האישומים וההרשעה

1. הנאשמים שלפני, מחמד אבו סנינה (להלן: "הנאשם 1") ונאדר תרתיר (להלן: :"הנאשם 2") הודו והורשעו, במסגרת הסדר טיעון מיום 22.4.12, כל אחד מהם, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק").

2. בהתאם להסדר הטיעון סוכם, כי הנאשמים יודו בעובדות כתבי האישום המתוקנים שהוגשו בעניינם, ויורשעו בעבירה המיוחסת להם. בנוסף סוכם, כי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. אציין, כי עובדות כתבי האישום בהן הודו הנאשמים זהות ברובן, אך קיימים ביניהם הבדלים מינוריים, אליהם אתייחס בהמשך.

3. על פי כתבי האישום המתוקנים, הודו הנאשמים, כי במועד הרלבנטי לכתב האישום, עבד הנאשם 1 בשטיפת רכבים בסוכנות הרכב "שיקאגו" בשכונת תלפיות בירושלים (להלן: "הסוכנות" או "המקום").

4. הנאשמים הודו, כי ביום 4.1.12, סמוך לחצות, נסעו יחד עם אחמד שיך עלי (להלן: "אחמד עלי"), מחמד עלקם (להלן: "עלקם") ומחמד מחסן (להלן: "מחסן", וביחד "האחרים") לעבר הסוכנות, ברכבו של נאשם 2 מסוג פורד פוקוס, בצבע לבן (להלן: "הפוקוס"), כאשר נאשם 2 נוהג ברכב ומסיע את נאשם 1 והאחרים. נאשם 2 הודה, כי בכוונתם היה לגנוב כלי רכב מהסוכנות.

5. בהמשך הודו הנאשמים, כי בסביבות השעה 02:00, כאשר לגרסת הנאשם 1, הוא, הנאשם 2 והאחרים, וידאו כי עובד הסוכנות שהיה בה עזב אותה, ולגרסת הנאשם 2, כאשר הנאשם 1 והאחרים וידאו את אותה עובדה, נכנסו האחרים לסוכנות, כשהם קופצים מעל לגדר ונכנסו לתוך החדר, בו ישן אותה עת השומר מ.ע., יליד 1947 (להלן: "השומר").

6. הנאשמים הודו, כי עלקם ריסס את פניו של השומר בגז פלפל, שהעביר לידיו אחמד עלי. עלקם ואחמד עלי כיסו את פניו של השומר, כשהם מכים אותו בראשו ומאיימים עליו ש"אם ידבר יהרגו אותו". השניים כפתו את ידיו ורגליו של השומר, ואחמד עלי הכניס את השומר למחסן שהיה במקום ונעל את דלת המחסן מבחוץ.

7. נאשם 1 הודה, כי לאחר מכן קפץ מעל הגדר וחבר לאחרים, עובדה בה הודה גם הנאשם 2. הנאשמים הודו, כי במהלך האירוע נלקחו מהמקום מחשבים וכספת שהכילה שטרות חוב בסך של כ-2.5 מיליון ₪, המחאות לפירעון בשווי של כ- 400,000 ₪, 100,000 ₪ במזומן, שעון רולקס, שעון מסוג סקטור, שתי טבעות משובצות יהלומים, שני יהלומים בשקית ניילון ופנקסי שקים שונים. יצוין, כי בדיון שהתקיים בפני ביום 2.9.12, תוקן כתב האישום באופן זה, ששתי הטבעות הושבו לבעל (להלן:"המתלונן או "בעל הסוכנות").

8. עוד הודו הנאשמים, כי נאשם 1 נטל מהמשרד מפתחות כלי רכב שהיו במקום. נאשם 2 הודה, כי נאשם 1 הניע ארבעה כלי רכב, מתוך כלי הרכב שהיו בסוכנות, ושבר את השער הראשי על ידי אחד מכלי הרכב. שני הנאשמים הודו, כי נאשם 1 והאחרים חברו לנאשם 2 מחוץ לסוכנות ועזבו את המקום, כאשר הנאשם 1 נוהג ברכב מסוג סקודה. נאשם 2 הודה, כי ברכב הסקודה היו המחשבים והכספת על תכולתה, אולם בכתב האישום המתוקן לגבי הנאשם 1, לא נכללה עובדה זו. עוד הודו הנאשמים, כי עלקם נהג ברכב מסוג פיג'ו, מחסן ברכב מסוג קריזלר ואחמד עלי ברכב מסוג סיאט איביזה. כן הודו, כי הם והאחרים נטלו עמם בין היתר גם את המכשיר הסלולרי של השומר והתקן דיסק און קי.

9. בהמשך הודו הנאשמים, כי הם והאחרים נסעו ב"כביש 60" לכיוון חברון, כאשר נאשם 2 מוביל בפוקוס ומוודא כי "הציר נקי". הנאשמים הודו, כי הם והאחרים עברו את מחסום המנהרות ונכנסו לחברון עם הרכבים, שם מסרו את הרכבים לאחרים, שאינם ידועים למאשימה. נאשם 2 הודה, כי אחרים אלו נסעו עם כלי הרכב מהמקום ביחד עם נאשם 1 ואחמד עלי, אשר שבו וחברו אליו, לעלקם ולמחסן כעבור מספר דקות.

10. הנאשמים הודו, כי סמוך לשעה 04:30 נעצרו ביחד עם האחרים ברכב הפוקוס של נאשם 2, ביציאה מכביש המנהרות לכוון ירושלים. כמו כן הודו, שכתוצאה ממעשיהם נגרמו לשומר צריבה בעיניים ובדרכי הנשימה, כאבים וחוסר נוחות וכן נזק למקום.

יצוין, כי עניינם של האחרים מתברר בנפרד בבית משפט זה, אך דינם טרם נגזר.

הראיות לעונש

תסקירי שירות המבחן

11. בדיון שהתקיים בפני ביום 22.4.12, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מבחן בעניינו של כל אחד מהנאשמים.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1

12. התסקיר בעניינו של נאשם 1 מיום 3.7.12, מפרט את קורות חייו. המדובר בנער רווק בן שמונה עשרה, יליד חברון, אשר מגיל שנתיים מתגורר במחנה הפליטים שועפט בירושלים. משפחתו של הנאשם 1 מונה הורים ושישה ילדים. התסקיר מפרט את מצבו האישי והמשפחתי הקשה הכולל נתונים רפואיים הקשורים באביו, שאושפז לעיתים תכופות ואשר היקשו על תפקודו כהורה.

האם, עקרת בית, תוארה כאישה סמכותית ודומיננטית, המתמודדת עם קשיים הן בפרנסת המשפחה והן בטיפול בבעלה החולה. שתי אחיותיו הגדולות, נשואות וגרות בנפרד ואילו אחיו הגדול, הגר בבית, סובל מבעיות שונות ואינו לוקח חלק בפרנסת הבית.

13. על פי התסקיר, נאשם 1 למד שמונה שנות לימוד בבית הספר, אך בשל המתרחש בבית ומתוך תחושת דאגה לאחיו ואימו, החל לעבוד מגיל חמש עשרה במוסך מכוניות "שיקגו", מקום ביצוע העבירה. הנאשם 1 הפגין מחד, תחושת סיפוק מעבודתו, וכן מהעובדה שתרם את משכורתו למשפחה וזכה עקב כך ליחס של כבוד מאימו ואחיו. מאידך, חש תחושת ניצול, כיוון שלדבריו, הועסק ללא תלוש משכורת וללא תנאים סוציאליים. עורכת התסקיר ציינה, כי בשנה האחרונה התארס והחל לתכנן הקמת משפחה משלו, אך נקלע לקשיים כלכליים, דבר שגרם לו לתסכול רב. עורכת התסקיר ציינה, כי הנאשם 1 נעדר עבר פלילי קודם.

14. על פי ההתרשמות בתסקיר, הנאשם הוא בעל יכולת תפקוד תקינה ונורמטיבית, מגלה אחריות רבה כלפי הוריו ואחיו, קיבל על עצמו תפקיד אבהי בבית ונזהר מלהתחבר לחברה שולית. יחד עם זאת, צוין, כי הנאשם 1 מתקשה להציב גבולות ברורים ביחסים בין אישיים ולשקול את התוצאות העתידיות של מעשיו. כמו כן, לעיתים לוקח סיכונים מיותרים לצורך השגת המטרה הרצויה לו. בנוסף, נאשם 1 חווה תסכול על שלא זכה לשוויון הזדמנויות בחיים, בשל העדר דמות הורית מכוונת ותומכת שתשמור עליו מהתנהגותו המסוכנת.

לגבי האירוע נשוא כתב האישום, התרשמה עורכת התסקיר, כי הנאשם 1 מקבל על עצמו אחריות על ביצועה, ואף ציינה כי הביע חרטה. הוא הסביר, כי קיבל הצעה להרוויח כסף, ולא הצליח לעמוד בפיתוי. עם זאת, ניסה למזער את חלקו בעבירה ולתלות אותה בפחד מהאחרים המעורבים, ובחוסר יכולתו להציב להם גבולות.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית ובהתחשב בחומרת העבירות, המליץ כי יילקחו בחשבון הנתונים שהובאו, לצורך קביעת אורכה של תקופת המאסר.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2

15. על פי התסקיר בעניינו של נאשם 2 מיום 2.7.12, הנאשם הוא בן ארבעים, נשוי בשנית ואב לשישה ילדים. ארבעה מנישואיו הקודמים שאינם בחזקתו ושניים מנישואיו הנוכחיים. הנאשם 2 התגורר עם משפחתו, טרם מעצרו, במחנה הפליטים שועפט. משפחת המוצא של הנאשם מנתה זוג הורים ושנים עשר ילדים. אביו נפטר בילדותו ואימו הייתה עקרת בית. משפחתו התקיימה מעזרה של המשפחה המורחבת ועבודת הילדים הגדולים. לדבריו, למד שתים עשרה שנות לימוד והוא בעל תעודת בגרות ירדנית. לאחר סיום הלימודים, עבד מספר שנים בתחום מכונאות הרכב, בהמשך כנהג הסעות, וטרם מעצרו עבד מספר חודשים כפקח תנועה בחברת "אבידר".

16. התסקיר מתאר את מערכת היחסים הבעייתית של הנאשם במהלך נישואיו הראשונים, שהתפרקו, ואת מאבקי החזקה על הילדים, שנבעו ממנה. לגבי האירוע נשוא כתב האישום, הנאשם לוקח אחריות מסוייגת על מעורבותו בעבירה בצד ניסיון לצמצומה ולהשלכת האחריות לגביה על שותפיו האחרים. לטענתו, התפתה להשתתף במעשה עקב מצבו הכלכלי הקשה והרווח שהובטח לו.

17. בשל העובדה כי מדובר בהרשעתו השנייה של הנאשם בדין (בשנת 2003 נשפט על הסעת שוהה בלתי חוקי, וריצה עונש של חודשיים מאסר בעבודות שירות), וכן נוכח נסיבות חייו ואופייה החמור של העבירה אותה ביצע, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית והמליץ על עונש מאסר מציב גבולות, שייקח בחשבון את תקופת מעצרו.

עדותו של מר ע.מ. השומר – קורבן העבירה

18. בדיון שהתקיים בפני ביום 5.7.12, העיד השומר שנפגע באירוע. השומר, אדם כבן שישים וחמש, טען כי ראייתו נפגעה כתוצאה מן הגז שהותז על פניו במהלך השוד. עוד טען, לירידה ניכרת במשקלו ולפחד המלווה אותו עקב החוויה האלימה שעבר. בחקירתו הנגדית אישר השומר כי הוא חולה במחלת הסוכרת מזה שנים רבות, אך טען כי התופעות מהן סובל מאז השוד אינן קשורות למחלה.

ב"כ נאשם 2 החל לחקור את השומר, בשים לב לכך שירידה במשקל ובכושר הראייה, הן תופעות של מחלת הסכרת. ב"כ נאשם 2, ביקש להציג לבית המשפט את התיק הרפואי של השומר, אך ב"כ קורבן העבירה, עו"ד דייויס, התנגד לכך. בהמשך הדיון הביעו הנאשמים את התנצלותם בפני השומר, האחרון השיב להם "אלוהים יסלח לכם ולכל אחד" (ש' 12 עמ' 15 לפרוטוקול) ואף התנשק עימם.

עדותו של מר זוהר חי בעל הסוכנות, – קורבן העבירה

19. בדיון שהתקיים בפניי ביום 2.9.12, הגיש ב"כ המאשימה תצהיר נפגע עבירה של המתלונן, מר זוהר חי, המנהל ובעל הסוכנות. על פי התצהיר מיום 15.8.12, נגנבו מן הסוכנות בשוד הפריטים הבאים: תכולת הכספת שנגנבה ובה, שיטרי חוב על סך 2,700,000 ₪, צ'קים חוזרים בסך כולל של כ- 2,000,000 ₪, צ'קים לפירעון לחודש ינואר 2012 בסך 430,000 ₪, שעון רולקס זהב בשווי של כ- 50,000 ₪, שעון סקטור בשווי 4,000 ₪, שני יהלומים בשווי של כ- 8,000 ₪, עשרות פנקסי צ'קים חדשים וריקים על שם החברה ואנשים אחרים, פנקסי שטרות חדשים וכן חוזים והסכמים שלא ניתן להעריך את שוויים. עוד נגנבו, ארבע מכוניות, בערך 90,000 ₪ כל מכונית, שלושה מחשבים המכילים חומר חשוב ורגיש למידע כלכלי של הסוכנות, התקן דיסק און קי על תכולתו, ציוד משרדי ופריטים נוספים.

20. בעל הסוכנות, בעדותו, הביע את תקוותו כי בית המשפט יתחשב במעמדו כקורבן עבירה ויקבע פיצויים ההולמים את גובה הנזק שנגרם לו. עוד ביקש לקחת בחשבון בגזירת העונש את העובדה שהודאת הנאשמים, לטענתו, אינה כנה ואמיתית, שכן הם לא סייעו בסופו של דבר במציאת הכספת ותכולתה, וכן את חומרת הפגיעה שסבל ויסבול מהנזקים שייגרמו לו.

21. ב"כ הנאשמים, חקרו את בעל הסוכנות על תצהירו וטענו לסתירות בין התצהיר לבין החקירה במשטרה. כך למשל, עומת עם טענתו, עת נחקר במשטרה, כי פוליסת הביטוח שלו צפויה להתייקר לקראת חידושה או רכישתה בחברה אחרת, למרות שבעדותו בבית המשפט מסר שהפוליסה הקיימת אינה מכסה נזקי גניבה ושוד, ועל אף שלעדותו טרם וידא אם אכן צפויה התייקרות כזו. עוד הוסיף, כי בימים אלו מתנהלת תביעה של אדם בשם אורן, כנגד חברת "לובינסקי", בטענה שאותה חברה לא מסרה לו שתי מכוניות שנגנבו בשוד ואשר תמורתן שולמה על ידו והן היו בסוכנות בקונסיגנציה. המתלונן הסביר, כי במידה שחברת "לובינסקי" תחוייב לשלם לאורן תמורת הרכבים, הוא יהיה פטור מלשלם לו. אולם, במידה ולא, הוא יהיה צפוי לתביעה מצידו של אורן.

22. באשר להבדלים בין הערכת שוויו של שעון ה"רולקס" בתצהיר (50,000 ₪) לבין ההערכה שנמסרה לגביו בהודעה במשטרה (28,000 ₪), טען המתלונן כי שבוע לפני השוד קיבל הצעה למכור את השעון בסכום נמוך משוויו, ואילו הסכום שנמסר בתצהיר הוא מכיר קנייה של השעון בשנים 82-81. באשר להערכת שוויו של שעון ה"סקטור" (4,000 ₪) בתצהיר אל מול (1,000 ₪) הודעתו במשטרה, טען, כי הדברים נרשמו מפיו במשטרה מבלי שחתם עליהם. באשר לעובדה שלא הצהיר על המזומנים שלטענתו נגנבו מהכספת, השיב המתלונן כי מאחר שלא היו מבוטחים הוא לא הזכיר זאת. עוד נשאל לגבי העדר קבלות על השיקים שנגנבו, לדבריו, יש ברשותו קבלות לגבי שבע השנים האחרונות, אך לגבי שיקים אחרים שניתנו לפני תקופה זו אין לו קבלות, משום שחלק גדול מלקוחותיו הם מן המגזר הערבי והגשת תביעה ונקיטת הליכי הוצל"פ נגד לקוח שלא שילם, היתה פוגעת ביכולתו לעשות עסקים עם אנשים אחרים באותו כפר ולכן נמנע מכך.

עיקרי טענות הצדדים

טענות ב"כ המאשימה

23. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשמים עונש מאסר ממושך "של שנים ארוכות", מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננים. הוא ציין, כי הפיצויים הרלוונטיים ביותר יהיו לשומר, שכן לא ניתן לכסות את הנזק הכספי שנגרם לבעל הסוכנות. בנוסף ביקש שהפיצויים לשומר יתייחסו לאלימות שבוצעה כלפיו, לטראומה שחווה ולנזק שנגרם לו.

ב"כ המאשימה טען, כי על אף שיש לזקוף לזכות הנאשמים את החיסכון בזמן השיפוטי, הנובע מהודאתם ומהסדר הטיעון, מדובר בעבירה חמורה של שוד אלים בחבורה, שהגיעה מראש ובאופן מתוכנן למקום האירוע. ב"כ המאשימה פירט מספר נסיבות לחומרה בעניינם של הנאשמים: ראשית, על אף שלא יוחסה לנאשמים עבירה של קשירת קשר, הנאשמים ידעו שהם בדרכם לגנוב רכבים, כאשר הייתה ביניהם חלוקת עבודה ברורה, כמתואר בכתבי האישום המתוקנים ותכנון ודאי, כך שכל אחד מהם יכול היה להימנע מעשיית המעשה. שנית, הפגיעה האלימה בשומר, אדם מבוגר, שישן בעת שהחל השוד והיה חסר אונים. לטענתו, על אף שהנאשמים ניסו למזער את חלקם לגבי הפגיעה בשומר, מאחר שלטענתם לא נכחו בחדר בעת תקיפתו, אין לכך משמעות, בודאי כשמדובר בביצוע בצוותא קלאסי. שלישית, הנזקים הניכרים שנגרמו לבעל הסוכנות בשוד, בשל גניבתם של סכומי כסף ורכוש רב, גניבת ארבעת הרכבים וכן גניבת הכספת על תכולתה, שלא הוחזרה עד היום, על אף הניסיונות הרבים שנעשו להשבתם. רביעית, העובדה שנאשם 1 ביצע את העבירה, כשהוא עובד של הסוכנות, הכיר את הסוכנות, ניצל זאת ומעל באמון שניתן בו. חמישית, העובדה שנאשם 2, הוא המבוגר שבחבורה.

24. ב"כ המאשימה הפנה לתסקירים, וציין את ההימנעות המוחלטת מהמלצה בעניינו של נאשם 2. לבסוף עמד ב"כ המאשימה, על תופעת האלימות ועל המסר התקיף והחד משמעי שיש לשגר לשם מיגורה. הוא ציין כי, עבירה של שוד בנסיבות מחמירות היא אחת העבירות החמורות בחוק, כשלצידה עשרים שנות מאסר וצרף פסיקה רלוונטית.

טענות ב"כ נאשם 1

25. ב"כ נאשם 1 ביקש לנקוט במידתיות בענישה ולהקל בעונשו של מרשו. לטענתו, אמנם אין המלצה על עונש מסוים בתסקיר שירות המבחן, אך כותבת התסקיר ביקשה להתחשב ולקחת בחשבון את הנתונים שהובאו. לטענתו, אין מקום לבקש עונש של שנות מאסר ממושכות, כפי שביקש ב"כ המאשימה. לעניין הפיצויים, טען כי לא מדובר בתביעה אזרחית. הוא ביקש להדגיש כי על אף שמדובר בביצוע בצוותא, לא היתה התייחסות נקודתית של המאשימה לחלקו של כל אחד מהנאשמים, והדבר צריך להיזקף לזכותו של הנאשם. עוד ציין, כי בשל אופיו הנגרר של נאשם 1 הנובע גם מגילו הצעיר, הוא לא היה שותף לכניסה למקום האירוע בשלב הראשון, ולא לקח חלק בהכאת השומר. ב"כ נאשם 1 הפנה לכתב האישום, וביקש להדגיש את ההסכמה, לפיה נאשם 1 המתין מחוץ למשרדי הסוכנות, ורק לאחר שהסתיימו מעשי האלימות, קפץ מעל הגדר ונכנס פנימה. עוד הוסיף, כי לא ידע שהאחרים מתכוונים להשתמש באלימות בעת ביצוע המעשה או שהצטיידו מראש בגז, לצורך כך. בנוסף, טען לפיתוי הכספי שעמד בפני הנאשם והניע אותו להצטרף לעבירה. ב"כ נאשם 1 ביקש לחדד, את גילו הצעיר של הנאשם 18.5 בלבד, ביחס לשאר הנאשמים וכן את העדר עברו הפלילי. עוד עמד על מצבו האישי והמשפחתי כפי שפורט בתסקיר, והמחיר הרגשי, האישי והנפשי שגבה ממנו הצורך לשמש כמבוגר אחראי ומפרנס עיקרי של המשפחה, בגיל כה צעיר. עוד ציין, כי הנאשם 1 מכיר בחומרת המעשה שעשה ולוקח אחריות מלאה לגביו.

26. באשר לפיצויים של השומר ובעל הסוכנות, ביקש ב"כ נאשם 1 לקחת בחשבון את הבעת הצער כלפי השומר ואת העבודה שחקירת בעל הסוכנות לא נועדה לגרום לו לטראומה מחודשת, אלא לברר עובדות מהותיות הנוגעות לטיעונים בעניין הפיצוי. עוד ביקש לאבחן את הפסיקה שהגיש ב"כ המאשימה, שאינה מתייחסת, לטענתו, למקרים הדומים לעניננו, וכן הגיש פסקי דין אחרים המצביעים על רמת ענישה נמוכה יותר.

27. עוד הוסיף, כי לעניין גורל הכספת והחזרתה, הרי שבשל גילו הצעיר ומעמדו, אין לו כל קשר וזיקה לאנשים שלהם היא נמסרה ולכן הוא נעדר יכולת להשפיע עליהם להחזירה.

טענות ב"כ נאשם 2

28. ב"כ נאשם 2 טען, כי על פי הפסיקה טווח הענישה הראוי בעבירות מן הסוג הנדון נע בין שנים עשר לשלושים ושישה חודשי מאסר. עוד טען, כי יש לזקוף לזכות הנאשם 2 מספר נתונים בעלי משמעות: ראשית, הנאשם 2, בניגוד לשותפים האחרים, כלל לא נכנס לסוכנות הרכב. הוא אמנם הסיע את האחרים למקום, אך עזב אותו לאלתר והמתין במקום אחר עד שיגנבו את הרכבים. לדבריו, הוא לא היה שותף לתכנון ולהכנה של השוד והוזמן רק על מנת להסיע את הרכבים הגנובים. שנית, הנאשם 2 כלל לא ידע על רצונם וכוונתם של האחרים לבצע שוד אלא רק בשעת המעשה, כאשר אחד מהאחרים הודיע שקשרו את השומר ויש שוד. לטענתו, הדגשת עובדה זו בכתב האישום המתוקן, היא בעלת חשיבות מרובה. שלישית, טען, כי עניין "פתיחת הציר" לא היה חלק מהסיכום עם האחרים אלא נעשה כבדרך אגב. רביעית, טען, כי אינו מכיר את שלושת האחרים, שעניינם מתנהל בנפרד וכן בניגוד לנאשם 1, נאשם 2 המתין מאחורי המחסום ולא ליווה את הגנבים לחברון, ורק הסיע את נאשם 1 והאחרים חזרה לירושלים. חמישית, טען, כי הוא פותה על ידי האחרים בסכום של כ- 2,500 ₪ וכי תפקידו צומצם לתפקיד של מסיע בלבד. שישית, נטען, בעניין הכספת, כי אחיו של הנאשם 2 היה פעיל בניסיונות רבים להשיב אותה ואת תכולתה, ולפחות את השיקים, השטרות והמסמכים שנגנבו, אך ניסיונות אלה כשלו, בעיקר לנוכח העובדה שהנאשם 2 היה במקום מרוחק מהאירוע, ולא ראה בדיוק מי לקח את הכספת ואת הרכבים. שביעית, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, הלא קלות של נאשם 2. היותו אב לשישה ילדים ואח לשנים עשר אחים, כאשר אביו נפטר בהיותו בן שלוש שנים בלבד, ודודיו סייעו לאימו בגידול הילדים. בנוסף טען, שמדובר במשפחה קשת יום. שמינית, לקיחת האחריות מצידו של הנאשם על המעשה. לדבריו, הנאמר בתסקיר לגבי השלכת האחריות על אחרים, נובע מגרסת הנאשם על כך שהוא "נכנס לבוץ" ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו. תשיעית, העובדה שהעסקתו בסוכנות היתה לתקופה קצרה וזאת שנים רבות לפני האירוע וכי עובר לביצוע העבירה הועסק כפקח בעיריית ירושלים. עשירית, העובדה שמדובר במאסרו הראשון.

29. באשר למצבו הרפואי של השומר, טען ב"כ הנאשם 2 כי על אף שהנאשם מצר על מצבו, הוא ביקש את סליחתו. הרי שעיקר מצבו הרפואי של השומר נובע ממחלת היסוד ממנה הוא סובל ולא מפגיעתו במהלך השוד. באשר לתצהיר הנפגע של בעל הסוכנות, המתלונן, הצביע ב"כ הנאשם את סתירות ותמיהות שונות העולות מעדותו וטען כי המתלונן ניסה "לעגל פינות" ולהחמיר את הנזקים מהם סבל.

30. לבית המשפט הוגש גם מכתב של הנאשם 2, שבו הוא מביע חרטה וצער על מעשיו וטוען כי התפתה לעבירה, בשל מצבו הכלכלי, ומאחר שהובטחו לו 1,000 ₪ עבור הסעתם של השותפים האחרים. עוד הביע את רצונו לחזור למוטב ולהשתקם, וביקש להתחשב בהיותו מפרנס יחיד של משפחתו הסובלת ממצב כלכלי קשה.

דברם האחרון של הנאשמים

31. נאשם 1, בדברו האחרון, אמר: "אני מצטער על כל מה שעשיתי. הכלא לא בשבילי. למשפחה שלי אין אף אחד שיכול לפרנס אותם חוץ ממני". בנוסף אמר, כי עשה מאמצים להחזרת הניירת מהכספת, אך הדבר לא תלוי בו. כמו כן אמר, שלפני שנכנס לכלא התארס וארוסתו ומשפחתו מחכים לו.

32. נאשם 2, בדברו האחרון, אמר: "אני מאוד מצטער על מה שקרה. בכנות, מתוך ליבי אני אומר את זה, שלא ידעתי מה שהם אמורים לבצע בתוך הסוכנות". הוא הוסיף, כי יש לו ילדים שהוא צריך לפרנס, שמעולם לא היה בכלא ושהכלא לא בשבילו.

דיון והכרעה

תיקון 113 לחוק ותחולתו

33. על אף, שלאור מועד מתן הכרעת הדין (ה- 22.4.12), תיקון 113 לחוק (להלן: "התיקון"), שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", אינו חל במקרה זה, אערוך את הדיון בגזר הדין על פי התיקון. מקובלת עלי ההשקפה, כי לאור העובדה שגזר הדין ניתן, לאחר כניסת התיקון לתוקפו, "לכאורה יש מקום לפסוק ברוח התיקון עוד טרם תחולתו הסטטוטורית" (דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 18.4.2012) וההפניות שם). יצויין, כי גם ב"כ המאשימה טען שלא יטען לפי התיקון, אך ציין שאי אפשר להתעלם .... באותו פסק דין, עמד כב' השופט א' רובינשטיין על כך ש"העיקרון המנחה", "כוכב הצפון" של התיקון, הוא אכן "עקרון הגמול". יחד עם זאת, דעתי היא שהתיקון לא נועד להביא להחמרה אוטומטית וגורפת ברמת הענישה הנוהגת, לבטל את עקרון אחידות הענישה במובנו הרחב, ולהביא שלא לצורך, לסטייה מהותית לחומרה מרפי הענישה שנקבעו בפסיקה הנוהגת, ובראשה פסיקת בית המשפט העליון, אלא אם מתחייב הדבר מנסיבותיה המיוחדות של העבירה הנדונה לפניו, וכן כדי למנוע חוסר אחידות בולט בענישה לגבי עבירות זהות בנסיבות דומות, בין מותב למותב (ראו גם: חגית לרנאו וישי שרון "שמונה הכרעות ערכיות בחקיקת חוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" , הסנגור , 183, 14 (2012).

34. כידוע, התיקון מחייב את בית המשפט לקיים הליך סדור לקראת מתן גזר הדין ובמהלכו:

בשלב הראשון, על בית המשפט לקבוע את "מתחם העונש ההולם" למעשה העבירה (ראו סעיף 40ג(א) לתיקון). לצורך קביעה זו, על בית המשפט להתחשב בחמישה עקרונות מנחים: הערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך החברתי, מדיניות הענישה הנהוגה, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לתיקון ונסיבות נוספות, אם קיימות כאלו כמפורט בסעיף 40יב לתיקון.

בשלב השני, בית המשפט ישקול האם לחרוג ממתחם העונש ההולם, בשל שיקולי שיקום לקולא ובשל שיקולים של הגנה על שלום הציבור, לחומרה (ראו סעיפים 40 ד - 40ה לתיקון).

בשלב השלישי, יקבע בית המשפט את העונש המתאים בתוך המתחם, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40יא לתיקון ונסיבות נוספות אם קיימות, כמפורט בסעיף 40יב לתיקון. לבסוף, יתייחס בית המשפט לשיקולי הרתעה, כמפורט בסעיפים 40ו-40ז לתיקון.

בשלב הרביעי, בית המשפט יקבע את העונש הקונקרטי, ויתייחס למצבים של ריבוי עבירות ואירועים, כמפורט בסעיף 40יג לתיקון.

הליך גזירת דינם של הנאשמים

35. כאמור, הנאשמים הורשעו לאחר הודאתם, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. להלן אדון בגזירת העונש הראוי, עבור כל נאשם בנפרד.

נאשם 1

"מתחם העונש ההולם"

א) הערך החברתי המוגן

36. באירוע זה, עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, צרופים שני ערכים חברתיים זה לצד זה. הראשון שמירה על קניינו של אדם, והשני שמירה על בריאותו ושלמות גופו של אדם, מפני מעשי אלימות שעניינם פגיעה באותו קניין. גם המחוקק אמר את דברו באשר לחשיבותם של ערכים אלו, וקבע עונש חמור יותר לפוגע בקניינו של אדם, תוך פגיעה בשלומו הגופני ובבריאותו.

ב) מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

37. מידת הפגיעה באירוע זה בשני הערכים החברתיים היא פגיעה קשה. המדובר הן בפגיעה ניכרת בקניינו של אדם והן בפגיעה נוספת בשלומו ובבריאותו של אדם אחר, שהופקד על שמירת קניינו של אותו אדם. בנוסף, מדובר בפגיעה משמעותית בתפקוד העסק, שנפגע כתוצאה מהשוד.

ג) מדיניות הענישה הנהוגה

38. לטענת ב"כ המאשימה, פסקי הדין שהוצגו על ידו מצביעים על מדיניות ענישה נוהגת במקרים דומים, הנעה בין תשע שנות מאסר בפועל לחמישים חודשי מאסר. להלן אפרט את שני פסקי הדין שהגיש ב"כ המאשימה:

הראשון, ע"פ 4845/08 עאמר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 7.11.10), בו דחה בית המשפט העליון, ערעור על הרשעתו ועונשו של בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע, קשר לפשע, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וכניסה ושהיה בישראל שלא כדין. המערער נידון לתשע שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ ופיצוי אחד השומרים ב- 5,000 ₪. באותו מקרה, דובר על כעשרה נאשמים שתכננו לשדוד מחצבה. הנאשמים הפתיעו את שומרי המחצבה, קשרו אותם ואחד אף דרך על אחד השומרים ובעט בו. הנאשמים פרצו למשאית והעמיסו עליה ציוד רב ויקר ערך וכן גבנו טרקטור וטנדר. המערער ניהל הוכחות והורשע כאמור. המערער היה צעיר, ללא עבר פלילי ואף לא היה העיקרי שבחבורה שביצעה את השוד.

השני, ת"פ (ת"א) 18537-03-11 מדינת ישראל נ' דומוס (פורסם במאגרים, 5.2.12), בו גזר בית המשפט המחוזי על כל אחד משני הנאשמים שהורשעו, חמישים חודשי מאסר בפועל חמישה עשר חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 1,500 ₪ או שלושים ימי מאסר תמורתו ופיצוי למתלונן על סך 1,500 ₪. הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירת שוד של טלפון נייד ו- 120 ₪ כלפי בן אריתראה . נאשם 1 רווק בן עשרים וחמש ללא עבר פלילי, שהיה עצור כשנה קודם לכן בעניין נשוא התיק ואף הביע חרטה, נאשם 2, בעל עבר פלילי אשר אצלו נתפס גם הטלפון הנייד הנשדד.

39. מנגד, פסקי הדין של ב"כ הנאשמים, הציגו מדיניות ענישה הנעה בין חמישים חודשי מאסר במקרים קשים יותר לטענתם, לשישה חודשי מאסר. להלן אסקור את פסקי הדין:

ת"פ 3132/02 (י-ם) מדינת ישראל נ' פחורי (פורסם במאגרים, 25.11.02), בו גזר בית המשפט המחוזי שנים עשר חודשי מאסר בפועל ושמונה עשר חודשי מאסר על תנאי. באותו מקרה הורשע הנאשם בן עשרים וארבע בעבירה של ניסיון לשוד. הנאשם ושני אנשים נוספים תכננו לסמם את בעל העסק הנשדד באמצעות חומרי הרדמה, אך נעצרו קודם לכן על ידי המשטרה. הנאשם, אדם עם עבר פלילי, שריצה בעברו עונש מאסר בפועל. בנוסף, הנאשם נשוי ואב לשתי בנות, נטל אחריות והביע צער על מעורבותו, והסביר כי ביצע את העבירה לאור מצבו הכלכלי הקשה של משפחתו. שירות המבחן בעניינו נמנע מלתת המלצה.

ת"פ 1044/05 (י-ם) מדינת ישראל נ' חווארי (פורסם במאגרים, 12.12.06), בו גזר בית המשפט המחוזי לאחר הודאה, שישה חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי 10,000 ₪ למתלונן על שני נאשמים, כל אחד. על נאשם נוסף, גזר ארבעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי על סך 10,000 ₪ למתלונן. באותו מקרה הורשעו הנאשמים על סמך הודאתם, בעבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. שני הנאשמים, הורשעו גם בעבירה של פציעה. הנאשמים נדברו לשדוד בעל מזנון בירושלים, כשהם מצוידים בגז מדמיע, כאשר שניים מהם נכנסו למזנון והאחר נשאר מחוץ למזנון לשמור. השניים הכו את המתלונן בכוונה להשתיקו, שברו את אפו והוא נזקק לניתוח, אך בשל צעקותיו החליטו לברוח מבלי שלקחו דבר. במקרה זה, הוגשו תסקירים חיוביים מטעם שירות המבחן, הנאשמים הביעו חרטה והצטערו וכן היו ללא עבר פלילי.

ת"פ 40209/02 (ת"א) מדינת ישראל נ' סלמוב (פורסם במאגרים, 27.5.03), בו הרשיע בית המשפט המחוזי את הנאשם בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חטיפה, פציעה בנסיבות מחמירות של נהג מונית וכן בגניבת המונית. זאת, על רקע התמכרות לסמים. בית המשפט הטיל על הנאשם חמישים חודשי מאסר בפועל ועשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט נמנע מלחייב את הנאשם בפיצוי, לאור מצבו הכלכלי. הנאשם, נשוי כבן ארבעים ותשע ואב לשניים, ללא הרשעות קודמות, שעלה ארצה בשנת 2000 ובשל קשיי קליטה, התדרדר לשימוש בסמים. בנוסף, לאחר מעצרו, ביצע ניסיון אובדני והועבר להשגחה פסיכיאטרית. הנאשם הביע חרטה, ביקש להיגמל, להמשיך בלימודי העברית ולחפש עבודה. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

ת"פ 4165-04-11 מדינת ישראל נ' מועתז (פורסם במאגרים, 5.1.12), בו הרשיע בית המשפט המחוזי את הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. באותו מקרה, הנאשם וארבעה נוספים, ניסו לגנוב מנהג המונית, תוך הפעלת אלימות את המונית, ללא הצלחה. דובר בנאשם צעיר כבן עשרים וחמש, עם עבר פלילי מכביד. בית המשפט גזר על הנאשם שלושים חודשי מאסר בפועל, עשרים ושניים חודשי מאסר על תנאי ופיצוי על סך 10,000 ₪ למתלונן.

ת"פ 7849-01-11 סלמאן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 14.13.12), בו גזר בית המשפט המחוזי, על נאשם שהורשע על פי הודאתו, בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ושתי עבירות איומים שבוצעו בשלושה מועדים שונים, חמש וחצי שנות מאסר בפועל, שנה וחצי מאסר על תנאי ופיצוי של 37,000 ₪ סך הכל, לשלושת המתלוננים. יצוין, כי במקרה זה דובר על שלושה מקרי שוד שונים, בהם תקף הנאשם נהג מוניות הכה אותם וגנב סכומים שונים של כמה מאות שקלים. הנאשם רווק כבן עשרים ואחת, שמשפחתו הגיעה מירדן לישראל כשהיה בן שש עשרה. עובר למעצרו, לא היה לנאשם מקום מגורים קבוע, והוא התגורר בבתי חברים, התרחק מבני משפחתו השתמש באלכוהול וסמים שונים. הנאשם הביע חרטה על מעשיו. תסקיר שירות המבחן בעניינו, נמנע מהמלצה טיפולית, אך בתסקיר משלים דיווח על תפקודו החיובי בין כותלי בית המעצר.

ע"פ 9157/10 אגבריה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 15.1.12), בו דחה בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר הרשיע את המערער ושותפו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קבלת דבר בתחבולה ופירוק מרכב ושינוי זהות של רכב, והטיל עליו עונש של שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל, עשרים חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 7,000 ₪ למתלונן. באותו מקרה, הגיע הנאשם למתלונן שעבד בתחנת דלק, איים עליו בסכין וגנב ממנו 700 ₪. המערער לא הביע חרטה ולא לקח אחריות.

ת"פ 9157/10 מדינת ישראל נ' שטרנברג (פורסם במאגרים, 15.1.12), בו הרשיע בית המשפט המחוזי את הנאשם בעבירה של שוד מזוין של אישה, בשנות השישים לחייה, שהייתה עם נכדה בחנות תכשיטים, כשהוא מאיים על חייה בסכין וגזר עליו שנים עשר חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי של 7,500 ₪ למתלוננת וקנס 5,000 ₪ או שלושים ימי מאסר תמורתו. הנאשם לא הביע חרטה, אך בית המשפט ציין שיש להתחשב בתנאי חייו.

40. פסקי הדין שהוגשו על ידי ב"כ הנאשמים וסקרתי בקצרה לעיל, שונים מהמקרה שלפנינו, שהרי כידוע, כל מקרה ונסיבותיו. בין היתר, בפסקי הדין דובר על ביצוע עבירות נוספות, ביצוע עבירות קלות יותר, בעיקרן ניסיון לביצוע עבירה וכן מידת מעורבות שונה. אציין, כי לא סקרתי את פסקי הדין שהוגשו ובוצעו בהם הסדרי טיעון.

מפסקי הדין הקרובים יותר למקרה בענייננו והוגשו על ידי הצדדים, ניתן לראות כי רף הענישה הנוהג נע בין שלוש שנות מאסר לשבע שנות מאסר.

ד) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

41. עתה אבחן הנסיבות השונות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט(א) לתיקון).

נסיבות לקולא:

42. גילו הצעיר של הנאשם 1, שיש בו כדי לפגום ביכולתו להבין את מעשיו, משמעותם והפסול בם. ב"כ נאשם 1, ביקש לזקוף לזכות מרשו, את הנסיבות שהביאוהו לבצע את העבירה, ובעיקרן מצוקה כלכלית קשה והיותו המפרנס העיקרי, אולם, אני מתקשה לזקוף נסיבות אלו לזכותו. דווקא כאשר רובצת על כתפיו של אדם אחריות כה כבדה לפרנסת משפחתו, הדבר צריך לבוא לידי ביטוי דווקא בהתנהגות שתימנע את סיכונה של פרנסה זו. חלקו היחסי של הנאשם 1 היה נמוך מחלקם של האחרים במובן זה שהוא לא השתתף בחלק האלים של השוד, ויש מקום לטענה, כי עקב גילו הצעיר הוא היה נתון להשפעתם.

נסיבות לחומרה:

43. ראשית, התכנון המעמיק שקדם לאירוע ובו לקח חלק נאשם 1. שנית, חלקו היחסי של הנאשם 1, שעל אף שהוא נמוך ביחס לאחרים בכתב האישום, הוא גדול, ביחס לנאשם 2. שלישית, הנזק הכפול שהיה צפוי להיגרם מהעבירה, הן הנזק הכלכלי הצפוי לנפגע העבירה עקב השוד, והן הנזק הנפשי והבריאותי הצפוי שבתקיפת השומר לצורך השוד. רביעית, הנזק שנגרם בפועל. חמישית, ניצולו של נאשם 1 את היותו עובד של בעל הסוכנות אשר העסיקו במקום עבודתו, נתן לו את פרנסתו, האמין בו וסמך עליו שנים רבות, וזה בחר בתמורה למעול באמון זה ולנצלו לצורך ביצוע העבירה. יחד עם זאת, יש לתת משקל מסויים לגילו הצעיר של הנאשם שיש בו כדי להסביר השפעה עליו מצד השותפים האחרים הבוגרים ממנו בצורה ניכרת.

ה) מתחם הענישה ההולם

44. להשקפתי, טווח העונש ההולם במקרה זה, לאור הנסיבות הקונקרטיות והעקרונות שביסוד התיקון וכאשר מדובר בנאשם שהוא אמנם בגיר, אך נמצא על סף הקטינות נע בין שלוש שנות מאסר בפועל, לבין שש שנות מאסר בפועל.

"חריגה ממתחם העונש ההולם"

45. השאלה שאבחן עתה, היא האם קיימים שיקולי שיקום לקולא, או שיקולים של הגנה על הציבור, לחומרה, המצדיקים חריגה לחומרה או לקולא ממתחם העונש ההולם.

46. אשר לשיקול השיקומי, התיקון מתייחס, לצורך סטייה לקולא מטווח הענישה ל"נאשם שהשתקם", או לנאשם "כי יש סיכוי של ממש שישתקם" (סעיף 40ד(א) לתיקון). אמנם, במקרה זה, על אף שלא הוצגה תוכנית שיקומית של ממש על ידי שירות המבחן, הרי מדובר באדם צעיר על סף הקטינות, שלא הסתבך עד לעבירה זו בפלילים וניהל אורח חיים נורמטיבי ולכן ניתן, להבנתי, להניח, כי סיכויו להשתקם לאחר שחרורו מן המאסר אינם מן הנמוכים. הנאשם אומנם לא היה קטין בעת ביצוע העבירה, אך נמצא על נמצא על סף הקטינות. שיקול זה, יש בו כדי להצדיק חריגה מסויימת לקולא מרף הענישה המינימאלי הראוי לגבי נאשמים בוגרים יותר, בעבירה זהה, שאינם על סף הקטינות. לעניין זה, ראו התייחסות דומה לנאשם קטין ולנאשם בגיר על סף הקטינות בע"פ 7228/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 4.4.12):

"מנגד, עומדת לנגד עינינו העובדה כי...המערער 3, אף שהיה בגיר, היה על סיפה של קטינות. נקודת האיזון בין שיקולי הגמול והרתעה, לבין שיקולי השיקום, בעבירות שבוצעו על ידי קטינים, שונה מנקודת האיזון בעבירות שבוצעו על ידי בגירים. הנחת המוצא היא כי כאשר בוצעה העבירה על ידי קטין יינתן משקל מוגבר לאפשרות שיקומו ושילובו המחודש בחברה... דברים אלו אף זכו לחיזוק על ידי המחוקק בעת האחרונה, עם חקיקתו של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). תיקון זה (אשר ייכנס לתוקפו בעוד כארבעה חודשים), שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, קובע מפורשות כי גילו של נאשם יכול להוות שיקול הן בקביעת מתחם הענישה הראוי, הן בחריגה לקולא ממתחם ענישה זה (ראו סעיפים 40ג(ב), 40ד לחוק) "

47. אשר לשיקול הגנה על שלום הציבור, מאחר ונאשם 1 נעדר עבר פלילי וכן לא נאמר בחוות דעת מקצועית, כי יש חשש ממשי שיחזור על מעשיו, וכי יש צורך בהרחקתו מהציבור, איני רואה צורך לחרוג לחומרה מן המתחם שהצגתי לעיל.

"קביעת העונש במתחם":

48. המרכיב העיקרי בקביעת העונש בתוך המתחם ההולם, הוא נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לתיקון), ואינן מחריגות את העונש מעבר למתחם. בעניינו של נאשם 1, מספר נסיבות כאלו: ראשית, הפגיעה של העונש בנאשם, תהא רבה לאור גילו הצעיר. בעניין זה ראו הנאמר בפיסקה 46 לעיל והאסמכתא שם. שנית, מאחר וניכר, כי משפחתו של נאשם 1 תלויה בו, העונש יפגע משמעותית גם בה. שלישית, הנאשם 1 לקח אחריות והביע חרטה הן בפני עורכת תסקיר שירות המבחן והן בפני בית המשפט. רביעית, נסיבות חייו הקשות שפורטו בתסקיר, ופורטו לעיל. חמישית, העדר עבר פלילי.

לא מצאתי, כי קיימות נסיבות נוספות (כאמור בסעיף 40יב לתיקון) שעלי לקחת בחשבון בגזירת העונש.

שיקולי הרתעה:

49. שיקולי הרתעת היחיד והרבים (סעיפים 40ו ו- 40ז לתיקון), נבחנים במסגרת מתחם העונש ההולם ואינם חורגים ממנו. כמובן, שקיים צורך להרתיע את נאשם 1 מביצוע עבירות נוספות בעתיד, כל שכן לאור גילו הצעיר. בנוסף קיים צורך להרתיע את הרבים, מפני ביצוע עבירות רכוש אלימות מעין אלו.

"העונש הקונקרטי וריבוי עבירות ואירועים":

50. לסיכום, העונש הכולל שלדעתי יש להטיל על נאשם 1, הוא שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, בנוסף לעונש של מאסר מותנה הצופה פני עתיד.

נאשם 2

"מתחם העונש ההולם":

א. הערך החברתי המוגן

51. הערכים החברתיים המוגנים במקרה זה, זהים לאלו שפורטו לגבי נאשם 1, ראו פסקה 36 לעיל.

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

52. מידת הפגיעה, כפי שציינתי לעיל, היא פגיעה קשה בקניין לצד, פגיעה בבריאות ובשלומו של אדם.

ג. מדיניות הענישה הנהוגה

53. אודות מדיניות הענישה הנהוגה, כפי שהוצגה על ידי הצדדים ראו פסקאות 38-39 לעיל, ואולם הדוגמאות שהביאו הצדדים נגעו בעיקרן לעבירות שבהן היו הנאשמים חלק מהמעגל הפנימי של ביצוע עבירת השוד ולא מן המעגל החיצוני, המרוחק יותר, כמו הנאשם שבפנינו.

ד. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

54. הנסיבות השונות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט(א) לתיקון):

נסיבות לקולא:

55. חלקו היחסי באירוע, שהיה קטן ביחס ליתר הנאשמים, ייזקף לזכותו. הנאשם 2 כלל לא נכנס לסוכנות, ולא לקח חלק באלימות שהופעלה כלפי השומר אלא הוביל את הנאשמים למקום וליווה אותם בחזרה. איני מסכים לטענת ב"כ נאשם 2, כי ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם כנסיבה לקולא, כי פותה על ידי האחרים לבצע את העבירה, על מנת לזכות ב- 2,500 ₪ (יצויין, כי הנאשם במכתבו לבית המשפט ציין סכום של 1,000 ₪ בלבד). אינני סבור כי ברמה הערכית, הבטחת שכר לאדם עבור סיוע לביצוע העבירה על ידי השותפים האחרים, גם אם הם השותפים העיקריים, יכול להוות נימוק לקולא.

נסיבות לחומרה:

56. ראשית, כפי שאישר ב"כ הנאשם, הנאשם אינו מכחיש כי ידע על התכנון לגנוב את הרכבים ולכן אין מקום לנתק את מעורבותו של נאשם זה בתכנון העבירה ממעורבותם של יתר המעורבים בה. בנוסף, לא מצאתי לנכון, לקבל את טענתו של ב"כ נאשם 2, כי "פתיחת הציר" על ידי נאשם 2, הייתה – כבדרך אגב – כלשונו, "על הדרך" – שכן יכול היה להתנתק מהאירוע ולא להצטרף לנסיעה לחברון. גם הורדת הנאשמים האחרים ליד הסוכנות והמתנתו לסיום האירוע כדי ללוותם עם הרכבים הגנובים לחברון, מוסיפה למעשיו נופך של חומרה. שנית, הציפייה כי נאשם 2, שהוא אדם בוגר, בעל ניסיון חיים, ייצפה את הנזק שעשוי להיגרם מביצוע העבירה. גם אם לא ידע נאשם זה שהכוונה היא לבצע שוד, אלא סבר רק בגניבת רכבים, צריך היה לצפות את הנזק הקנייני שייגרם לנפגע העבירה ואת האפשרות לגרימת נזק גופני, במקרה שהפורצים יתקלו באנשים בתוך הסוכנות. שלישית, הנזק בפועל שנגרם הן לבעל הסוכנות ולקניינו והן לשומר ולבריאותו.

ה. מתחם הענישה ההולם

57. להשקפתי, טווח העונש ההולם במקרה זה בנסיבותיו, נע בין שנתיים וחצי מאסר בפועל, לבין חמש שנות מאסר בפועל.

"חריגה ממתחם העונש ההולם":

58. כפי שציינתי לעיל, גם במקרהו של נאשם זה, איני רואה צורך לחרוג מהמתחם בשל שיקולי השיקום, כמפורט בפיסקה 46 לעיל. אף כי בעניינו, בניגוד לנאשם 1, לא עומד לזכותו שיקול הגיל, שכן מדובר באדם מבוגר ובעל יישוב דעת שכבר הורשע בעברו בפלילים.

"קביעת העונש במתחם":

59. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: ראשית, ניסיונם הנטען של הנאשם ואחיו, להשיב את הכספת לבעל הסוכנות אף כי לא נשא פרי, צריך להיזקף במידת מה לזכותו. שנית, עברו הפלילי של נאשם זה, שאומנם לא ריצה מאסר בפועל, אך ריצה חודשיים של מאסר בעבודות שנית, ייזקף לחובתו, כיוון שהיה מצופה כי לאחר הרשעה, יקפיד על עצמו מלעבור על החוק. שלישית, הפגיעה הקשה של העונש במשפחתו, התלויה ונתמכת בו. רביעית, לגבי נטילת אחריות, הנאשם הגיש מכתב בו הוא מביע חרטה בפני בית המשפט, אך לצד זאת קיימת הערת עורכת תסקיר שרות המבחן, כי הנאשם מנסה להשליך אחריות על אחרים. אינני מקבל את טענתו של ב"כ הנאשם, כי ההסבר לכך הינו שהוא "נכנס לבוץ" ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו, מאחר ומלכתחילה ידע כי הוא מסייע לביצוע עבירה, אף אם עבירה שונה.

לא מצאתי, כי קיימות נסיבות נוספות (כאמור בסעיף 40יב לתיקון) שעלי לקחת בחשבון בגזירת העונש.

שיקולי הרתעה:

60. במקרה זה, השיקול של הרתעת היחיד מקבל משנה תוקף, לאור עברו הפלילי של הנאשם 2.

"העונש הקונקרטי וריבוי עבירות ואירועים ":

61. לסיכום, העונש הכולל שלדעתי יש להטיל על נאשם 2, הוא שלוש וחצי שנות מאסר בפועל. בנוסף לעונש של מאסר מותנה הצופה פני עתיד. לעניין זה, מתקיים, לצורך יישום עקרון אחידות הענישה, "קיזוז" בין נתוניהם של שני הנאשמים המצדיקים בתוצאה הסופית הטלת עונש זהה מספרים על שניהם. בעניין זה שוקלים לזכות הנאשם 1 גילו הצעיר, ועברו הנקי ומנגד חלקו המוגבר בביצוע העבירה, כולל המעילה באמון המעסיק. לעומת זאת, שוקלים לזכות הנאשם 2 את חלקו היחסי במסכת העבריינית ולעומתה את נתוניו האישיים ובהם גילו המבוגר יחסית וניסיון החיים שלו, שהצדיקו הימנעות מהיגררות ביצוע העבירה וקיומו של עבר פלילי, כולל ריצוי מאסר קודם בעבודות שירות.

שאלת הפיצוי

62. כפי שהערתי בדיון בעניינם של הנאשמים, אין עסקינן בתיק אזרחי, במקרה זה. עם זאת, כפי קובע סעיף 77 (א) לחוק: "הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו".

על הפיצוי בהליך הפלילי, עמד בית המשפט העליון, ברע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, נו (3) 418, 459, 465 (2002):

"אכן, הפיצוי שבסעיף 77 לחוק העונשין, בדרך הטבע מושפע הוא מסביבתו, וממילא יכולות שתדבקנה בו – ואכן דבקות בו – נורמות ותכליות מן התחום הפלילי. נסכים, למשל, כי חיובו של עבריין בתשלום פיצוי לקורבן העבירה יש בו יסוד של היטהרות לעבריין, וכי עשוי הוא אותו חיוב לתרום לשיקומו. כך בנושא השיקום וכך בנושאים אחרים אף-הם. הוא הדין באשר לעניין הגובר והולך של דין העונשין בקורבנות העבירות. ואולם אין בכל אלה כדי להפוך את הפיצוי – שהיסוד הדומיננטי בו הוא יסוד אזרחי – לפיצוי שֶׁאוֹת של עונשין חרות במצחו".

עם זאת, יש לזכור, כי הפיצוי בתיק פלילי, אינו בא כתחליף להליך האזרחי ולכן אינו נאמד באמות המידה של הליך אזרחי. מה גם, שלנפגעי עבירה פתוחה הדרך להגיש תביעה אזרחית נגד מבצעי העבירה גם לאחר קבלת הפיצוי בהליך הפלילי. לפיכך, אני מוצא לנכון להטיל על כל אחד מהנאשמים, שלא מילאו תפקיד פעיל בתקיפת השומר, לפצותו בסך של 2,000 ₪. בנוסף, אני מטיל על הנאשם 1 שמילא תפקיד פעיל יותר במסכת העבריינית לפצות את בעל הסוכנות בסך 25,000 ₪, ועל הנאשם 2 פיצוי בסך 20,000 ₪.

סוף דבר

אני מטיל על נאשם 1:

1) שלוש וחצי שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו­­­­­­­­ 5.1.12.

2) שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, והנאשם לא יישא בעונש זה, אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירת רכוש מסוג פשע.

3) פיצוי על סך 2,000 ₪ לשומר וכן פיצוי על סך 25,000 ₪ לבעל הסוכנות.

אני מטיל על נאשם 2:

1) שלוש וחצי שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו 5.1.12.

2) שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, והנאשם לא יישא בעונש זה, אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירת רכוש מסוג פשע.

3) פיצוי על סך 2,000 ₪ לשומר וכן פיצוי על סך 20,000 ₪ לבעל הסוכנות.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ב' בחשון תשע"ג, 18 באוקטובר 2012, במעמד הנוכחים.