התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בסכומים ששילמה בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 20.05.11.

לטענת התובעת, התאונה אירעה עת נסע הרכב המבוטח על ידה ברח' קינג ג'ורג', לפתע הגיח משמאל רכב הנתבעים (להלן: "מערבל הבטון") ופגע בחלקו האחורי-שמאלי של הרכב המבוטח באמצעות בליטת ברזל המצויה בפגוש הקדמי של מערבל הבטון.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי אחריות לתאונה רובצת לפתח מבוטח התובעת. לשיטתם, מערבל הבטון נסע בנתיב השמאלי, כשלפתע הגיח הרכב המבוטח מהנתיב הימני, סטה לעבר נתיב נסיעת מערבל הבטון ופגע בו.

בדיון העידו הנהגים המעורבים בתאונה.

עד התביעה העיד כי בעודו פונה ימינה, חלף משמאלו מערבל הבטון ושרט את רכבו בפגוש האחורי ובדלת האחורית-שמאלית. כשעצרו הנהגים על מנת להחליף פרטים, הבחין העד כי למערבל הבטון בליטת ברזל בפינה הקדמית-ימנית, אשר ייתכן כי היא שגרמה את הפגיעה. העד עמד על כך שבמקום נתיב אחד בלבד בכוון נסיעתם: "יש נתיב אחד בלבד. מי שנוסע ישר מחכה אחרי זה שפונה ימינה" (עמ' 2 ש' 2).

לעומתו, העיד הנתבע, כי עמד בנתיב השמאלי המשמש לנסיעה בכיוון ישר, כשמימינו, מעט אחריו, עומד הרכב המבוטח בנתיב המיועד לפנייה ימינה. במקום שני נתיבים. כשביקש לפנות ימינה, חלף הרכב המבוטח על פני המערבל ופגע בו. למערבל הבטון נגרם נזק בחלקו האחורי-ימני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי בתמונות הנזק ובהודעות הכתובות כפי שהוגשו, מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

אין מחלוקת כי התאונה אירעה עת שני הרכבים עמדו לאותו כיוון נסיעה. עיקרה של המחלוקת הינה באשר לאופי הכביש ומיקום הרכבים בעת התרחשות התאונה.

במקרה דנן, מדובר בגרסה מול גרסה. על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

כידוע, נטל הראיה והשכנוע מונח על כתפי התובעת עפ"י הכלל כי: "המוציא מחברו עליו הראיה".

עוד נקבע כי:

"במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו כדי להביא את ביהמ"ש למסקנה כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה. ככל שלא הרים הנושא בנטל את הנטל, דינה של תביעתו, או הגנתו או טענתו (הכל לפי העניין) להדחות (ראה למשל את שקבע ביהמ"ש בעניין זה בע"א 414/66 פד"י נ"א (2) עמ' 453 471).

בעניין זה, לא מיותר לציין כי הנטל המשנה, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו. ברור ש"חובת הראיה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, איננה חובה במשמעותה, הרגילה, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות כנגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראיה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי" (ראה: ת.א. 33763/08 נסימוב קנו יוסף נ' יעקובוב בוריס (תל-אביב-יפו), 13/09/2009, פורסם בנבו).

עד התביעה לא היה בטוח במיקום מערבל הבטון וביצוע הסטייה הנטענת: "הוא נסע אחרי כנראה ניסה לעקוף אותי" (עמ' 1 לפרוטקול, שורה 24); "הוא נסע מאחורי כנראה..." (שם, שורה 26); "ש: האם מערבל בטון סטה מנתיבו? ת: לא יודע. הוא חלף על פני במהירות" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 14-15).

עיון בתמונות הנזק מחזק את גרסת הנתבע כי הרכב המבוטח עמד לימינו, מעט מאחוריו, כפי תנאי הכביש במקום.

לטעמי, התובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכיח את אחריותם של הנתבעים לקרות התאונה.

יוער, כי נוכח מהות המוקת ראוי היה לתמוך התביעה בהבאת תמונות ממקום התאונה ואף את תמונות מערבל הבטון, להוכחת קצה הברזל הבולט.

נוכח האמור לעיל, יש לדחות את התביעה.

התובעת תשא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של הנתבעים בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר.