א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט (בדימוס) שמעון שר), בתיק אזרחי 9296-06-08, מיום 6.2.13, לפיו נדחתה תביעתם של המערערים כנגד המשיבה, ללא צו להוצאות.

ב. המערערים הגישו את תביעתם לבית משפט קמא בהתייחס לפסולת אסבסט שבעיר נהריה, תוך התייחסות ל"קול קורא" שפרסם המשרד להגנת הסביבה בשנת 2005, ועבודות שבוצעו לאחר מכן ברחובות קק"ל ויצחק שדה שבנהריה. המערערים תבעו פיצוי בסכום של 50,000 ₪ לכל אחת משלוש משפחות המערערים בגין עוגמת נפש וצער שנגרמו למערערים ובני משפחתם.

ג. בפסק דינו ציין בית משפט קמא, כי לא הובאה כל ראיה על נזק שנגרם לדיירים במקום והתביעה הוצגה בפני בית המשפט כתביעה בגין חרדות, שמא תיפגע בריאותם של המערערים ו/או של הדיירים בעתיד, וכן אכזבה ותסכול כתוצאה מכך שלטענתם הוחמצה ההזדמנות לפצות את נפגעי האסבסט.

יובהר, שאף לא הוגשה כל חוות דעת רפואית בהתייחס לנזק בריאותי, נפשי או אחר, שנגרם למערערים או מי מהם.

ד. יצויין, שבסופו של דבר החליטה המדינה לצאת במבצע מיוחד לפינוי נרחב של האסבסט, שלא באמצעות הרשויות המקומיות, ולמעשה, כך מעיר בית משפט קמא, הובהר שאין מקום לאכזבה.

המערערים טענו שהם סובלים מחרדות שאינן רפואיות אשר נובעות, לטענתם, מאירועי "הקול הקורא" ומנותקות מחשיפה למפגעי אסבסט במשך שנים רבות.

ה. בית משפט קמא הגיע למסקנה, שאין התביעה מדברת על חרדה במובן הרפואי אלא על חרדה לפי תפיסתם של המערערים, וכי אין המדובר בתביעת נזיקין קלסית של פגיעה רפואית נפשית אלא תביעה שמביאה לידי ביטוי הרגשת אכזבה ותסכול, ואולם, אין בכך כדי לבסס חבות של המשיבה, היא הרשות המקומית, מה גם שמבחינה עובדתית האכזבה והתסכול הובילו לפעולות שיש בהן משום נסיון אמיתי לפתור את הבעיה, פתרון שנעשה כפרוייקט לאומי על ידי המדינה.

ו. בפני בית משפט קמא הובאה גם עדות של ד"ר דיזנהאוז מטעם המערערים, ואולם, בית משפט קמא לא היה מוכן לקבל את טענתו, כי המשיבה התרשלה בביצוע העבודות שכן הדברים לא לוו בראיות, ומשום שהמערערים לא תמכו את טענתם בחוות דעת של מומחה, שכן עדותו של ד"ר דיזנהאוז לא הוגשה כחוות דעת של מומחה.

בית משפט קמא גם דחה את טענת השיהוי בציינו ש"הקול הקורא" נכתב ביום 2.11.05 ונשלח למשרד להגנת הסביבה ביום 7.2.06, לאחר שהמשיבה קיבלה אורכה להגשת "הקול הקורא".

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי המשיבה עושה ככל יכולתה, כמו גם המדינה, על מנת לגרום לבעיית האסבסט להיעלם, אך יש לנהוג בנושא זה בדרך של מידתיות כשמדובר בגוף שאמור לשרת עשרות אלפי אזרחים.

ז. המערערים, המאוכזבים מפסק דינו של בית משפט קמא ממאנים להשלים עם התוצאה וערעורם המפורט והמנומק מונח בפנינו.

ח. לאחר שנתנו דעתנו לכל הטענות שהועלו בכתב הערעור, כמו גם תמצית הטיעון שהביא בפנינו ב"כ המערערים בישיבת 4.2.14, מסקנתנו היא שאין מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא וכי אכן דין התביעה להידחות.

ט. בטרם נמשיך, רואים אנו לנכון להתייחס לטענה שהעלה ב"כ המערערים בסעיף 36 של הערעור, דהיינו, לכך שבית משפט קמא לא היה מוכן לשמוע את עדותו של המערער מס' 1 מחמת אי-התאמה שנפלה בין מסמך התצהיר שהחזיק בידיו המערער מס' 1 לעומת התצהיר שבידי בית המשפט.

לענין זה מקובלת עלינו טענת המערערים לפיה לא היה מקום בגין סיבה זו שבית משפט קמא יימנע מלשמוע את עדותו של המערער מס' 1, עדות שאף ניתן היה לשמוע אותה כעדות בעל-פה ללא תצהיר, ואולם, לעיצומו של ענין, אין בתוכן תצהירו של המערער מס' 1 כדי לשנות את התוצאה, ולא היה בכך כדי להביא לקבלת תביעתם של המערערים.

י. לא עלה בידי המערערים להציב בפני בית משפט קמא תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס את טענת הרשלנות שהם העלו כלפי המשיבה, אף לא לכאורה. אכן, אין מחלוקת על כך שהמשיבה נושאת באחריות מושגית כלפי תושביה, ובהם כמובן גם המערערים, אך בכך לא סגי.

היה על המערערים להביא את ההוכחות המתאימות על מנת לבסס את האחריות הקונקרטית, ובמלים אחרות, את הטענה כי הימנעות המשיבה מלפעול לפינוי וניקוי האסבסט בהתאם ל"קול הקורא" היא התנהגות בלתי סבירה. כאמור, לא עלה בידי המערערים להביא בפני בית משפט קמא הוכחות, על מנת לבסס את התנהגותה הבלתי סבירה, כביכול, של המשיבה, כטענת המערערים.

י"א. לא זו אף זו, המערערים לא הצביעו במסגרת תביעתם על נזק ממשי שנגרם להם, ואף לא ביססו את טענתם בדבר החרדה שהוסבה להם בחוות דעת רפואית שיש בה כדי לבסס את טענתם בנוגע לנזק הנפשי/החרדה להם טענו.

י"ב. משכך, מסקנתנו היא שהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא בדבר דחיית תביעתם של המערערים מוצדקת. בנסיבות הענין אף לא ראינו לבקש את תשובת המשיבה לערעור.

י"ג. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מורים על דחייתו של הערעור.

או מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה, כפי שקבענו לעיל, מתוך הפקדון שהפקידו המערערים להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, לידי ב"כ המשיבה עו"ד א. גולדהמר.

יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערערים עבור המערערים.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.