בפני בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת מס' 2. הבקשה נסמכת על כך, שהנתבעת מס' 2 קיבלה לידיה את כתב התביעה, כפי שעולה מאישור המסירה שצורף, עוד ביום 16.1.12 (!), ועד היום לא הגישה כתב הגנה.

בתיק נתבעת נוספת, היא הנתבעת מס' 1. ביחס לנתבעת זו אישר ב"כ התובע לאחרונה ארכה נוספת להגשת כתב הגנה, אך גם מועד הארכה הנוספת חלף-עבר לו, מבלי שכתב ההגנה יוגש.

בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת מס' 2 מונחת בפני מזה זמן. לא בכדי לא ניתנה בה החלטה. הסיבה לכך היא הקושי שבמתן פס"ד נגד נתבעת מס' 2, על יסוד העובדות הנטענות בכתב התביעה, שכן לגירסת התובע, הוא נפגע כהולך רכב בתאונת דרכים, כאשר הרכב הפוגע היה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 1 דווקא. התביעה הוגשה נגד שתי המבטחות, מאחר והנתבעת מס' 1 התנערה מחבותה, וטענה כי התובע נפגע בעת שעשה שימוש ברכבו, המבוטח אצל הנתבעת מס' 2. הנתבעת מס' 2 התנערה אף היא מחבותה, וטענה כי על הנתבעת מס' 1 מוטלת החבות.

התובע הגיש, כאמור, את תביעתו כנגד שתי המבטחות, אולם ברי כי בסופו של יום תחוייב אחת מהן בלבד.

עד כה לא נתתי החלטה בבקשה למתן פסק דין נגד הנתבעת מס' 2 מתוך תקווה (תקוות שווא, כמתברר) כי בינתיים תגיש נתבעת זו את כתב ההגנה, גם הנתבעת הנוספת תגיש את כתב הגנתה, ותיסלל הדרך לבירור ענייני של תביעת התובע.

בנסיבות שפורטו לעיל, מצאתי לנכון, בשלב זה, במקום ליתן פסק דין כמבוקש נגד אחת הנתבעות, ובמיוחד כאשר גירסת התובע עצמו מטילה את החבות על הנתבעת השנייה, לחייב את הנתבעת מס' 2 בהוצאות התובע.

בהקשר זה יוער, כי כתב התביעה הומצא, כאמור, עוד בחודש ינואר 2012, ואילו כיום אנו עומדים לפני סיומה של שנה זו. כן יש להעיר, כי ביום 19.9.12, לאחר שמו"מ שנוהל בין הצדדים הסתיים בלא הצלחה, והתובע עתר למתן פסק דין בהעדר הגנה, הוריתי לשתי הנתבעות להגיב לבקשה זו, וב"כ התובע המציא החלטתי לבאי כוח שתי הנתבעות. כאמור, הנתבעת מס' 1 עתרה למתן ארכה נוספת, ואילו הנתבעת מס' 2 לא הגיבה כלל.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע הוצאות בסך 3,000 ₪.

על שתי הנתבעות להגיש כתבי הגנתן לאלתר.

המזכירות תמציא החלטה זו לכל הצדדים.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.