בפניי תביעת התובע לביטול עסקת מכר שנכרתה בינו לבין הנתבע, ביום 27.10.2011, ולהשבת התמורה ששולמה על ידו לנתבע, וכן לפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות העסקה.

רקע עובדתי

בעקבות הודעה באתר "יד 2" שהנתבע פרסם למכירת גורי כלבים, רכש לו התובע מאת הנתבע, ביום 27.10.2011, גור כלבים מסוג צ'יוואווה (להלן: "הגור").

התובע שילם תמורת הגור סך של 3,800 ₪ וקיבל לידיו את הגור במעמד עסקת הרכישה.

בחלוף שבוע ימים מיום הרכישה, הגור גווע.

טענות התובע

לטענת התובע, במעמד הרכישה הנתבע הסביר לו, כי הגור אמור לעבור "חיסון משושה". התובע סמך על הנתבע שהציג את עצמו כמומחה לגורי כלבים, ואז הנתבע לקח את הגור והזריק לו חומר מתוך מזרק, שלדברי הנתבע זה היה השלב השלישי מתוך סדרה של שלושת החיסונים המהווים את החיסון המשושה. עם סיום עבודת הנתבע עם הגור, התובע קיבלו לידיו ונסע.

הגור שהה בבית התובע שלושה ימים שבמהלכם הכלב נראה כמתקשה בביצוע פעולות פשוטות כגון הליכה ואכילה. אולם, ביום הרביעי לאחר הרכישה, ביום 31.10.2011, הגור לא קם משנת הלילה שלו, גופו היה קריר ונוקשה וכשהתובע הרימו ראשו היה שמוט ולא הזיז את אברי גופו. מיד, התובע התקשר לווטרינר ובעצתו הבהיל את הגור למרפאה וטרינרית קרובה, שם הגור נבדק ואושפז. אם כי, הגור גווע בחלוף שלושה ימים.

בדיעבד, ולאחר ייעוץ עם ווטרינרים, נודע לתובע כי ביצוע חיסון בידי מגדל כלבים או כל מי שאינו מוסמך לכך על פי חוק, מהווה עבירה על החוק. התובע אינו יודע אם הנתבע היה מוסמך לבצע את החיסון אם לאו, אך הנתבע הציג את עצמו כמנוסה, בקיא ומיומן לכך. עוד נודע לתובע, כי גילו ומשקלו של הגור לא התאימו לביצוע השלב השלישי בחיסון המשושה, הכל, בהנחה שהזריקה שהנתבע הזריק לגור אכן הכילה חומר חיסון.

בנותיו של התובע הספיקו להתחבר לגור, ומותו גרם להן צער רב. על מנת למזער את נזקו ונזקי בני משפחתו, התובע יצר קשר עם הנתבע ויידע אותו בהתפתחות שחלה לאחר הרכישה, וביקש גור חלופי. הנתבע סירב לכך בתוקף וטען כי מות הגור "אינו הבעיה שלו".

התובע ניסה שוב ושוב לפנות לנתבע ולשכנעו לשאת באחריותו למות הגור, אך ללא הועיל.

מכאן תביעתו בפניי לקבלת הסכומים שלהלן: 3,800 ₪ בגין עלות הגור בחזרה, 1,700 ₪ בגין עלות הטיפול בגור בעקבות האשפוז, סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש, וסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט, לרבות ייעוץ משפטי.

טענות הנתבע

הנתבע מגדל כלבים כתחביב, מזה מס' שנים שבמהלכם צבר ניסיון רב בכלל היבטי הגידול והטיפול בחיות.

הנתבע מודה בכך, כי הזריק חיסון לגור ביום המכירה (27.10.2011).

התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין פטירת הגור לבין החיסון שנעשה על ידי הנתבע.

הנתבע סירב לביצוע בדיקה פתולוגית לגור. מדובר בבדיקה שעלותה אפסית, וניתן היה לדעת מהי סיבת המוות בקלות, אלמלא סירובו הבלתי מוצדק של התובע לעשות כן.

לאחר שקיבל הודעה על מה שארע, הנתבע הציע לתובע לרכוש גור חדש במחצית העלות, אך התובע סירב. הנתבע אף הציע לתובע כי יביא הוכחה לכך כי המוות נגרם כתוצאה מהזריקה שנעשתה על ידו ואז יספק לו גור חדש ויפצה אותו בגין עלויות הטיפול. גם זאת התובע לא עשה.

תשובת התובע לטענות הנתבע

התובע נשא בהוצאות מרובות לצורך הטיפול בגור, ולא הייתה כל הצדקה להמשיך ולהגדיל את הוצאותיו ולבצע בדיקה פתולוגית, במיוחד כשנסיבות העניין מדברות בעד עצמן.

דיון והכרעה

1. אין חולק כי הגור נרכש מהנתבע ביום 27.10.11, וכי התובע שילם תמורתו לנתבע 3,800 ₪.
2. אין חולק, כי הנתבע אינו בעל הכשרה מקצועית לביצוע החיסון לגור.
3. אין חלוק, כי הנתבע ביצע חיסון בגור, חרף העדר הכשרתו המקצועית לעשות כן.
4. אין חולק, כי הגור גווע כעבור שבוע ימים מיום הרכישה.
5. כעולה ממכתבו של ד"ר ברקוביץ', הווטרינר שטיפל בגור, המדובר בגור בן חודשיים, שהתקבל לטיפול במרפאתו ביום 09.11.11 משסבל מתת חום ולא הגיב לסביבה, אם כי הגיב לכאב עמוק. הגור עבר מספר בדיקות וצילומים ולא נמצא כל ממצא לטראומה כלשהי (ראו נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה).
6. על פי מכתבו של ד"ר ברקוביץ', נעשה בגור ניתוח לאחר המוות, והממצא היחיד שהתגלה היה "כבד גדול ובהיר מאוד".
7. אין חולק, כי בעקבות הניתוח לאחר המוות, לא נשלחה דגימה לבדיקה פתולוגית. ואין חולק, כי ד"ר ברקוביץ' ציין, בתחילת מכתבו, כי סיבת המוות אינה ברורה וחד משמעית. אך, ד"ר ברקוביץ' הוסיף וקבע, כי לנוכח כלל הממצאים וההיסטוריה של הגור, הגורם הבעייתי היחידי הגלוי שגרם למוות, הינו חיסונו של הגור בחיסון משושה, בהיותו בן 5 שבועות, עת שקל כ 400 גרם בלבד, ולאחר שבוצעו שני חיסונים קודמים בהפרשי זמן קרובים מדי. לא זו אף זו: ד"ר ברקוביץ' שלל כל אפשרות לכך שהמוות נגרם מטראומת ראש, הרעלה, זיהום, שוק, דימום פנימי.
8. בנסיבות, ולנוכח האמור במכתבו של ד"ר ברקוביץ', ובהעדר כל ראיה אחרת מטעם הנתבע, דומה כי התובע הוכיח, לפי מאזן הסתברויות, את הקשר הסיבתי בין המוות לבין זריקת החיסון שבוצעה על ידי הנתבע.
9. ברי עוד, כי מותו של הגור נגרם עקב רשלנותו של הנתבע.
10. לא זו אף זו: הנתבע, בהיותו מוכר, לא קיים את חובתו כלפי התובע, משסיפק לו גור השונה מהמוסכם ביניהם ושאינו עונה על צפיית התובע/הרוכש במועד הרכישה, ואינו עונה על המצג שהוצג על ידי הנתבע בעת המכירה [ראו: סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968, 0להלן: "חוק המכר")]. כשנרכש הגור על ידי התובע, וכשהוצג הגור על ידי הנתבע, הנחת הצדדים הייתה כי המדובר בגור שתוחלת חייו אינה אמורה להסתיים בתוך מס' ימים בודדים.
11. אין חולק, כי התובע לא ידע על אי ההתאמה בזמן עסקת המכר. אין חולק, כי בענייננו, אף לא חלף זמן בלתי סביר לצורך מסירת ההודעה לנתבע, על אי ההתאמה. מה עוד, שמדובר באי התאמה שלא הייתה גלויה לעין, ובנסיבות חל סעיף 15 לחוק המכר.
12. אשר על כן, ומכוח הוראות חוק המכר, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ופקודת הנזיקין [נוסח חדש], ברי כי התובע זכאי לבטל את עסקת המכר ולקבל לידיו חזרה את מלוא התמורה ששולמה על ידו עבור רכישת הגור וכן לקבל פיצוי בגין מלוא עלויות הטיפול בגור.

לסיכום

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,088 ₪, כאשר סכום זה (להלן: "סכום פסק הדין") מורכב מהסכומים שלהלן:

• סך של 3,800 ₪ בצירוף הפרשי ריבית הצמדה מיום 27.10.11 ועד יום. סכום זה נכון להיום עומד על סך 3,931 ₪.
• סך של 1,700 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 09.11.11 ועד היום. סכום זה נכון להיום עומד על סך 1,757 ₪.
• סך של 400 ₪ בגין הוצאות משפט.

1. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש.
2. סכום פסק הדין ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.