2. גד תבור

3. מאיר זילברמן

בקשה לדחייה או לחלופין למחיקת התביעה על הסף, ביחס לכל אחד מהמשיבים, וכמפורט להלן:

1. דחייה או מחיקה על הסף של תביעת המשיב 2;

2. דחייה או מחיקה על הסף של תביעת המשיב 1, ביחס לשנים 2007-2010;

3. דחייה ומחיקת התביעה של המשיב 3, ביחס לשנים 2009-2010.

עסקינן בתביעה כספית בסך של 20,000 ₪, אשר בבסיסה טענה בדבר גבייה בלתי חוקית נוכח העדרו של צו מיסים תקף ומאושר עפ"י הוראות הדין.

טענות הצדדים

1. טוען המבקש, כי הסעד העיקרי לו עותרים המשיבים במסגרת כתב התביעה הינו הסעד ההצהרתי ולא סעד ההשבה. סעד זה, לטענתו, הינו סעד מינהלי מובהק המצוי בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מינהלים.

2. באשר לסעד ההשבה מוסיף המבקש וטוען, כי המשיב 2 לא שילם כלל מיסי ארנונה; כי המשיב 1 לא שילם מיסי ארנונה לשנים 2007-2010 וכי המשיב 3 לא שילם מיסי ארנונה לשנים 2009-2010. לפיכך, לטענתו, אף בהנחה, כי תתקבלנה כל טענות המשיבים כאמור בכתב התביעה, ממילא בגין שנים אלו, המשיבים אינם זכאים לסעד של השבה והסעד היחיד הנותר במסגרת כתב התביעה לתקופות אלו הינו הסעד ההצהרתי, המצוי בסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מנהליים.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקש זנח את טענות הסף, לרבות טענת חוסר סמכות עניינית, שכן טענות אלו הועלו על ידו אך בחלוף למעלה משנה מאז מועד הגשת התביעה ולאחר שבית משפט זה כבר קנה סמכות עניינית.

4. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המשיב 1 שילם מיסי ארנונה עד לחודש נובמבר 2006; המשיב 2 שילם מיסי ארנונה לשנים 2005-2010, שכן במסגרת הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים שילם האחרון למבקש סך של 4,200 ₪ והמשיב 3 שילם מיסי ארנונה עד לחודש יוני 2009. לטענתם, המבקש מסרב לחשוף בפניהם את כרטסת הנהלת החשבונות ולפיכך אין להחיל את חזקת התקינות בנוגע לכרטסת זו, וממילא אין להסתמך עליה.

5. עוד ובנוסף טוענים המשיבים, כי תביעת כל אחד מהם נסבה סביב הדרישה להשבת כל סכום ששולם בפועל למבקש, ובאשר לשנים בגינן לא שולמו מיסים, עותרים הם לביטול כל חיוב שנרשם לחובתם בכרטסת, לרבות הצמדה וריבית.

6. בתשובה לתגובת המשיבים מוסיף המבקש וטוען, כי מעולם לא זנח את טענות הסף אשר נטענו על ידו, לרבות טענת חוסר סמכות עניינית.

7. עוד טוען המבקש, כי אין לקבל טענת המשיבים, לפיה אין להחיל חזקת התקינות באשר לכרטסת הנהלת החשבונות, באשר כרטסת זו צורפה במלואה כנספח לכתב ההגנה.

דיון והכרעה

8. בכתב התביעה עתרו המשיבים לסעד של השבת הכספים ששולמו על ידם, לכאורה, ביתר, בין השנים 2005-2010, תוך ביטול החיוב בגינם, וכמפורט להלן:

"6. סיכום

6.1. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להצהיר על בטלות כל חיובי מיסי הוועד עד ליום 31.10.10 ולחייב הנתבע:

6.1.1 למסור לכל אחד מהתובעים את כרטסת הנהלת החשבונות שלו, החל מיום 1.1.05 ועד למועד הגשת התביעה.

6.1.2 לאחר בחינת הכרטיסים על ידי כל אחד מהתובעים לתקן רישומי הכרטיסים על דרך מחיקה מכרטיסו של כל תובע כל חיוב שנרשם בו בגין מיסי ועד ו/או ריבית ו/או הפרשי הצמדה בגין פיגורים בתשלומי מיסי הועד, וזאת החל מיום 1.1.05 ועד ליום 31.12.10.

6.1.3 לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד להשיב לכל אחד מהתובעים את מלוא התשלומים שנגבו ממנו בגין מיסי ועד שלא כדין..." [ההדגשה אינה במקור].

9. המבחן הקובע לעניין סמכות עניינית הינו מבחן הסעד. ככל שהסעד העיקרי הנתבע בתובענה הוא פיצוי כספי ובחינת חוקיותה של החלטת הרשות טפלה לו, הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט האזרחי בהתאם לשווי הסכום שהשבתו נתבעת. עם זאת, ככל שהסעד הנתבע הינו ביטול או שינוי החלטה מנהלית הנוגעת לענייני ארנונה, הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית-המשפט לעניינים מנהליים.

10. סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בענייני ארנונה הוגדרה בחוק בתי-המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"). סעיף 5 (1) לחוק קובע, כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון, בין היתר, ב-

"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות... (להלן – עתירה מנהלית)" [ההדגשה אינה במקור].

11. סעיף 1 לתוספת הראשונה קובע, כי בית המשפט לעניינים מנהליים יהא מוסמך לדון ב- "ארנונות – עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד" [ההדגשה אינה במקור].

12. בעת"מ 52952-05-13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עיריית אור עקיבא (פורסם בנבו), נקבע כדלקמן:

"תובענה כספית בענייני ארנונה, אינה נמנית בתוספת השלישית, כך שככלל הסמכות לדון בתביעת השבה בענייני ארנונה מסורה לבית המשפט האזרחי בהתאם לשווי הסכום שהשבתו נתבעת... עם זאת, סבורני כי הלכה זו אינה גוברת בענייננו, מקום שסעד ההשבה הינו פועל יוצא של הסעד העיקרי המבוקש בעתירה זו..." [ההדגשה אינה במקור].

13. ברע"א (מחוזי-מרכז) 38146-05-12 עיריית פתח תקווה נ' פדרל פרטס שותפות מוגבלת (פורסם בנבו), נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, מהטעם, לפיו המבחן הקובע לעניין הכרעה בשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, ומאחר שהסעד המבוקש הוא כספי, נתונה הסמכות לבית המשפט האזרחי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כמפורט להלן:

"הסעד העיקרי הנתבע בתובענה הוא פיצוי כספי, ובחינת חוקיותה של החלטת הרשות טפלה לו ועל כן סבורני, כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו, לפיה מסורה בידיו הסמכות העניינית לדון בתובענה. המדובר בענייננו בסעד של השבה שהינו סעד כספי מובהק, ולא בביטול או שינוי החלטה מנהלית של העירייה שבה נתקפת ההחלטה המנהלית ישירות, שאז אכן היה יסוד לטענת המבקשת, כי נדונה היא בפני בית המשפט לעניינים מנהליים... אין כאן תקיפה של ההחלטה המנהלית, אלא תובענה כספית שההחלטה המנהלית נבחנת באופן נגרר וטפל לה, זאת במסגרת סמכות של בית המשפט האזרחי לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984..." [ההדגשה אינה במקור].

14. מן הכלל אל הפרט. בענייננו אציין תחילה, כי אין בידי לקבל טענת המשיבים, לפיה המבקש זנח טענתו בדבר העדר סמכות עניינית. המבקש שב והעלה טענה זו במסגרת דיון קדם המשפט מיום 30.10.12 (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 30-31) ואף חזר המבקש על טענה זו במסגרת הדיון מיום 3.12.13 בבקשת החסינות, והודיע על כוונתו להגיש בקשה לסילוק על הסף כנגד המשיב 2 (עמוד 5 בשורות 29-30 ועמוד 19 בשורה 2). באותו הדיון אף נקבע, כי הצדדים יודיעו עמדתם באשר להמשך ניהול התיק.

15. לגופו של ענין, הסעד העיקרי לו עותרים המשיבים הינו סעד ההשבה שעה שההחלטה המנהלית נבחנת באופן נגרר וטפל לה. עם זאת, כפי שיפורט להלן, המשיבים לא שילמו מיסי ארנונה בגין כל התקופה נשוא התובענה, ולפיכך המשיבים אינם זכאים לסעד של השבה עבור תקופות בהן לא שולמו על ידם מיסים, שהרי לא ניתן לתבוע השבה של כספים שלא שולמו. משכך, בגין תקופות אלו כל שנותר לדון בו הוא הסעד ההצהרתי בדבר תקיפת ההחלטה המינהלית, סעד שבית משפט זה אינו מוסך לדון בו. ואפרט.

16. בכל הנוגע למשיב 1, אין חולק, כי חדל לשלם מיסי ארנונה החל מחודש נובמבר 2006 (ראה סעיף 2.2 לתגובת המשיבים). כמו כן, בכל הנוגע למשיב 3, הרי שאין חולק כי חדל לשלם מיסי ארנונה החל מחודש יולי 2009 (ראה סעיף 2.7 לתגובת המשיבים וכן כרטסת הנהלת חשבונות בגין שנת 2009, אשר צורפה לכתב ההגנה).

17. הצדדים חלוקים באשר למשיב 2. המבקש טוען, כי האחרון לא שילם כלל מיסי ארנונה בגין התקופה נשוא התובענה, קרי 2005-2010, ואילו המשיבים טוענים, כי זה שילם בגין התקופה האמורה סך של 4,200 ₪ במסגרת הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים.

18. אין בידי לקבל טענת המשיב 2, לפיה שילם תשלומי המיסים בגין התקופה נשוא התובענה במסגרת הליך הבוררות, באשר טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת התגובה לבקשה שבפניי ואינה אלא הרחבת חזית אסורה. גם לגופו של עניין, טענה זו אינה מתיישבת עם הנטען בכתב התביעה, לפיו המשיב 2 "סירב בתוקף לשלם את מיסי הועד" (ראה סעיף 3.19 לכתב התביעה). יתרה מכך, בעדותו, מודה המשיב 2 בפה מלא, כי לא שילם כלל מיסי ארנונה, וכאמור להלן:

"ש. אתה טוען שאתה נאלצת לשלם כספים, מקום שלא היית צריך לשלם אותם לשיטתך, נכון?

ת. אני לא שילמתי.

ש. אז איזה נזק נגרם לך?

ת. הנזק שגררו אותי בלי הצדקה לבוררות שעלתה גם למושב בנזק כספי וגם לי"

[ההדגשה אינה במקור] (עמוד 13 לפרוטוקול ישיבת יום 3.12.13 בשורות 23-26).

ועוד –

"ש. מתי נודע לך לראשונה שגובים ארנונה שלא כדין?

ת. בשנת 2005.

ש. למה חיכית עד שנת 2012 להגיש תביעה?

ת. אני לא שילמתי. ציפיתי שיסדירו את זה. גררו אותי לבוררות שעד היום הם לא שילמו את חלקם. לתבוע תביעה משפטית נגד גוף שלא מממן מכיסו ואני מכיסי, אני צריך להסס." [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 15 לפרוטוקול ישיבת יום 3.12.13 בשורות 3-7).

19. מכל מקום, אף בהנחה, כי המשיב 2 שילם סך של 4,200 ₪ על פי פסק הבוררות, הרי שמשלא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הבוררות, אין מקום במסגרת תביעת השבה כספית להורות כן.

20. בסעיף 2.16 לתגובתם, טוענים המשיבים, כי "תביעתו של כל אחד מהמשיבים נסובה סביב דרישתו להשיב לו כל סכום ששילם למבקש – ולא סכום שלא שילם בשנים אלה. שכן, ביחס לשנים שלא שילם – יש רק לבטל כל חיוב שנרשם לחובתו בכרטיס, לרבות הצמדה וריבית". במילים אחרות, בגין התקופות בהן המשיבים לא שילמו מיסי וועד, עותרים הם לביטול החיוב שנרשם לחובתם בכרטסת הנהלת החשבונות.

21. אין בידי לקבל טענה זו. ברע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' חגי טיומקין (פורסם בנבו), קבע בית המשפט העליון, כי "מבלי להיכנס לעובי הקורה בשאלות העיוניות העולות בהקשר זה דומני כי אין מי שיחלוק על כך שמחיקת חוב אשר נדרש וטרם שולם נעדרת יסוד של "החזרה" המאפיין למשל השבה על פי דיני החוזים... צודקת אפוא העירייה באומרה כי עניין לנו, בסעד הצהרתי..." [ההדגשה אינה במקור]. מכאן, שסעד הצהרתי בדבר מחיקת חוב בכרטסת הינו סעד שאינו בסמכותו של בית משפט זה.

22. מכאן שסעד של מחיקת חוב איננו סעד כספי של השבה, אלא סעד הצהרתי. משכך, בית משפט זה, בנסיבות הענין, אינו מוסמך לדון בו.

23. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כדלקמן:

23.1. דין תביעתו של המשיב 2 להידחות על הסף;

23.2. דין תביעתו של המשיב 1, ביחס לשנים 2007-2010 - להידחות על הסף;

23.3. דין תביעתו של המשיב 3, ביחס לשנים 2009-2010 - להידחות על הסף.

24. המשיבים ישלמו למבקש הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.