מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה כספית לפיה התובעת מבקשת לחייב נתבעים מס' 1-2 בתשלום סך של 1,500,000 ש"ח (לצרכי אגרה).

2. התובעת עוסקת בייבוא, שיווק ומתן שירות למדפסות ומכונות צילום (להלן: "יזמקו"). יזמקו מייבאת לארץ מכשירים וחומרים מתכלים של חב' קיוסרה היפנית, לרבות מיכלי טונר למכונות צילום ומדפסות (להלן: ''חב' קיוסרה'' ו-"מיכלי טונר" בהתאם).

3. נתבע 1, מר אבי יולזרי (להלן: "יולזרי"), עבד במשך כשבע שנים כטכנאי אצל חב' יזמקו ובתפקידו הנ''ל הוא עסק, בין היתר, בהתקנת מיכלי טונר חדשים אשר קיבל מיזמקו אצל לקוחות החברה. עם תחילת עבודתו אצל יזמקו, חתם יוזלרי על מסמך לפיו הוא התחייב כלפיה בהתחייבויות שונות (להלן: ''כתב ההתחייבות''). ביום 1.7.07 פוטר יולזרי מעבדותו אצל יזמקו.

4. נתבע 2, מר יאיר סטודניק (להלן: "סטודניק"), הוא בעלים ומנהל של נתבעת 3, חב' פוטו-טק בע"מ (להלן: "חב' פוטו-טק"), אשר עסקה, בין היתר, במסחר בציוד אלקטרוני, מצלמות וחומרים מתכלים וזאת באמצעות מספר חנויות ואתר אינטרנט אשר ניהלה.

בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה חב' פוטו-טק, היא נכנסה להליך של פירוק והתביעה נגדה נמחקה.

5. בתחילת שנת 2007 חשדה יזמקו כי בין יולזרי לבין מתחריה מתנהל קשר עסקי ולבירור העניין היא פנתה למשרד החקירות ויצמן-יער (להלן: "ויצמן יער") ושכרה את שירותיו. ויצמן יער ערך מעקב סמוי אחר יולזרי ובמהלכו הוא נצפה מעביר לסטודניק מרכב העבודה שהעמידה יזמקו לרשותו קופסאות, אף כי סטודנטיק וחב' פוטו-טק לא נמנו עם לקוחותיה של יזמקו.

בהמשך, חוקרים מטעם ויצמן יער חקרו את יולזרי בשתי הזדמנויות, האחת מיום 5.6.07 והשנייה מיום 12.6.07 (להלן: ''החקירה הראשונה'' ו-"החקירה השנייה" בהתאם). יצויין כי החקירה הראשונה נערכה במשרדי יזמקו מבלי שיולזרי ידע עליה מבעוד מועד בעוד כי החקירה השנייה נערכה במשרדי ויצמן-יער לשם הגיע יולזרי מיוזמתו.

6. במהלך החקירה הראשונה הודה יוזלרי כי בשלוש השנים האחרונות התקיים קשר עסקי בינו לבין סטודניק ופוטו-טק ובמהלכו הוא פעל כדלקמן:

• יולזרי אסף מיכלי טונר ריקים ומסר אותם לסטודניק בתמורה לזיכוי בסך של 10 ש''ח למיכל. סטודניק מילא את המיכלים הנ"ל באבקת טונר ושיווק אותם מחדש. תחילה העיד יולזרי כי הוא מסר לסטודניק כ-1,200 מיכלי טונרים ריקים לשנה, ובסה"כ 3,600 מיכל, אולם בהמשך חקירתו הוא טען כי המספר עומד על 2,160 מיכל (להלן: ''מיכלים טונר ריקים'').
• יולזרי מסר מיכלי טונר חדשים המיועדים להתקנה אצל לקוחות יזמקו לידי סטודניק (להלן: ''מיכלי טונר חדשים''), קיבל ממנו במקומם מיכלי טונר ממוחזרים אותם התקין אצל לקוחות יזמקו ומנגד סטודניק מכר מיכלי הטונר החדשים ללקוחותיו (שיטה הנקראת ''ראש בראש''). בחקירה הראשונה סיפר יולזרי תחילה כי הוא מסר לסטודניק כ-900 מיכלים חדשים אך בהמשך הוא העמיד את המספר על 1,000 מיכלים.
• יולזרי גנב מיזמקו רכיבים נוספים, כגון גלילי גריפה ועודפי מיכלי טונר, ומסר אותם לסטודניק.
• יולזרי מסר לסטודניק רשימת לקוחות של יזמקו, יצר קשר בין סטודניק לבין ראובן נימני, נתבע מס' 4 (להלן: "נימני"), ואשר בעקבותיו החל נימני לעבוד אצל סטודניק. יצויין כי בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, התביעה נגד נימני נמחקה.

7. בחקירתו השנייה טען יולזרי תחילה כי הוא מסר לסטודניק 60 מיכלי טונר חדשים, אולם, בהמשך החקירה הוא שינה את טעמו והעמיד את המספר על "כמה מאות".

8. החקירה הראשונה והשנייה תועדו באמצעות הקלטת ווידאו, הקלטת אודיו וכן ברישום תוכן החקירות בכתב ידו של החוקר וחתימת יולזרי על כל עמודי ההודעה.

9. משרד החקירות הוסיף וגבה עדויות מנחקרים נוספים, חלקם בחשד לביצוע מעשים דומים, ואלה הם: אחיו של יולזרי, מיקי, מיכאל זכות (להלן: "זכות"), צחי זעפרני ואדריאן בסרווה. זכות, שאף הוא עבד כטכנאי אצל יזמקו, סיפר בחקירתו כי הוא מסר לסטודניק מיכלי טונר ריקים, להערכתו 450 במספר, כנגד זיכוי בסך של 10 ש"ח למיכל, וכן מסר לו טונרים חדשים וחלקי חילוף בתמורה לקבלת מחשב ומוצרים נוספים.

10. בעקבות ממצאי החקירה הגישה יזמקו תלונה במשטרה נגד יולזרי, סטודניק, פוטו-טק, נימני וזכות וכן פיטרה את יולזרי מעבודתו בחברה.

טענות הצדדים:

11. א. יזמקו טענה כי יולזרי הפר את חובת האימון, ההגינות ותם הלב המוטלת על העובד כלפי המעביד וכן הוא הפר את כתב ההתחייבות בו נקבע, בין היתר, כי עליו לציית להוראות החברה, לא לעסוק בעבודה אחרת, לא לקבל תשלום או טובת הנאה מצד שלישי ועוד. בהתאם להוראות אשר מסרה יזמקו ליולזרי, היה על האחרון להשיב לידיה את מיכלי הטונר הריקים לצורך השמדתם ולהימנע ממסירתם לצד שלישי לצורך מחזור ושיווק מחדש ובכך לכרות את הענף עליו פועלת יזמקו. ביחס למיכלי טונר חדשים טענה יזמקו כי החלפתם עם סטודניק במיכלים ממוחזרים מהווה מעשה של גניבה, פשוטו כמשמעו.

ב. יזמקו מבקשת לתת תוקף מלא להודאותיו של יולזרי בחקירה הראשונה אשר נערכה ללא לחץ או איום ובמהלכה מסר יולזרי את גרסתו באופן יזום מבלי שלחוקרים היה מידע מוקדם אודות השיטות בהן פעל. גרסתו של יולזרי בחקירה הראשונה ביחס למספר מיכלי הטונר החדשים שמסר לסטודניק, ואשר נמסרה ללא קבלת ייעוץ חיצוני, עדיפה על גרסתו בחקירה השנייה וכן על שלל גרסאותיו הסותרות בבית המשפט.

ג. יזמקו טענה כי סטודניק ידע כי מיכלי הטונר החדשים אשר קיבל מיולזרי הינם רכוש גנוב ועל אף זאת הוא סחר בהם ואף הקים מערכת שיטתית ומתוחכמת לביצוע הגניבה בסיועם של יולזרי וזכות. יש לחייב את סטודניק באופן אישי הואיל והוא צד לעוולות שבוצעו כנגד יזמקו ולחילופין, יש לבצע הרמת מסך ולחייבו בחיוביה של חב' פוטו-טק.

ד. יולזרי וסטודניק עשו יד אחת ופעלו באופן מתוחכם במטרה להסתיר את מעשי הגזל והגניבה ועל אף זאת יזמקו הביאה ראיות מספקות לקבלת התביעה. לחילופין, לאור ריבוי אותות המרמה שהתגלו במקרה דנן, יש להקל את נטל ההוכחה המוטל על יזמקו.

ה. סכום התביעה, 1,500,000 ₪ לצרכי אגרה, מורכב ממחיר המכירה של מיכלי טונר חדשים, לחילופין, מחיר הצילומים המופקים מהם, מחיר מכירה של מיכלי טונר ריקים וממוחזרים כחדשים, לחלופין, מחיר מכירתם על ידי סטודניק ללקוחותיו, הכל מתוך הנחת יסוד כי אלה נמכרו ללקוחותיה של יזמקו, בפועל ובכוח. כן כולל סכום התביעה פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עוולות מסחריות בשל מסירת רשימת לקוחותיה של יזמקו לסטודניק ועלות חלפים אשר גנב יולזרי מיזמקו.

12. לטענת יולזרי, יזמקו הורתה לטכנאיה לזרוק את מיכלי הטונר הריקים לפח האשפה אך מעולם לא נתנה הוראה האוסרת על העברתם לגורם שלישי, אף לא בכתב ההתחייבות עליו הוא חתם. רק לאחר פיטוריו של יולזרי מעבודתו, הורתה יזמקו להחזיר מיכלי טונר ריקים לידיה לצורך שימוש חוזר בהם במכונות חב' Brother. מכל מקום, לא הוכח כי נגרם ליזמקו נזק כלשהו בשל מחזור מיכלי טונר ריקים. באשר למיכלי טונר חדשים, יולזרי טען כי הוא התקין אצל לקוחות יזמקו אך ורק מיכלי טונר חדשים.

יולזרי טוען כי אין לקבל את הודאותיו בחקירה הראשונה, ומספר טעמים לדבר: החקירה נערכה במפתיע מבלי שידע עליה מבעוד מועד, החקירה החלה לאחר נסיעה למשך שעתיים והיא נמשכה 9 שעות במהלכן נאסר עליו לעשות שימוש בטלפון וניתנה לו הזדמנות אחת לצאת מחדר החקירה לצורך רכישת מזון ושימוש בשירותים וזאת בליווי אחד החוקרים, החקירה נוהלה בגסות רוח ובמהלכה הוטחו ביולזרי כינויי גנאי, כגון גנב, והוצגו בפניו שאלות הפוגעת בפרטיותו ופרטיות בני משפחתו. לפיכך, הודאותיו של יולזרי בחקירה הראשונה נמסרו תחת לחץ, אינם משקפים את האמת והמספרים שנמסרו במהלכה הוכנסו לפיו על ידי חוקריו. יתירה מכך, בחקירה הראשונה הובטח ליולזרי כי באם ישתף פעולה עם חוקריו וימסור להם מידע מלא, אזי העניין יסגר "בתוך הבית", לא תוגש תלונה למשטרה, והפרשה לא תגיע לגורמי חוץ ואף יפתח דף חדש ביחסים בין הצדדים, הבטחה שהופרה על ידי יזמקו, ועל כן, שיקול דעתו של יולזרי נפגם.

יולזרי הוסיף וטען כי בחודש 9/06 רכשה חב' יזמקו את קו השירות של חב' יורקום-פאנסוניק, ובחודש 2/07 היא רכשה את קו השירות של חב' Brother. במסגרת אותן עסקאות התחייבה יזמקו לקלוט לשורותיה את הטכנאים של שתי החברות הנ"ל ובהתאם היה עליה לפטר חלק מהטכנאים שלה. על רקע זה, ועל מנת לשלול את זכויותיו בעקבות הפיטורין, העלתה יזמקו נגד יולזרי טענותיה בנדון ותביעתה הוגשה כמשקל נגד לתביעה שיולזרי הגיש נגדה בבית הדין לעבודה.

13. להלן טענות ההגנה אשר העלה סטודניק מפני התביעה:

• התביעה הינה מופרכת ומוגזמת וכל מטרתה היא חיסול מתחרים של חב' יזמקו.
• חב' פוטו-טק הוקמה בשנת 2006 והיא הפעילה את החנות שלה עד לחודש אוקטובר 2007, פחות משנתיים ימים. לפיכך אין בסיס לטענה כאילו הקשר עם יולזרי נמשך כשלוש שנים.
• חב' פוטו-טק מכרה מיכלי טונר בהיקפים שוליים אותם רכש סטודניק מספקים בחו"ל או קיבל אותם ממכונות צילום ומדפסות יד שנייה אשר רכש מגורמים שונים.
• על אף טענת יזמקו כאילו נימני, יולזרי וסטודניק היוו מערך אחד שפעל כנגדה לביצוע מעשי גזל וגניבה, היא הסכימה למחוק את התביעה נגד נמני, דבר המעיד על חולשת התביעה, אי-הרמת נטל ההוכחה המוטל על יזמקו ומנע הזמנת נימני למתן עדות במשפט.
• בנסיבות מקרה דנן לא מתקיימת עילה להרמת המסך כנגד סטודניק.
• אמנם נכון, יולזרי תועד כשהוא מעביר קופסאות לידי סטודניק, אולם לא הוכח מה היתה תכולתן.
• אין לתת אמון בהודאות יולזרי בחקירה הראשונה מה גם והחקירה תועדה בווידאו באופן חלקי ואין בה תיעוד לדברי נציג התובעת, מר פוניה (להלן: ''פוניה''), במהלכה.
• יולזרי מסר לחוקרים שלל גרסאות סותרות ביחס למספר מיכלי הטונר החדשים שהוחלפו עם מיכלים ממוחזרים, כל זאת על סמך הבטחת שווא כי העניין ''יסגר בתוך הבית'' ולפיכך עדותו נגועה בתרמית והטעיה.
• יזמקו לא פנתה למי מלקוחותיה לבירור הטענה כאילו יולזרי התקין אצלם מיכלי טונרים ממוחזרים במקום מיכלים חדשים ואותם לקוחות לא העלו כל טענה בנדון, ללמדך כי לא בוצעה כל החלפה כנטען.
• לא ניתן לייחס לסטודניק גזל סוד מסחרי הואיל וממילא פרטי לקוחותיה של יזמקו הופיעו על מיכלי טונר/חלקים שונים שנזרקו לפחי אשפה החשופים לכל.
• מאחר ובמועדים הרלוונטיים לתביעה יזמקו לא הורתה לטכנאיה להשיב אליה מיכלי טונר ריקים, הרי גם אם תאמר כי יולזרי מסר אותם מיכלים לסטודניק, לא נגרם ליזמקו כל נזק בשל כך.
• יזמקו לא הוכיחה את נזקיה הנטענים בתביעה ולא הגישה מסמכי הנהלת חשבונות או חוות דעת מומחה. כמו כן, הנזק הנטען מופרז ומוגזם.

ד י ו ן:

הודאות יולזרי בחקירה הראשונה והשנייה:

14. אפתח ואומר כי הטענות כנגד הודאתו של יולזרי בחקירה הראשונה והניסיון העקר לחמוק מהאמת העגומה כפי שהתגלתה במהלכה, אינם משכנעים בעיניי, ודינם דחייה. מסקנה זו עולה ומתחייבת מצפייה בתיעוד המצולם של החקירה הראשונה והשנייה והתרשמותי כי הן נערכו באווירה עניינית ונוחה, ללא כל לחץ או איום, כמו גם מסתירות ותהיות רבות שעלו בחקירתו הנגדית של יולזרי, שלהלן עיקרן:

א. בסעיפים 18 ו-20 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/3, טען יולזרי כי בהגיעו לחקירה הראשונה הוא נדרש להניח את תכולת כיסיו, לרבות טלפון נייד, על השולחן וכי נאסר עליו ליצור קשר עם גורם חיצוני. על אותן טענות חזר יולזרי בחקירתו הנגדית בבית המשפט (שם, עמ' 112-113 החל משורה 30 לפרוטוקול הדיון). אולם טיעון זה הופרך בתיעוד המצולם של החקירה הראשונה ואשר בעקבות הצגתו ליולזרי במהלך חקירתו הנגדית הוא הודה כי הטלפון הנייד נשאר בכיסו והיא ענה למספר שיחות שהתקבלו במהלך החקירה (שם, עמ' 113 שורה 4 ו-8-18 לפרוטוקול הדיון).

ב. בסעיפים 20 ו-22 לתצהיר עדותו הראשית טען יולזרי כי משניתנה לו ההזדמנות לצאת מהחדר בו נערכה החקירה הראשונה, החוקרים אסרו עליו ליטול את חפציו האישיים, לרבות ארנק וטלפון נייד. והנה, בחקירתו הנגדית הוצג בפני יולזרי החלק הרלוונטי בתיעוד המצולם של החקירה בו הוא נראה יוצא מחדר החקירה כשהוא לוקח את חפציו. יולזרי נשאל שמא טענתו בנדון נובעת מאי-זיכרון, ובתגובה כל שהיה לו לומר "יכול להיות. יכול להיות גם שכולם יצאו ואמרו לי לקחת כי אף אחד לא נמצא בחדר" (שם, עמ' 114 שורה 4 לפרוטוקול הדיון).

ג. בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/2, העיד החוקר מר לוי כי יולזרי קרא את תוכן הודעתו הכתובה בחקירה הראשונה והשנייה ואישר בחתימתו את נכונותן ותוכנן, הן בסוף כל אחד מהעמודים והן ליד כל תיקון/מחיקה שנעשה בהם, כפי שאכן מופיע באותן הודעות.

מנגד, בסעיפים 57-58 לתצהיר עדותו הראשית טען יולזרי כי "לי לא ניתנה האפשרות והזמן לקרוא את הדברים שנכתבו בחקירה, אך התבקשתי לחתום ... תחת לחץ ואיומים", ובהמשך, "בשתי החקירות אשר בוצעו באמתלות שונות, לא התבקשתי ולא הורשה לי לקרוא את מה שנכתב בידי החוקרים, נדרשתי לחתום במקומות אשר נדרשתי ...". בחקירתו הנגדית הוסיף יולזרי וטען כי הוא חתם על ההודעה שנגבתה ממנו רק בסוף החקירה (שם, עמ' 105 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

טיעוני יולזרי לעיל הופרכו כליל בהמשך חקירתו, כאשר תחילה הוא אישר בחצי פה את גרסתו של החוקר מר לוי (שם, עמ' 109 שורה 24 לפרוטוקול הדיון), ובהמשך, משהוצג בפניו החלק הרלוונטי בתיעוד המצולם של החקירה הראשונה הוא הודה בפה מלא באותה גרסה, באומרו:

"ש. אני מציג לך דוגמא מתוך הסרט ..... אתה רואה שהחוקר מוסר לך דף, אתה מסתכל עליו, נראה שאתה מעיין בו, חותם כמה פעמים, לא שואלים אותך שאלות, והנה אתה מחזיר את הדף. עכשיו אתה נזכר שכך זה בוצע?

ת. אני מעריך שרוב הדפים נחתמו באופן הזה כפי שהוצג כעת, לעיין בהם לא עיינתי לפני שחתמתי. חתמתי ליד הכוכביות איפה שסימנו אותן.

ש. ראית את הקטע הזה האם מישהו האיץ בך להחזיר מהר את הדף, לא לקרוא, לא לראות מה אתה חותם?

ת. לא, אבל אני הייתי לחוץ" (שם, עמ' 110 החל משורה 13 לפרוטוקול הדיון).

הנה אם כן, ניתנה גם ניתנה ליולזרי הזדמנות לעיין ולקרוא בכל אחד מהעמודים בהודעותיו הכתובות, וחתימתו עליהם אינה אלא הוכחה נוספת כי הוא הסכים לתוכנם וכי הם משקפים נאמנה את דבריו בחקירה הראשונה והשנייה.

ד. בסוף החקירה הראשונה מסר יולזרי באומרו:

"שאלה: האם יש לך טענות כלשהן לגבי מהלך החקירה, האם הפרטים שמסרת היו מרצונך הטוב והחופשי או שמה הוצאו ממך תחת לחץ ואיומים?

תשובה: אין לי טענות לגבי מהלך החקירה, החקירה היתה הוגנת מאוד, תומכת מאוד, באוירה נינוחה, קיבלתי שתייה ואוכל במהלך החקירה בהתאם לבקשותיי וכל הפרטים שמסרתי נמסרו מרצוני החופשי ולמען החזרת הסדר הטוב וסגירת נושא זה עד תומו. אני גם מסכים להבדק בפוליגרף לגבי נכונות עדותי זו וטענתי שבעדותי זו חשפתי את כל האמת ואין לי מה להסתיר לגבי נזקים נוספים שאולי גרמתי ליזמקו. את תוצאות הבדיקה אקבל כראייה בכל הליך שהוא" (הדגשה במקור – ר.ח.).

גם בחקירתו בבית המשפט מסר יולזרי דברים ברוח דומה, והעיד באומרו:

"ש. אני מפנה אותך לחלק השני של הסרט מיום 5.6.07 שעה 30:53. שם אמרת 'הייתם אחלה' למה התכוונת?

ת. הם בסך הכל שני החוקרים היו בסדר גמור, זה התפקיד שלהם, הם יודעים לעשות את העבודה שלהם, הם לא הכניסו לי מכות, הם לא לחצו עלי פיסית, אני לא יכול להגיד שהם לא היו בסדר, רציתי לסיים עם החקירה הזאת, זה היה הרבה שעות.

ש. אמרת שהחקירה היתה תומכת מאוד, זה משקף מבחינתך שהכניסו אותך ללחץ? זה הכוונה שלך בתומכת?

ת. לא. תומכת זה אומר שהיה לי קר אז הנמיכו את המזגן, כשרציתי לשירותים הלכתי לשירותים בלווית אחד החוקרים, כשהייתי רעב אישרו לי להביא סנדוויץ' מקומה 1 למטה שזה גם משרדי יזמקו, כשרציתי מים נתנו לי מים" (שם, עמ' 111 החל משורה 1 לפרוטוקול הדיון)

המצוטט לעיל שומט את הבסיס מטענותיהם של יולזרי וסטודניק כנגד החקירה הראשונה והשנייה ונסיונם, חסר האחיזה במציאות, להציג מצג כאילו ההודאות שמסר במהלכן היו בעקבות לחץ, איומים, הבטחות שווא וכו'. העובדה כי יולזרי חש אי-נוחות במהלך החקירה הראשונה והשנייה מאחר והוא נתפס בקלקלתו, היא טבעית אולם אין היא שוללת כהוא זה את רצונו החופשי ובוודאי אינה מגעת עד להודאה במעשים שכביכול לא עשה אותם או בניפוח היקפם. ודוק, בחקירה השנייה, אליה הגיע יולזרי ביוזמתו, הוא חזר ואישר תוכן חקירתו הראשונה (למעט מספר מיכלי הטונר החדשים שמסר לסטודניק, ועל כך בהמשך). ודוק, בפרק הזמן שעבר בין החקירה הראשונה לחקירה השנייה, שבוע ימים, היתה ליולזרי הזדמנות טובה להרהר אחר הודאותיו בחקירה הראשונה, להתייעץ עם קרובים, שותפים למעשה ועם עו"ד. על אף זאת, למעט בעניין מספר הטונרים החדשים, יולזרי נותר עקבי בהודאותיו ושוב הדבר שולל את טענותיו בנדון.

ה. על מופרכות טענותיו של יולזרי כנגד החקירה הראשונה והשנייה ניתן ללמוד מהעובדה כי הוא הגיש תצהיר עדות ראשית מבלי שטרח וצפה בתיעוד החקירות הנ''ל, על צורותיו השונות (ר' שם, עמ' 105 ועמ' 106 שורות 19 ו-12 לפרוטוקול הדיון). חשוב מכך, בחקירתו הנגדית העיד יולזרי באומרו:

''ש. בעדות (החקירה הראשונה והשנייה – ר.ח.) סיפרת אמת או לא? או שזה המצאות שלך כמו שאמרת?

ת. בחלקם המצאות.

ש. איזה חלק הוא המצאות?

ת. אני לא יודע לציין איזה חלק המצאות ואיזה לא'' (שם, עמ' 112 שורה 14 לפרוטוקול הדיון).

נשאלת איפוא השאלה, באם יולזרי עצמו לא יודע לומר איזה חלק מההודאות שמסר בחקירה הראשונה והשנייה הוא, כביכול, המצאות ואיזה חלק הוא אמת, כיצד ניתן להתייחס ברצינות לטענותיו בנדון? ליולזרי ולסטודניק הפתרונים.

15. אין לקבל את הטענה כאילו יולזרי מסר עדות שקר בחקירה הראשונה בשל ההבטחה שהעניין ''יסגר בתוך הבית" ולא תוגש נגדו תלונה במשטרה. הבטחה כאמור, באם ניתנה, היתה מדרבנת את הנחקר למסור עדות אמת ולא עדות שקר מנופחת העלולה לגרום לו נזק. ודוק, במעמד החקירה הראשונה יזמקו לא ידעה על שיטת הפעולה של יולזרי והיקפה אלא מפיו הוא.

16. טענת יולזרי כאילו פרשה זו התעוררה על רקע רצונה של יזמקו לפטר חלק מטכנאיה כדי לקלוט טכנאים מחברות אחרות אותן רכשה וכמשקל נגד לתביעה שהגיש נגדה בבית הדין לעבודה, אינה משכנעת בעיניי ולא הוכחה כדבעי.

הטענה לעיל לא נתמכה בראיה כלשהי, כגון הסכמי הרכישה של אותן חברות, מספר העובדים שנקלטו אצל יזמקו ומספר העובדים אשר פוטרו מעבודתם אצלה. לשיא האבסורד הגיע יולזרי אשר טען בסעיף 70 לסיכומיו, באומרו: "במהלך פרשה זו פוטרו שלושה טכנאים (כולל התובע), וכן טכנאי נוסף אשר פרש מרצונו על אף שחברת יזמקו לא רצתה בעזיבתו עקב חוסר טכנאים בצפון". נשאלת השאלה, איך טענה בדבר מחסור טכנאים באזור הצפון, האזור בו פעל יולזרי, מתיישבת עם הטענה כי יזמקו פיטרה אותו על מנת לקלוט עובדים אחרים במקומו?!!!.

17. בתחילת חקירתו השנייה חזר בו יולזרי מגרסתו הראושנה באשר למספר מיכלי הטונר החדשים שמסר לסטודניק, אולם, בהמשך הוא מסר כי מדובר ב-''כמה מאות'' מיכלים, מספר התואם למספר שמסר בחקירה הראשונה, 900. מכל מקום, בנדון יש להעדיף את דבריו של יולזרי בחקירה הראשונה, שכזכור נערכה ללא הכנה מוקדמת ומבלי שידע עליה מראש.

18. הטענה ולפיה לא תועד בספרי יזמקו מחסור במיכלי טונר אין בה ממש וייתכן והיא מועלית בשל חוסר הבנה לשיטה בה פעלו יולזרי וסטודניק במקרה דנן.

ביחס למיכלי טונר ריקים של חב' קיוסרה, יזמקו טענה כי מעולם לא עשתה בהם שימוש חוזר אלא הורתה לטכנאיה לזרוק אותם לפח האשפה הרחק מהלקוח. זאת ועוד, גם הנתבעים טענו כי יזמקו נהגה לזרוק מיכלי טונר ריקים בפח האשפה שלה, משמע, היא לא עשתה בהם שימוש חוזר. בנסיבות העניין, ממילא לא אמור להופיע בספרי יזמקו רישום כלשהו ביחס למיכלי טונר ריקים.

באשר למיכלי טונר חדשים, הרי הטענה היא כי יולזרי התקין במקומם מיכלי טונר ממוחזרים אשר קיבל מסטודניק. בשיטת פעולה זו ממילא לא היה אמור להתגלות חסר כלשהו במיכלי הטונר החדשים אצל יזמקו שמן הסתם קיבלה מלקוחותיה תמורה מלאה עבור מיכלי הטונר שהותקנו אצלם.

גרסתו של סטודניק:

19. משהתקבלה גרסתה העובדתית של יזמקו כנגד יולזרי, ומאחר ויולזרי פעל בשיתוף פעולה מלא עם סטודניק, הרי מן הסתם יש לדחות גם כן גרסתו של סטודניק במשפט. יחד עם זאת, מאחר וגם בגרסתו של סטודניק התגלו תהיות, פרכות וסתירות, אתייחס להלן לאותה גרסה כמו גם להתנהלותו במהלך המשפט.

20. סטודניק נהג בהעדר תום לב בניהול ההליך ובניסיון למנוע את גילוי האמת, והדבר בא לידי ביטוי בשניים אלה:

א. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה ביום 14.4.08 מסר סטודניק כי חב' פוטו-טק נכנסה להליך של פירוק, מוצג ת/7, ובהמשך, ביום 22.9.09, ניתן פסק דין בדבר פירוק חב' פוטו-טק, מוצג ת/8. על אף זאת, במשפט זה הסתיר סטודניק עובדות אלה והגיש תצהירים בשמו ובשם חב' פוטו-טק ובכך יצר מצג שווא מטעה כאילו היא ממשיכה לפעול כבימים ימימה.

ב. במסגרת התביעה הגישה יזמקו מספר בקשות וניתנו מספר החלטות לפיהן הוא נדרש לגלות מסמכי הנהלת חשבונות של חב' פוטו-טק (ר' החלטה מיום 16.9.10). למותר לציין את הרוולנטיות של המסמכים הנ''ל למחלוקת בתביעה, הן לעניין שיטת הפעולה שהיתה נהוגה בין יולזרי לבין סטודניק והן לעניין היקף התופעה. אולם, ועל אף זאת, כל שהמציאו סטודניק ופוטו-טק ליזמקו הוא טבלה ממוחשבת וחסרה המתייחסת רק לשנת 2007, מוצג ת/15, שאינה תורמת במאומה לבירור המחלוקת בתביעה.

התעקשותו של סטודניק להימנע מחשיפת הנהלת החשבונות של חב' פוטו-טק אומרת דרשני ומקימה את החזקה כי לו הוגשה אותה הראייה, היא היתה תומכת בגרסתה של יזמקו במשפט.

21. טענת סטודניק ולפיה חב' פוטו-טק פעלה משנת 2006 ועד 10/07 ולפיכך לא ייתכן כי הקשר הנטען עם יולזרי נמשך 3 שנים, התגלתה כעורבא פרח. בנדון העיד סטודניק, באומרו:

"ש. האם לא יכול להיות שהיתה לך פעילות בשם פוטו-טק לפני שהקמת את נתבעת 3?

ת. פוטו-טק היה השם המסחרי של העסק שעבדתי בו כשכיר לפני כן, זה לא היה עסק בבעלותי.

ש. אני מציג לך מסמך מתוך האתר של פוטו-טק שהוצאתי אתמול ואני מקריא לך את הכתוב בו למעלה. כלומר כבר בשנת 2002 היתה בנהירה חנות עליה כתוב פוטו-טק?....

ת. לא.

........

ש. אז מה המשמעות שחנות פוטו-טק החלה את הפעילות שלה בנהריה בשנת 2002?

ת. היא לא נקראה פוטו-טק. פוטו-טק התחילה להיקרא בשם הזה או בשנת 2005 או בשנת 2006. אני מפריד בין עסק שהשם שלו המסחרי היה פוטו-טק לבין החברה שלי שנקראת יס פוטו-טק, זאת לא אותה ישות וזה לא בבעלותי. לפני 2006 עבדתי כשכיר בעסק שהשם שלו פוטו-טק" (שם, עמ' 139 שורות 14-27 לפרוטוקול הדיון)

והנה, בהמשך חקירתו, הודה סטודניק בקשר ההדוק בין חב' פוטו-טק לחברה אשר קדמה לה, והעיד באומרו:

"ש. אבל אם אני לפני שהוקמה יס פוטו-טק הייתי מגיע לחנות שלך וקונה משהו הייתי יודע שאני נכנס לחנות שנקראת פוטו-טק?

ת. לפני שהוקמה יס פוטו-טק השם המסחרי על החשבונית בגדול היה כתוב פוטו-טק ומתחת לכך היה כתוב שם החברה מלון נוף ים, זאת חברה של אמי, שעסקה באחזקות" ׁׁ(עמ' 139-140 החל מש' 30 לפרוטוקול הדיון).

חשוב מכך, בפסק הדין שניתן בתיק ה"פ (שלום-חיפה) 1065/08, מוצג ת/5, נדונה מערכת היחסים בין חב' פוטו-טק לבין החברה שקדמה לה בהפעלת העסק, חב' מלון נוף ים נהריה בע"מ, והחברה שבאה לאחריה, חב' גליל נט פרינט בע"מ. בפסק הדין נקבע כי סטודניק היה הרוח החיה בשלוש החברות הנ"ל, זאת ללא כל קשר למעמדו הפורמלי כבעל מניות או מנהל אותן חברות וכי לחב' פוטו-טק ולחב' גליל נט הועברו העסקים של החברה אשר קדמה להן וזאת בעקבות קשיים כלכליים אליהן נקלעו.

הנה אם כן, הטענה באשר לתקופה בה פעלה חב' פוטו-טק אינה מעלה ואינה מורידה כהוא זה מהעובדה כי הקשר העסקי בין יולזרי לבין סטודניק נמשך 3 שנים.

22. אין חולק כי סטודניק הציע למכירה, אם באמצעות אתר האינטרנט אשר ניהל ואם באמצעות החנויות של פוטוק טק, מיכלי טונר חדשים. במסגרת השאלון שנשלח אליו, ת/11, נשאל סטודניק באם חב' פוטו-טק מכרה מיכלי טונר חדשים באמצעות אתר האינטרנט, אולם, בתצהיר תשובותיו לשאלון, מוצג ת/12, הוא התעלם באופן מוחלט מהשאלה. בשאלון משלים, מוצג ת/13, שוב התבקש סטודניק להשיב לשאלה הנ"ל ובתצהיר תשובותיו, מוצג ת/14, הוא השיב באומרו:

"החברה מכרה מיכל טונר מקורי אחד בלבד של קיוסרה. מיכל זה התקבל יחד עם מדפסת יד שנייה שנרכשה דרך אתר האינטרנט yad.2. החברה לא מכרה מוצרים מקוריים אחרים של קיוסרה".

בסעיף 30 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/4, טען סטודניק כי במסגרת פעילותה של חב' פוטו-טק נמכר מספר מועט ביותר של מיכלי טונר חדשים, והטענה עלתה בשנית בחקירתו בבית המשפט, שם הוא נקב במספר של מיכל אחד שנמכר דרך אתר האינטרנט ו-10-15 מיכלים שלא באמצעות האתר (שם, עמ' 144 שורה 18 לפרוטוקול הדיון).

סטודניק נמנע מהצגת חשבוניות מס אשר הנפיקה חב' פוטו-טק עבור לקוחותיה שרכשו מיכלי טונר חדשים לכל התקופה הרלוונטית בתביעה, אלא אך ורק עבור המחצית הראשונה של שנת 2007 (תצהיר גילוי מסמכים משלים מיום 12.5.11). והנה, בתקופה הנ"ל עולה כי נמכרו 14 מיכלי טונרים חדשים, כמות המשתווה לזו עליה הצהיר סטודניק לתקופה של שלוש שנים.

במאמר מוסגר יצויין כי החשבוניות שגילה סטודניק עבור המחצית ראשונה לשנת 2007, אינן מלאות ולפיכך הן אינן משקפות את כל כמות מיכלי הטונר החדשים שנמכרה בפועל.

23. יתירה מכך, טענת סטודניק ולפיה הוא רכש מיכלי טונר חדשים מספקים בארץ ובחו"ל או קיבל אותם יחד עם ציוד משומש אשר רכש, אינה אמינה בעיניי וזאת משני טעמים עיקריים:

א. לו אכן חב' פוטו-טק מכרה כמות כה זניחה של מיכלי טונר חדשים, הרי אין זה סביר כי הרכישה תתבצע ממקורות כה רבים ובמיוחד מספקים בחו"ל.

ב. סטודניק לא הגיש כל ראיה לתמיכה בטענתו בנדון לתקופה הרלוונטית לתביעה וזאת על אף החלטתי מיום 16.9.10 לפיה הוא חוייב להמציא אותן ראיות.

24. סימני השאלה, חוסר ההיגיון והסתירות קיימים בגרסתו של סטודניק גם ביחס למיכלי הטונר הריקים אותם מחזר ומכר ללקוחותיו.

סטודניק הודה כי קיבל מיולזרי ומזכות מיכלי טונר ריקים, אולם בחקירתו הנגדית הוא טען לעניין כמות המיכלים הנ''ל באומרו: "אני מניח סדר גודל של עשרות אולי מאה, סך הכל מכל הסוגים, לא רק של קיוסרה" (שם, עמ' 153 שורה 22 לפרוטוקול הדיון). טיעון זה אינו מחזיק מים, שכן משנשאל סטודניק לעניין זה בשאלון ת/11, הוא ענה בתצהיר תשובותיו מוצג ת/12, באומרו: "להערכתי קיבלתי ממנו, ללא תמורה, כ-300 עד 350 מיכלים ריקים ...". בחקירתו הנגדית עומת סטודניק עם הסתירה הנ"ל בגרסתו אולם הוא לא ידע לתת כל הסבר המניח את הדעת וכל שהיה לו לומר "אין לי הסבר, עשיתי עכשיו הערכה. אני לא עושה התאמה בין השאלון לתשובות שלי כעת, אני אומר מה שאני הערכתי כעת" (שם, עמ' 153 שורה 31 לפרוטוקול הדיון).

הוראות יזמקו ביחס למיכלי טונר ריקים:

25. בסעיף 46 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/3, טען מר בני פוניה מטעם התובעת, באומרו:

"... הנהלים ביזמקו הם כי אין להשליך מיכלי טונר ריקים של קיוסרה ברשות הרבים ויש להשיבם לידי החברה אשר דואגת להשמידם באופן שלא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש שחוזר (כך במקור – ר.ח.). נהלי התובעת האמורים חלים כמובן על טכנאי יזמקו והם הובהרו להם לא אחת...".

אינני נותן אמון בטענה כאילו יזמקו נתנה הוראה לסוכניה להשיב לידיה מיכלי טונר ריקים והיא השמידה אותם על מנת למנוע שימוש חוזר. ואנמק:

א. כזכור עם תחילת עבודתו של יולזרי אצל יזמקו הוא חתם על כתב ההתחייבות שאין בו כל הוראה בדבר השבת מיכלי טונר ריקים לידי יזמקו.

ב. חשוב מכך, לתצהירו של מר פוניה צורף טופס נהלים והוראות, נספח 9, ואשר לדברי העד ".... הוכן בדיעבד לאחר שהמקרה התגלה, מקרה הפשיעה, כדי למנוע מצבים חוזרים שהיינו בטוחים שהם ברורים וכדי למנוע ספק חידדנו את זה. המסמך לא היה קיים כאשר נתבע מס' 1 החל לעבוד בחברה" (שם, עמ' 82 שורה 10 לפרוטוקול הדיון). והנה, גם במסמך הנהלים הנ"ל אין כל הוראה לעובדי יזמקו להשיב לידיה מיכלי טונר ריקים, והרי לו אמת בפיו של פוניה בעניין זה, הדבר היה בא לידי ביטוי מפורש במסמך. ודוק, יזמקו לא טרחה להזמין כל טכנאי מטעמה על מנת לאשר טענותיה בנדון.

ג. מעדותו של פוניה עולה כי יזמקו הינה חברה גדולה המטפלת ב-25-30 אלף מכשירים (שם, עמ' 71 שורה 15 לפרוטוקול הדיון), כח העבודה המועסק אצלה גדל משנה לשנה (שם, עמ' 68 שורה 27 לפרוטוקול הדיון), וכי במועד הרלוונטי לתביעה הועסקו אצלה 35-40 טכנאי שירות (שם, עמ' 68 שורה 22 לפרוטוקול הדיון).

מהמקובץ עולה כי יזמקו היתה אמורה לקבל מטכנאיה מאות ואלפי מיכלי טונר ריקים, ולפיכך, תהליך ההשמדה אינו עניין של מה בכך ומן הסתם לא תחסרנה ראיות המעידות על ביצוע המשימה. על אף זאת, יזמקו לא הגישה כל ראיה בנדון, אף לא טענה לאופן בו היא השמידה, כביכול, כמות כה גדולה של מיכלי טונר.

מכל הטעמים לעיל, אני דוחה טענת יזמקו כאילו היא נתנה הוראה לטכנאיה, ויולזרי בכללם, להשבת מיכלי טונר ריקים לידיה לצורך השמדתם.

26. בסעיף 31 לתצהיר עדותו הראשית, העיד יולזרי באומרו:

"חברת יזמקו מעולם לא ביקשה ו/או חפצה ו/או דרשה לקבל בחזרה טונרים ריקים, ההנחייה היתה כי טונרים ריקים יש להשליך לפח האשפה".

על אותה טענה חזר יולזרי בסעיף 44 לתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, משהעיד באומרו:

"ש. מה היו ההנחיות של יזמקו לגבי טונרים ריקים כטכנאי?

ת. לזרוק לפח.

ש. לאיזה פח?

ת. בתחילה זה היה פח לא חשוב איפה, בשלב השני זה היה מחוץ לבית הלקוח" (שם, עמ' 119 שורה 28 לפרוטוקול הדיון).

יתירה מכך, יולזרי ידע מה היו שיקולי יזמקו בנדון והוא העיד באומרו:

"ש. ההנחיה לך היא שכאשר אתה מחליף טונר את הריק אתה לא משאיר ללקוח כדי שהוא יוכל להחליף אלא אתה לוקח את זה איתך וזורק את זה בפח שהוא לא הפח של הלקוח, האם נכון?

ת. זאת היתה הנחיה כללית לכל הטכנאים, כולל אותי.

ש. כלומר אותם טונרים הלקוח לא יכול לקחת ולהחליף?

ת. נכון.

ש. אני אומר לך שההנחיה הזאת משקפת מדיניות של יזמקו שהטונרים האלה לא יועברו למחזור על ידי הלקוחות. האם נכון?

ת. כן'' (שם, עמ' 120 שורה 14 לפרוטוקול הדיון).

לא זאת אלא זאת, גם סטודניק ידע על הוראותיה ושיקוליה של יזמקו ביחס למיכלי טונר ריקים וזאת כעולה מסעיף 27 לתצהיר עדותו הראשית:

"למיטב ידיעתי ועל סמך שיחות שהיו לי עם מר יולזרי, במסגרת עיסוקו של יולזרי אצל התובעת, היתה לו נגישות למיכלי טונר ריקים, ולמיטב ידיעתי, ההנחיה אשר ניתנה ע"י התובעת לטכנאים לרבות ליולזרי היתה להשליך את מיכלי הטונר המשומשים רחוק מפחיהם של לקוחותיה של התובעת, וזאת על מנת למנוע מלקוחותיה אפשרות למחזור".

יודגש כי בחקירתו הנגדית הוסיף סטודניק והעיד כי ידע על הנחיותיה של יזמקו גם כן באמצעות נימני (שם, עמ' 153 שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

במאמר מוסגר יצויין כי גם התובעת "התיישרה" בסופו של יום עם גרסתם של יולזרי וסטודניק לעיל ובסעיף 34 לסיכומיה נאמר כי "... הטכנאים הונחו מפורשות – ועל כך אין מחלוקת – לזרוק את הטונרים הריקים בפח אשפה המרוחק ממקום עיסקו של הלקוח ...".

הדין המהותי ויישומו בנסיבות המקרה:

27. תביעת יזמקו ביחס למיכלי טונר חדשים וריקים מבוססת, בין היתר, על 3 עוולות שבפקודת הנזיקין: גזל, תרמית וגרם הפרת חוזה.

28. סעיף 52 לפקודת הנזיקין קובע לעניין עוולת הגזל כדלקמן:

"גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לידי אדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת".

יולזרי קיבל מיזמקו מיכלי טונר חדשים לצורך התקנתם אצל לקוחותיה ותחת זאת הוא מסר אותם לידי סטודניק וקיבל במקומם מיכלי טונר ממוחזרים שהותקנו אצל לקוחות יזמקו. בהתנהלותם הנ''ל העבירו יולזרי וסטודניק לשימושם מיטלטלין שהזכות להחזיק בהם נתונה בידי יזמקו ובהמשך מסרו אותם לצד שלישי (ביחס ליולזרי צד שלישי הוא סטודניק וביחס לסטודניק צד שלישי הם לקוחותיו אשר רכשו אותם מיכלים). יוצא אפוא כי אכן, יולזרי וסטודניק עיוולו כלפי יזמקו בעוולת הגזל.

29. בסעיף 56 לפקודת הנזיקין נקבע ביחס לעוולת התרמית כדלקמן:

"תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על-די ההיצג יפעל על פיו: אולם אין להגיש תובענה על הצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

יולזרי הציג בפני יזמקו מצג כוזב לפיו הוא מתקין את מיכלי הטונר החדשים אצל לקוחותיה, כאשר בפועל הוא מסר אותם לסטודניק וקיבל ממנו במקומם מיכלים ממוחזרים. מן הסתם, יולזרי ידע כי מדובר במצג כוזב והוא התכוון להטעות את יזמקו להאמין, כפי שאכן האמינה, כי מיכלי הטונר החדשים הותקנו בפועל אצל לקוחותיה.

באשר למיכלי הטונר הריקים, כזכור, יולזרי חתם על כתב התחייבות, לפיו הוא התחייב, בין היתר, לציית להוראות החברה. בהתאם להוראות יזמקו, היה על יולזרי לזרוק את מיכלי הטונר הריקים הרחק מהישג ידו של הלקוח, לא לעסוק בכל עבודה או עיסוק נוספים אלא באישור יזמקו ולא לקבל כל תשלום או טובת הנאה אחרת מגורם שלישי כלשהו. הוכח במשפט כי התנהלותו של יולרי ביחס למיכלי הטונר הריקים מהווה הפרה של הוראות יזמקו תוך הצגת מצג שווא שקרי כאילו הוא מקיים אחר אותן הוראות, כמובן בידיעה כי מדובר במצג שקרי ובכוונה כי יזמקו תפעל על פיו ותאמין כי הוא אכן מקיים אחר כתב ההתחייבות.

אתייחס בהמשך לרכיב הנוסף הנדרש בגיבוש עוולת התרמית, הוא נזק הממון שנגרם לתובע.

30. סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין קובע לעניין עוולת גרם הפרת חוזה, כדלקמן:

"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".

התנהלותו של סטודניק ביחס למיכלי הטונר החדשים גרמה ללא צידוק שבדין להפרת ההסכם לפיו התחייבה יזמקו להתקין אצל לקוחותיה מיכלי טונר חדשים כמו גם להפרת ההסכם בין יזמקו לבין יולזרי, לפיו התחייב האחרון להתקין את מיכלי הטונר הנ''ל אצל אותם לקוחות. מן הסתם סטודניק ידע כי יזמקו מסרה ליולזרי מיכלי טונר חדשים על מנת להתקין אותם אצל לקוחותיה.

באשר למיכלי הטונר הריקים, סטודניק ידע כי בהתאם להוראות יזמקו היה על יולזרי להשליך אותם מיכלים לפח אשפה הרחק מהישג ידו של הלקוח ובכך למנוע שימוש חוזר במיכלים. על אף זאת, סטודניק גרם לכך כי יולזרי יפר התחייבותו כלפי יזמקו וימסור לידיו מיכלי טונר ריקים, וזאת ללא כל צידוק מספיק.

יצויין כי התביעה נגד יולזרי לא הוגשה בעילה של גרם הפרת חוזה.

גם ביחס לעוולה של גרם הפרת חוזה, נדרש להוכיח נזק ממון, והעניין יידון להלן.

גובה הנזק:

31. מטרת דיני הנזיקין היא תיקון העוול שנגרם לתובע וזאת באמצעות פסיקת פיצויים תרופתיים שנועדו לשלול את התוצאה של מעשה הנזיקין על יד העמדת התובע, ככל הניתן, במצב בו היה נתון בעת מעשה הנזיקין, ואלמלא הוא נעשה. בפסק הדין שניתן ב-ע"א 5404/98 גזית ואח' נ' גם זו לטובה ציון (פורסם בנבו), נקבע לעניין זה כדלקמן:

"פסיקת הפיצויים בדיני הנזיקין מבקשת להעמיד את הניזוק, ככל האפשר, במצב בו היה נתון, אלמלא ניזוק בעוולה ... מלאכת פסיקת הפיצויים נעשית באמצעות מאזניים חיצוניות ומאזניים פנימיות. על כל אחת של המאזניים החיצוניות מונחת משקולת 'אלמלא' הבוחנת את מצבו של הניזוק אלמלא התאונה. על הכף האחרת של המאזניים החיצוניות מונחת משקולת 'עקב', הבוחנת את מצבו של הניזוק עקב התאונה. מטרת הפיצויים היא לעיין את המאזניים. לשם כך יש להביא בחשבון גם את המאזניים הפנימיות, המתפצלות מכף ה"עקב' שבמאזניים החיצוניות. על אחת מכפות המאזניים הפנימיות מונחת משקולת ה'הפסד'. עניינה – הפסדיו של הניזוק עקב התאונה. על הכף האחרת מונחת משקולת ה'רווח', לאמור: היתרונות והרווחים שצמחו לניזוק – אם צמחו – עקב התאונה. העמדת ההפסד והרווח, שנגרמו לניזוק עקב התאונה, זה מול זה, מלמדת על מצבו של הניזוק עקב התאונה, לעומת מצבו של הניזוק אלמלא התרחשות התאונה. כאשר מונחים כל הנתונים האלה בפני בית המשפט, ניתן לפסוק לניזוק סכום פיצויים שיתקן את חוסר האיזון שנגרם בעקבות התאונה ..." (שם, סע' 7 לפסק הדין)?

(בנדון ר' גם ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 80).

יודגש כי בהתאם להלכה הפסוקה, כמצוטט לעיל, הניזוק והנזק שנגרם לו הם הם הפקטורים שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו בבואו לפסוק פיצויים בגין עוולה נזיקית. מנגד, למעוול ולתועלת שהפיק ממעשה העוולה שלו אין כל משקל בקביעת נזקיו של הניזוק.

מן הכלל אל הפרט.

32. אין חולק כי יזמקו קיבלה תמורה מלאה מלקוחותיה עבור מיכלי טונר חדשים אשר רכשו ממנו, אף כי בפועל יולזרי התקין אצלם מיכלי טונר ממוחזרים. יתירה מכך, בתצהיר עדותו הראשית של מר פוניה מטעם יזמקו, אין כל טענה, ולו ברמז, כי מי מלקוחות החברה התלונן על השימוש שנעשה אצלו במיכלי טונר ממוחזרים במקום חדשים או שהשימוש בהם גרם לתקלות כלשהן ולניתוק קשר עסקי עם מי מהלקוחות. גם משנשאל פוניה בחקירתו הנגדית לעניין זה הוא אישר בפה מלא כי לא התקבלו תלונות כלשהן מהלקוחות על השימוש שנעשה אצלם במיכלי טונר ממוחזרים (שם, עמ' 79 שורה 24 לפרוטוקול הדיון)

יוצא אפוא כי מצבה של יזמקו לפני ואחרי ביצוע העוולות ביחס למיכלי הטונר החדשים נותר כפי שהיה ולא נגרם לה נזק או הפסד כלשהם ממעשי העוולה. לדברים משנה תוקף בעוולת התרמית ובעוולת גרם הפרת חוזה, שבהן "נזק ממון" הוא מיסודות העוולה, ובהעדרו, התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו מהמזיק.

לאור האמור לעיל, יזמקו אינה זכאית לפיצוי כלשהו עבור מיכלי טונר חדשים.

33. הנזק הנטען של יזמקו בשל איסוף מיכלי טונר ריקים על ידי יולזרי ומסירתם לסטודניק, מבוססת על הנחת היסוד לפיה המיכלים מוחזרו ונמכרו ללקוחותיה של יזמקו, בכח ובפועל (ר' סעיף 44 לתצהירו של פוניה וסע' 228(ג) בסיכומי התובעת).

ואכן, ברמת העיקרון אין לשלול הנחת יסוד זו, מה גם ויזמקו הינה חברה מבוססת שלקוחותיה פרוסים בכל רחבי הארץ וכן לאור פער המחירים בין מיכלי טונר ממוחזרים לבין מיכלי טונר חדשים. יחד עם זאת, אין בפני בית המשפט תשתית ראייתית לפיה ניתן לכמת את הפגיעה בעסקיה של יזמקו בעקבות הסחר בין יולזרי לסטודניק במיכלי טונר ריקים, מחזורם ומכירתם על ידי סטודניק. בנדון נמנעה יזמקו, וטעמיה עימה, מהצגת ספרי חשבונותיה או כל מסמך אחר מהם ניתן היה להסיק את המסקנות המתחייבות ביחס לגובה הנזק.

בנסיבות כמתואר לעיל, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות משך הזמן בו התנהל הקשר העסקי בין יולזרי לבין סטודניק, יש לחייב את יולזרי לשלם ליזמקו פיצוי על דרך האומדנא בסך של 100,000 ש"ח.

עשיית עושר ולא במשפט:

34. סטודניק, להבדיל מיולזרי נתבע בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, נקבע כדלקמן:

"א. מי שקיבל שלא על-פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.

ב. אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת"

מהמצוטט לעיל, וכפי שהובהר בהלכה הפסוקה, עולה כי החוק מציב שלושה תנאים מצטברים לגיבוש עוולת עשיית עושר ולא במשפט: האחד, התעשרות, השני, שבאה לזוכה מן המזכה, והשלישית, שלא על-פי זכות שבדין (ר' דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, (פורסם בנבו) סעי 34-37 לפסק הדין).

במסגרת התנאי הראשון, ההתעשרות, יש לבחון באם הזוכה "קיבל... נכס, שירות או טובת הנאה אחרת". התנאי השני עניינו בשאלה האם ההתעשרות האמורה באה לזוכה על חשבונו של המזכה. התנאי השלישי מציב את הדרישה כי ההתעשרות של הזוכה לא היתה על-פי זכות שבדין.

לאור הפרש המחירים בין מיכלי טונר חדשים למיכלי טונר ממוחזרים, אין ספק כי סטודניק הפיק רווח מקבלת מיכלי טונר חדשים מיולזרי והחלפתם במיכלים ממוחזרים. אין גם ספק כי סטודניק הפיק רווח ממיכלי הטונר הריקים אשר קיבל מיולזרי וזכות, אחרת הוא לא היה מתקשר עימם לצורך כך. יסוד ההתעשרות של סטודניק מתקיים אפוא במקרה דנן.

התנאי השני, ההתעשרות באה על חשבון המזכה, אינו מתקיים ביחס למיכלי הטונר החדשים אשר ממילא יזמקו קיבלה תמורתם מלקוחותיה, ולא נטען, מקל וחומר לא הוכח, כי מי מהם התלונן כי הותקנו אצלו מיכלי טונר ממוחזרים במקום החדשים. ההתעשרות של סטודניק במקרה דנן באה, אם בכלל, על חשבון לקוחותיה של יזמקו, והרי אלה אינם צד להליך.

שונה המצב ביחס למיכלי טונר ריקים. כאמור, נקבע כי סטודניק מכר אותם מיכלים לאחר מיחזורם ללקוחותיה של יזמקו בכוח ובפועל, ולפיכך מן הסתם ההתעשרות של סטודניק ממיכלי הטונר הריקים באה על חשבונה של יזמקו.

ב-רע"א 371/89 לייבוביץ' נ' א. עיות אליהו בע"מ, פ"דמד(2) 309 נפסק לעניין היסוד השלישי – התעשרות שלא על-פי זכות שבדין – כי "מקום בו ניתן להצביע על דין אשר שולל את הפעולה שגררה את ההתעשרות, הרי שניתן לומר כי ההתעשרות איננה כדין..." (שם, עמ' 322).

במקרה דנן התעשרותו של סטודניק ממיכלי הטונר הריקים כרוכה בעוולת גרם הפרת חוזה אשר עיוול כלפי יזמקו, ומן הסתם אין מדובר בהתעשרות כדין. בנדון אוסיף כי התעשרותו של סטודניק לא היתה צודקת הואיל והיא היתה כרוכה בידיעתו כי יולזרי מפר ברגל גסה את חובת האמון המוטלת עליו כלפי המעביד, כמו גם הפרת הוראותיו המפורשות של המעביד לזרוק מיכלי טונר ריקים הרחק מהישג ידו של הלקוח, הוראה שכל מטרתה היא למנוע מחזור אותם מיכלים ומכירתם חזרה.

35. מסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט עולה כי ההשבה למזכה – יזמקו – תהיה בגובה ההתעשרות של הזוכה - סטודניק – וזאת ללא קשר לנזק שנגרם למזכה, באם נגרם.

כאמור, על אף החלטות בית המשפט, נמנע סטודניק מגילוי הראיות שנדרשו ממנו ואשר באמצעותן ניתן היה לחשב את הסכום בו התעשר מקבלת מיכלי טונר ריקים מיולזרי. בנסיבות העניין, החישוב ייעשה בהתאם לנתונים כפי שהוכחו במשפט, וזאת כמפורט להלן.

א. מספר מיכלי הטונר הריקים אשר מסרו יולזרי וזכות לסטודניק עומד על 2,610 מיכלים (מתוכם 2,160 מיכלים נמסרו על ידי יולזרי ו-450 מיכלים נמסרו על ידי זכות).

ב. מטיעוני יזמקו, עליהם לא חלק סטודניק, עולה כי בהתאם לפרסומים של חב' פוטו-טק באתר האינטרנט שלה ממוצע מחיר מיכל טונר ממוחזר מגיע לסך של 208 ש"ח.

ג. בחקירתו הראשונה מסר יולזרי כי קיבל מחב' פוטו-טק עבור מיכל טונר ריק שמסר לסטודניק זיכוי בסך של 10 ש"ח (שם, עמ' 16 להודעתו של יולזרי). על אותה גרסה חזר יולזרי בעדותו בבית המשפט (שם, עמ' 116 שורה 17 לפרוטוקול הדיון). סכום זה יש להפחית מהסכום שייפסק.

ד. אין ספק כי מחזור מיכלי טונר ריקים ומכירתם הוא תהליך הכרוך בעלות כספית, אם בגין כח עבודה ואם בגין עלות הטונר. בהעדר נתונים ביחס לכל אלה, אעמיד את שוויים על דרך האומדנא בשיעור של 20% מהמחיר בו נמכר מיכל טונר ממוחזר.

לאור האמור לעיל, התעשרותו של סטודניק מקבלת מיכלי טונר ריקים מיולזרי וזכות, תיעשה בהתאם לחישוב כדלקמן:

• מחיר מיכל טונר ממוחזר - 208 ש"ח
• בניכוי 20% עלות מחזור - 166.4 ש"ח
• בניכוי 10 ש"ח מחיר מיכל ריק - 156.4 ש"ח

408,204 ש"ח = 2,610 X 156.4

=======

הסכום לעיל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה , 27.6.2008, ועד להיום, מגיע לסך של 512,815 ש"ח.

36. לסוף פרק זה אדגיש בשנית כי התביעה נגד יולזרי לא הוגשה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

רשימת הלקוחות:

37. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן:

"'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

לא תמיד רשימת לקוחות יכולה להוות "סוד מסחרי" על-פי ההגדרה שבסעיף 5 לחוק. בהלכה הפסוקה נקבעו מספר מבחני עזר להגדרת רשימת לקוחות כסוד מסחרי, ובנדון נפסק כי יש להוכיח "מאמץ מיוחד" בהשגת רשימת לקוחות (ר' ע"א 9046/96 בן ברוך ואח' נ' תנובה ואח', פ"ד נד(1) 625, 634) וכי הרשימה כוללת לקוחות ממשיים ולא פוטנציאליים בלבד (ר' דב"ע נא/3 – 133 אילון בע"מ נ' מזרחי (פורסם בנבו). נטל ההוכחה כי רשימת הלקוחות מהווה סוד מסחרי מוטל על התובע, ובנדון עליו לצרף רשימת הלקוחות (ר' ע"א (ת"א) 25265/02/10 שבתאי נ' קוזיר (פורסם בנבו).

מן הכלל אל הפרט.

38. במקרה דנן כשלה התובעת בהוכחת היסוד המרכזי שבסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, לפיו, אכן רשימת הלקוחות שמסר יולזרי לסטודניק מהווה סוד מסחרי. בנדון העיד סטודניק בסעיף 50-51 לתצהירי עדותו הראשית כי מיכלי טונר וחלקי חילוף עליהם הופיעו שמות הלקוחות נמצאו זרוקים בפחי האשפה של יזמקו וכל המעוניין בכך יכול היה לעיין בהם. טיעון זה נתמך בצילומים שצולמו במקום והם לא הופרכו בחקירות שנשמעו בבית המשפט.

יתירה מכך, יזמקו, וטעמיה עימה, לא הגישה רשימת לקוחותיה לבית המשפט ואף לא טענה כי רשימת הלקוחות שמסר יולזרי לסטודניק כוללת לקוחות ממשיים ולא פוטנציאליים או מזדמנים.

משני הטעמים לעיל יש לדחות את התביעה ביחס לחוק עוולות מסחריות.

לפני סיום:

39. בחקירתו הראשונה הוסיף יולזרי והודה כי גנב מיזמקו גלילי גריפה ומיכלי עודפים והעבירם לסטודניק, וזאת באומרו:

"לאחר מחשבה חוזרת ברצוני לשוב ולנקוב ברשימת הסחורה שגנבתי מיזמקו ונתתי ליאיר מפוטוטק, כאשר הפעם אלה הכמויות שלהערכתי הכי קרובות לאמת וכדלקמן ... כ-10 גלילי גריפה, כ-10 מיכלי עודפים של טונר מדגם 60-TK (שם, עמ' 16-17 לטופס ההודעה של החקירה הראשונה).

יזמקו מעמידה את שווי גלילי הגריפה ועודפי הטונר על סך של 2,410 $ בהתאם לשער דולר ארה"ב ליום הגשת התביעה, 27.6.08, 3.318 ש"ח לדולר, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד להיום, הסכום המשוערך להיום מגיע לסך של 10,228 ש"ח.

40. בין יזמקו לבין סטודניק נפלה מחלוקת בשאלה האם יש לבצע הרמת מסך ולחייב את סטודניק באופן אישי, אם לאו.

לטעמי, המחלוקת לעיל מיותרת, שכן, משנקבע כי סטודניק עיוול כלפי יזמקו בעוולת שונות, הן בהתאם לפקודת הנזיקין והן מכוח עשיית עושר ולא במשפט, הרי יש לחייבו בדין באופן אישי. בנדון נפסק ב-ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4), 253 כדלקמן:

"עובדת היותו של פלוני מנהל חברה ולפיכך אורגן שלה אינה קונקלוזיבית לעניין קביעת אחריותו האישית בנזיקין. עצם האחריות בנזיקין והיקפה אינם פונקציה של הקביעה, אם העוולה בוצעה על-ידי אותו אדם כאורגן של חברה או כאדם פרטי. היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה. מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו. השאלה שיש לשאול היא, אם התמלאו היסודות, הנדרשים לקיומה של אחת העוולות, המנויות בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ואם התשובה היא חיובית תוטל אחריות אישית על האדם, שממעשיו או ממחדליו עולים היסודות המרכיבים עוולה אזרחית פלונית" (שם, עמ' 256).

וזאת יש לזכור, סטודניק אינו רק מנהל ובעלים יחיד של חב' פוטו-טק, אלא, וכפי שנקבע בפסק הדין שניתן בענייננו, מוצג ת/5, הוא הרוח החיה הן בחב' פוטו-טק, והן בחברה שבאה אחריה, חב' גליל נט פרינט בע"מ.

סיום:

41. לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה ולפיכך אני מורה כדלקמן:

א. נתבע מס' 1, אברהם יולזרי, ישלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן:

1. סך של 100,000 ש"ח עבור מיכלי טונר ריקים.

2. סך של 10,228 ש"ח עבור גלילי גריפה ועודפי טונר.

ובסה"כ 110,228 ש"ח נכון להיום.

ב. נתבע מס' 2, יאיר סטודניק, ישלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן:

1. סך של 512,815 ש"ח עבור מיכלי טונר ריקים.

2. סך של 10,228 ש"ח עבור גלילי גריפה ועודפי טונר.

ובסה"כ 523,043 ש"ח נכון להיום.

ג. נתבע מס' 1 ישלם לתובעת הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נתבע מס' 2 ישלם לתובעת הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ‏ד' סיון תשע"ד, 2 ביוני 02 יוני 2014, בהעדר הצדדים.