאן.

38. אם כך הם פני הדברים, נשאלת כאן השאלה, האם עלה בידי הנתבע להוכיח עמידה בסיכום האמור, ובמילים אחרות, האם עלה בידי הנתבע להוכיח כי מצבת ההתחייבויות מול הבטוחות בבנק אפשרה ביטול הערבות וחייבה את הבנק לעמוד בהבטחתו האמורה?

גם לשאלה אחרונה זו מתבקשת לטעמי תשובה שלילית.

העד מזרחי העיד (בסעיף 33 לתצהירו), כי "עפ"י ריכוז היתרות הסכום הכולל של השקים למשמרת נכון ליום 31.8.07 עומד על 446,84 ₪. ריכוז זה הולך ופוחת באופן משמעותי וכבר בחודש אפריל 08 עומד על סך של 176,270 ש"ח. קרי התחייבות העמותה כי תהא שמירה קבועה של 600 אלף ₪ שיקים למשמרת לא קוימה". לתצהירו צירף מזרחי פירוט ריכוזים המאשש טענתו האחרונה הנ"ל.

עצם העובדה כי הנתבע הציג בתום שלב הבאת הראיות בתיק ואף לאחר שלב הסיכומים, אסופת מסמכים המשקפים ביצוע הפקדות אינה מספקת שכן אסופת המסמכים לבד מן הבעייתיות הכרוכה בעיתוי הגשת (עליה עמד התובע בתגובתו מיום 14.10.13), אינה מלמדת על כמות הממסרים הדחויים שהופקדו לחשבון העמותה, כמות שהיא בבחינת נתון חשוב ביותר, בשים לב לסיכום שנקבע כי היה, עליו ניתן ללמוד מן מפירוט הריכוזים אשר צורף לתצהירו של מזרחי.

כאמור, לא ניתן בעניין זה להתעלם מן האמור בפרוטוקול העמותה (נספח 13(1) לתצהירו של מזרחי), בנוגע להלוואה שלהבטחתה נחתמה הערבות, ולפיו: "אישור קבלת הלוואה בסך 150,000 ₪ היות ולא ניתן לאשר אשראי מעבר ל100,000 ₪ החליט הבנק לאשר הלוואה בסך של 150,000 ₪ למכללת הצפון מרכז לחנוך והכשרה מקצועית הלוואה ל- 5 שנים תוך התחייבות לשמור על מלאי צ'קים למשמרת בסך של 600,000".

האמור בפרוטוקול עולה בקנה אחד עם המסמך הפנימי של הבנק שהופק ביום 30.8.07 שעליו עמדתי לעיל.

רוצה לומר, ככל שהתחייבה העמותה להעמיד לבנק כתנאי להעמדת ההלוואה מלאי צ'קים למשמרת בסך של 600,000 ₪ ובנוסף לו ערבותו האישית המוגבלת בסכום של הנתבע, מה ההיגיון העומד מאחורי טענת ההגנה שלפיה הערבות היתה אמורה להתבטל כנגד הפקדה חד פעמית של צ'קים למשמרת ע"ס 150,000 ₪ בלבד?

39. בשולי פרק זה אציין כי קשה עד מאוד לקבל טענת הנתבע לפיה לא היה מודע למתנהל בחשבון מבחינת חובות והתחייבויות. העובדה כי הנתבע טען לגבי שתי הלוואות שהועמדו על ידי הבנק ללא ערבותו, רק מעידה על מעורבותו הישירה של הנתבע בעמותה ובחשבונה המתנהל בבנק. לא ניתן בתיק זה להתעלם מן העובדה כי הנתבע אינו פקיד זוטר בעמותה אלא לא אחר מאשר בעלה של נשיאת העמותה. ניתן היה להתרשם מעדותו של הנתבע כי נהג לבקר בבנק לעיתים תכופות וכי היה בקשר מתמיד עם מזרחי בקשר לניהול חשבון העמותה. יחסיו של הנתבע עם הבנק לא התמצו בחתימה על כתב הערבות אלא היו הרבה מעבר לכך כפי שהובהר.

התוצאה:

40. מחומר הראיות אשר הונח לפני עלתה תמונה ברורה ולפיה אין ממש בטענת הנתבע בנוגע לקיומו של סיכום בין הנתבע, מצד אחד, לבין הבנק, באמצעות מזרחי, מצד שני, ולפיו תבוטל כנגד הפקדת ממסרים דחויים, חד פעמית, ע"ס 150,000 ₪ - טענה שאין בה גם הרבה מן ההיגיון.

חומר הראיות אשר הונח לפני אינו מלמד על קיומם של התנאים שבהתקיימם אמור היה להיבחן מחדש הצורך בהותרתה של הערבות.

חומר הראיות אשר הונח לפני מלמד על קיומה של יתרה בלתי מסולקת של הלוואה ועל התגבשות התנאים להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי ומימוש הערבות שניתנה להבטחתה.

41. בנסיבות העניין, הריני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 138,054 ₪ בצירוף ריבית בנקאית, כנהוג ומקובל בבנק בחשבונות עו"ש מיום 1.3.08, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לסך הנ"ל, ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט בסך 3,698 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.