1. זוהי תביעה כספית ע"ס 409,869 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין תגמולי ביטוח שלא שולמו לו.

בעלי הדין וטיעוניהם:

2. התובע, איש עסקים ויזם המנהל עסקים בארץ ובחו"ל ובתקופה הרלבנטית לתביעה, ניהל מסעדה בעיר חיפה. בנוסף, ניהל התובע, לטענתו, עסקים נוספים בחו"ל.

3. הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את התובע בפוליסת ביטוח בת תוקף, במסגרתה ניתן לתובע כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה ונכות מתאונה.

4. עולה מכתב התביעה כי ביום 17.1.09, סמוך לשעה 14:30, התובע היה מעורב בתאונת עבודה שבמהלכה הוא נחבל בגבו. התאונה אירעה בעת שהתובע ניסה ללא הצלחה לפתוח דלת מקרר שולחני במסעדה אותה ניהל, דלת המשמשת משטח עבודה בפני עצמה. כתוצאה מכך, כיפף התובע את גבו ומשך בחוזקה את דלת המקרר, אך זו נתקעה ומיאנה להיפתח. או אז, התובע חש כאבים עזים בגבו שנתפס ולא הצליח להתיישר. מן המסעדה שב התובע לביתו הסמוך מתוך מחשבה ותקווה שמנוחה בת מספר ימים תגרום לכאבים לחלוף. דא עקא, שלמרות המנוחה, כאבי התובע לא חלפו, נהפוך הוא הלכו אלה והתגברו. לפיכך, פנה התובע לרופא אורתופד – ד"ר דורי הרר, שהפנה אותו לבדיקתC.T. דחופה לגב תחתון.

התובע ביצע את בדיקת ה-C.T., ובעקבות התאונה שהה בתקופת אי כושר עבודה שנמשכה עד ליום 31.8.09. במהלך התקופה הנ"ל, התובע היה במעקב רפואי ממושך ועבר טיפולי פיזיותרפיה. כתוצאה מן התאונה ובהתאם לחוות דעת רפואית שנתן לו רופאו, ד"ר הרר הנ"ל, נותר התובע עם נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 19% בגינה, ובגין תקופת אי הכושר שנמשכה כאמור עד ליום 31.8.09, הפנה התובע דרישה לנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי תנאי הפוליסה. דרישת התובע נדחתה על ידי הנתבעת ומסיבה זו הגיש התובע תביעתו כנגד הנתבעת.

במסגרת נימוקי הדחייה, ציינה הנתבעת כי לתובע לא מגיע סכום הביטוח הנתבע או כל חלק ממנו, מן הטעם כי בפוליסת הביטוח קיים סעיף חריגים המציין 'ברחל בתך הקטנה', כי הנתבעת לא תהיה אחראית ולא תשלם בגין כל תביעה הקשורה במישרין או בעקיפין לעמוד שדרה מותני סקולארי ו/או מבעיות הקשורות בעמוד שדרה סקולארי. לטענת התובע, בכתב תביעתו, נימוק הדחייה אינו במקומו שכן, מעולם לא הוסכם בינו לבין הנתבעת על החרגת עמוד השדרה הסקולארי ובנסיבות העניין זכאי התובע לקבלת תגמולי ביטוח, מן הנתבעת, בגין התקופה שבה התובע היה באובדן כושר עבודה ובגין הנכות הצמיתה שנותרה אצלו.

בשים לב למשך התקופה שבה התובע היה באי כושר עבודה (תקופה בת 7.5 חודשים), טען התובע כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח בשיעור 176,160 ובתוספת ריבית מאמצע תקופה, לסך של 186,729 ₪. בנוסף, ובגין 19 אחוזי הנכות הצמיתה שנותרה לו, על פי חוות דעתו של ד"ר הרר, זכאי התובע לתגמולי ביטוח נוספים בשיעור 223,140 ₪.

5. הנתבעת בכתב הגנתה כנגד התביעה הכחישה את מרבית טענותיו של התובע ועתרה לדחיית התביעה נגדה.

נטען על ידי הנתבעת כי, כדין דחתה הנתבעת את דרישתו של התובע לתשלום תגמולי הביטוח שכן מקרה הביטוח בגינו הפנה התובע את דרישתו אליה לתשלום התגמולים, אינו מכוסה בפוליסה. זאת במיוחד לאחר שהתובע חתם על אישור תנאי החיתום במסגרתם הביע הסכמתו לכך. זכאותו של התובע לתגמולי ביטוח, הינה בכפוף למלוא תנאי הפוליסה לרבות ההחרגות עליהן הוסכם. בעניין החתימה על אישור תנאי החיתום, טענה הנתבעת, כי התובע לאחר שביקש לחדש את הפוליסה בשנת 2007, לאחר שזו בוטלה מחמת אי תשלום דמי הביטוח, חתם על אישור תנאי חיתום לפיו, בין היתר, אין כיסוי למקרה ביטוח הנובע במישרין ו/או בעקיפין בשל גב תחתון. היעדר כיסוי ביטוחי למקרה הנובע מגב תחתון היה בידיעתו ובהסכמתו של התובע.

בנוסף, הוכחשה על ידי הנתבעת, בכתב הגנתה הנ"ל, התאונה (מקרה הביטוח), הפגיעה הנטענת במסגרתה, והקשר הסיבתי שבינה לבין המצב הרפואי הנטען. הוכחש גם על ידי הנתבעת הקשר הסיבתי שבין האירוע הנטען לבין הפסקת העבודה הנטענת ו/או אובדן הכושר ו/או הנכות הנטענת.

לעניין טענת התובע לאובדן כושר עבודה, טענה הנתבעת כי לתובע לא נגרם אובדן כושר עבודה בשיעור של 75%, ולא נשלל ממנו הכושר לעסוק במקצועו או בעיסוקים אחרים או דומים המצויים בזיקה לעיסוקו. כושר העבודה של התובע, כך נטען, נפגע במידה קלה שאינה מזכה אותו בתגמולי ביטוח.

בעניין הטענה לנכות רפואית צמיתה, טענה הנתבעת כי אין מדובר במקרה ביטוח של נכות מתאונה על פי הפוליסה. בעניין זה, ביקשה הנתבעת לשמור לעצמה את הזכות להגיש חוות דעת מומחים מטעמה.

בסופו של דבר, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה נגדה במלואה ולחיוב התובע בהוצאותיה ויציאותיה.

העדויות בתיק:

6. העדויות הראשיות בתיק הוגשו בתצהירים.

מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע עצמו והוגשה חוות דעת רפואית על ידי רופאו המטפל, ד"ר הרר.

מטעמה של הנתבעת הוגשו עדויותיהם הראשיות בתצהירים של העדים סמיר בלאן ואינה זוהר וכן הוגשה חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר מנחם יצחקי. בנוסף, התבקש זימונו למתן עדות באמצעות בית המשפט של העד ברק איארי. שני המצהירים מטעמה של הנתבעת לא התייצבו לחקירה בבית המשפט והנתבעת לא עמדה על חקירתם ואף הסכמיה הוצאת תצהיריהם מתיק בית המשפט. בנוסף, לא עמדה הנתבעת על בקשתה לזימונו של העד השלישי הנ"ל באמצעות בית המשפט.

מטעמה של הנתבעת העיד עד אחד, הוא המומחה הרפואי מטעמה – ד"ר מנחם יצחקי, שכאמור הקדים ונתן חוות דעת רפואית בעניינו של התובע.

אם כך, העדויות בכתב שהוגשו מטעמם של בעלי הדין, לאחר משיכת התצהירים שהוגשו מטעמה של הנתבעת, כמפורט לעיל, מסתכמות למעשה בשלושה, תצהיר העדות הראשית מטעמו של התובע ושתי חוות דעת רפואיות נוגדות שהוגשו מטעמם של בעלי הדין.

שלושת העדים הנ"ל נחקרו לפני במהלך שתי ישיבות הוכחות שהתקיימו בימים 7.11.13 ו- 21.11.14, ובתומן ניתן צו להגשת סיכומי הטענות בכתב.

כתבי הסיכומים הוגשו בזה אחר זה ובעקבות הגשתם נדחה התיק למתן פסק הדין.

7. התובע, בעדותו בכתב (תצהירו מיום 2.8.12), שב על הטענות העובדתיות שהועלו על ידו במסגרת כתב טענותיו הן לעניין אירוע התאונה, תיאורו ונסיבותיו והן לעניין הנכות שהותירה אצלו התאונה והתקופה שבה היה באובדן כושר עבודה. על פי עדותו, "ביום 17/1/09 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, הייתי מעורב בתאונת עבודה בה נפגעתי בגבי. במועד התאונה ביקשתי לפתוח את דלת המקרר השולחני במסעדה ואשר החלק העליון ממנו משמש כמשטח עבודה לבר של המסעדה. התכופפתי על מנת לפתוח את דלת המקרר אך הדלת היתה תקועה. בעודי בכיפוף ניסיתי לפתוח את דלת המקרר ומשכתי בחוזקה בדלת אך לדאבוני הרב, לפתע הרגשתי כאבים עזים בגבי, הגב נתפס ואני נשארתי כפוף ולא יכלתי להתיישר" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית מטעמו של התובע).

לעניין תגמולי הביטוח, העיד התובע בכתב כי, על פי הפוליסה הוא זכאי לקבל מהנתבעת תשלום ע"ס 20,000 ש"ח כערכם ביום התחלת הביטוח (יום 1.5.05), בעבור כל חודש בו הוא היה נתון באי כושר עבודה. הסכום הנ"ל, משוערך למועד הגשת התביעה, עומד ע"ס 23,488 ש"ח. בפועל, העיד התובע בכתב, התובע נמצא באי כושר עבודה במשך תקופה של 7.5 חודשים ובשל תנאי הפוליסה המחייבים המתנה של חודש ימים ממועד האירוע המזכה ותחילת אי הכושר, זכאי התובע לפיצוי בסך 152.672 ₪ (6.5 X 23,488), ובתוספת ריבית מאמצע תקופה, לסך 161,832 ₪ (ראה סעיפים 18-19 בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע).

בעניין הנכות סמך התובע את ידו על חוות הדעת הרפואית שנתן לו המומחה הרפואי מטעמו, הקובעת כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור 19%, ובשים לב לסכום הביטוח לו זכאי התובע במקרה של נכות מלאה (בשיעור 100%), זכאי התובע בגין אחוזי הנכות הנ"ל לתגמולי ביטוח ע"ס 223,140 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, שב התובע על טענותיו לעניין תנאי הפוליסה עליהם חתם ולהם התחייב שאינם כוללים כל החרגה הנוגעת לבעיות רפואיות הקשורות לגב תחתון. בכלל זאת תיאר התובע, בתצהירו הנ"ל, כיצד נתן הסכמתו להחרגות אחרות, שאינן קשורות למצבו הרפואי דהיום, וכיצד לא הובא לידיעתו, בשום שלב, עניין הוספת ההחרגות הקשורות לגב התחתון וממילא לא נתן הסכמתו להן.

בשים לב, להתפתחויות שחלו בגדרי התיק, בהן נמשכו תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמה של הנתבעת ונזנחו טענות הנתבעת לעניין אותן ההחרגות (ראה בעניין זה גם זניחת הטענות לעניין ההחרגות בסיכומי טענותיה של הנתבעת ובפרט בהגדרת הפלוגתאות בתיק שם), מיותר יהיה לעמוד בהרחבה, במסגרת פסק הדין, על עדותו בכתב של התובע לעניין זה ודי בהפניה שנעשתה לכתב התביעה שעל עיקריו עמדתי לעיל.

כאמור, על תצהירו הנ"ל נחקר התובע בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפני ביום 7.11.13.

8. המומחה הרפואי מטעמו של התובע, ד"ר דורי הרר, נתן בעניינו של התובע, ביום 29.12.11, חוות דעת רפואיות שבמסגרתה הוא התייחס לשני נושאים, האחד – אובדן כושר העבודה של התובע, והשני – הנכות הרפואית הצמיתה שנגרמה לו בעקבות התאונה.

על פי חוות דעתו הנ"ל של ד"ר הרר, התובע היה בטיפולו מאז תחילת הכאבים, קרי: מיום 17.1.09. מאז אותו מועד התובע נראה על ידו באופן סדיר ונבדק לעתים קרובות, בתדירות של כפעם אחת לחודש, בדיקה בזמן אמת. ממצאי בדיקותיו של התובע הראו כי התובע לא היה מסוגל לעבוד מיום 17.1.09 ועד ליום 31.8.09. גם לאחר מועד אחרון זה, התובע המשיך להיות במעקב וטיפולים רפואיים.

בעניין מצבו הרפואי חיווה ד"ר הרר דעתו לפיה התובע סובל מכאבי גב נמוך עם הקרנה לרגל שמאל. הכאבים וההפרעות, ציין ד"ר הרר, התחילו באופן פתאומי ביום 17.1.09, כתוצאה מביצוע תנועה בלתי מבוקרת, תוך כדי התכופפות, בזמן עבודה. לתובע נגרם בקע דיסק מותני עם הפרעות לתפקוד הגב וקשיים בביצוע מאמצים לרבות במהלך הליכה וישיבה ממושכת. מלבד הכאבים שהמקור שלהם הוא אותן ההפרעות בתפקוד הגב והסימנים של לחץ על העצב, התובע סובל מהרגשת נימול ברגל ובהפרעות תחושה בגב רגל שמאל. הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מן ההגבלה בתנועות הגב הוערכה על ידי ד"ר הרר בשיעור 10% ובנוסף העריך ד"ר הרר כי לתובע נגרמה נכות נוספת, בשיעור זהה, בגין הנזק העצבי. בסך הכל, העריך ד"ר הרר את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור 19%.

9. המומחה הרפואי מטעמה של הנתבעת, ד"ר מנחם יצחקי, בדק את התובע ביום 16.10.12 וחיווה דעתו ביחס לשני הנושאים שלגביהם התייחס ד"ר הרר בחוות דעתו הנ"ל.

בשאלת הנכות הרפואית, חיווה ד"ר יצחקי דעתו לפיה: "בבדיקה, התרשמתי מהאדרה של סימניו, אך ללא תמיכה של ממצאים אובייקטיביים. לא מצאתי סימנים רדיקולריים המעידים על פגיעה עצבית בגב התחתון. בדיקת הכיפוף הייתה לא אחידה. התכופף לגבהים שונים בבדיקות שונות. מסר על כאבים בעת הבדיקה למרות שלא נמצאה נקודה מסוימת של כאב. גם לא נמצאה ירידה בכוח הגס או ברפלקסים. בזמן הרמת רגל ישרה בצד שמאל טען לכאב בגב. לא מצאתי ספזם שרירי.

בבדיקת CT שנערכה סמוך לאירוע נמצא בקע דיסק בגובה L2/L3 עם לחץ על השורש השמאלי, אולם כאמור בעת הבדיקה לא מצאתי סימנים רדיקולריים התומכים בלחץ על שורש זה."

לאור האמור, התרשם ד"ר יצחק כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית.

בעניין הטענה לאי כושר עבודה שנמשך למשך 8 חודשים, חיווה ד"ר יצחקי דעה אחרת, שונה מזו של ד"ר הרר, ולפיה, במצבו של התובע, כאשר אין בעיה אורתופדית העלולה להגביל את התובע בעיסוקו כאיש עסקים ויזם בהיקף מלא, ניתן לאשר לתובע תקופת אי כושר למשך חודשיים בלבד שלאחריה התובע היה מסוגל לחזור להיקף עבודה מלא בעיסוקו הנ"ל.

הגדרת הפלוגתאות:

10. על יסוד כל המקובץ לעיל ניתן להסכים עם הנתבעת בהגדרתה את הפלוגתאות בתיק על פי המפורט בסעיפים 9-12 לסיכומי טענותיה בכתב.

ניתן אכן לסכם ולקבוע כי השאלות הצריכות הכרעה בגדרו של התיק, על רקע ההתפתחויות שחלו בתיק ועליהן עמדתי לעיל, הן אלה:

• האם אירעה תאונה?
• האם כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות רפואית, ואם כן, מה שיעורה?
• האם בעקבות התאונה התובע היה באובדן כושר עבודה למשך תקופה העולה על תקופת ההמתנה המוגדרת בפוליסה, בת חודש ימים?
• מהו גובה תגמולי הביטוח להם זכאי התובע, בהנחה שהיה מצוי באובדן כושר עבודה ונותרה אצלו נכות הקשורה לתאונה?

בארבע השאלות הנ"ל יתמקד הפרק הבא בפסק הדין שנושאו הדיון וההכרעה.

דיון והכרעה:

התאונה:

11. על אודות התאונה הובאה לפני עדות אחת ויחידה והיא עדותו של התובע.

על פי עדות זו, "ביום 17/1/09 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, הייתי מעורב בתאונת עבודה בה נפגעתי בגבי. במועד התאונה ביקשתי לפתוח את דלת המקרר השולחני במסעדה ואשר החלק העליון ממנו משמש כמשטח עבודה לבר של המסעדה. התכופפתי על מנת לפתוח את דלת המקרר אך הדלת היתה תקועה. בעודי בכיפוף ניסיתי לפתוח את דלת המקרר ומשכתי בחוזקה בדלת אך לדאבוני הרב, לפתע הרגשתי כאבים עזים בגבי, הגב נתפס ואני נשארתי כפוף ולא יכלתי להתיישר" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית מטעמו של התובע).

התובע, בחקירתו התובע לא נשאל ולו שאלה אחת אודות הנסיבות הנ"ל וכאמור, עדותו לעניין אותן הנסיבות, היתה היחידה שהובאה לפני.

הנתבעת בסיכומי טענותיה עתרה לכך שהעדות לעניין התאונה, התרחשותה ונסיבותיה לא תתקבל וזאת מן הטעם כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא הובאה בתמיכה לה עדות נוספת שהיתה בהישג ידו של התובע ויכלה לתמוך בטענתו להתרחשות התאונה. המדובר הוא בעדותו של העד "ניסים" טבח המסעדה אותה ניהל התובע במועד הרלבנטי לתאונה, שבהתאם לטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/10), היה עד לאירוע.

חיזוק למסקנה שאליה הגיעה הנתבעת ולפיה תאונה לא התרחשה, מצאה הנתבעת אף בעובדה כי המומחה הרפואי מטעמו של התובע, אשר טיפל בתובע למן מועד הופעת הכאבים ועובר להגשת חוות הדעת הרפואית על ידו, לא תיעד ברישומי הבדיקות אירוע תאונתי כלשהו או חבלה כלשהי הגם שהוא העיד בבית המשפט כי בדרך כלל, משעה שמגיע אליו מטופל שהתלונות שלו עשויות להיות אגב חבלה או אירוע תאונתי, הוא מיוזמתו שואל האם היתה חבלה, כיצד אירעה ואת הדברים הוא מציין בתרשומת שהוא עורך. העובדה שלפיה יום לאחר התאונה הנטענת אובחן התובע עם כאבי גב תחתון כרוניים, טענה הנתבעת, מלמדת אותנו כי אין המדובר בכאבי גב שהחלו אגב אירוע שאירע יום קודם לכן אלא על כאב גב מתמשך של שנים, כתוצאה משינויים ניווניים.

תימוכין נוספים למסקנתה הנ"ל מוצאת הנתבעת בעובדה כי גם ברישומי קופת החולים אליה פנה התובע אין זכר לאירוע תאונתי, וכן בעובדה כי בטופס התביעה לנתבעת צויינה על ידי התובע גרסה שונה לאירוע ולפיה: "התכופפתי לקחת דבר מה ולא יכולתי לזוז".

12. לא שוכנעתי כי כדין הסיקה הנתבעת מסקנתה הנ"ל, נהפוך הוא, שוכנעתי כי תאונה כפי שתוארה על ידי התובע בכתב תביעתו ובעדותו בכתב לאחריו, אירעה גם אירעה.

ראש וראשון, עדות התובע הותירה עלי רושם אמין וחיובי ולא מצאתי בנסיבות העניין מקום לקבוע ממצאים בניגוד אליה. בעניין זה, לא נעלמה מעיני העובדה כי עסקינן בעדות יחידה של בעל הדין הכפופה למגבלות הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 אלא שבענייננו ניתן היה למצוא בחומר הראיות שהונח לפני את התימוכין הנדרשים לעדותו היחידה של בעל הדין (התובע), המחזקים את העדות ותומכים בה ומאפשרים ביסוס פסק הדין על עדות יחידה זו.

לעניין העד "ניסים", שמו של העד הוזכר אכן בטופסי ההודעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/10), בתור עד לאירוע, ברם, שוכנעתי נוכח עדותו של התובע, שהותירה עלי כאמור רושם אמין ומהימן, כי ניסים הנ"ל נכח בזמן האירוע במטבח ולא ראה במו עיניו את התרחשות התאונה אלא, לכל היותר, הגיע למקום מאוחר יותר למשמע צעקות הכאב של התובע.

למותר גם לציין כי עלה מעדותו של התובע כי אותו ניסים פוטר על ידו ממקום העבודה וספק אם ניתן לומר עליו כי הוא עד הנמצא בשליטת התובע שהתובע נמנע במתכוון מהבאת עדותו לבית המשפט.

התובע בעת שנשאל מדוע לא פנה לניסים על מנת שזה יבוא להעיד במשפט, סיפק תשובה סבירה ומניחה את הדעת ולפיה: "אני לא זוכר שניסים היה שם". וקודם למתן אותה תשובה הוא אמר: "לא נשמע לי הגיוני היות וניסים לא יכול לראות, הדבר היחיד שיכול להיות שהוא ראה את מצבי אחרי שלא יכולתי לזוז בכלל" (עמ' 14 לפרוטוקול).

ובעמ' 15: "למיטב זכרוני בשום מקרה לא יכול לראות שניסים יראה את זה כי הוא במטבח, היה ובאמת זה קרה והזכרון שלי היה יותר טרי ואמרתי את זה, אם אמרתי את זה כנראה אז הזכרון היה יותר טרי ויכול להיות שהוא לא היה במטבח אלא לידי, אבל אני חוזר ואומר שכל עדות שתבוא מידי הבחור הזה שקוראים לו ניסים, תהיה בוודאות שונה מהמציאות שהיתה".

בנסיבות העניין נראה כי לא ניתן לזקוף לחובתו של התובע את העובדה כי אותו ניסים לא זומן על ידו למתן עדות בבית המשפט.

13. ובאשר לרישומיו של ד"ר הרר, עולה מן המוצג נ/3 שהוא כרטסת הנוגעת לתובע כי הכאבים החלו "אחרי התכופפות". גם אם לא עלה בידי ד"ר הרר, במסגרת עדותו, להציג תיעוד מדוייק יותר של הגרסה, הדבר אינו אמור להיזקף לחובתו של התובע. התיעוד והמסמכים הרפואיים שנערכו על ידי ד"ר הרר, הם אלה ששימשו את הרופאה בקופת חולים בעת שזו הפנתה את התובע לביצוע הבדיקות והצילומים השונים ולפיכך אין לזקוף לחובת התובע אף את העובדה כי גם ברישומי קופת החולים לא נמצא תיעוד מדוייק לנסיבות האירוע שהתרחש.

התובע העיד כי הפניות לקופת חולים היו כדי לקבל הפניות, הא ותו לא, פעם לבדיקת C.T. ופעם לטיפול פיזיותרפי והידרוטרפי. התובע גם לא בטוח האם ד"ר וולפסון אמיליה היא אורתופדית בכלל. ואכן עיון במוצגים נ/6 ו- נ/7 משקף כי תחום התמחותה הינו כללי/מתמחה ברפואה כללית.

תלונות נרשמו על ידה על סמך המסמך של ד"ר הרר (עמ' 14 לפרוטוקול).

14. תמיכה לעדות התובע ניתן לעומת זאת למצוא בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (אותו מוצג נ/10), שמולא והוגש זמן לא ארוך במיוחד לאחר האירוע, ויש בו כדי לתמוך בגרסת התובע ולחזקה.

15. לא ניתן לסיים את הדיון בנושא התאונה מבלי להתייחס לנימוק הדחייה לדרישת התובע להפעלת הביטוח. עיון בחומר שהונח לפני מלמד כי לתובע נשלחו שני מכתבים בעקבות תביעתו שהופנתה לנתבעת, האחד מיום 15.2.09 והשני מיום 11.6.09. בשני המכתבים כאחד צויינה סיבת הדחייה העיקרית הקשורה לסעיף החריגים בפוליסה הקובע כי "החברה לא תהא אחראית ולא תשלם על פי ביטוח זה כל תביעה הקשורה במישרין או בעקיפין ו/או הנובעת כתוצאה מעמוד שדרה מותני סקולארי ו/או תביעות הקשורות בעמוד שרדה סקולארי".

נימוק דחייה זה, כזכור, היווה חלק עיקרי מפרשת ההגנה ובו התמקדו תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמה של הנתבעת והוצאו מתיק בית המשפט, לבקשת הנתבעת, רק בישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה בתיק.

אומנם, במסגרת מכתב הדחייה הראשון, מיום 15.2.09, הוסיפה הנתבעת וציינה כי היא חולקת על התביעה גופה ו/או קרות מקרה הביטוח וכו', ברם, כך נרשם באותו מכתב, מאחורי ההכחשה עמדה העובדה כי תביעת התובע טרם נבדקה. והנה, לאחר בדיקת התביעה במלואה, במכתב הדחייה השני מיום 11.6.09, ההתכחשות לאירוע התאונה אינה מופיעה, הגם שצויין בפתיח המכתב כי לא חל שינוי בעמדת הנתבעת.

בנסיבות האמורות, נראה כי אין מקום לאפשר לנתבעת לבסס את הגנתה על נימוק אחר מזה שבגינו דחתה את תביעת התובע שהופנתה אליה קודם להגשת התביעה על ידו לבית המשפט, ובנסיבות העניין נראה כי בחירת הנתבעת למקד את הדיון בתיק בנושא זה דווקא, באופן מפתיע כאמור, אינה במקומה.

16. הנה כי כן, בידי התובע עלה להוכיח כדבעי כי תאונה שתיאורה הובא על ידי התובע בכתב טענותיו ובתצהיר עדותו הראשית, התרחשה ואינה בגדר המצאה שמטרתה לזכות בתגמולי ביטוח, והשאלה הנשאלת עתה האם כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע נכות ואובדן כושר עבודה המזכים בקבלת תגמולי ביטוח. בשתי השאלות הנ"ל יתמקד הדיון להלן.

שאלת הנכות מתאונה

17. בשאלת הנכות הרפואית הובאו לפני כאמור מטעמם של שני בעלי הדין שתי חוות דעת רפואיות הכוללות מסקנות שונות בנוגע לשאלת הנכות. חרף הפערים שהתגלו בין חוות הדעת לא עתרו בעלי הדין למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ובמהלך ניהול התיק בבית המשפט לא סבר בית המשפט (מותב קודם), כי קיים צורך במינוי מומחה רפואי מטעמו.

הגם שבאופן עקרוני לא היתה מניעה למינוי מומחה רפואי כאמור שיכריע שמחלוקת הרפואית שנתגלעה בין המומחים הרפואיים, בכל שלב של המשפט, גם לאחר שמיעת המומחים, נראה בנסיבות המקרה דנן כי ההכרעה בשאלה איזו מבין שתי חוות הדעת הרפואית היא העדיפה והמתקבלת על הדעת בנסיבות התיק, אינה קשה במיוחד.

18. כאמור, נשמעו לפני במהלך שתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו לפני בתיק שני המומחים הרפואיים שנחקרו בחקירות נגדיות צולבות על ידי ב"כ הצדדים. לאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות הנ"ל ושמיעת נותניהן, נחה דעתי כי ישנו מקום להעדיף את ממצאי חוות דעתו של ד"ר הרר על פני ממצאיה של חוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי ד"ר יצחקי.

19. ראש וראשון, המסקנות שבחוות דעתו של ד"ר הרר הן מסקנות סבירות, הגיוניות ומתקבלות על הדעת והן סבירות הרבה יותר מאשר מסקנותיו של ד"ר יצחקי. מסקנותיו הנ"ל של ד"ר הרר קיבלו תימוכין וחיזוקים במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר הרר שהותירה עליו רושם טוב וחיובי. המסקנות שבחוות דעתו של ד"ר יצחקי לעומת זאת לא התיישבו כולן עם מסמכים רפואיים שעמדו לרשות המומחה ובתוכם ממצאי בדיקת סי.טי שנערכה לתובע. בנוסף, עלה מחקירתו הנגדית של מומחה ההגנה כי ממצאי בדיקה אחת מבין שתי בדיקות הסי.טי שנערכו לתובע לא עמדה לרשום המומחה בעת מתן חוות דעת (ראה בעמ' 33 לפרוטוקול שורה 12).

שנית, ד"ר הרר היה למעשה רופאו המטפל של התובע שבדק אותו מיד לאחר התאונה ושהתובע היה נתון במעקב רפואי צמוד אצלו. יש בנתון זה כדי להקנות לד"ר הרר יתרון משמעותי על פני מומחה רפואי אחר שלא בדק את התובע בזמן אמת ושאין לו ידיעה מכלי ראשון על מצבו הרפואי במהלך השנים שקדמו לאירוע התאונה ולאחריה.

20. כאמור, התובע נמצא בטיפולו של ד"ר הרר משנת 1997 (ראה בעמ' 7 לפרוטוקול). ד"ר הרר אף בדק את התובע ביום שבו התרחשה התאונה, 17.1.09 והתובע היה במעקב רפואי אצלו באופן צמוד במשך החודשים שעד למתן חוות הדעת הרפואית (ראה בעמ' 7 הנ"ל).

העובדה כי עד לאירוע התאונה התובע לא סבל מכאבי גב או כאבים ברגל שמאל ומעולם לא אובחן אצלו ממצא של בקע דיסק או לחץ על עצבים בעמוד השדרה המותני והשק הטקאלי, תומכת במסקנותיו של ד"ר הרר בשאלת הנכות. הרישום הבודד בתיקו הרפואי של התובע לעניין כאבי גב הוא משנת 1989 ורישום זה אינו יכול לשמש בסיס לתיאוריה שעליה השתית ד"ר יצחקי את המסקנות לחוות דעתו.

ניסיונו של ד"ר יצחקי לשכנע כי התובע התחיל לסבול באופן פתאומי מכאבי גב עם הקרנה לרגל שמאלי ללא סיבה נראית לעין ובכלל זאת אירוע התאונה, אינו סביר בנסיבות העניין.

21. ממצאי בדיקת הסי.טי שנערכה לתובע תומכים אף הם במסקנותיו של ד"ר הרר ככל שאלה נוגעות לנכות האורתופדית ולא ניתן לקבל את טיעון הנתבעת לפיה הממצאים הנ"ל שוללים כל זיקה בין התאונה לבין הנכות הנוירולוגית אותה העריך ד"ר הרר בחוות דעתו.

בעניין זה, יש להוסיף וציין, ניסיון הנתבעת להיבנות מן העובדה כי בממצאי בדיקות הסי.טי שנערכו לתובע במהלך שנת 2009, אין זכר לבלטי דיסק בצד שמאל (אותו צד שבו קבע מומחה התובע בחוות דעתו כי קיימת ירידה בתחושה בגינה העניק לתובע אחוזי נכות), אינו במקומו גם לאור הנתונים שעלו מעדותו של ד"ר הרר לפני, במהלך חקירתו הנגדית, לפיהם "שהנכות שנקבעת נקבעת לא על סמך בדיקה בסי.טי או בדיקה רפואית וזה מה שקובע את הנכות, ההגבלה בתנועתיות, ממצא הסי.טי הוא אמצעי עזר ולא על בסיסה אני קובע, היא יכולה לעזור. אנו יכולים למצוא שינויי בקע בדיסק, בסי.טי גם ללא ממצא קליני" (עמ' 7 לפרוטוקול).

בנוסף, שלל ד"ר הרר בעדותו את המסקנה שאליה ביקשה הנתבעת להגיע, שלפיה הממצא שהתגלה בצד שמאל, כשלוש שנים לאחר התאונה, אינו קשור לתאונה ואינו נובע ממנה. העיד בעניין זה ד"ר הרר, ועדותו מקובלת עלי, כי: "שלילי, במשך השנה מאז האירוע, האיש היה בטיפול שלי וכל המסמכים ניתנו ע"י בדיקה באותו יום, ולכן במשך שנה הממצאים היו קיימים בבדיקה רפואית" (עמ' 7 לפרוטוקול).

בעניין הבעיה הנוירולוגית, יש לציין, אישר מומחה ההגנה, ד"ר יצחקי, כי אם יש לחץ קבוע ומתמשך על העצב, הדבר יכול לגרום נזק עצבי (ראה בעמ' 25 שורה 32 ובעמ' 26 שורה 7). כמו כן אישר ד"ר יצחקי כי פגיעה במרכז השק הטקלי יכולה לגרום לכאבים באחת הרגלים (ראה בעמ' 26 שורה 15).

22. לאור מכלול הנתונים שהובאו לפני נראה כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר הרר על פני זו של ד"ר יצחקי. ביחס לחוות הדעת האחרונה הנ"ל, יש לציין בזהירות המתבקשת, כי קשה היה להשתחרר מן הרושם כי נעשה במסגרתה ניסיון שלא צלח להסביר ולשכנע כי המצב הרפואי שאובחן אצל התובע אינו קשור לאירוע תאונתי אלא תוצאה של מחלה ניוונית שהתפתחה במהלך השנים בעמוד השדרה, אלא שלמחלה שכזו אין כל תימוכין בתיעוד הרפואי הקיים והנתבעת והמומחה מטעמה אינם חולקים על כך.

23. יש מקום איפוא לקבלת מסקנותיו של ד"ר הרר ביחס לאחוזי הנכות הרפואית שגרמה התאונה לתובע, בשיעור 19%, ובנסיבות העניין, בשים לב לסכום הביטוח לו זכאי התובע במקרה של נכות מלאה (בשיעור 100%), זכאי התובע בגין אחוזי הנכות הנ"ל לתגמולי ביטוח ע"ס 231,462 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אובדן כושר העבודה

24. לעניין התקופה שבה היה התובע באובדן כושר עבודה, ניתנה התייחסותם של שני המומחים הרפואיים בחוות הדעת שהוגשו מטעמם. בעוד שבהתאם לחוות דעתו של ד"ר הרר התובע לא היה מסוגל לעבוד במשלח ידו החל מיום 17.1.09 ועד ליום 31.8.09, חיווה ד"ר יצחקי דעה שונה בעניין זה, ובהתאם לזו ניתן לאשר לתובע תקופת כושר למשך חודשיים בלבד שלאחריה התובע היה מסוגל לחזור להיקף עבודה מלא בעיסוקו הנ"ל.

הגם שבהשוואה שבין חוות הדעת נוטה אני לקבלת מסקנותיו של ד"ר הרר, מן הנימוקים שעליהם עמדתי לעיל, ובכלל זאת העובדה כי מדובר ברופא שטיפל בתובע בזמן אמת, בדק אותו ואישר את התקופות שבהן לא היה מסוגל זה לשוב לתפקד בעבודתו כרגיל, ומטעם זה, ניתן להניח, יש לו יתרון על פני ד"ר יצחקי שבדק את התובע רק ביום 16.10.12, לצורך הכנת חוות דעתו, וקבע את ממצאיו לעניין אובדן כושר העבודה, בראייה לאחור. ברם, לעניין נתון זה של אובדן כושר עבודה, לא ניתן יהיה להתעלם מן הנתון העולה מדו"ח הועדה הרפואית לנפגעי עבודה (מוצג נ/9), הנושא בתחתיו חתימת התובע כאות לאישורו נכונות הפרטים המופיעים בו, לפיו התובע שב לאותה עבודה בחודש 4/09. בעמוד הראשון של אותו מוצג מפורטים תעודות אי הכושר שאושרו שהם תעודה מיום 18.1.09 עד 18.4.09.

למותר יהא לציין כי דו"ח הוועדה הרפואית הנ"ל הינו מיום 30.10.12, קרי: לאחר תום תקופת אי הכושר שאליה התייחס ד"ר הרר בחוות דעתו.

אין ספק כי נתון זה הוא בגדר הודאת בעל הדין שמשקלו עולה על ממצאי חוות דעתו של ד"ר הרר הגם שמצאתי מקום ליתן לחוות דעת אחרונה זו משקל עדיף על פני חוות דעתו הנגדית של ד"ר יצחקי.

25. הטיעון שהעלה התובע בסיכומי תשובתו, לפיו, המסמך הנ"ל יכול ללמד על חזרת התובע למקום עבודתו בארץ אך אין לו קשר עם העבודה אותה מבצע התובע בחו"ל, שהתובע לא היה כשיר לשוב אליה לפני סוף חודש אוגוסט, אינו מבוסס כדבעי ומטעם זה אינני מקבלת אותו.

אני קובעת איפוא כי תקופת אי הכושר המלא נמשכה 3 חודשים, ומתוכם בהתאם לתנאי הפוליסה, לגביהם לא חלוקים הצדדים, ישנה תקופת המתנה בת חודש אחד. במילים אחרות, זכאי התובע לתגמולי ביטוח בעבור אובדן כושר עבודה בגין תקופה בת חודשיים.

26. לענין השכר החודשי התובע אישר בחקירתו הנגדית שהגיש תביעה למל"ל - תביעה שבמסגרתה עמד לפני וועדה רפואית מטעם המל"ל (עמ' 15 לפרוטוקול), עוד אישר התובע הגשת טופס ההודעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/10), והוא אישר כי כל מה שנכתב בטופס ההודעה, מבחינת תקופת עבודה, מעמד התובע בזמן התאונה, שכרו ומספר ימי העבודה הוא נכון (עמ' 16 לפרוטוקול).

עולה מאותו המוצג כי שכרו של התובע טרם קרות מקרה הביטוח עמד ע"ס 7,500 ₪ (ראה מוצג נ/11).

מטעמו של התובע לא הובא בדל ראיה לגבי שכר נוסף, בארץ או בחו"ל. סעיף 6ב' לנספח שווה לעתיד טופ (מוצג נ/4), קובע כי הפיצוי החודשי לו יהיה זכאי התובע בגין אובדן כושר עבודה לא יעלה בשום מקרה על 75% משכרו של המבוטח טרם מקרה הביטוח.

בשים לב לגובה שכרו של התובע עובר לתאונה, עליו עמדתי לעיל, זכאות התובע הינה לסכום חודשי של 5,250 ₪ לחודש. סכום זה כשהוא מוצמד למועד התאונה עומד ע"ס 6,396 ₪, ובנסיבות העניין, ובשים לב לתקופת אי הכושר הנ"ל, בהתחשב בתקופת ההמתנה בת חודש הימים, זכאי התובע לתגמולי ביטוח בגין סעיף זה, בסך 12,792 ₪.

סוף דבר:

27. אשר על כן, הריני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 244,254 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה (17.1.09), ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לסך הנ"ל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט בסך 10,330 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעת לתובע תוך 30 ימים מן המועד שבו יומצא פסק הדין לנתבעת.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ד, 04 מאי 2014, בהעדר הצדדים.