1. בפניי תביעה קטנה ע"ס 14,954 ₪, אשר הוגשה כנגד פרטנר תקשורת בע"מ.
2. בכתב התביעה נטען כדלקמן:

בתחילת חודש מרץ 2011 פנה בנו של התובע (להלן: "יאיר") אל הנתבעת, בשמם של התובע ואשתו על מנת לברר אפשרות של ניוד קווי טלפון שבבעלותם מרשת חברת פלאפון אל הנתבעת. לאחר מו"מ בין הצדדים סוכם, על תכניות מתאימות ובהתאם לכך, שלחה הנתבעת ביום 4.3.11 שני הסכמים לחתימת התובע ואשתו- הסכם אחד התייחס לשני קווי טלפון עסקיים והסכם נוסף היה "חוזה סטודנט" שהתייחס לקו הטלפון שלישי.

ביום 6.3.11, טרם נחתמו ההסכמים, פנה יאיר טלפונית אל נציג הנתבעת ובמסגרת שיחה זו הודיע יאיר כי בכוונת התובע לרכוש מכשירי טלפון מגורם חיצוני. אלא, שאז הבהיר לו נציג הנתבעת כי ההטבות הכלולות בהצעה מותנות ברכישת מכשירי הטלפון אצל הנתבעת.

בכתב התביעה נטען, כי התנאי שהתנתה הנתבעת בדבר רכישת מכשיר הטלפון אצל הנתבעת כתנאי להצעה, הינו בניגוד להוראות התיקון לתנאי הרישיון הכללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד, שהוצאו ע"י מנכ"ל משרד התקשורת בתאריך 28.7.09, לפיהן על הנתבעת לאפשר למנוי שרכש ציוד קצה מידי ספק אחר לקבל אותן הטבות (להלן: "החוזר").

התובע טען, כי על הנתבעת לפצותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו נוכח התנהלותה דלעיל.

1. על כן, תבע התובע הסכומים כדלקמן:
   1. הפרשים בגין תשלום לחברת פלאפון במקום לנתבעת – 3,915 ₪
   2. עלות זמן הכנת התביעה- 1,000 ₪
   3. עלות צילומים- 39 ₪
   4. עגמת נפש- 10,000 ₪

בסה"כ, תבע התובע סך 14,954 ₪.

1. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי בין הצדדים התנהל מו"מ אשר לא השתכלל לכדי עסקה מחייבת, מסיבות הקשורות בתובע ובנו יאיר.

נטען, כי ביום 4.3.12 פנה יאיר אל הנתבעת וביקש לברר אפשרות של ניוד 3 מספרי טלפון מרשת פלאפון לרשת הנתבעת. באותו מועד, נתן נציג הנתבעת ליאיר הצעה כללית.

ביום 6.3.11 יצר נציג הנתבעת קשר עם יאיר בניסיון "לסגור עסקה". באותה שיחה, עבר נציג הנתבעת עם יאיר על כל פרטי העסקה ואז הודיעו יאיר כי ברצונו לרכוש מכשיר במועד מאוחר יותר ובשלב זה הוא מעוניין ברכישת כרטיס sim בלבד.

נציג הנתבעת הבהיר ליאיר מפורשות באותה שיחה כי לא ניתן להצטרף לעסקה בתנאים שהוצעו ברכישת כרטיס sim בלבד אלא ברכישת מכשיר טלפון מן הנתבעת ו/או תוך רכישת מכשיר מצד שלישי והצגת חשבונית מס כדין.

הנתבעת הסבירה התנאי האמור לעיל בכך, כי "הטבת ניתוק זיקה" הינה פונקציה של עלות המכשיר אשר התובע מציג כי רכש, כאשר היא פרוסה ל-36 חודשים ומחושבת לפי חלקה היחסי של התקופה. על כן, בהיעדר חשבונית רכישת מכשיר לא ניתן היה לבצע החישוב הנ"ל ועל כן, לא ניתן היה לבצע העסקה.

נוכח דברי נציג הנתבעת, סירב יאיר לבצע העסקה. לעניין זה, טענה הנתבעת, כי אילו היה עומד התובע בתנאים לביצוע העסקה, היה נהנה מן המבצע, כפי שהוצע לו.

הנתבעת טענה כי, המועד לקיבול הצעתה חלף בהתאם לסעיף 4 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ועל כן, ההצעה פקעה.

לחילופין, טענה הנתבעת, כי לכל היותר מדובר בטעות של התובע בכדאיות העסקה, אשר אינה מזכה את התובע בקבלת סעד כלשהו.

1. בדיון שהתקיים בפניי העיד בנו של התובע -יאיר, אשר חזר על האמור בכתב התביעה וטען, כי הנתבעת התנתה שלא כדין את קיום העסקה ברכישת מכשירי טלפון אצלה.

מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובע מודה בטענת הנתבעת כי יאיר הודיע דבר הכוונה לרכוש מכשיר הטלפון מגורם חיצוני רק בשיחה שהתקיימה ביום 6.3.11 (ראה הרישא לעמוד השני לכתב התביעה) ולא בשיחה הראשונה עם נציג הנתבעת.

בתחילת חקירתו הנגדית, הודה יאיר בחצי פה כי במסגרת המו"מ בין הצדדים יכול היה נציג הנתבעת להבין מדבריו כי הוא מבקש לרכוש מכשירי טלפון אצל הנתבעת (עמ' 2 ש' 17).

מאוחר יותר בחקירתו הנגדית הודה יאיר בפה מלא כי בשיחה הראשונית עם נציג הנתבעת, במסגרתה גם קיבל הצעת הנתבעת, הציג מצג לפיו אביו מתכוון לרכוש מכשיר אצל הנתבעת באומרו: "אם אני אבקש את אותו מסלול בלי מכשיר אני לא קיים" (עמ' 2 ש' 20).

יאיר גם הודה כי בטיוטת ההסכם נרשם כי התובע מחויב לרכוש מכשיר הטלפון מן הנתבעת (מכשיר מסוג גלקסי), אלא, שטען כי הדבר לא נאמר לו בשיחה הראשונית עם נציג הנתבעת וכי רק בשיחה הנוספת שהתקיימה, הוסבה תשומת ליבו לתנאי זה בהסכם והוא דרש לבטלו.

גרסת יאיר כי בשיחה הראשונית לא הודע לו התנאי בדבר רכישת מכשיר אצל הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם דבריו בחקירתו הנגדית כי אם יבקש מהנתבעת מסלול ללא מכשיר הוא "אינו קיים". דבריו של יאיר בחקירתו הנגדית מצביעים על ידיעתו בדבר התנאי ואף כוונה מודעת להציג מצג שווא בפני הנתבעת, לצורך קבלת הצעה.

יאיר הוסיף בעדותו כי שלח לנתבעת מספר פעמים חשבונית רכישה של מכשיר טלפון אצל צד ג' וכי הנתבעת עמדה על כך כי מכשיר הטלפון יירכש אצלה.

נטען, כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב אשר הנתבעת חזרה בה ממנו ולחילופין, כי הנתבעת ניהלה מו"מ שלא בתום לב עם התובע וכי בשל כך על הנתבעת לשלם הסכומים הנתבעים בתביעה.

1. נציג הנתבעת אשר נכח בדיון טען, כי ליאיר ניתנה הצעה בהסתמך על דבריו כי בכוונת התובע לרכוש מכשיר טלפון אצל הנתבעת. נציג הנתבעת הסביר, כי קיים הבדל בין הסכם לרכישת קו ללא רכישת מכשיר והסכם לרכישת קו עם רכישת מכשיר וכי העובדה כי התובע מבקש לרכוש מכשיר שלא אצל הנתבעת לא הובהרה לנציג הנתבעת במהלך ניהול המו"מ בין הצדדים אלא רק מאוחר יותר.

נציג הנתבעת טען, כי על מנת לחשב את סכומי ההחזרים בגין מכשיר שנרכש במקום אחר, על הלקוח להביא עימו מכשיר טלפון או חשבונית בדבר רכישתו, דבר אשר לא נעשה על ידי התובע בפועל ועל כן, לא עמד בתנאי העסקה.

בפועל, טען נציג הנתבעת, כי התובע לא רכש מכשיר אצל הנתבעת וגם לא המציא לנתבעת חשבונית בדבר רכישת מכשיר טלפון אצל צד ג' או את מכשיר הטלפון עצמו, כאשר גם על פי חוזר משרד התקשורת, אליו הפנה התובע בתביעתו, זהו התנאי לקבלת הצעה. על כן, נטען, כי לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים.

דיון

1. חוזר מנכ"ל משרד התקשורת מיום 28.7.09, אליו התייחס התובע בטענותיו ואשר צורף

לכתב התביעה הינו חוזר אשר כותרתו "רישיון כללי לפלאפון תקשורת בע"מ" וברישא לו נכתב כי החוזר מתקן את "תנאי הרישיון הכללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד בשיטה

התאית (רט"ן) שהוענק לחברת פלאפון ביום 7 בפברואר 1996" (ההדגשה במקור – ע.ד.).

התביעה דנן הינה תביעה כנגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ ולא כנגד חברת פלאפון ועל כן, האמור בחוזר אשר צורף לכתב התביעה אינו חל על הנתבעת.

1. מאידך- אצא מנקודת הנחה, כי התיקון, כפי שנעשה בחוזר התקשורת הנ"ל, נעשה בתנאי רישיונן של כל חברות הסלולרי. גם נציג הנתבעת אשר נכח בדיון הסכים כי תנאי החוזר חלים גם על הנתבעת.
2. בחוזר נקבע כדלקמן:

"בעל רישיון לא ייצור זיקה בין הטבה כלשהי בין שירותי רט"ן שהעניק למנוי, לבות זיכוי הנחה, תוכנית תעריפים ייחודית, סל שירותים וכיו"ב (להלן בסעיף זה "ההטבה") לבין העובדה כי ציוד קצה רט"ן שבידי המנוי נרכש, נשכר או התקבל מבעל הרישיון או ממשווק אחר מטעמו. בכלל כך, יציע בעל הרישיון הטבה זהה לזו הוצעת על ידו בעת שמנוי מקבל, רוכש או שוכר ממנו דגם מסויים של ציוד קצה רט,ן, לכל מנוי המשתמש בציוד קצה רט"ן, הדומה לדגם האמור במאפייניו, ואשר תינתן למנוי במהלך תקופה שלא תפחת מהתקופה בה ניתן זיכוי כספי למנוי הרוכש ציוד קצה מבעל הרישיון וזאת בהתאם לכללים הבאים:

• • 1. ככל שציוד דגם הקצה המצוי בידי המנוי זהה לדגם המשווק על ידי בעל הרישיון בעת פניית המנוי אליו, יציע בעל הרישיון למנוי הטבה זהה לזו הניתנת על ידו למי שרוכש ממנו את הדגם האמור, בהסתמך על אישור רכישה שיציג לו המנוי;
    2. ככל שדגם ציוד הקצה המצוי בידי המנוי אינו משווק על ידי בעל הרישיון בעת פניית המנוי אליו, יעניק בעל הרישיון למנוי הטבה בהתאם לסיווג ציוד הקצה שקבע בעל הרישיון מראש בהסתמך על אישור רכישה שיציג לו המנוי.

...........

• • 1. בעת חישוב התקופה במהלכה תינתן ההטבה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) יהיה בעל הרישיון רשאי להביא בחשבון את המועד בו נרכש ציוד הקצה על ידי המנוי, כפי המופיע באישור הרכישה".

1. מעדויות הצדדים עלה, כי במהלך ניהול המו"מ בין הצדדים ועובר למתן הצעתה של הנתבעת ליאיר, הציג יאיר מצג בפני נציג הנתבעת כי התובע מתכוון לרכוש ציוד קצה אצל הנתבעת. הדבר עולה מכתב התביעה וכן מעדותו של יאיר בבית המשפט.

נוכח המצג שהוצג ע"י יאיר לנציג הנתבעת, ניתנה לתובע הצעה מטעם הנתבעת הלוקחת בחשבון את רכישת המכשיר במועד ההתקשרות בין הצדדים. רק מאוחר יותר, בשיחה נוספת בין הצדדים, הודיע יאיר כי בכוונתו לרכוש מכשיר אצל צד ג'.

1. מקובלת עלי טענת הנתבעת, המעוגנת גם בתנאי החוזר, כי הסכם לרכישת קו טלפון ללא רכישת מכשיר שונה מהסכם לרכישת קו טלפון עם רכישת מכשיר. אין המדובר בהטבות שונות שלא כדין הניתנות ע"י הנתבעת, אלא דרך חישוב שונה של תקופת ההטבה, הלוקחת בחשבון, בין היתר, את המועד בו נרכש הטלפון, כמופיע באישור הרכישה.

החוזר מאפשר לחברת הסלולר לקחת בחשבון את המועד בו נרכש המכשיר לצורך חישוב תקופת ההטבה ולגיטימי בעיניי כי הצעה המתבססת על כך כי לקוח רוכש באותו מועד מכשיר טלפון לוקחת בחשבון תקופת הטבה ארוכה יותר מזו הניתנת ללקוח שרכש טלפון בעבר, שאז ההטבה מתפרסת על פרק זמן קצר יותר.

בענייננו, נוכח המצג אשר יצר יאיר, הוצעה לתובע הצעה אשר התבססה על הנתון (השגוי, מסתבר), כי ההטבה תינתן לטווח הארוך ביותר האפשרי, כיוון שלפי המצג שהוצג, מכשיר הטלפון היה אמור להירכש במועד ההתקשרות בין הצדדים. הצעה זו לא עמדה בתוקפה בנסיבות בהן הודיע יאיר כי בכוונת התובע להביא מכשיר שנרכש ממקום אחר.

1. התובע הודה כי תנאי לקבלת הצעה על פי החוזר הינו הצגת חשבונית רכישת המכשיר האחר וטען, כי המציא החשבונית לידי הנתבעת ועל כן, עמד בתנאי.

הנטל להוכיח טענת התובע כי עמד בתנאי והמציא חשבונית רכישת טלפון לנתבעת מוטל על התובע ומצאתי כי התובע לא הרים הנטל להוכיח הטענה, שכן התובע לא המציא כל אסמכתא לטענתו בדבר המצאת החשבונית לידי הנתבעת. התרשמתי כי התובע ובנו הינם אנשים אינטליגנטים ומנספחי התביעה ניתן ללמוד גם כי הינם אנשים מסודרים, אשר דאגו לתייק ולשמור כל תכתובת עם הנתבעת ו/או עם אחרים. תמוה בעיניי כי דווקא תכתובת מהותית שכזו, במסגרתה המציאו התובע ו/או בנו העתק החשבונית לידי הנתבעת לא הוצגה בית המשפט. הדבר אומר דרשני.

למצער, ניתן היה לקבוע, בהסתמך על נספח י"ג לתביעה (מכתבו של יאיר לאינה מיום 17.12.11), כי החשבונית הומצאה לנתבעת בתחילת חודש דצמבר 2011.

ברם- המצאת החשבונית לא נעשתה במהלך המו"מ בין הצדדים ולא עובר למתן ההצעה ע"י נציג הנתבעת ואפילו לא בשיחה הנוספת שנוהלה עם נציג הנתבעת, אלא רק בשלב שטרם הגשת התביעה ותוך ניסיון ליישר ההדורים בין הצדדים ("ניסינו לסגור את העניין כדי לא להגיע לתביעה ופנינו לפרטנר וחזרה אלינו נציגה בשם אינה ובין היתר ביקשה שנשלח לה חשבונית של פלאפון, כדי להגיע לפשרה", עמ' 1 ש' 23).

להמצאת החשבונית (ככל שהומצאה), בשלב בה הומצאה, אין כל השלכה על מערכת העובדות הרלוונטית לצורך הכרעה במחלוקות בין הצדדים בדבר קיומו או אי קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים ו/או לעניין ניהול מו"מ בין הצדדים בתום לב.

1. מן האמור לעיל נמצאתי, כי יאיר הציג בפני נציג הנתבעת מצג לפיו בכוונת התובע לרכוש מכשיר טלפון אצל הנתבעת. טרם בוצע קיבול של ההצעה ע"י התובע, הוברר כי התובע מבקש לשנות תנאי העסקה ולהביא טלפון שרכש ממקום אחר ועל כן, הנתבעת הודיעה כי ההצעה אינה תקפה. בנסיבות אלו, ההצעה לא השתכללה לכדי הסכם בין הצדדים.

לאור התמונה שהצטיירה בפניי בדבר השתלשלות העניינים אומר, כי אין לתובע להלין אלא על עצמו בלבד, שכן ההצעה אשר קיבל מן הנתבעת הסתמכה על נתונים לא מלאים ולא מדויקים אשר נמסרו על ידו לידי נציג הנתבעת.

התובע טען כי הנתבעת ניהלה מו"מ בחוסר תום לב וסבורני, כי את ניהול המו"מ
בחוסר תום לב ניתן לייחס בנסיבות דנן דווקא לתובע, כאשר יאיר הגיע לסניף הנתבעת וביודעין הציג מצג שווא, מתוך כוונה לקבל הצעה מן הנתבעת ולחייב את הנתבעת לעמוד מאחורי ההצעה שניתנה גם עם שינוי הנסיבות.

ההצעה אשר ניתנה ע"י הנתבעת לא תאמה את מצב הדברים בפועל ועל כן, לא ניתן לומר כי היה מפגש רצונות בין הצדדים, אשר התגבש לכדי הסכם.

1. בנסיבות העניין, אני קובעת כי לא נכרת הסכם בין הצדדים. כמו כן, אני דוחה הטענה כי הנתבעת ניהלה מו"מ בחוסר תום לב.

אשר על כן, אני דוחה התביעה ומחייבת התובע בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.