<#2#>

נוכחים:

בא כוח מאשימה עו"ד מוחמד אברהים

בא כוח נאשם עו"ד אמיר גאנם

הנאשם: נוכח

פרוטוקול

הסניגור:

הגשתי בקשה לחברי לביטול כתב האישום רק ביום 11.6.14. לשאלת ביהמ"ש מדוע לא עמדתי בדבריי כפי שהם נרשמו בפרוטוקול ביום 7.2.14 ולא הגשתי בתוך 45 ימים מאותו היום, אני עונה כי זאת עקב חילופי ב"כ המאשימה.

כתב האישום הזה הוא כתב אישום שערורייתי. אני הצגתי את הנאשם בכתב האישום שהוגש נגדו בשנת 97'. עוד טרם הורשע הנאשם הוגשו תכניות לוועדה ומאז המצב מתנהל תקין, הוועדה והרשות המקומית מבצעות עבודות תשתיות במקום, השכונה מחוברת לרשת החשמל, המים, הביוב והכל מתנהל תקין. לא יעלה על הדעת שבשנת 2012 יוגש כתב אישום שמשמעותו להרוס את הבית. עכשיו אני מתחיל לקבל מכתבים מהמאשימה ומהוועדה המחוזית כי עכשיו הוועדה המקומית והמחוזית התחילו לטפל בעניין התכנוני, רק עכשיו, משנת 2013. לנאשם אין שליטה על כך. מעולם לא פנו אליו וטענו בפניו כי לא קיים את הצו. זו התנהלות בחוסר תום לב, כאשר המאשימה בעצמה מבצעת עבודות בניה ותשתיות במקום. עכשיו ייצגתיאת הנאשם נגד עיריית שפרעם על זה שלא הרס את הגדר במקום משנת 2005, באה המועצה מבצעת עבודות במהלך עשרות שנים, ועכשיו מגישים כתב אישום בגין אי ביצוע צו משפטי.

ב"כ המאשימה:

אני מצטער לשמוע מעו"ד בישראל טיעונים מעין אלה. ראשית – לא קיבלתי עד היום בקשה שהיא סדירה מיום 11.6.14, עד היום לא הגיעה אליי. הטיעון של חברי מוכחש ולא מקובל, זה נשמע כמו אחרית הימים. נאשם שנשפט בישראל צריך לכבד את פסה"ד שחייב אותו במקרה זה שופט קודם. זה בימ"ש בישראל, לנאשם לא מבקשים ממנו סליחה שיואיל בטובו בבקשה להגיע ולעשות כך וכך. הטיעון של חברי אני מנסה במילים דיפלומטיות שלא לפגוע חברי למקצוע על טיעון שכזה. פס"ד בישראל צריך לכבד, ואין לבנות ללא רשיון. אגב אין מקום להמליץ על סגירה. הוא צריך לטעון לכתב האישום היום. איפה נשמע שמבקשים ביטול כתב אישום על גז"ד שניתן בבימ"ש בישראל. אני מתנגד לדחיה, חברי צריך להשיב, ואין מקום לדחיית הדיון בתיק או לביטול כתב האישום. הוא לא חף מפשע, או שהוציא היתר או שהרס. איזו הגנה יכולה להיות לו? אם המועצה ביצעה עבודות תשתית תבורך, אין לה צורך בהיתר בניה, להיפך צריך להודות לה על העבודות המבורכות שהיא מבצעת. עניינית או משפטית אין לטיעוני הסניגור טעם כאן. לאן הגענו אם המאשימה הופכת לנאשמת? יש גבול כמה אפשר לטעון בעניין זה.

הסניגור:

הבקשה של המבקש לקבלת היתר תלויה ועומדת בפני הוועדה עוד לפני הרשעתו בשנת 1997. מאז ועד היום הוועדה לא דנה בבקשה. משמעות אי דיון של הנאשם כאן היא בעצם הסכמה לבקשה. מאז הצדדים מתנהלים כך.

אני כופר בעובדות כתב האישום מעצם התנהלות הוועדה. הבניין קיים ולא נהרס עד כה. לשאלת ביהמ"ש מדוע לא ערערנו אני עונה כי אני לא צריך לערער. הנאשם הגיש בקשה לוועדה לפני שהחל בבנייה, הוא בנה כי אנשים לא יחכו לתשובות הוועדות. אקט הבניה לא בסדר. אך כעת ביהמ"ש מבינה למה הנאשמים בונים? הוא בנה ללא היתר, זאת עובדה. אז מה? זה לא פוטר את הוועדה לטפל בבקשה עכשיו. לדעתי כתבי האישום שהוגשו בכל השכונה, לדעתי צריך לבטל את כולם.

ב"כ המאשימה:

מאחר ועו"ד גאנם טען היום בשם מרשו טיעונים מוזרים ולא מקובלים. מדבריו ניתן להבין שהוא לא הרס ולא קיים את פסק הדין וגם הוא כאילו יש לו טענת הגנה רק על זה שהוא הגיש פעם בקשה לוועדה המקומית והבקשה לטענתו לא טופלה. בעוד שחוק התכנון והבניה קובע בתיקון 43 לפני יותר מ-10 שנים ואני מפנה את ביהמ"ש לקרוא את הסעיף הרלבנטי. אדם שמגיש לוועדה (תיק ורוד) ולא נדונה תוך 60 יום, יש לו זכות לערור לוועדת הערר המחוזי, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. בוודאי שאין בכך משום היתר חדש נוסח הטיעון של היום. אדם שמגיש בקשה כאילו מותר לו.

מגיש את התיק הבסיסי ותמונה של המבנה – התקבלו וסומנו – ת/1, ת/2.

כתב האישום הוקרא לנאשם, נשאל מה תשובתו לאישום והשיב:

אני כופר בעובדות כתב האישום.

הסניגור:

אני מפרט את כפירת הנאשם כדלקמן:

אנחנו טוענים כי הנאשם לא ביצע כל עבירה. אני שב ומדגיש כי התנהלות הוועדה משנת 1997 ועד היום בעצם משמעותה שהיא השלימה עם המצב הקיים. הוועדה יכלה להגיש כתב אישום אם באמת חשבה שזה המקום להגיש כתב אישום יכלה לעשות זאת בשנים 98-2000 ולא אחרי 20 שנה. לא יעלה על הדעת שאחרי 20 שנה יגישו נגדו כתב אישום. מה מצפים מהנאשם שהיום יהרוס את הבית? אני לא מבין.

אני מבקש להציג לביהמ"ש מסמכים אשר יש בהם כדי לבסס טענתי שהעניין טופל ע"י המאשימה רק עתה בשנת 2013 כעולה מהטיפול בשנת 2013 אפשר היה לבצע את הטיפול שנעשה כאן עוד בשנת 1987 – הוגש כקובץ (4 עמ') – סומן נ/1.

התנהל דיון בלתי פורמאלי.

הסניגור:

לאחר הסברי ביהמ"ש של המצב המשפטי לאחר דבריי הנ"ל, אנו מבקשים כי ביהמ"ש יאפשר לנו לחזור מהכפירה.

<#7#>

החלטה

אני מאפשרת חזרת הנאשם מכפירתו בעובדות כתב האישום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.

כתב האישום הוקרא לנאשם, נשאל מה תשובתו לאישום והשיב:

אני מודה בעובדות כתב האישום.

#9#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

מדובר במבנה חד קומתי שלא עולה על 130 מ"ר.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

עסקינן בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש, כאמור עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.

הנאשם משתמש במבנה משנת 2001 ועד היום.

מדובר וללא ספק בעבירה חמורה שיש בה חתירה תחת שלטון החוק.

רוצה להוסיף ולומר כי התופעה של בנייה ללא היתר היא בפני עצמה רעה חולה שמדינת ישראל מתקשה להתמודד עמה.

על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באי קיום צווי בית המשפט.

המאשימה תטען כאן כי מי שמפר צו הריסה שניתן ע"י ביהמ"ש כחוק, ייענש בחומרה רבה יותר מאשר בגין עצם הבניה בלתי חוקית בלבד שכן מעבר לחומרה שבעבירות הבניה מגלה הנאשם גם זלזול בחוק המדינה וברשויות השלטון.

המאשימה תטען גם כי רק ענישה מחמירה לרבות הטלת קנסות גבוהים תביא לתוצאה הפוכה שאותו שיקול כלכלי, יביא את העבריין למסקנה כי הפרת צווי בית משפט פירושה תשלום מחיר גבוה ובלתי כדאי זה מחד ומאידך כדי להתוות נורמה ראויה ומרתיעה בפני הציבור.

מיוחס לנאשם לענין המתחם שימוש במקרקעין לתקופה זו כשהשימוש היומי הוא 1,400 ₪ ואם נכפיל את זה ב-365 יום בשנה משנת 2001 ועד היום נגיע לסכומים גבוהים יחסית, אך הם מגלמים את מקסימום העבירה כשסעיף 210 לבדה ללא הקנס היומי היא כ-29,000 ₪ ואילו הקנס היומי הוא 1,400 ₪ ליום מאז יום שיועד לביצוע גזה"ד. הקנסות בעניין זה יכולים מבחינת המתחמים בכל תיק ונסיבותיו מגיע בין 100 אלף ₪ ל-200 אלף ₪ בשל השימוש היומי המתמשך שנים של הפרת צו שיפוטי בתוקף חלוט. יחד עם זאת אני ער לכך ומטעם הגינות התביעה, כי מדובר בשכונה שבימים אלה ישנם הליכים תכנוניים להסדרת התכנון הכולל של השכונה ועם אישור התוכניות הנ"ל בעתיד הקרוב אולי במסגרת של שנה לערך, לתכנון על מנת לקבל היתר. אך בתיק זה ישנה נורמה פסולה שיש לעקור מהשורש, והיא שהנאשמים עשו דין לעצמם שהם בנו תחילה ורק לאחר מכן פעלו מול הרשויות. אין מקום לנסיבות אלה ויכולות להיות נסיבות לקולא, אך אין במקרה זה כדי להוות לרווחה משמעותית בענישה, כשיש צו הפרה שיפוטי ובנייה ושימוש.

אבקש להטיל על הנאשם קנס, מאסר בפועל, ובנסיבות מיוחדות של תיק זה וגילו של הנאשם אני לא אדרוש מיצוי הדין עימו מאסר בפועל ואסתפק במאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים שיימנע מביצוע העבירה, וחתימה על התחייבות כספית בסכום ניכר שיגלם את כל מרכיבי הענישה בתיק זה.

הסניגור טוען לעונש:

אני חוזר על דבריי לעיל. הנאשם קיבל את המלצת ביהמ"ש וסיים את התיק בישיבה הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר. אני מופתע לשמוע את הטיעונים של חברי כאשר מהטיעון של חברי בעצם עולה כי המאשימה לא הפנימה את חומרת מעשיה והתנהלותה בתיק זה. אין מחלוקת שהנאשם ביצע עבירה לפני 1997 ואין מחלוקת גם שהנאשם הורשע בגין אותה עבירה ונגזר דינו. אך אני מבקש להפנות את ביהמ"ש לאותו פרוטוקול שהציג חברי היום בשנת 2014 ממנו עולה בעמ' 2 לפרוטוקול כי הנאשם עוד טרם הרשעתו הראשונה הגיש למאשימה בקשה למתן היתר. מה שעושה הוועדה היום בשנת 2014 יכלה הוועדה לעשות בשנת 1997. לא יעלה על הדעת היום כי כתוצאה ממחדליה של הוועדה או בעצם התנהלותה השערורייתית של הוועדה ולמרות ההתנהלות הזו תבוא הוועדה ותגיש כתב אישום. אנחנו הודינו בתיק על מנת לסיים את התיק, אך יש לקחת בחשבון את ההתנהלות של הצדדים הן של המאשימה והן של הנאשם לפני שנת 1997 ומאז ועד היום. מדובר בשכונה שלמה בעיר שפרעם כאשר השכונה הזו ביוזמתה של המאשימה שהיא חלק מעיריית שפרעם חוברה השכונה לרשת החשמל. בתים ללא היתר במדינת ישראל לא מחוברים לרשת החשמל, המים או רשת הביוב. אנחנו מדברים על שכונה שמאז מחוברת לרשת החשמל, המים, והביוב. מדובר בנאשם פשוט ונורמטיבי, אינו עבריין, כל פשעו בשתי ההתנהלויות האלה ובהגיעו לביהמ"ש אך ורק בשל בניית קורת גג לו ולמשפחתו. ביהמ"ש שאל שאלה מאוד מאוד חשובה ומעניינת למה בעצם הנאשם לא המתין לוועדה ואז התחיל לפנות עוד טרם הגשת כתב האישום הראשון? כפי שרואה ביהמ"ש אם הנאשם היה ממתין לוועדה לא היה מתחתן, לא היה בונה בית, ולא היה חי כמו בן אדם נורמאלי. הזכות למגורים במדינה שלנו זאת זכות בסיסית, זו לא זכות עודפת. לא יעלה על הדעת שבגלל התנהלות קלוקלת של המאשימה לשלול זכות כזו מהנאשם. לכן, אבקש להתחשב בדבריי הנ"ל. בא חברי וטוען כי מדובר בשטח חקלאי, כנראה חברי לא מודע למצב המשפטי של השטח. מדובר בשטח שמיועד לבנייה עוד לפני שנת 1997. מעבר לכך סמוך לאותה שכונה נבנה בית הקברות של הקריות עם כל כך הרבה מבנים ובניינים ואני לא חושב שעד היום הזה המאשימה הגישה איזה כתב אישום נגד עיריית קרית אתא או עיריית קרית ביאליק שקשורה לבית הקברות בגין אותן בניות שם. לא יעלה על הדעת ששכונה שהיא נורמטיבית מתנהלת נורמטיבית מבחינת כלל הרשויות משנת 1997 ועד היום יביאו את בעלי הדירות לאישום בפני ביהמ"ש. מטרתו של האישום הזה היא להרוס את הבתים ואם זה כך שתתכבד המאשימה ותצא ותהרוס את כל השכונה. המטרה של ההליך הזה זה להוציא כספים שלא כדין מאותם אזרחים תמימים ופשוטים. אני מבקש מביהמ"ש שלא לתת יד לכך. לכן אבקש מביהמ"ש בהתחשב בכלל הנסיבות ובהתחשב בעובדה שעברו כ-20 שנה מאז מתן גזר הדין הראשון ועד היום להסתפק בקנס סמלי. זה לא התיק שיש בו כדי להרתיע אנשים אחרים מביצוע עבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה. כתב האישום הוגש בשנת 1997 עבור בניה שבוצעה בשנת 1982. הבית של הנאשם עומד על תילו משנת 1982.

מדובר בנאשם שהוא אדם דתי, מחלק דואר בעיר שפרעם, נשוי, 4 ילדים קטינים בני חצי שנה על גיל 13 ומפרנס יחיד של משפחה. אשתו אינה עובדת והוא מקור ההכנסה היחיד למשפחה. השתכרותו מגיעה ל-5,000 ₪ לחודש.

ב"כ המאשימה:

לא מקובלים עלי טיעוני חברי. אני לא חולק על זכותו של כל אדם להתגורר ולחיות בבית בכבוד, זה א', ב' של החיים, אך החוק במדינתינו קבע כי מגורים וזכות יסוד יש לקיים על פי החוק ולא בבניה בלתי חוקית ולא בנטילת החוק לידיים. כשרשות אוכפת חוק היא לא מתעשרת מאכיפה. זו אכיפה וכך קבע המחוקק בנורמה לפי שמפר את החוק שיקבל את העונשים וביהמ"ש אמון על העונש הראוי.

<#12#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של אי קיום צו של ביהמ"ש, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965. כן שימוש חורג במקרקעין ללא היתר לפחות מאז יום 2.7.01 ועד היום.

2. העבירה נשוא כתב האישום הינה עבירה אשר יש להתייחס אליה בחומרה נוכח העובדה שעניינה אי קיום החלטה שיפוטית, ובכך הבעת זלזול במערכת החוק והמשפט במדינת ישראל.

3. יובהר כי יש לראות בהפרת צו שיפוטי, שניתן מכוח חוק התכנון והבנייה, לא רק משום פגיעה בערך המוגן שהינו המערך התכנוני לפי דיני התכנון והבנייה, אלא אף משום פגיעה בערך מוגן נוסף בשלטון החוק.

4. במקרה דנן ביום 2.7.01 נידון הנאשם בתיק מספר 4937/97 בבימ"ש השלום בעכו בגין עבירת בנייה ללא היתר, בהיקף של כ-130 מ"ר.

5. הנאשם הצטווה להרוס את הבניה האמורה תוך שנה מיום מתן גזר הדין, אלא אם כן יהיה בידיו היתר בנייה כחוק.

6. אף כי חלף זמן רב מאז המועד שנקבע לביצוע צו הריסה או לקבלת היתר בנייה, הנאשם לא ביצע את ההריסה של הבניין, והבניין עומד על תילו.

7. יש לציין לחובת הנאשם את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'בראן במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה להביא לשירוש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך...".

בפס"ד רע"פ 2809/05 כב' השופט העליון א. רובינשטיין, קבע כי "אי קיום צו שיפוטי, גם אם לעבירה זו נקבע עונש מאסר של שנה ולא מעבר לכך, יורד לשורשו של שלטון החוק ושל תורה מתוקנת, ואין כל דופי בהטלת מאסר גם בעבירה ראשונה, מה גם שמדובר בעבירה שנמשכה שנים רבות".

ביהמ"ש העליון ער"פ 4603/90 פדי מז, 2, 529.

כמו כן, אני מפנה להחלטת ביהמ"ש העליון מפי כב' השופטת א' חיות רע"פ 4203/3 מיום 29.6.03.

המבקש, באותו מקרה, הורשע ע"י בית המשפט השלום בחדרה עפ"י הודאתו בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר כחוק וכן בעבירה של בניה ושימוש ללא היתר, תוך אי קיום צו הפסקה מנהלי. העבירות התייחסו למבנה בשטח של 194 מ"ר, שהקים המבקש ביישוב אום אל פחם, על אף שהומצא לו בעיצומן של העבודות צו הפסקה מנהלי. ביום 5.7.96 הוציא בית משפט השלום בחדרה צו הריסה למבנה לביצוע תוך 18 חודשים, וכן הטיל על המבקש עונש מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, קנס בשיעור 3,000 ₪, וכן כפל אגרה בסך 6,402 ₪. בבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל ערעורה של המאשימה על קולת העונש באופן שסכום הקנס הועמד על 15,000 ₪ וכן הוצא צו איסור שימוש במבנה החל מיום 1.3.97.

לאחר שבשנת 2002 נסתבר בעקבות בדיקה כי המבנה לא נהרס ואף מאוכלס כמצוות בית המשפט הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי בו הודה ולפי הודאה זו הורשע. בית המשפט השלום בחדרה גזר עונש מאסר בפועל של 30 יום, מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, קנס בגובה 20,000 ₪, והתחייבות כספית על סך 10,000 ₪. הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, מאחר שבית המשפט קבע כי חומרת העבירה ומשך זמן ההפרשה מצדיקים עונשים בסדר גודל שהוטלו על המבקש.

כב' השופטת חיות בדיון בבקשה ברשות הערעור, דחתה הבקשה באומרה כי "... לעניין חומרת העונש שהוטל על המבקש, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, שכן עונשו של המבקש, כפי שציינו הערכאות הקודמות, אינו חמור, בנסיבות העניין, והוא תואם את רמת הענישה שקבע בית משפט זה בעבירות של אי-כיבוד צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבנייה..." (ההדגשות אינן במקור – ז.ק.ב)

ברע"פ 500/07 יחיא מוחמד נסאר נ' מדינת ישראל מיום 5.9.07 נדונו נסיבות כדלקמן:

המבקש הורשע בשלושה תיקים בגין עבירות בניה בשטח כולל של כ-800 מטרים על בסיס הודאותיו. בגזרי הדין שניתנו (האחד ב-15.7.02, השני ב-20.6.99, השלישי ב-5.2.03) הוטל עליו בין היתר להרוס המבנים תוך שנה מיום מתן כל גזר דין, אך משהמבקש לא מילא בחלוף מספר שנים (בתיק האחד – כשנתיים, בתיק השני כחמש שנים ובתיק השלישי כשנה) אחר צווים אלו, הוגשו נגדו שלושה כתבי אישום נוספים בגין עבירות של אי קיום צווים שיפוטיים, בהם הורשע עפ"י הודאותיו, ונגזרו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וכן קנס של 100,000 ₪. המבקש ערער לביהמ"ש המחוזי, אשר דחה הערעור, ומכאן הגיע התיק במסגרת בר"ע לביהמ"ש העליון. שופט בית המשפט העליון כב' השופט ג'בראן ציין בהחלטתו כי:

"... תשעת חודשי המאסר אשר הושתו על המבקש אמנם נושקים לרף הגבוה של שנת המאסר המוגדרת בסעיף 210 לחוק התכנון והבניה אך כמוה גם עבירותיו של המבקש הציבו רף גבוה בהתעלמות ממערכת אכיפת חוקי התכנון והבניה: ראשית בהקמת המבנה ללא היתר למטרה עסקית של הקמת מסעדה, שנית בהוספת תוספות הבניה לאורך השנים אשר הגיעו לשיאם בסלילת אספלט לחניון, ושלישית בהתעלמות מופגנת ממספר צווי הריסה שניתנו כנגד המבנה...".

ברע"פ 8701/07 מלכה וונש, רון וונש, שמנת שילת בע"מ, עומר וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – לודים מיום 3.6.09 בפני כב' השופט ס. ג'ובראן, נדון העניין כדלקמן:

ביום 27.3.05 הורשעו בעמ"ק 70822/02 ובעמ"ק 80659/04 המבקשים 1+2, בעל ואישה, ע"י ביהמ"ש השלום ברמלה, בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר, בלא היתר כאמור, בקרקע חקלאית בה הם בעלי הזכויות. במסגרת גזה"ד צו להרוס המבנים נשוא ההליך עד ליום 27.11.05, אך בדיעבד נסתבר כי עד ליום 26.4.07 המבנים האמורים בשטח 2,730 מ"ר לא נהרסו והשימוש במבנים בשטח 1,767 מ"ר לא הופסק.

ביום 11.11.07 הרשיע ביהמ"ש השלום ברמלה בעמ"ק 30397/07 את המבקשים 1+2 הנאשמים בעבירת אי קיום צו שיפוטי האוסר על עשיית שימוש בניגוד לייעודו החקלאי של הקרקע בהיקף של אלפי מ"ר, וכן עקב אי קיום צו הריסה, ונגזרו על הנאשמים, יחד ולחוד, קנסות גבוהים ביותר של 467,000 ₪, חתימה על התחייבות בגובה 250,000 ₪ וכן מאסר על תנאי וביהמ"ש שקל לקולא והחליט שלא לגזור עליהם מאסר בפועל רק לאור הודאתם המיידית בעובדות כתב האישום וכן כי החלו לסגור את המבנים הלא חוקיים בשטחם.

כב' השופט ג'ובראן הדגיש בפסקו מספר דברים:

1. "...במקרה זה, לא ניתן לפתור (כך במקור – ז.ק.ב) בנקל את המבקשים ממעשיהם, אלא יש לגזור עליהם קנסות בסכום משמעותי, לאור השימוש המסחרי רחב ההיקף שעשו בשטח המיועד לחקלאות למען רווח כלכלי, וזאת ללא ההיתרים המתאימים. הדבר חל ביתר שאת לגבי המבקשים 1 ו-2 אשר חויבו בעבר לחדול ממעשיהם בצו שיפוטי, אך בחרו להתעלם ממנו ולהמשיך בשלהם...".

2. "בית משפט זה כבר עמד על כך בעבר, כי ניתן לחשב את גובה הקנס בגין עבירה על חוקי התכנון והבניה לפי מספר המבנים אשר נבנו או נעשה בהם שימוש ללא היתר, כמפורט בכתב האישום, ולא כמספר האישומים המופיעים בו".

עבירה על פי חוקי התכנון והבנייה הינה עבירה חמורה, המחייבת ענישה הולמת לשם הרתעה.

עבירות כאמור פוגעות בשלטון החוק וגורמות ל"ג'ונגל" של בנייה, כאשר כל דאלים גבר והעבריין קובע עובדות בשטח על חשבון הציבור והתכוון המצוי בידי ועדות התכנון והבנייה. הנצחת הבנייה ללא היתר, מהווה התרסה נגד שלטון החוק וקביעת עובדות בשטח ובית המשפט העליון קבע לא אחת כי יש להטיל עונשים חמורים (כפי שמצוין בין היתר בגזה"ד של שופט בית המשפט השלום בעכו, כב' השופט ר. צמח, בענין ועדה מקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי נ' סאלח ביתם מיום 29.4.10).

ב. תיקון מס' 113 מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40ב' לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראה ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18.4.12, לא פורסם). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע, כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

9. מתחם הענישה ההולם נסיבותיו של תיק זה על רקע העובדה שתקופת הפרת הצו והשימוש הינן תקופות ארוכות ביותר, כולל בחובו עונש של מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות כספית. זאת לאור דבריו המלומדים של ב"כ המאשימה.

10. לטובת הנאשם, במסגרת קביעת העונש המתאים, יש לציין את המצב המיוחד בתיק זה כפי שפורט במשך כשעה וחצי ע"י הסניגור המלומד. הסניגור הציג מסמכים כאשר אחד מהם נ/1(1) שחתום ע"י המנהל הכללי של משרד הפנים ומופנה לממונה מחוז הצפון, מציין במפורש כי התוכניות המתאר לשפרעם מקודמות ע"י הרשות המקומית בסיוע תקציבי של משרד הפנים ובאחריות ממונה מחוז הצפון ובסיוע מינהל התכנון אשר הורה לו לסיים את הטיפול בהן עד להחלטה למתן תוקף בהקדם ולכל המאוחר עד סוף שנת 2014. דהיינו, הנסיבות המאוד מיוחדות בתיק זה מדגישות את העובדה כי הטיפול ע"י הוועדה בראשות הממונה על מחוז הצפון אמור להיות מואץ ביותר עד סוף שנת 2014 על מנת שיוכלו לאשרה וניתן יהיה לרשות ולהעניק היתרים לפי הוראותיה ולפי כל דין כבר בסוף שנה זו, לכל מי שהגיש את הבקשות כדת וכדין.

כמו כן התחשבתי בהודאת הנאשם בפניי בהזדמנות הראשונה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, כמו כן לקחתי לתשומת ליבי את מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם, כפי שהוצג בפניי.

בתיק זה מתחם הענישה המתאים הוא קנס כספי וחתימה על התחייבות, ללא מאסר בפועל או מאסר על תנאי.

11. באיזון הראוי של האינטרסים הצריכים לעניין, הנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

* תשלום קנס בסך 21,000 ₪ או 21 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-30 תשלומים שווים, כל תשלום בסך 700 ₪, החל מיום 1.10.14, וב- 1 לכל חודש אחריו.

אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

על הנאשם לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.

* הנני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 30,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתה, להימנע מלבצע כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה, עפ"י סעיפים 204 (א), 204(ג), ו-210, תוך שלוש שנים מהיום.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

באם לא יחתום הנאשם על התחייבות, יאסר למשך 300 ימים.

זכות ערעור תוך 45 ימים לביהמ"ש המחוזי.

<#13#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.