1. ראשיתה של תביעה זו שהוגשה כתביעה שכנגד, בתביעה שהגיש מר יוסף עמבר (להלן: "הנתבע ו/או "מר עמבר") בעניין זכות מעבר נטענת במקרקעין בפינת הרחובות פנקס והאורג באזור התעשייה בנתניה, הידועים כגוש 8236 בחלקה 34 (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקה"). לאחר תום שמיעת העדויות, ובעקבות מו"מ בין הצדדים הוסכם כי התביעה תימחק ללא צו להוצאות, ונותרה על כנה התביעה שכנגד.
2. תביעה זו הוגשה על ידי התובעות שכנגד לתשלום הסך של 263,680 ₪ בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהסגת גבול לחלק החלקה הנמצא בהחזקת התובעת שכנגד 1 (להלן: "התובעת 1" ו/או "הגב' איזמירלי") ובגין נזקים שנגרמו לתובעת שכנגד 2 (להלן: "התובעת 2") בגין אבק כתוצאה מפעילות הנתבעת שכנגד 2 (להלן: "הנתבעת"). בסיכומים מטעמה הודיעה התובעת 1, כי לאחר שהנזקים שנגרמו לחצר שוקמו על ידי התובעת 2 אין היא עומדת על תביעתה כנגד הנתבעים ועם מחיקת התביעה הראשית על ידי הנתבע, הסתיים ההליך בינה לבין יתר הצדדים.

יש לציין בעניין זה כי בסמוך לשמיעת העדויות הנתבעת עזבה את המושכר, התובעת 2 חתמה על הסכם שכירות מול הנתבע והיא מחזיקה כיום במושכר.

1. התובעת 1 והנתבע שותפים במקרקעין כאשר לתובעת 1 1/3 מזכויות הבעלות ולנתבע 2/3.
2. התובעת 2 שוכרת מהתובעת 1 את השליש המערבי של החלקה מאז 1997.
3. הנתבעת הינה חברה ותיקה העוסקת ביצור, עיבוד ועיצוב של מצבות אבן ואנדרטאות. מפעל הנתבעת מיום הקמתו גובל במקרקעין, כאשר גדר מפרידה ביניהם. בשנת 2011 קיבלה על עצמה הנתבעת בנייתה של אנדרטת שיש להנצחת ניצחון הצבא האדום במלחמת העולם השניה. לצורך ביצוע הפרויקט נזקקה הנתבעת לשטח נוסף, ועל כן שכרה מן הנתבע את אותו שטח הגובל במפעל שלה.

טענות התובעות

1. על פי הסדר החלוקה, שהנתבע צד לו, זכאית התובעת 1 להחזיק באופן בלעדי וייחודי, בשליש המערבי של החלקה (נספח א' לכתב התביעה שכנגד), כאשר אין גדר מפרידה בין שני חלקי החלקה.
2. הכניסות לחלקה של התובעת 1 נתחמו בשערים נעולים והמפתחות הוחזקו באופן בלעדי אצל התובעות. כאשר ביקש הנתבע לעבור לחלקתו מתוך אותו שער הוא נהג לבקש זאת מהתובעת 2 וזו אפשרה את המעבר מתוך רצון לקיים יחסי שכנות טובה.
3. במהלך החודשים דצמבר 2011 עד פברואר 2012 הפרו הנתבעים את ההסדר עם התובעות בכך ,שבין היתר, פרצו את השער הנעול, אפשרו כניסת משאיות וציוד מכני כבד לחצר התובעות, הותירו את השטח פרוץ ללא בקרה ופגעו בפעילותה השוטפת של התובעת 2. עוד לטענתן, הנתבעת יצקה משטח בטון תוך הסגת גבול לחלקת התובעות. בנוסף, נטען כי פעילות הנתבעת יצרה מטרד אבק שהביא להשחתת מלאי שאוחסן במחסני התובעת 2. התובעות עותרות לחייב את הנתבעים בגין נזקיהם בסכום של 263,680 ₪, וכן לחייב את הנתבעים לסלק את יציקת הבטון החורגת לתחומי החצר המערבית.

טענות הנתבע

1. מכוח פסק דין שניתן בה"פ 278/74 מיום 2/8/74 לנתבע ולמי שבא מכוחו זכות מעבר זמנית בחצר התובעת 1 עד להסדרת פירוק השיתוף במקרקעין.
2. אין לתובעת 1 זכויות החזקה ושימוש ייחודיים אלא מדובר במקרקעין משותפים.
3. דרכי המעבר והגישה לחלקה היו פתוחות וחופשיות טרם שהוצבו גדרות ושערים. הנתבע נתן הסכמתו להצבתם בתנאי שדרכי הגישה תהיינה פתוחות לכל המחזיקים במקרקעין ו/או לבעלי המקרקעין.
4. התובעות, ביחד ולחוד, הן אלו שהפרו את הסטטוס קוו בין הצדדים כאשר מנעו את המשך המעבר.
5. הנזק הנטען והסכומים הנתבעים מוכחשים.

טענות הנתבעת

1. הנתבע הצהיר בפני הנתבעת כי זכות הכניסה משותפת והיו ברשותו מפתחות לשער הכניסה מרח' האורג.
2. הנתבעת מכחישה את הנזק הנטען והסכומים הנתבעים. הנתבעת מכחישה את הטענה לפיה הניחה ציוד בחצר התובעות, התקינה שם שילוט ופגעה בעץ תות או בעץ אחר. בנוסף, הנתבעת לא גרמה כל נזק לציוד של התובעות.
3. משטח בטון נוצק בהתאם להנחיית הנתבע.

דיון

1. התובעות טוענות לשני ראשי נזק עיקריים; האחד, נזק שנבע מהסגת גבול לתחומי השטח המוחזק ע"י התובעת 2 בעקבות פריצת מנעולי שער הכניסה לחלקה, כניסת משאיות וציוד מכאני כבד לחצר המערבית והותרת השערים פרוצים. והשני, נזק שנגרם עקב עבודות עיבוד וליטוש שיש אשר גרמו למטרד אבק ולהשחתת מלאים של התובעת 2 .

הסגת גבול

1. בעבר החזיקו במקרקעין 3 בעלים, כאשר כל אחד מהם החזיק ב1/3 מן הזכויות. בעלה של התובעת 1, אביו של הנתבע ויעקב קריבושיוב. בעלים אלו הגיעו להסכמה בדבר החזקה יחודית של כל אחד מהם ב1/3 החלקה. בהמשך רכש הנתבע את זכויותיו של קריבושיוב והוא הבעלים של 2/3 מן החלקה. לחלקה ניתן להיכנס מ2 כניסות מרח' האורג (כניסה צפונית) ומרח' פנקס (כניסה מערבית). מבנים שהוקמו בחלקו של הנתבע היקשו על כניסת משאיות דרך הכניסה הצפונית. בשנת 1963 הקים בעלה של התובעת 1 שערים התוחמים את חלקו במקרקעין. עוד בשנות השבעים התגלעו בין השותפים ויכוחים לעניין כניסת רכבים דרך הכניסה הצמודה לחלקו של בעלה של התובעת 1 במקרקעין (הכניסה הצפונית), והוגשה תביעה בעניין. במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה זמני הגיעו הצדדים להסכמה בדבר אפשרות השימוש הזמנית בכניסה זו ומתן זכות מעבר ברוחב של 2 מטר (נספח ד' לתצהיר הנתבע) אך לא ניתן פס"ד בתביעה זו (או שניתן אך איש מהצדדים אינו אוחז בו כיום). לאורך השנים התנהלו הצדדים בהסכמה מכוחה אפשר בעלה של התובעת 1 כניסת משאיות ורכבים מסיביים לחצרו של הנתבע דרך הכניסה הצפונית.
2. התובעות טוענות כי מאז ומתמיד הוחזקו מפתחות השער בידיהן, כאשר הנתבע השתמש בכניסה הצפונית, לאחר קבלת המפתח לעיתים רחוקות (פעם או פעמיים בחודש בלבד), והכל מתוך יחסי שכנות טובים. היחסים התערערו לאחר שהנתבע השכיר את החלקה לנתבעת וזו פרצה את המנעולים על מנת לאפשר מעבר משאיות.
3. הנתבע טוען כי הוסכם כי הוא ומי שבא מכוחו רשאי לעבור דרך הכניסה הצפונית ללא כל הגבלה ומפתחות השער הוחזקו בידיו. הסטאטוס קוו לעניין השימוש בשער הופר זמן קצר לאחר השכרת חלקו לנתבעת שאז החליפה התובעת 2 את מנעול השער וסירבה לאפשר לנתבעת להיכנס משער זה.
4. הגב' איזמירלי העידה כי המפתחות לשערים היו אצלה ואצל השוכר שלה בלבד. לדבריה, הכניסה דרך השער מרח' האורג התאפשרה רק לאחר קבלת רשות ומפתח (עמ' 43 לפרוטוקול). העדה עמדה על גרסתה כי לא היו בידי הנתבע מפתחות לשערים (עמ' 43, 48 לפרוטוקול), אך לבסוף ריככה מעט את גרסתה והשיבה כי "בטוח שאני לא נתתי לו ואני משנה את תשובתי" (עמ' 49 לפרוטוקול, ש' 1).
5. גם מר רון יצחק, מטעם התובעת 2, העיד כי במשך השנים בהן היא מחזיקה במושכר הוחזקו מפתחות השער הצפוני באופן בלעדי על ידה , וזאת כיתר הכניסות למושכר (ס' 8 לתצהירו).
6. מנגד, הנתבע העיד בתצהירו כי החזיק במפתח לשער הצפוני ושלל את הטענה כאילו היה עליו לבקש את אישור התובעת 2 לכל שימוש בשער זה.
7. האמנתי לעדותו של הנתבע לעניין השימוש בשער הצפוני , אשר קיבלה חיזוק מן העדויות הבאות:
8. מר מוחמד טאיה העיד כי היה לנתבע מפתח של השערים וכי הוא לא היה צריך לבקש רשות כדי להיכנס דרכם. לדבריו, אף הוא היה לוקח את המפתח מהמסגרייה ופותח את השער לפי הצורך (ס' 4 לתצהירו). מחקירתו עולה כי היו תלויים במסגריה המפתחות לשערים וכי הוא היה לוקח אותם משם (עמ' 19 לפרוטוקול).
9. גם מעדותו של מר ויזל, בעל נגריה אשר השתמש בשירותיו של הנתבע שנים רבות, עולה כי המפתח לשער היה תלוי ליד הדלת וכאשר הנתבע לא היה אז הוא היה פותח את השער ונכנס לחלקה האחורית (ס' 11 לתצהיר ויזל). בעדותו טען מר ויזל כי היה מפתח במסגריה של הנתבע במשך שנים רבות באמצעותו נכנס דרך רח' האורג (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 5-6). עוד העיד כי הוא נכנס באופן חופשי לחלקה, העמיס את המשאית והחזיר את המפתח למקומו (עמ' 16 לפרוטוקול).
10. אף מר חן וינקלר, בעל המניות והמנהל של הנתבעת, הצהיר כי בהתאם להסכם השכירות, מסר לו הנתבע מפתח לשער הכניסה המשותף מרח' האורג באמצעותו פתח את השער במשך יומיים עד אשר המנעול הוחלף (ס' 8 לתצהיר וינקלר).
11. תמיכה נוספת לטענה זו מצויה בהסכמי השכירות שנחתמו בין התובעת 1 לתובעת 2 כאשר במשך השנים נרשם בהם כי " על השוכר לאפשר ליוסי עמבר ו/או לשליחו להכניס סחורה מהשער המערבי של המושכר". לעומת נוסח זה, בהסכם האחרון, שנחתם לאחר פרוץ הסכסוך, נרשם לפתע " בהתאם להנחיות שינתנו ע"י המשכיר מעת לעת לאפשר ליוסי עמבר ו/או לשליחו להכניס סחורה". שינוי זה ,לטעמי, נערך בשל התביעה שהוגשה, ואדרבה הנוסח הראשון הוא זה ששיקף את הסכמות הצדדים ועל פיהן התאפשרה כניסת הנתבע, ללא קבלת רשות מראש, על סמך אותם יחסי שכנות טובים והבנה כי יש לאפשר לו מעת לעת להשתמש בשער זה. מכח הסכמה זו וכדי לאפשר את אותו שימוש, הגיוני בעיני כי ניתן לו מפתח לשער. לו היה המפתח באחזקה יחידה של התובעות היה הדבר מוצא לטעמי ביטוי בהסכם השכירות.
12. בהתאמה, לו אכן היה המפתח מוחזק אצל התובעות קרוב לוודאי כי הנתבע היה מעגן זאת בהסכם השכירות עם הנתבעת, ולא מעמיד את עצמו ביודעין בסכנה של הפרת חוזה וקיום מו"מ שלא בתום לב.
13. לא נעלמה מעיניי עדותו של מר ויזל לפיה נמנע ממנו להיכנס לחלקה לפני 6 או 8 שנים ובשל כך הפסיק את עבודתו עם הנתבע (עמ' 15 לפרוטוקול). אך עדותו של מר טאייה עדיפה בפני על עדות זו של מר ויזל ונתתי אמון מלא בעדותו של מר טאייה, לפיה המפתח הוחזק במסגרייה וכי הנתבע ביצע בעבור מר ויזל עבודות גם בשנת 2011 (עמ' 19 לפרוטוקול).

פריצת השערים

1. לטענת התובעות, הנתבעים פרצו את שער הכניסה לחלקה שלהן, תוך שהם מנסרים את מנעולי התובעות. מר רון הצהיר כי הוא ראה את השערים פרוצים (ס' 13 לתצהיר רון) וגם התובעת 1 העידה כי השער היה פתוח והרוס (עמ' 56 לפרוטוקול).
2. מנגד, טוענים הנתבעים כי זמן קצר לאחר שנכנסה הנתבעת למושכר, התובעת 2 החליפה את המנעולים ואף חסמה את הכניסה במתכוון באמצעות הצבת מכוניות. בצר לה, פנתה הנתבעת לנתבע וזה פרץ את השער ונעל אותו במנעול חליפי. ארוע זה חזר על עצמו פעם או פעמים נוספות. הנתבעת פנתה לתובעת 2 וסיכמה עם מר שלמה יצחקי, הבעלים של התובעת 2, כי התובעת 2 תיפתח את השער בכל פעם שהנתבעת תזדקק לכך. מר יצחקי לא עמד בסיכום זה, ואז פנתה הנתבעת לנתבע וזה שוב פרץ את המנעול והחליף אותו באחר. הנתבעת מדגישה כי השער ננעל בתום השימוש ומעולם לא נשאר פרוץ.
3. משקבעתי כי הנוהג בין הצדדים היה כי תתאפשר כניסת הנתבע באמצעות המפתח אשר הוחזק על ידו, הרי לא ניתן להשלים עם התנהגות התובעת 2 אשר בכוחניות שינתה מהתנהגות הצדדים במשך שנים, החליפה את מנעול השער וחסמה את המעבר. התנהגות פסולה זו מהווה הפרה בוטה של ההסכמות על פיהן נהגו הצדדים במשך שנים ואין לבוא בטרוניה לנתבעת אשר ביקשה להמשיך ולנהוג על פי הסכמות אלו. פריצת השער על ידה מהווה סוג של "עשיית דין עצמי" ושמירה על המצב הקיים. מוטב היה לתובעת 2 לו נהגה בדרך של פניה לבית המשפט או בכל דרך הגונה אחרת במקום לאמץ לעצמה סטנדרטיים של כל דאלים גבר. את תוצאות מעשיה יש לזקוף לחובתה וטענתה בעניין השער נדחית.

כניסת משאיות וציוד מכני לשטח

1. לטענת התובעות, הנתבעים אפשרו כניסת משאיות וציוד מכני כבד דרך השער תוך שהם הופכים את חצר התובעות לשטח מעבר לחלקת הנתבעים. בנוסף, הותירו הנתבעים בשטח כלי רכב כבדים וציוד מכני הנדסי באופן שמנע מהתובעת 2 לעשות שימוש סביר בשטח שבחזקתה. מר רון הצהיר כי הנתבעים ניצלו את עובדת היעדרותם מהמושכר בעקבות חופשה והובילו אל החצר שבחזקתם, דרך המושכר, משאיות עמוסות (ס' 13 לתצהיר רון). עוד העיד, כי ידוע לו על כניסת הנתבעים עם טרקטורים מפי העובדים שלו שהיו בעסק ועדכנו אותו על כך במהלך החופשה וכן חלק מהטרקטורים ראה בעצמו (עמ' 59 לפרוטוקול). גם הגב' איזמירלי העידה כי ראתה בעיניה את סימני המשאיות (עמ' 57- 56 לפרוטוקול).
2. לעומתן, טוען הנתבע כי במשך השנים הוסכם על זכות מעבר במקום במיוחד למשאיות, ולכן לא ברורה הטענה לנזק בגין שימוש זה. מר וינקלר, מטעם הנתבעת, שלל את הטענה לפיה פגע טרקטור בחפצים בשטח והעיד כי טרקטור לא נכנס לשטח (עמ' 82 לפרוטוקול).
3. אין בידי לקבל את טענת התובעות; כאמור, התובעת 1 הסכימה כי יכנסו משאיות מטעמו של הנתבע דרך השער. הסכמה זו עוגנה בהסכמי השכירות שנחתמו עם התובעת 2, והתובעות מנועות מלטעון כנגד שימוש זה. ככל שטוענות התובעות כי הנתבעת השתמשה שימוש בלתי סביר במעבר זה והמשאיות של הנתבעת חרצו את פני הקרקע וגרמו נזק הרי שטענה זו כלל לא הוכחה. עדותה של הגב' איזמירלי לפיה השער היה פרוץ והיא חזתה בסימני משאיות, אין בה כדי להוכיח כי אכן הקרקע ניזוקה. התובעת 2 לא צירפה תמונות המתעדות נזק זה או כל הוכחה אחרת.

לפיכך, אני דוחה טענה זו של התובעת 2.

הפקרת השטח

1. לטענת התובעות, הנתבעים הותירו את השערים פרוצים באופן שאפשר כניסה בלתי מבוקרת למקום וכפועל יוצא נגנב ציוד שאוחסן בחצר (ס' 10 לכתב התביעה שכנגד). התובעת 2 צירפה חוו"ד שמאי לפיה נגרם לה נזק בסך 50,500 ₪ בגין גניבת ציוד זה.
2. בתצהירו מנה מר רון מטעם התובעת 2 את הציוד שנגנב אשר כלל: יחידה אחת של פיגום נייד, שתי ברכות וצרת חופית, כחמישים מוטות פיגום קבוע, כארבעים יחידות רגלי בניין, כשלושה קו"ב לוחות עץ ודיקטים לתפסנות, 5 יחידות סורגים שכל אחת כ- 3 מ"ר, 7 אלמנטים גדרות שכל אחד 3 מ', 14 אלמנטים של גדר בטיחות שכל אחד 2 מ', ברזל מסוגים שונים, מוטות ופרופילים מסוגים שונים (ס' 21 לתצהיר רון).
3. לדבריו, הוא ניסה להקטין את נזקיו באמצעות נעילת השער אולם בכל פעם הנתבע היה פורץ אותו ומותיר אותו ללא השגחה (ס' 22 לתצהיר רון).
4. לטענתן, אין מדובר בגרוטאות כי אם במלאי יקר ערך בו משתמשת התובעת 2 לביצוע עבודות בניין ויצור פריטים, הנמכרים לצדדים שלישיים.
5. מר רון העיד בחקירתו כי הנתבעים פרצו את השער השאירו אותו פתוח במשך היום כאשר משאיות ומלגזות נכנסו ויצאו מהשטח. עוד הוסיף, כי ברמה היומיומית היו עימותים עם הנתבע בניסיון לסגור את השער (עמ' 65 לפרוטוקול).
6. מר וינקלר העיד כי ימים ספורים לאחר תחילת השכירות, גילה כי התובעת 2 החליפה את המנעולים. הוא קרא לנתבע וזה פרץ את המנעול והחליף אותו במנעול חילופי, הדבר חזר על עצמו מספר פעמים נוספות אך מעולם לא הותירה הנתבעת את השער פרוץ.
7. בשקלול העדויות מצאתי את גרסת הנתבעים עדיפה בעיני; האמנתי לעדות הנתבעת בעניין סגירת השערים ומאידך לא נתתי אמון בגרסת התובעת 2 נוכח הסתירות שנפלו בה.
8. בחקירתו הנגדית אישר מר רון כי דיווח לנתבעים על גניבת הברזל במהלך ינואר, בעוד הנזק ארע בחודשים נובמבר – דצמבר (עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 31-32). לטעמי, השיהוי בפניית התובעת 2 לנתבעים באשר לנזקי גניבת הציוד אינו מתיישב עם טענתה בדבר הציוד יקר הערך שנגנב ו/או נפגע. זאת ועוד, כאשר התבקש להסביר מדוע לא בוטח אותו ציוד השיב כי "זה לא משהו שאפשר לגנוב אותו" והסביר כי "כל פעם גנבו קצת" (עמ' 65 לפרוטוקול) . בעדותו טען כי הוא הבחין שנגנבה סחורה במהלך השבוע הראשון ועדכן בכך את הנתבעים (עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 18-19) אולם בהמשך שינה גרסתו "לא יודע בדיוק מתי היא נגנבה" (עמ' 69 לפרוטוקול, ש' 29). גרסתו כי נגנבה סחורה מהשבוע הראשון והדבר דווח לנתבעים אינה מתיישבת עם עדותו כי דיווח לנתבעים בחודש ינואר.
9. מר רון העיד כי ראה בעיניו את הפריצה לשטח וידע כי גונבים סחורה (עמ' 66 לפרוטוקול, ש' 5). גרסתו זו אינה הגיונית בעיני ; אינני מאמינה כי אדם היודע כי רכוש יקר ערך המצוי בשטחו עומד בסכנת גניבה, יאפשר לנתבעת לחזור על מעשיה שוב ושוב. גם בעניין זה עולה התמיהה מדוע התובעת 2 אינה פונה לבית המשפט על מנת לקבל את הסעד המתבקש ותחת זאת חושפת את עצמה למעשי גניבה. אפילו תלונה למשטרה לא מצאה לנכון התובעת 2 להגיש. לא ניתן לקבל את הסברו של מר רון כאילו התובעת 2 אינה פונה למשטרה מאחר והיא אינה יודעת למי לייחס את הגניבה (עמ' 67 לפרוטוקול, ש' 5) או מכיוון שבחרה להימנע מללבות את האש (עמ' 67 לפרוטוקול, ש' 8-10). אדרבא, היה על התובעת 2 להגיש תלונה על התנהלות הנתבעת וכך להביא להפסקת הותרת השער פרוץ.
10. מר רון העיד כי התובעת 2 רכשה ציוד חדש במקום הציוד שנגנב, כאשר חלק מהמוצרים יוצרו על ידי התובעת 2. עוד העיד כי קיימת תעודת משלוח עבור 2 בריכות שהוזמנו (עמ' 67 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ הנתבעים מדוע לא צורפו ההזמנות, השיב "הבאתי שמאי שיעריך את השווי ואם יש צורך אני יכול להוציא את זה. השווי שלהם ברור בשוק" (עמ' 68 לפרוטוקול). אין ספק כי לרכישות הציוד החדש במקום הציוד שנגנב, יש ביטוי חשבונאי בספרי התובעת 2, אך היא מטעמיה לא צירפה כל אסמכתאות להוכחת הטענה. העובדה כי טענות התובעת 2 אינן נתמכות בספרי החשבונות שלה או באסמכתאות אחרות פועלת לרעתה.
11. השמאי ערך שיחזור כמותי וכספי של המלאי שנגנב ואמד את הנזק בסך 50,500 ₪ אולם ציין כי מאחר ולא קיים רישום מפורט, ההערכה נקבעה באמדן זהיר בהתאם למחירי השוק המקובלים (ס' 2 לחוו"ד זייברט). מר זייברט אישר בחקירתו כי לא קיבל מידי התובעת 2 רשימות מלאי המתעדות את הפריטים שנגנבו, אלא ערך את חוות הדעת על בסיס דברי בעל העסק (עמ' ,35 34 לפרוטוקול).

העובדה כי התובעת 2 בזמן אמת אינה מתעדת את הגניבות הנטענות אף היא פועלת לרעתה וחוות הדעת אין בה כדי לרפא את הבקיעים בגרסתה.

1. לאור האמור, התובעת 2 לא שיכנעה אותי כי נגנב ציוד מחצרה בשל התנהגות הנתבעת וטענה זו נדחית.

הצבת שילוט ופגיעה במושכר

1. לטענת התובעות, הנתבעים תלו, ללא הסכמתן, שילוט על המבנה שבחזקתן ופגעו בעץ התות שניטע בחצר התובעות ע"י אבי בעלה המנוח של התובעת 1 (ס' 10.3 לכתב התביעה שכנגד).
2. גב' איזמירלי העידה בעניין זה כי היא ראתה שעץ התות נכרת ונהרס (עמ' 56 לפרוטוקול, ש '20). לדבריה, היא ראתה את העץ בעונה הקודמת ומצבו שונה בעקבות פעולת הנתבעת (עמ' 56 לפרוטוקול, ש' 21-24).
3. מר רון הצהיר כי הטרקטורים שנכנסו לשטח גילחו את מרכז החצר במושכר, העיפו את הציוד השייך לתובעת 2 לכל עבר ופגעו קשות בעץ התות שבחצר (ס' 17 לתצהיר רון).
4. מנגד, הנתבעת הכחישה כי התקינה שילוט בחצר התובעת 2 במועד הנטען בכתב התביעה, וכן הכחישה כי פגעה בעץ התות או בכל עץ אחר (ס' 14 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2). לטענת הנתבע, השילוט נמצא במקרקעין מזה זמן רב (ס' 21 לכתב ההגנה מטעם הנתבע 1).
5. עיון בתמונות שצרפה הנתבעת מעלה כי עץ התות עומד על תלו (נספח ו' לתצהיר וינקלר). מנגד, התובעות לא צרפו תמונות המוכיחות כי העץ נכרת. טענת התובעות לעניין זה נדחית. כך פני הדברים באשר לשילוט. התובעת 2 לא תיארה שילוט זה, לא צרפה עדויות להוכחת קיומו ואפילו לא נקבה בתאריך בו לשיטתה הוצב. בהעדר הוכחה אף טענה זו נדחית.

עלויות שכר עובדים

1. התובעת 2 טוענת כי נאלצה לעסוק במשבר במשך כחודשיים ובעקבות כך התבזבז זמן עבודה יקר ונמנע מן העובדים לבצע את משימות השיגרה. התובעת 2 עותרת לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 50,000 ₪ בגין נזקים אלו. מר רון יצחק מטעם התובעת 2 צירף לתצהירו תחשיב של רו"ח ואזנה כתמיכה לטענתו. מר רון העיד כי הוא זה אשר אמד את הזמן אותו הקדיש כל עובד לטיפול במשבר (עמ' 68 לפרוטוקול). רו"ח ואזנה העיד כי התובעת 2 הכינה את הדו"ח וביקשה כי יבדוק אותו ויאשר נתונים מתוכו לעניין עלויות שכר העובדים (עמ' 30 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם גם בית המשפט יכול לגזור את הסכומים האלה השיב "נכון. הנתונים שלי מבוססים על נתונים מבוקרים נתוני שכר מבוקרים. 70 אחוז לא בדקתי מדוע נקבע המספר הזה, רק חישבתי כמה זה 70 אחוז מנתוני השכר" (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 5-7).
2. להתרשמותי, רכיב נזק זה לא הוכח כדבעי. לא ברור כיצד חושב הזמן בו נאלצו העובדים לשבות ממלאכתם בשל מעבר המשאיות; בחקירתו אישר מר ואזנה כי לא קיבל לידיו תאריכים, מועדים ושעות פעילות של העובדים. התובעת 2 לא מצאה לנכון להציג אסמכתא בדבר אותן שעות אבודות, ולא מצאה לנכון גם להעיד את עובדיה ובמיוחד את מר שלמה יצחקי הבעלים והמנהל של התובעת 2. מהעדויות שהובאו בפני לא השתכנעתי כי משאיות הנתבעת נכנסו לשטח התובעות במשך חודשיים רצופים וכל שהוכח בפני הוא כי מדובר במספר ימים. כמפורט לעיל, גם לתובעת 2 יד ורגל בטרדות שנגרמו לה כאשר היא זו אשר שינתה מן הסטאטוס קוו שנהג בין הצדדים. מנימוקים אלו אני דוחה עתירה זו של התובעת 2.

יציקת בטון

1. עוד נטען בכתב התביעה שכנגד כי הנתבעים יצקו בחצר התובעת 1 משטח בטון תוך שהם מתעלמים מקו החלוקה המוסכם ומסיגים גבול לשטח התובעות (ס' 10.2 לכתב התביעה שכנגד).
2. גב' איזמירלי העידה כי הנתבעים יצקו משטח בטון תוך חדירה לחלק שלה. העדה הסבירה כי אומנם היא לא הביאה מודד לקבוע את חלק השטח בו יצקו בטון אולם ידוע לה שזה בחלק שלה מכיוון שיש מעין קו דמיוני מסוף המבנה שבחזקתה עד סוף גבול המגרש (עמ' 57 לפרוטוקול, ש' 15-26).
3. מנגד, לטענת הנתבע, התובעות לא העלו טענות בדבר יציקת הבטון במועד היציקה.
4. לטענת הנתבעת, היא יצקה בטון בשטח המושכר בהתאם להנחיית הנתבע באשר לחלוקה שבין הבעלים (ס' 14 לכתב ההגנה ). מר וינקלר הכחיש בחקירתו את הטענה כי הנתבעת יצקה בטון בשטח התובעות, ולדבריו הוא ניקה את השטח, יישר אותו ויצק בטון לפי הנחייתו של הנתבע (עמ' 81, 77 לפרוטוקול).
5. עיון בחוות דעת השמאי לעניין תיעוד מיקום משטח הבטון מעלה כי ממצאיו התבססו על בדיקתו בשטח על סמך תרשים של עיריית נתניה וללא ביצוע מדידת מודד מקצועי. לשיטתו, משטח הבטון שמשמש את הנתבעת בחלק המזרחי חורג ברצועה שרוחבה שני מטר לתוך החלק המוחזק ע"י התובעת 1 (ס' 4 לחוו"ד זייבריט).
6. אני מקבלת את טענת התובעת 1 לפיה קיים הסכם לחלוקת המקרקעין בין הבעלים (בניגוד לטענת הנתבע). נתתי אמון מלא בעדותה זו המבוססת על התנהלות הצדדים במשך השנים. על כן, הנתבעת אינה רשאית לצקת משטח בטון בתוך החלק המיועד לשימושה הבלעדי של התובעת 1 . יחד עם זאת, התובעות כשלו בהוכחת טענתן, מאחר ולא צורפה מפת מדידה באשר לסטייה הנטענת. לפיכך, יש לדחות גם את טענה זו.

מטרד אבק

1. לטענת התובעות, בעקבות עבודות עיבוד וליטוש בשיש שביצעה הנתבעת נגרם מטרד אבק שהביא להשחתת מלאי שהוחזק במחסני התובעת 2.
2. מר רון יצחק, הצהיר כי הנתבעת ביצעה עבודות של ניסור מסיבי של סלעים לצורך הקמת האנדרטה וזאת ללא אמצעים למניעת מטרדי אבק ורעש. עקב כך, כוסה השטח שבאחזקתה בשכבת אבק עבה שחדרה למבנים ולמחסנים וגרמה לנזק בלתי הפיך (ס' 25 לתצהיר רון). לדבריו, על מנת לצמצם את הנזקים הם פנו למשרד לאיכות הסביבה אשר הורה על הפסקת העבודה. לטענתו, השימוש בהתזת מים על האבן המנוסרת החריף את הנזקים וגרם לחדירת המים המזוהמים למחסנים ולהשחתת הסחורות (ס' 26 לתצהיר רון).
3. מנגד, טען הנתבע כי היה על התובעות לדעת כי הקרקע מיועדת לתעשייה ומלאכה ולנקוט באמצעי מיגון מתאימים. בנוסף, טען כי האחריות לנזקים מוטלת על כתפי התובעת 2 אשר הציבה במקום מבנים בלתי חוקיים ולא דאגה לאטימתם. עוד הוא טוען כי אין לו שליטה על פעולות הנתבעת ואין להטיל עליו אחריות בגינם.
4. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת 2 ואת הנזק הנטען; מר חן וינקלר, העיד כי כתוצאה מפעילות הנתבעת נוצרו כמויות מינוריות של אבק, אשר טופלו על ידו באמצעות בניית חממה זמנית מניילון (עמ' 77 לפרוטוקול). עוד הוסיף, כי מסביבו מפעלים נוספים ואין ליחס לפעילות הנתבעת בלבד את נזקי האבק.
5. לאחר עיון בעדויות הצדדים, בחוות הדעת ובאסמכתאות שצורפו, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת התובעת 2 לפיה כמויות משמעותיות של אבק שנוצרו, כתוצאה מפעילות הנתבעת, הביאו לפגיעה במלאי שאוחסן בשטחה.
6. האמנתי לעדותו של מר רון לפיה פעילותה של הנתבעת הביאה להתפשטות אבק, אשר חדר לחלקה של התובעת 2, למבנים ולמחסנים בתחום שטח זה (סעיף 25 לתצהירו). עדותו זו נתמכת במכתבה של אינג' אניה נודלמן מאגף איכות הסביבה בעיריית נתניה מיום 5/12/11 (נ/2) אשר נערך בסמוך לאירועים נשוא התביעה . ממכתבה עולה כי עסק הנתבעת לא גודר בגידור קשיח ואטום, הדרכים הפנימיות ומשטחי התפעול בעסק היו מכוסים בשכבה עבה של אבק, עיבוד השיש אשר התבצע במבנה מקורה שאיננו סגור גרם לפליטת אבק לסביבה, פעולות עיבוד השיש (חיתוך, ניסור וחריטה) התבצעו בשילוב מערכת מים, ללא יניקת וקליטת אבק וכן חרף התזת המים בעת ניסור גוש האבן בחצר העסק, נפלטו ענני אבק לסביבה.
7. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה מפעלים נוספים באזור התעשייה אחראים גם הם לנזק זה. המדובר בנזק חד פעמי אשר קשור קשר ישיר לפעילותה של הנתבעת במקום והתובעת 2 לא סבלה מנזקים דומים בעבר, במיוחד אמורים הדברים כאשר לאורך שנים לא סבלה התובעת 2 ממטרדי אבק מן המפעל הקבוע של הנתבעת השוכן בסמוך לה. לא ניתן לקבל גם את עדות מר וינקלר לפיה האבק הצטבר בתוך אותה חממה (עמ' 79 לפרוטוקול), כאשר הדברים סותרים את מכתבה של הגב' נודלמן. העובדה כי נמצאה בבדיקה שכבת אבק משמעותית בדרכים הפנימיות ובמשטחי התפעול, מלמדת כי אותה חממת ניילון לא הצליחה לאצור את האבק בקרבה.
8. לאור האמור, אני מקבלת את טענת התובעת 2 כי נגרם לה נזק בעקבות פעילות הנתבעת.

כימות הנזק לסכך ולציוד

1. הנזק המרכזי כפי שעולה מחוות דעת המומחה הינו נזק שנגרם ליחידות "סכך לנצח" אשר אוחסנו במחסני התובעת 2.
2. מר רון העיד כי הסכך מיובא מחו"ל ונשמר במחסן התובעת 2. להערכתו, הסחורה אוחסנה כחודשיים-שלושה לפני קרות הנזק (עמ' 70 לפרוטוקול).
3. השמאי מטעם התובעת 2 ביקר במקום בתאריך 1/8/13 ומצא כי המחסן משמש לאחסון מלאי סכך העשוי מבמבוק. מר זייברט מצא על גבי הסכך שכבת עפר ואבק של עיבוד השיש, אשר גרמה להשחתת הסכך. בכדי להקטין את הנזק פנו הוא והתובעת 2 לחברת השיקום "אקספרס"- בלפור". על פי בדיקתה עלויות השינוע, האחסון והטיפול הינן גבוהות ולא כדאיות כלכלית וקיים סיכון כי ניקוי הסכך לא יצלח באופן המאפשר את מכירתו. השמאי העריך את הנזק בסך 198,180 ₪ (לאחר הפחתה של 15% "ערך שרידים"). בחקירתו הוסיף מר זייברט כי נציג חברת "אקספרס- בלפור" הגיע לחצר וערך בדיקה ויזואלית. לדבריו, ניתן לנקות את הסכך בעזרת קרח יבש ואולם אין אחריות להצלחת הטיפול (עמ' 40 לפרוטוקול).
4. עוד העיד מר זייברט כי הסכך מאוחסן בגלילים וכי מתוך מאות גלילים שאוחסנו במחסן הוא בדק לפחות 20 יחידות באמצעות נגיעה. לדבריו, הוא פתח את הגליל ולא פרס אותו מאחר וניתן להרגיש את האבק על הגליל עצמו (עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 25, 19-20).
5. עוד הגישה התובעת 2 מכתב חתום על ידי רואה החשבון שלה מר צבי ואזנה . במכתבו מאשר מר ואזנה כי "ברשימות מלאי החברה ליום 31/12/2011, נכלל פריט מלאי של סכך שלמה המלך בכמות של 14,680 מ"ר לפי מחיר עלות של 18 ₪ למ"ר" (נספח ד'1 לתצהיר רון).
6. בחקירתו העיד מר ואזנה כי הוא בדק את רשימות המלאי ואלו לא צורפו מכיוון שהחברה לא רצתה לחשוף אותם. עוד העיד, כי הוא סופר ספירה מדגמית בכל תחילה של שנה אך את פריט הסכך הוא לא בדק (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 1-2). לטענתו, כאשר החברה מגישה רשומות והפריטים מתאימים לספירה שלו, חזקה שכל רשימות המלאי נכונות (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 4).
7. על אף שהשתכנעתי כי אכן נגרם נזק למלאי שאוחסן במחסן, התובעת 2 כשלה להוכיח נזק זה מן הטעמים שיפורטו להלן.
8. לא השתכנעתי כי ניזוקו כמויות הסכך הנטענות; השמאי מציין בחוות דעתו כמות של 14,680 מ"ר. בהנחה כי סוכה ממוצעת הינה 3*3 מטר, הרי מדובר בכ1630 יחידות, הדבר אינו מתיישב עם עדותו של השמאי לפיה אוחסנו במקום מאות יחידות בלבד. גם מהתמונות שצירפה התובעת 2 ניתן להתרשם כי מדובר בכמות קטנה בהרבה מזו אשר נטענה על ידה.
9. חוות הדעת השמאי לוקה בחסר כאשר מתוך מאות גלילים שאוחסנו במקום מצא לנכון לבדוק בדיקה מדגמית של 20 גלילים בלבד. בנוסף, אישר השמאי כי הגלילים לא נפרשו למלוא אורכם. השמאי לא ציין מהיכן נדגמו הגלילים, האם באופן מעורב, המקיף את גבולות המחסן, למעלה למטה ומכל צד שלו, קרוב לפתח ורחוק ממנו. מי אשר בוחר לבסס את חוות הדעת על בדיקה מדגמית של 20 יחידות מתוך מאות מחויב להראות כי המדגם מבוסס על הפרמטרים הנכונים. בהעדר הסבר שכזה לא ניתן לקבוע כי אכן כל הגלילים שאוחסנו במחסן נפגעו.
10. התובעת 2 אף לא צירפה אסמכתא לפיה הפחיתה או גרעה את המלאי שניזוק מספריה או רשמה אותו באופן אחר המוביל למסקנה כי לא ניתן לעשות בו שימוש. משלא הובאה אסמכתא מתאימה מספריה המסקנה היא כי לא נגרם לתובעת 2 הנזק הנטען על ידה.
11. יש להדגיש בעניין זה כי התובעת 2 רכשה את יחידות הסכך בשנת 2011 לצורך מכירתו בחג סוכות החל בשנת 2012. אובדן המלאי בהכרח חייב את התובעת 2 לרכוש מלאי חדש במקומו. התובעת 2 לא צירפה חשבונית המעידה על רכישת מלאי חדש וגם עובדה זו מערערת את גרסתה.
12. לפיכך, בהעדר הוכחה מספקת, אין לי אלא לדחות את טענת התובעת 2 ויש לפצות אותה על אותם 20 גלילים בלבד (כ200 מ"ר).
13. התלבטתי האם יש מקום לפצות את התובעת 2 על דרך האומדנא, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי אין לעשות כן; היה באפשרות התובעת 2 להביא נתונים מדוייקים, לפחות על פי הרישום בספריה ומשכשלה מלעשות כן אין מקום לפסוק לה פיצוי בדרך זו.
14. אין מקום להטיל על הנתבע אחריות לנזקי האבק ועל כן על הנתבעת לבדה לשלם לתובעת 2 סך של 3,600 ₪ .

סוף דבר

1. על הנתבעת לשלם לתובעת 2 סך של 3,600 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 5/8/13 (מועד עריכת חוות הדעת).
2. בהתחשב בתוצאה זו ובהתחשב בעובדה שהתביעה שהגיש הנתבע נמחקה ללא צו להוצאות, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות בהליך זה.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.