בשם התובע: עו"ד אהרון בלק

בשם הנתבע: עו"ד ירון להב

1. לפניי תביעה שהחלה כבקשה לביצוע שטר על סך 40,005.03 ₪ במסגרת תיק הוצל"פ 25-02622-11-3. המדובר בשטר חוב שנמסר, לטענת התובע, במסגרת חוזה שכירות שנערך בין הצדדים, ביום 14.11.2010, להבטחת התחייבויות הנתבע על פי החוזה.

השתלשלות העניינים בתיק:

2. ביום 27.9.11 הגיש התובע בקשה לביצוע שטר. בפרק ו' בבקשה, שעניינו העובדות המשמשות עילה לבקשה לביצוע השטר, צוינה אך אחיזת התובע בשטר, אי כיבודו חרף דרישה שנשלחה לחייב וסכום השטר.

ביום 12.1.12 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר, ותמך אותה בתצהיר (ת"ט 24067-01-12).

במסגרת הבקשה נטען כי החתימה על גבי השטר אינה חתימתו של הנתבע וייתכן שזויפה.

כן נטען כי הנתבע אינו חב לתובע סכום כסף כלשהו, שכן שילם את דמי השכירות בהם חב על פי הסכם השכירות, במלואם.

הנתבע טען כי שכר את הדירה מהתובע ביוני 2009 למשך שנה, כשעל חוזה השכירות חתם מטעם התובע מיופה כוחו, הנכד שמואל בלומנטל (להלן – 'שמואל'). משהושלמה תקופת השכירות הראשונה לשביעות רצונו המלאה של שמואל, הוארך חוזה השכירות לתקופה של שנה נוספת (להלן – 'תקופת השכירות השניה'), החל מחודש נובמבר 2010, תוך שבמהלך התקופה שבתווך בין שתי תקופת החוזה, בין יוני 2009 לנובמבר 2011, המשיך הנתבע להתגורר בדירה.

הנתבע ציין כי מערכת היחסים בינו לבין שמואל הייתה "מעולה", כלשונו. הסכם השכירות השני נחתם אף הוא מול שמואל, אך הפעם נכח במעמד החתימה גם הסב, הוא התובע.

הנתבע המשיך וטען בבקשה כי שמואל ביקש את עזרתו של הנתבע במכירת דירה אחרת של התובע. הנתבע נעתר לבקשה וקישר בין שמואל לבין המתווך שי אגדי, אשר בזכות היכרותו עם הנתבע נאות שלא לגבות דמי תיווך מהתובע בגין העסקה, ככל שתיחתם. משנמכרה הדירה לשביעות רצונו המלאה של התובע, במחיר שעלה ב – 20,000 ₪ על זה שנתבקש עבורה, הציעו התובע ושמואל לנתבע, כגמול, סך של 10,000 ₪. סוכם בין הצדדים כי סכום זה יקוזז מדמי השכירות, שעמדו על 2,500 ₪ לחודש.

הנתבע הצהיר עוד כי קיבל בשלב מסוים שיחת טלפון מחתנו של התובע, אשר הודיע כי מעתה יש להעביר את דמי השכירות לידיו ולא לידי בנו, שמואל. כמו כן דרש החתן לדעת באילו חשבונות בנק הופקדו דמי השכירות, שאלה לה יכול היה הנתבע ליתן תשובה חלקית בלבד, שכן לעתים מסר לשמואל כספים במזומן.

הנתבע דרש לקבל אישור כתוב של התובע עצמו לדרישת החתן, אך כזה לא ניתן לו.

הנתבע טען כי לאחרונה נודע לו שהחתן ושמואל מסוכסכים ביניהם, בין היתר בעקבות השכירות המדוברת.

עוד טען הנתבע כי בעת מלחמה נאלץ לישון אצל הוריו מאחר וחלון הממ"ד בדירה לא היה תקין. הנתבע טען כי יש לקזז מהחוב הנטען והמוכחש את דמי התיקון של חלון הממ"ד, בהם נשא לבסוף בעצמו, כמו גם את הסכום של 10,000 ₪ שהובטחו לו בגין סיועו במכירת הדירה של הסב.

3. ביום 27.3.12, לאחר שהפקיד הנתבע סך של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט, עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד הנתבע.

4. ביום 17.5.12, משלא התייצבו התובע ובא כוחו לדיון, נדחו הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות וכן ההתנגדות עצמה, הפיקדון על פירותיו הושב לתיק ההוצאה לפועל, וההליכים כנגד הנתבע שופעלו. כמו כן חוייב הנתבע בהוצאות התובע על סך 1,500 ₪.

בהחלטה מיום 10.6.12 בוטלה ההחלטה האמורה, כפוף לתשלום הוצאות התובע על סך 1,200 ₪.

5. משלא שולמו ההוצאות במועד שנקבע, שופעלו הליכי ההוצאה לפועל. לאחר מכן הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד לתשלום ההוצאות. בית המשפט נעתר לבקשה, תוך שחייב את הנתבע בתשלום הוצאות נוספות בסך 1,000 ש"ח בגינה. מששולמו ההוצאות נקבעו הבקשות לדיון.

6. ביום 29.4.13 נחקר הנתבע על תצהירו.

במהלך החקירה הציג הנתבע את האסמכתאות שהיו בידיו על התשלומים שביצע במהלך תקופת השכירות השנייה. הנתבע שב והעיד כי שמואל קיבל 'הרבה פעמים במזומן' (עמ' 3 ש' 2; ראו גם ש' 9 – 11, ועמ' 4 ש' 4 – 5). כן סיפר הנתבע על יחסיו החבריים עם שמואל, וכי שמואל לא עמד על כך שדמי השכירות ישולמו בדיוק במועד הקבוע בחוזה. הנתבע שב והעיד כי המשיך להתגורר בדירה תקופה של מספר חודשים לאחר תום תקופת השכירות הראשונה ללא חתימה על חוזה פורמאלי.

הנתבע שב וסיפר בעדותו על ההסכמה אליה הגיע עם שמואל בעניין קיזוז 10,000 ₪ מדמי השכירות. לעניין זה הוסיף הנתבע כי 'אמא של שמואל בלומנטל יפה הגיעה אתי לפשרה, היא אמרה שמגיע לי 4 חודשים והילד שלהם עשה איתם דברים לא כשרים, היא הגיעה אתי לפשרה שהם יוותרו לי על 3 חודשים אבל חודשיים שאני אשלם' (עמ' 3 ש' 21 – 23).

לעניין דמי הניהול לחברת הניהול של הבניין טען הנתבע בחקירתו: 'הרבה פעמים נתתי לבלומנטל את הכסף עבור דמי הניהול' (עמ' 5 ש' 7).

הנתבע נחקר לעניין המועד בו פינה את הדירה והעיד כי עזב אותה בינואר 12' לערך (עמ' 6 ש' 27). הנתבע העיד כי נוכח יחסי האמון שנוצרו בין שמואל לבינו, סיכם בעל פה עם שמואל כי יפנה את הדירה מיד לכשימצא דירה חלופית (עמ' 7 ש' 9). לדבריו, הודיע לגב' יפה בלומנטל, אימו של שמואל המשכיר, כי פינה את הדירה (עמ' 7 ש' 16 – 18). עוד סיפר הנתבע כי יחסיו עם עורך דינו דאז, עו"ד יניב אלבז, לקו ב'חוסר תקשורת'. לדבריו, 'העו"ד שלי שלח להם את המפתח, אבל באיחור כי היו לי קצת בעיות איתו' (עמ' 7 ש' 21).

7. בתום סיכומי הצדדים החליט בית המשפט (כבוד הרשמת עידית כלפה) על קבלת הבקשה להארכת מועד, וכן על קבלת ההתנגדות. בית המשפט ציין במפורש בהחלטתו כי הנתבע לא נחקר בנוגע לטענת הזיוף, והטענה 'נותרת לבירור עובדתי' (עמ' 13 ש' 6).

עוד קבע בית המשפט, בשים לב לסכום התביעה, כי התובענה תידון בסדר דין מהיר.

8. ביום 13.5.13 הגיש התובע תצהיר של גב' יפה בלומנטל. המדובר בתצהיר קצר ובו נאמר כי מצבו הרפואי של התובע, אבי המצהירה, אדם בן 81, אינו מאפשר לו למסור תצהיר. כן נאמר בתצהיר כי יפה בלומנטל היא מיופת כוחו של התובע, וכי האמור בפרק ו לבקשת ביצוע השטר, שעניינו העובדות המשמשות עילה לבקשת ביצוע השטר, מצוי בידיעתה האישית.

9. ביום 12.6.13 הגיש הנתבע בקשה למחיקת הליך מחוסר מעש. במסגרת הבקשה נטען כי משלא הגיש התובע כתב תביעה בסדר דין מהיר, אין הנתבע יודע מהי גרסת התובע ומהו סכום החוב הנטען על ידו. הנתבע אף ציין כי נתבקש על ידי התובע לבצע הליך גילוי מסמכים, אף שאין המדובר בהליך המתקיים כשגרה בתובענה המתבררת בסדר דין מהיר, וזאת בחוסר תום לב ובמטרה "להתאים" את גובה החוב הנטען לסכומי התשלום בגינם אין אסמכתאות בידי הנתבע.

10. עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה זו הגיש התובע לתיק בית המשפט תצהיר עדות ראשית של גב' יפה בלומנטל. במסגרת התצהיר פורטו בטבלה (בסעיף 14) התשלומים אותם שילם הנתבע על חשבון דמי השכירות בגין תקופת השכירות השנייה, ונטען כי הנתבע נותר חייב בגינם סך של 13,611 ₪ (סכום הקרן בלבד). כן נטען כי בגין פיגור של 125 יום בפינוי הדירה, על הנתבע לשלם פיצוי מוסכם של 25,000 ₪. בנוסף נטען בתצהיר כי הנתבע חב סך של 3,280 ₪ לחברת הניהול (סכום הקרן בלבד), אשר שולמו על ידי המצהירה, בצירוף 500 ₪ נוספים ששולמו על ידה לחברת הניהול בגין הוצאות משפט. כמו כן נאמר בתצהיר כי הנתבע חב לתובע פיצויים מוסכמים בסך של 10,000 ₪ וזאת בגין הפרת החוזה על ידו. לפיכך, כך נאמר בתצהיר, סכום חובו של הנתבע לתובע עולה על סכום השטר.

אשר לטענה כי השטר זויף הצהירה גב' בלומנטל כי המדובר בטענה העומדת בסתירה להוראות ההסכם. כמו כן הפנתה גב' בלומנטל בתצהירה לאמור בבקשה להארכת מועד שהוגשה מטעם הנתבע ביום 2.9.12, ממנה עולה כי טענת הזיוף נזנחה על ידו. עוד הצהירה גב' בלומנטל, כי נמסר לה על ידי אביה שהשטר וההסכם נחתמו באותו מעמד.

במאמר מוסגר אציין כבר עתה, כי בהמשך הסתבר שבמעמד החתימה על חוזה השכירות לא נכחה אמנם גב' בלומנטל עצמה, אך נכח בו שמואל, בנה של גב' בלומנטל. כאמור, גב' בלומנטל לא הצהירה כי גם שמואל מסר לה דברים אלה.

11. ביום 18.6.13 קבע בית המשפט (כבוד הרשמת עידית כלפה) כי אין מקום למחיקת ההליך, מה עוד שעם הגשת התצהיר המפורט מטעם התובע התייתרה גם הבקשה "במהותה".

12. ביום 1.10.13 הוגשו שלושה תצהירים מטעם הנתבע: תצהיר הנתבע עצמו, תצהירו של עו"ד יניב אלבז שייצג אותו תחילה, ותצהיר של המתווך שי אגדי.

בתצהירו האמור חזר הנתבע, באופן כללי, על גרסתו הראשונית כפי שנמסרה במסגרת הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, וכן במהלך חקירתו הנגדית מיום 29.4.13.

עו"ד אלבז הצהיר כי בחודש ינואר 12' לערך פנה אליו הנתבע וטען כי מזה זמן הוא מנסה ללא הצלחה ליצור קשר עם בעלי הדירה על מנת להשיב להם את המפתח. לדברי עו"ד אלבז בתצהירו, הנתבע חשש כי מתבצעת כנגד קנוניה על ידי החתן של התובע. עו"ד אלבז הצהיר כי רק משפנה לבא כוחו של התובע בעניין זה נשלחה נציגה, היא קרובת משפחתו של התובע, ליטול את המפתח.

המתווך שי אגדי הצהיר כי בשנת 11' לערך פנה אליו חברו הנתבע וביקש את סיועו במכירת דירה באשקלון השייכת לבעל הדירה אותה שכר הנתבע אותה עת. מר אגדי הצליח למכור את הדירה בסכום גבוה מזה שנדרש עבורה על ידי התובע, אך לבקשת הנתבע, לא גבה מהם דמי תיווך כלשהם. על פי האמור בתצהיר, מי שניהל את המכירה מצד הבעלים היה אדם בשם שמואל, שהציג עצמו כנכדו של הבעלים הרשום של הדירה ומיופה כוחו. לאחר החתימה על ההסכם פנה שמואל למר אגדי וביקש לשלם עבור טרחתו, אך מר אגדי הבהיר כי עשה זאת "כטובה לנתבע". מר אגדי הוסיף והצהיר כי שמואל הודה לו מאד בשמו ובשם סבו ואמר שהם "ידאגו לפצות את הנתבע".

13. בקשת התובע מיום 9.10.13 להוצאת תצהירי הנתבע מהתיק בשל המועד בו הוגשו נדחתה על ידי בית המשפט (כבוד הרשמת הבכירה עפרה גיא) בהחלטה מיום 14.10.13.

14. ביום 21.10.13 הוגש תצהיר נוסף מטעם התובע, של שמואל.

על פי תצהירו של שמואל, אין שחר לטענת הנתבע ולפיה הוא לא חתם על השטר. לדברי שמואל נחתם השטר כמו גם חוזה השכירות באותו מעמד, בנוכחותו ובנוכחות סבו, הוא התובע.

כן הצהיר שמואל כי לא הבטיח לנתבע גמול כלשהו בגין סיועו במכירת הדירה האחרת של הסב. שמואל הצהיר כי לא פנה למתווך שי אגדי או למתווך אחר כלשהו לשם מכירת הדירה, אלא פרסם מודעה בכל הלוחות המקוונים. לדבריו, הדירה נמכרה עוד בחודש דצמבר 2010, ללא סיוע הנתבע או מר אגדי.

שמואל הצהיר עוד כי 'הנתבע תמיד פיגר בתשלום, שילם לסירוגין סכומים נמוכים מהמתחייב על פי ההסכם ובסופו של דבר לא שילם את יתרת חובו' (סעיף 18 לתצהיר).

עוד הצהיר שמואל כי לאחר חתימת ההסכם בגין תקופת שכירות השנייה שולמו כל תשלומי השכירות ישירות לחשבונו של הסב, כמתחייב מהרשום בהסכם בכתב ידו של שמואל. שמואל הוסיף וטען בתצהירו כי בניגוד לטענת הנתבע, מעולם לא הורה לנתבע לשלם לו – קרי לשמואל – את התשלומים שהיה חייב בהם לחברת הניהול.

שמואל הסכים בתצהירו כי אם אכן ביצע הנתבע תיקון ממ"ד אזי יש לקזז את סכום התיקון מהחוב.

לטענת שמואל בתצהירו, פנה הוא אל הנתבע פעמים רבות לבקשת הוריו וביקש כי יסדיר את חובו, אך לשווא.

15. ביום 2.3.14 הועבר תיק זה לטיפולי.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 11.6.14 טען ב"כ התובע כי שמואל לא היה מיופה כוח ועל כן אין ממש בטענת הנתבע לפיה עקב ניתוק הקשר עימו לא ניתן היה להשיב את המפתח. שמואל התפרץ לדברים אלה ואמר: 'אני כן הייתי מיופה כוח על פי ההסכם ולכן אפשר היה להביא לי את המפתח" (עמ' 3 ש' 28).

גם גב' בלומנטל העידה באותה ישיבה כי 'שמואל המשיך לעזור לנו לאורך כל הדרך' (עמ' 4 ש' 14). לשאלת בית המשפט האם ייתכן כי לא הייתה מודעת לכל ההסכמות שהיו בין בנה שמואל לבין הנתבע השיבה גב' בלומנטל:

'אני לא הייתי בשיחותיהם האישיות אני חושבת שהוא אדם נאמן אני שאלתי אותו הוא הגיש הצהרה לבית המשפט לא היו דברים לעולם... זכותי להעביר ייפוי כוח. לי לא ידוע דברים אישיים כאלה, הבן שלי אני ראיתי שהוא מתקשה להוציא כספים והעובדה שהוא שיתף איתנו פעולה בניגוד... עובדה היא שהחוזה של ה – 14.11 כתוב במפורש שצריך להפקיד בבנק אם היו יחסים קרובים למה זה הודגש? למה דווקא בחלק הזה נכתב החלק של השטר אם היו יחסים קרובים?'

(הדגשה שלי; עמ' 4 ש' 16 – 22)

16. הארכתי קמעא בתיאור השתלשלות העניינים בתיק על מנת שניתן יהיה להיווכח באופן בו נפרשו גרסאות הצדדים בפני בית המשפט.

בהקשר זה יש להעיר כי הנתבע טען בפניי שנפל פגם בהתנהלות התובע, אשר לא פירט מלכתחילה את סכום החוב הנתבע על יסוד השטר, ואף לא פירט את העובדות המקימות את החוב. התובע טען מצדו כי לא חלה עליו חובה חוקית כלשהי לעשות כן.

איני מקבלת אף אחת מעמדות הצדדים במלואה לעניין זה. המדובר בתביעה על יסוד עילה שטרית, המבוססת על שטר חוב שנמסר להבטחת חיובי הנתבע על פי חוזה השכירות. מכאן, שהתובע נהנה מחזקת התמורה לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. לפיכך, הנטל להוכיח את העובדות המצדיקות את 'מימוש הביטחון' על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על הנתבע להוכיח – ככל שיוכח כי חתם על השטר – כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו (ראו ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר, פ"ד מה(1) 647 (1991)). מבחינה זו ניתן לקבל את עמדת התובע, ולפיה לא היה מוטל עליו לפרט את כל הפרות הנתבע במסגרת הבקשה לביצוע השטר שהוגשה על ידו ללשכת ההוצאה לפועל. עם זאת, דומני כי ראוי היה לפרט בבקשת הביצוע כי המדובר אכן בשטר שנמסר להבטחת חוזה השכירות שנערך ביניהם ביום 14.11.10, וכי חוזה זה הופר על ידי הנתבע.

מכל מקום, משהגיש הנתבע בקשה למחיקת התביעה בשל אי הגשת כתב תביעה ובו גרסת התובע, הזדרז התובע והגיש תצהיר עדות ראשית של גב' בלומנטל, אשר בו פורטו ההפרות הנטענות על ידי התובע כמו גם סכום החוב. חזית המחלוקת הובהרה וחודדה אפוא בשלב מוקדם יחסית.

במאמר מוסגר אציין, כי תצהיר החתן, אותו הזכיר הנתבע בעדותו, לא הוגש מטעם התובע, והוא לא העיד בבית המשפט. כמו כן, תצהירו של שמואל, אשר אין חולק כי היה גורם דומיננטי ביחסי הצדדים גם במהלך תקופת השכירות השנייה, הוגש רק לאחר שהוגשו תצהירי הנתבע, ולאחר שנדחתה בקשת התובע להורות על הוצאתם של תצהירים אלה מהתיק. כמו כן, וכפי שכבר ציינתי, גב' בלומנטל הצהירה כי "שמעה מאביה" שהשטר והחוזה נחתמו באותו מעמד, ללא שהזכירה את בנה, שמואל. כאמור, משהוגש תצהירו של שמואל הסתבר כי על פי גרסת התובע, "באותו מעמד" נכח גם שמואל.

כפי שנראה בהמשך, המתח בין עדויות האם ובנה שמואל המשיך ללוות את המשפט עד תום ישיבת ההוכחות.

עדויות הצדדים בבית המשפט:

17. בפתח ישיבת ההוכחות טען הנתבע כי יש למחוק את התביעה על הסף נוכח אי התייצבותו של התובע לדיון. טענה זו נדחתה על ידי משהוצג בפניי אישור נוטריוני לכך שהתובע ייפה את כוחה של גב' בלומנטל לפעול בשמו, כמו גם אישור רפואי לכך שהתובע סובל ממחלת האלצהיימר ומצוי בבית אבות.

עדותה של גב' בלומנטל:

18. גב' בלומנטל העידה שייפוי הכוח האמור נמסר לה על ידי אביה ביום 8.10.10, וכי באותו היום בוטל ייפוי הכוח שמסר התובע לשמואל (עמ' 8 ש' 4 – 5).

לדברי גב' בלומנטל, בנה שמואל המשיך לסייע לה בענייני השכירות אף שייפוי הכוח שלו בוטל. לדבריה, בעבר סמכה על הבן 'שהוציא כספים מכיסו עבור אבא שלי אז סמכתי עליו', אך לאחר מכן הסתבר כי שמואל לא הצליח "לעמוד מול הנתבע" (עמ' 10 ש' 26 – 28).

גב' בלומנטל העידה כי מסרה בשיחה טלפונית לנתבע עוד בטרם נקשר בין הצדדים חוזה השכירות השני כי הפעם יעמוד התובע על כך שדמי השכירות יופקדו ישירות לחשבון הבנק, כמו גם על כך שייחתם שטר חוב (עמ' 9 ש' 24 – עמ' 10 ש' 3). גב' בלומנטל לא ידעה להסביר את דברי בנה שמואל בדיון הקודם לפיהם הוא כן היה מיופה כוח של הסב עד למועד בו פינה הנתבע את הדירה, ואמרה כי כנראה שהייתה זו 'פליטת פה' (עמ' 10 ש' 10).

משהוצג לגב' בלומנטל חוזה השכירות הראשון שעל פיו היה הנתבע אמור להעביר שיקים, מה שלא נעשה בפועל, השיבה גב' בלומנטל שלא "התעסקה" עם החוזה הראשון, וכי ככל הידוע לה, שמואל אכן ניסה לקבל שיקים מהנתבע (עמ' 10 ש' 15 – 18).

לשאלה מדוע לאור קשיי הגבייה המתוארים נערך בכל זאת חוזה שכירות נוסף בין הצדדים השיבה גב' בלומנטל: 'מכיוון שהבן שלי אמר שבפועל קיבל את הכסף' (עמ' 11 ש' 7). לשאלה מדוע הדבר לא נרשם בתצהיר השיבה: 'בתצהיר כתבתי דברים שאני יודעת וראיתי אותם. הבן שלי אמר כי הכסף הגיע וסמכתי עליו. לאור זאת שאבי החליט, לא אני החלטתי, זה היה לפני האלצהיימר ולפני האירוע המוחי ואבי העדיף להמשיך את החוזה אך דרש שנעמוד על זה שתהיה הפקדה בבנק' (עמ' 11 ש' 11 – 14).

נזכיר שנית, כי גב' בלומנטל לא היתה נוכחת במעמד חתימת החוזה נשוא התביעה, אלא שמואל הוא זה שנכח בו (עמ' 11 ש' 14 - 16). אף על פי כן העידה גב' בלומנטל בתצהירה כי אביה אמר לה שהשטר נחתם באותו מעמד.

עוד נציין, כי דברים אלה של גב' בלומנטל לפיהם שמואל אמר שהנתבע תמיד שילם בפועל סותרים את עדותו של שמואל בתצהירו (סעיף 18) ולפיה 'הנתבע תמיד פיגר בתשלום, שילם לסירוגין סכומים נמוכים מהמתחייב על פי ההסכם ובסופו של דבר לא שילם את יתרת חובו' (הדגשה שלי).

גב' בלומנטל אישרה את גרסת הנתבע בתצהירו ולפיה בעלה, חתנו של התובע, התקשר אליו, והעידה כי הדבר נעשה במטרה לשכנע את הנתבע 'בדרך טובה' לשלם את חובו לתובע (עמ' 11 ש' 29).

עוד העידה גב' בלומנטל שהתקשרה לנתבע לאחר שהסתיים החוזה 'והיו פעמים שענה וניתק אבל הוא לא רצה לפנות' (עמ' 14 ש' 14). טענה זו נטענה על ידי העדה לראשונה במהלך החקירה הנגדית.

גב' בלומנטל העידה שהנתבע הפקיד 5,000 ₪ לאחר שביקשה ממנו זאת מספר פעמים ואף אמרה לו שעומדים להוציא את התובע מבית האבות מאחר והיא 'לא יכולה לעמוד בחשבון'. כן העידה גב' בלומנטל כי אמרה לנתבע שהיא 'לא רוצה להגיע איתו לבית משפט' (עמ' 15 ש' 29 – 30). בהמשך הכחישה העדה כי הציעה לנתבע שישלם סכום זה כפשרה (עמ' 16 ש' 3).

19. גב' בלומנטל העידה כי היא זו שמכרה עבור התובע את הדירה הנוספת באשקלון (עמ' 10 ש' 32). לדבריה, לא היה לה קשר למתווך כלשהו, וגם שמואל מסר לה שאף הוא לא חתם על הסכמה כלשהי עם מתווך, ו'שלא היה שום הבטחה וקשר עם מתווכים' (עמ' 12 ש' 5 – 8). העדה לא ידעה להסביר כיצד ידע הנתבע את כתובתה של הדירה שנמכרה, וכן פרטים נוספים אודות המכירה, והעידה כי שמעה שהמתווך הוא קרוב משפחה של הנתבע, ואולי כך נודעו לו הפרטים (עמ' 12 ש' 10 – 11).

עדותו של שמואל:

20. שמואל נשאל מדוע שונה ייפוי הכוח שניתן על ידי הסב, והשיב:

'הם החליטו שהם רוצים לטפל בזה... זה לא שהם לא היו מרוצים, אבל התחילו לשאול אותי שאלות שלא חשבתי שאני חייב דין וחשבון על כל פרט וברגע שזה התחיל להיות במעורבות שלהם ואמרתי להם שייקחו את הטיפול אליהם ושזה מקשה עליי שאני עושה טובה לסבא שלי, זה מקשה עלי להסביר כל דבר, נדרשתי להסביר בקשר לדירה – האם דרשת שכירות יותר גבוהה, למה התשלום לא בזמן'

(עמ' 16 ש' 26 עד עמ' 17 ש' 3).

לשאלה האם ייתכן שהוריו חשדו בו השיב שמואל 'לא נאמר לי הדבר הזה, אולי, הם שאלו שאלות' (עמ' 17 ש' 5).

שמואל הכחיש אמנם כי במהלך השכירות נוצר קרע בינו לבין הוריו, אך ניכר היה מעדותו כי חש שלא בנוח עם ביטול ייפוי הכוח שניתן לו מהסב. כך, משנשאל כיצד שילם הנתבע עבור תקופת השכירות השנייה העיד בחוסר נוחות 'זה טופל על ידי אמא שלי תשאל אותה' (עמ' 20 ש' 21 – 22). נזכיר, כי בתצהירו (בסעיף 18) מסר שמואל כי 'הנתבע תמיד פיגר בתשלום, שילם לסירוגין סכומים נמוכים מהמתחייב על פי ההסכם ובסופו של דבר לא שילם את יתרת חובו'.

כמו כן, מיד לאחר מכן העיד שמואל בהתרגשות מסוימת:

'לא אהבתי את זה שאני מודר ואז מבקשים ממני להיכנס לעניין בחזרה אבל עשיתי את זה בכל זאת'

(עמ' 20 ש' 26 – 27)

שמואל סתר חזיתית את עדותה של אימו, גב' בלומנטל, בדבר "אי הצלחתו לעמוד מול הנתבע". והעיד כי לא הייתה בעיה כלכלית מהותית עם הנתבע: 'אחרת לא היית משכיר לו את הדירה שוב, הוא לא שילם לפי לוח הזמנים שנקבע בהסכם, אבל זה לא היה משמעותי' (עמ' 17 ש' 14 – 15; כן ראו עמ' 21 ש' 1 – 4).

מעדותו של שמואל עלה אפוא כי לא אי הצלחתו "לעמוד מול הנתבע" היא שעמדה ביסוד ביטול ייפוי הכוח שניתן לו, אלא אי הנחת של הוריו מכך שלא כל פרטי ההסכמות אליהן הגיע בפועל עם הנתבע לאורך תקופת השכירות היו ידועים להם.

21. לאורך עדותו המשיך שמואל להתייחס לעצמו כאל מי שהשכיר את הדירה לנתבע.

כך, ראינו כי שמואל העיד שהנתבע עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם הראשון, אחרת לא היה משכיר לו את הדירה שוב.

כמו כן, שמואל העיד כי הוא זה שהדפיס את נוסח החוזה ואת שטר החוב. משנשאל מדוע מופיע בשולי השטר אישור פקס של משרד עו"ד, נושא תאריך 13.11.09, השיב כי ייתכן שנעזר בחברו, עו"ד מאשדוד, בעניין זה (עמ' 18 ש' 1 – 7). נזכיר, כי שמואל והסב היו נוכחים בעת החתימה על חוזה השכירות, וכי גב' בלומנטל לא הייתה נוכחת במעמד זה.

שמואל העיד ביחס לחוזה השכירות הראשון כי לא ראה כל בעיה בעצם החריגה מלשון ההסכם, ואף אישר את גרסתו של הנתבע לפיה הנתבע שילם מעת לעת עבור תקופת השכירות הראשונה במזומן (עמ' 17 ש' 17 – 20, ועמ' 20 ש' 28 – 29).

משנשאל שמואל לפשר הסכמתו לקיזוז עלות התיקון של הממ"ד מהתחייבויות הנתבע על פי החוזה השני, חרף לשונו שאסרה זאת, העיד: 'שמתקשרים אליי לבקש אישור לדבר כזה אני לא פותח את החוזה ורואה אם אהיה איתו דווקא ושיתקן על חשבונו' (הדגשה שלי; עמ' 20 ש' 17 – 18). שמואל אישר אפוא כי הנתבע התקשר אליו בעניין זה, ומעדותו ברי כי ראה עצמו מוסמך לקבל החלטות בעניין.

22. לעניין מכירת הדירה אישר שמואל שנפגש עם המתווך שי אגדי, והוסיף שנפגש עם מתווכים רבים (עמ' 18 ש' 18 – 22). עוד העיד שמואל כי מי שהביא את הקונים לדירה הייתה בחורה בשם אורטל אפוטה (עמ' 18 ש' 26 – 27). מעדותו של המתווך אגדי הסתבר כי המדובר בסוכנת של מר אגדי (עמ' 27 ש' 20 – 21).

שמואל אף העיד כי סיפר לנתבע אודות הדירה האמורה, מאחר והיה איתו בקשר משך שנים (עמ' 19 ש' 12 – 13).

נזכיר, כי בתצהירו (סעיף 15) מסר שמואל שהדירה נמכרה ללא סיוע של הנתבע או של מר אגדי.

הנה כי כן, גם בנקודה מהותית זו חלה במהלך החקירה הנגדית התקרבות מסויימת בין גרסתו של שמואל לבין גרסת הנתבע.

עדותו של המתווך שי אגדי:

23. מר אגדי אישר כי לא נערך הסכם תיווך בינו לבין התובע או מי מטעמו (עמ' 25 ש' 9 – 10). כן העיד מר אגדי כי אין כל קשר משפחתי בינו לבין הנתבע (עמ' 25 ש' 30). לדבריו, מלכתחילה ידע שלא יגבה מהתובע דמי תיווך, באשר הנתבע אמר לו 'שזה בשבילו' (עמ' 26 ש' 14).

מר אגדי העיד כי שוחח עם שמואל ועם התובע עצמו במהלך המשא ומתן שנוהל על מכירת הדירה (עמ' 26 ש' 18 – 19). לדבריו, משהושלמה העיסקה בהצלחה, נשאל "כמה מגיע", והשיב שעשה זאת כטובה לנתבע (עמ' 27 ש' 11).

מר אגדי לא נשאל בחקירתו על דבריו בתצהיר (בסעיף 7) לפיהם שמואל אמר לו שהוא והסב מודים לו מאד על השירות וידאגו לפצות את הנתבע. תחת זאת נשאל מר אגדי אם העביר לנתבע את זכותו לקבלת דמי תיווך (עמ' 26 ש' 28 – 30), ואם מישהו אמר לו שבמקום שישלמו לו את דמי התיווך ישלמו אותם לנתבע (עמ' 27 ש' 14 – 15). על שתי השאלות השיב מר אגדי בשלילה.

עדותו של עו"ד יניב אלבז:

24. עו"ד אלבז העיד בחקירתו כי הנתבע מסר לו את מפתחות הדירה בתחילת חודש ינואר 2012, וכי אלה נמסרו לגב' בלומנטל סמוך לאחר מכן (עמ' 22 ש' 8 – 9 וכן ש' 31). לדבריו, תהליך מסירת המפתח נעשה ברוח טובה (עמ' 23 ש' 15 – 16). עו"ד אלבז הוסיף כי 'זכור לי שהוא [הנתבע] לא ידע מול מי להתנהל כי דיברו אליו במספר קולות' (עמ' 22 ש' 9).

כזכור, הנתבע אכן הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות בחודש ינואר 2012. עדותו של עו"ד אלבז - ושל הנתבע - ולפיה נמסר מפתח הדירה לגב' בלומנטל סמוך למועד זה, עדיפה בעיניי על טענת התובע ולפיה נמסרה החזקה בדירה אך כחודשיים לאחר מכן. כמו כן, אני מקבלת את עדותו של עו"ד אלבז ולפיה הנתבע "לא ידע מול מי להתנהל", וזאת נוכח המסקנות אליהן הגעתי בדבר עדויותיהם של גב' בלומנטל ושל שמואל.

עדותו של הנתבע:

25. הנתבע העיד כי שילם לשמואל 'המון פעמים במזומן' (עמ' 29 ש' 25). לגבי העברת סך של 5,000 ₪ העיד הנתבע כי שוחח עם הסב עצמו, וכי זה אמר לו שהוא זקוק לכסף, על כן הפקיד את הכסף 'מצפונית כי האדם מבוגר' (עמ' 29 ש' 29). במלים אחרות, הנתבע העיד כי אף שעמדו לזכותו סך של 10,000 ₪ בהמשך לעסקת מכירת הדירה לה סייע, הסכים לוותר על 5,000 ₪ לאחר ששמע את דברי הסב. סכום זה שולם על ידי הנתבע כשעדיין התגורר בבית, לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עמ' 30 ש' 2 – 3).

הנתבע העיד כי עו"ד אלבז איחר בהגשת ההתנגדות לבית המשפט, וכי הוא זה שטיפל בהשבת המפתח (עמ' 30 ש' 24). הנתבע לא זכר אם טיפל בעצמו בהעברת רישום החזקה בדירה בעירייה, או שמא אשתו טיפלה בכך, והוסיף: 'לא צירפתי את ההודעה על החזקה מהעירייה כי לא חשבתי שזה יגיע למימדים האלה. לא לקחתי קריאת מונה של שום דבר אני אדם מפוזר מטבעי ולכן הגעתי לפה' (עמ' 31 ש' 29 – 31).

לשאלה אם נתקל בקשיים כספיים במהלך תקופת השכירות הראשונה השיב הנתבע: 'אף פעם לא, יומיים-שלושה אחרי זה לא קשיים, אם לא שילמתי חודש זה משהו אחר, אם לא הייתי משלם לא היו מחדשים אתי את החוזה' (עמ' 32 ש' 11 – 12).

הנתבע העיד בחקירתו כי ההתנהלות עם שמואל היתה לפעמים במזומן, וכי מבחינתו לא היה כל הבדל בין חוזה השכירות הראשון לבין חוזה השכירות השני (עמ' 34 ש' 11 – 12).

הנתבע הכחיש מכל וכל כי גב' בלומנטל פנתה אליו קודם החתימה על חוזה השכירות השני והבהירה לו ש"הפעם זה יהיה אחרת". לדבריו, השיחה עם הוריו של שמואל נערכה רק מספר חודשים לאחר שנחתם החוזה השני. כדברי הנתבע -

'אחרי מעמד של החוזה השני הם התקשרו רק אחרי שלושה חודשים, שמואל אמר לי שלא אתייחס אליהם, הם אנשים מגעילים בכסף ויש בינינו חילוקי דיעות, והם רבים על עמלת המכירה בדירה שמכר לסבא שלו, לתובע. אמרתי לו שהם לא מפסיקים להתקשר, התובע אמר שהוא לא יודע על מה מדובר ושאני אדבר עם שמואל, הוא אמר שאנסה להסתדר איתם כי הוא פחות מטפל בזה. מעולם לא הייתה שיחה, אם הייפוי כוח שלה למה היא לא באה לחתום? אם שמואל בא זה אותה מערכת יחסים, מה השתנה?'

(עמ' 34 ש' 15 – 21; ראו גם עמ' 36 ש' 4 – 5)

לשאלה מדוע בכל זאת הפקיד את התשלום הראשון על פי חוזה השכירות השני ישירות לחשבונו של הסב, השיב הנתבע כי גם במהלך תקופת השכירות הראשונה הפקיד תשלומים לחשבון הסב, על פי הנחייתו של שמואל, וכי רק לאחר מכן, שוב על פי הוראת שמואל, הפקיד תשלומים לחשבונות אחרים (עמ' 34 ש' 26 עד עמ' 35 ש' 3). לדבריו, משהשלים את ההפקדות במזומן, 'כל פעם בחשבון אחר', כנגד הסכום שנרשם בשיק, השיב לו שמואל את השיק (עמ' 35 ש' 6 – 9). עוד העיד הנתבע כי נתן לשמואל מספר פעמים כספים במזומן 'מתחת לבית בלי לבקש קבלה' (עמ' 35 ש' 12 וכן ש' 19).

הנתבע העיד כי עזב את הדירה מאחר והיחסים בין הצדדים התערערו. לדבריו, אמר לגב' בלומנטל כי הוא מוכן להתפנות עוד קודם למועד סיום השכירות, אך גב' בלומנטל רצתה שישלם עד תום תקופת השכירות ועל כן נשאר בדירה (עמ' 32 ש' 18 – 20).

הנתבע הכחיש מכל וכל שחתם על השטר (עמ' 32 ש' 25). עוד העיד הנתבע כי נדהם לקבל תביעה של שטר חוב בסכום כה גבוה. כדבריו:

'גם אם אני לא אשלם שנה שכירות זה לא יגיע ל – 40,000 ₪? מה לקחתי קירות מהבית? ... הם טוענים כי לא שילמתי להם ארבעה חודשים, להבא אני אגדיל ראש כי כן שילמתי לשמואל, שיש קשרי חברות, והדבר שמעיד על כך זה שחמישה חודשים לא היה חוזה'.

(עמ' 33 ש' 5 – 8)

יצויין כי במהלך החקירה, משעמד הנתבע על טענתו לפיה לא חתם על השטר נשוא התביעה, ביקש בא כוח התובע מהנתבע לכתוב את שמו על דף. ב"כ הנתבע התנגד לשאלה, וההתנגדות התקבלה על ידי, באשר בית המשפט אינו מומחה לגרפולוגיה.

דיון והכרעה:

האם הוכח שהנתבע חתם על השטר?

26. כידוע, "אין אדם חב בתור מושך... של שטר אם לא חתם עליו בתור [שכזה]" (ראו סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. הנטל להוכיח כי מי שנחזה כחתום על השטר הינו אכן הנתבע מוטל על התובע (ראו ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה), בעמ' 250, וכן ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993) וע"א (תל אביב-יפו) א.פ.א.י. אגודה שיתופית לפירות בע"מ נ' מוסרי (תחיה) סיגל (ניתן ביום 12.11.2007)).

אינני מקבלת את עמדת בא כוח התובע ולפיה זנח הנתבע את טענתו כי לא חתם על השטר. לעניין זה הפנה בא כוחו של התובע לבקשה להארכת מועד לתשלום הוצאות שהגיש הנתבע ביום 3.9.12, ממנה עלה לכאורה כי הנתבע אינו מכחיש כי חתם על השטר, ולבקשתו למחיקת התביעה מיום 12.6.13, במסגרתה הלין הנתבע על כך שאינו יודע מדוע נתבע הסכום שנתבע, מבלי שנאמר בה במפורש כי הנתבע כלל אינו חתום על השטר.

סבורני כי אין די בטענות "משתמעות" אלה של הנתבע מפי בא כוחו כדי לאיין את האמור בהתנגדות ובתצהיר שצורף אליה, בדבר חשד לזיוף, כמו גם את האמור במפורש בתצהיר הנתבע שהוגש ב – 1.10.13, כלומר לאחר הגשת הבקשות האמורות, ולפיו הנתבע לא חתם כלל על השטר.

אכן, התובע הגיש בקשה להוציא את תצהירי הנתבע מהתיק – בנימוק כי אלה הוגשו באיחור ולא בטענה של שינוי חזית, כטענתו בסיכומים – אך בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט, והתובע אף הגיש לאחר מכן את תצהירו של שמואל.

בנסיבות אלה עומדת על כנה קביעת כבוד הרשמת כלפה מיום 29.4.13 ולפיה טענת הזיוף נותרה לבירור עובדתי. לפיכך על התובע להוכיח כי הנתבע חתם על השטר נשוא התביעה.

27. לחלופין טען התובע כי חתימת הנתבע על השטר מתיישבת עם לשון חוזה השכירות, ועם עדותה של גב' בלומנטל לפיה נדרש הנתבע עוד קודם החתימה על הסכם השכירות וכתנאי לכך שייחתם עימו לחתום על שטר כאמור. כן נסמך התובע על עדותו של שמואל לפיה נחתם השטר במעמד החתימה על חוזה השכירות.

28. לא הונחה בפניי חוות דעת מומחה כלשהי בעניין החתימה על גבי השטר. אכן, אין חובה להוכיח את החתימה על גבי השטר באמצעות חוות דעת מומחה, וניתן להסתפק בעדות מי שהיה נוכח במעמד החתימה (ראו ע"א 5293/90 הנ"ל, בפיסקה 15 לפסק דינו של כבוד הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר)).

האם הוכח אפוא שהנתבע אכן חתם על השטר?

כזכור, בין גרסתו של שמואל לבין גרסת אימו, גב' בלומנטל, נתגלעו פערים מסויימים.

אני מקבלת את גרסתו של שמואל ולפיה בוטל ייפוי הכוח שלו לטפל בענייניו של הסב, ובכלל זה בנושא השכירות, בשל רצונם של הוריו להיות מעורים יותר בפרטי ההסכמות עם השוכר, ולא מן הטעם ששמואל לא הצליח "לעמוד מול" הנתבע, כדברי אימו גב' בלומנטל.

מעדויות שמואל ואימו אף עלה "מבין השורות" כי הוריו של שמואל לא היו מרוצים מהאופן בו שולמו הכספים לשמואל על ידי הנתבע, וייתכן שאף חשדו כי שמואל פעל בכספים כבתוך שלו.

מכאן, שלא חששו של התובע כי הנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו הוא שעמד בבסיס החתימה על החוזה השני.

איני סבורה אפוא שיש לייחס משמעות רבה, לעניין הסוגיה שבמחלוקת, ללשון הוראת ההסכם המתייחסת לשטר, כטענת התובע. בהקשר זה אעיר, כי התובע לא הציג בפניי את חוזה השכירות הראשון, ולפיכך לא ניתן לשלול כי הוראה דומה המתייחסת לשטר הופיעה גם בו.

29. כמו כן, אינני מקבלת את עדותו של שמואל ולפיה החתים את הנתבע על השטר במעמד החתימה על חוזה השכירות השני. הנתבע לא עשה עליי רושם מהימן בעניין זה, וניכר היה בעדותו כי הוא חש שלא בנוח משנדרש להתייצב לימין עדותה של האם, אף שזו לא בטחה בו לאחר שניהל את ענייני השכירות במסירות וכראות עיניו.

עוד אזכיר, כי תצהירו של שמואל הוגש רק לאחר שהוגשו תצהירה של גב' בלומנטל ותצהירי הנתבע. גב' בלומנטל לא הייתה נוכחת במעמד החתימה על החוזה, והצהירה כי אביה מסר לה שהנתבע חתם על השטר. גב' בלומנטל לא הצהירה ששמואל מסר לה כאמור.

אוסיף כי עדותו של הנתבע הייתה מהימנה בעיניי, ואף התיישבה בחלקה עם עדותו של שמואל.

כך, אני קובעת כי שמואל המשיך לטפל באופן פעיל בענייני השכירות גם לאחר שבוטל ייפוי הכוח שלו, וכי הנתבע המשיך להתנהל מולו בעניין זה כפי שהתנהל במהלך תקופת השכירות הראשונה. כזכור, הנתבע פנה לשמואל - ולא לאימו- בעניין תיקון חלון הממ"ד. עוד נזכיר, כי גם גב' בלומנטל ושמואל העידו כי האחרון המשיך לסייע בעניין השכירות.

עוד אני קובעת כי שמואל לא עמד על קיום התחייבויותיו של הנתבע לפי הוראות ההסכם ככתבן וכלשונן, אלא הסתפק בהעברת הכספים בפועל מידי הנתבע אליו באופן שסוכם ביניהם מעת לעת. אני מקבלת את גרסת הנתבע ולפיה גם במהלך תקופת השכירות הראשונה העביר תחילה את התשלומים ישירות לחשבונו של התובע, על פי הוראתו של שמואל, וכי גם בעניין זה לא חל שינוי מבחינתו בין שתי תקופות השכירות, שכן התשלומים בוצעו כל העת על פי הנחיותיו של שמואל.

אני מעדיפה אפוא את גרסתו של הנתבע על פני גרסתה של גב' בלומנטל, וקובעת כי לא הובהר לנתבע בטרם החתימה על החוזה השני כי הפעם יהא עליו לחתום על שטר ולבצע את התשלומים ישירות לחשבונו של הסב.

לפיכך, מסקנתי ממכלול הראיות שהובאו בפניי היא, שהתובע לא הוכיח שהנתבע אכן חתם על השטר. מכאן, שאין לחייב את הנתבע על פי השטר.

טענותיו הנוספות של הנתבע:

30. יכולתי אפוא לדחות את התביעה, המבוססת על עילה שטרית, ולחתום כאן את פסק דיני. עם זאת, נוכח טענותיהם הרבות של הצדדים לעניין ההפרות הנטענות של הנתבע את חוזה השכירות, אתייחס גם לטענות אלו:

אני סבורה כי הנתבע הוכיח את גרסתו, ולפיה סייע לשמואל שטיפל במכירת הדירה עבור התובע, וקישר בינו לבין המתווך, מר שי אגדי.

כפי שהסתבר במהלך ההוכחות, סוכנת ממשרדו של מר אגדי וכן מר אגדי בעצמו אכן טיפלו בעניין זה. עוד הוכח שהתובע לא נדרש לשלם דמי תיווך תמורת הטיפול האמור. איני סבורה כי "יד המקרה" היא, שדווקא חברו המתווך של הנתבע הוא שטיפל במכירת הדירה.

כמו כן, לא מצאתי כל יסוד לפקפק במהימנותו של מר אגדי, שהעיד כי טיפל בעניין "כטובה לנתבע". אכן, מר אגדי לא העביר את זכותו לקבלת דמי תיווך מהתובע לידי הנתבע, באשר לא החתים את התובע או מי מטעמו על הסכם תיווך. עם זאת, הוכח לי שהטעם לכך שלא נדרשו דמי תיווך כלשהם על ידי מר אגדי בגין שירותיו הטובים היה הסיכום בינו לבין חברו הנתבע, ולפיו התובע ושמואל יגמלו לנתבע עבור שירותיו. לעניין זה אפנה לתצהירים כמו גם לעדויותיהם של מר אגדי ושל הנתבע.

לא מצאתי כמשכנעת גם את טענת התובע בעניין העדר זכות קיזוז לנתבע על פי ההסכם, וזאת לאור עדותו של שמואל: ראינו כי שמואל המשיך לטפל בשכירות כמקודם, וכי לא הקפיד על קיום הוראות החוזה ככתבן וכלשונן. כך הסכים שמואל לקזז את עלות תיקון הממ"ד חרף הוראתה המפורשת של ההסכם ששללה זאת.

אני מעדיפה אפוא את גרסתו של הנתבע ושל מר אגדי על פני גרסתו של שמואל, וקובעת כי סוכם שהנתבע יזוכה בגין ארבעה חודשי שכירות, על דרך הקיזוז, בשל סיועו במכירת הדירה עבור הסב.

בהמשך לדברים האמורים, אני מאמינה לנתבע כי המשיך להתנהל מול שמואל גם במהלך תקופת השכירות השנייה, וכי המשיך להעביר לידיו כספים במזומן, כפי שדרש.

לעניין זה נזכיר, כי גם שמואל אישר בעדותו שהנתבע העביר לידיו כספים במזומן, אך טען כי הדבר היה רק במהלך תקופת השכירות הראשונה.

כאמור, אני מאמינה לנתבע כי מבחינתו לא חל כל שינוי בין שתי תקופות החוזה, וכי הנתבע המשיך לשלם מעת לעת במזומן על פי הנחיותיו של שמואל, גם במהלך תקופת השכירות השנייה, כולל עבור דמי האחזקה שנדרשו על ידי חברת הניהול. לעניין זה אציין כי גם התשלומים שאין חולק כי בוצעו על ידי הנתבע לפי ההסכם השני, בוצעו שלא על פי הוראותיו המדויקות של חוזה השכירות (ראו מש/2). עם זאת, גב' בלומנטל, שבידה היה ייפוי הכוח, לא העידה כי מחתה בפני הנתבע בזמן אמת על עניין זה, בכתב או בעל פה. לא מצאתי כי יש במכתבי ההתראה ששלחה חברת הניהול לנתבע (מש/3 ו – מש/4) כדי לשנות ממסקנתי ולפיה בפועל סוכמו בין הנתבע ושמואל דברים שונים מכפי שנרשם בחוזה.

יוער, כי חרף ביטול ייפוי הכוח של שמואל, אין חולק כי הוא זה שטיפל בפועל במכירת הדירה של הסב. גם עניין זה מחזק בעקיפין את גרסתו של הנתבע, ולפיה מבחינתו שלו לא חל שינוי כלשהו בין תקופת השכירות הראשונה לבין תקופת השכירות השנייה.

כמו כן, אני מאמינה לנתבע כי ביקש להתפנות מהדירה עוד קודם המועד בו פינה אותה בפועל, אך נשאר בה משנדרש על ידי גב' בלומנטל לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת החוזה. אני מקבלת את גרסתו של הנתבע ולפיה מסר את המפתח לעורך דינו דאז בתחילת חודש ינואר 12', תוך שהודיע לגב' בלומנטל כי הוא מפנה את הדירה. כמו כן אני מאמינה לנתבע כי ביקש למסור את המפתח עוד קודם לכן אך נתקל בקשיים מול משפחתו של התובע. עדות זו של הנתבע נתמכה בעדותו של עו"ד אלבז, אשר לא מצאתי יסוד לפקפק בה.

אכן, הנתבע לא "הצטיין" בשמירת קבלות אודות התשלומים שביצע. עם זאת, עדותו הייתה אמינה בעיניי. התרשמתי כי המדובר באדם צעיר, "מפוזר", כדבריו, בלתי מנוסה ואף תמים במידה מסויימת, שנתן אמון בלתי מסוייג בשמואל, עימו קשר קשרים טובים, ומצא עצמו נקלע לאחר מכן שלא בטובתו לויכוח בין שמואל לבין הוריו. עדות הנתבע נתמכה בעדויותיהם של מר אגדי ושל עו"ד אלבז, שהיו מהימנות בעיניי. לכך מצטרפת התרשמותי מעדויות שמואל ואימו, גב' בלומנטל, שפורטה לעיל, ולא אחזור על הדברים.

סיכומו של דבר, הנתבע הוכיח כי לא הפר את חוזה השכירות השני, וגם משום כך דין התביעה להידחות.

31. סוף דבר, התביעה נדחית.

הכספים שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט, על פירותיהם, יושבו לידיו.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ה, 07 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.