נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ב-5/12/10 בשעה 9:55 לערך, ברחוב מינץ פינת רבי עקיבא בבני- ברק לא ציית הנאשם לתמרור 402 המוצב במקום, בכך שנכנס לדרך בניגוד להוראת התמרור האוסר כניסה במקום הנ"ל. בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 .

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העיד השוטר אברהם דגורקר, עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם בעת האירוע- ת/1, על פי רישומו של השוטר בעת האירוע: הנאשם הגיע למקום ברכבו. מכיוון רח' רבי עקיבא ונכנס לרחוב מינץ. זאת בניגוד לתמרורי 402 המוצבים משני צדי הכביש התמרורים נראים היטב לעין. השוטר הבחין בנאשם חולף על פני התמרורים ומחנה את רכבו. השוטר רשם לנאשם דו"ח. כמו כן השוטר הגיש סקיצה של המקום בה נרשמו כיווני הנסיעה של הנאשם והשוטר.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: "ממש לא שמתי לב, בעבר הייתה פה כניסה".

בבית המשפט טען הנאשם כי הוא הגיע מרח' רבי עקיבא ופנה לרחוב מינץ. כאשר, לדבריו "אין אפשרות לראות תמרור המעיד על אין כניסה כי הוא עקום, בכל מקרה מרחוב רבי עקיבא אין אפשרות לראות את התמרור". הנאשם נכנס כהרגלו וחנה במקום. השוטר רשם לו דו"ח. עוד טען הנאשם כי צילם תמונות של המקום אליו הגיע. לדבריו הוא אמור לראות את התמרור האוסר את הכניסה לרחוב וכפי שניתן להתרשם מהתמונות לא ניתן להבחין בתמרורים.

המחלוקת בתיק זה מתמקדת בשאלה האם ניתן לראות את התמרורים מכיוון נסיעת הנאשם, על מנת לאפשר לו לציית להם. הנאשם לא העלה טענות לגבי חוקיות התמרורים.

תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, קובעת, עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה לו הגנה טובה באם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין. נטל ההוכחה, מוטל על כתפי הנאשם.

לתמיכה בטענתו, צילם הנאשם תמונות של המקום. מצאתי שלא לקבל את טענת הנאשם כי דרך הצבת התמרורים יש בה כדי לשלול את הנראות של התמרורים. זווית הצילום של התמרורים היא כזו, שאכן לא ניתן לראות את התמרורים. אולם, בתמונות נראה כי הם צולמו בזויות של 90 מעלות. בנקל ניתן לראות בנ/1 כי זווית הצילום אינה עם פני הנהג לעבר השלט אלא מצדו. התמרור אינו נראה מסובב אלא עם חזיתו כלפי הכביש, דבר הנראה על פניו תקין. התמרור המרוחק נראה מוטה קדימה, כאשר גם חזיתו היא לעבר הכביש.

סעיף 5, להודעת התעבורה קביעת לוח תמרורים), תשע"א – 2010)

סטייה קלה

5. סטייה קלה ממידותיו, צבעו, צורתו, אופן הצבתו או מסימונו של תמרור, שאין בה כדי לשנות מתוכנו, לא תגרע מתוקפו.

לאור האמור בסעיף זה ניתן לקבוע כי תמרור זה, אף שהוא נוטה קדימה הינו מחייב ותקף.

עוד אציין כי ברח' מינץ, בסמוך לתמרורי 402 משורטט על הכביש קו עצירה לאורך כל הכביש. קו העצירה נראה בברור והיטב. ראה תמונה נ/1. גם אם הנאשם במצב הסובייקטיבי שלו לא ראה את התמרורים, גרסה שלא מצאתי לקבלה, הרי שקו העצירה היה צריך להדליק אצל הנאשם נורת אזהרה שמשהו אינו כתמול שלשום ויש שינויים בדרך. בוודאי שלא להמשיך בכיוון נסיעתו לתוך רחוב מינץ.

ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט פסק דין ר"ע 213/83. לטענת ב"כ הנאשם על פי פס"ד זה, שעה שקיימת אי תקינות בהצבת תמרור המהווה מכשלה בפני הנהג, לא תחול עליו אחריות קפידה כאמור בחוק העונשין. לא מצאתי לקבל טענה זו, שכן פס"ד עוסק בחוקיות הצבת תמרור. בית המשפט קובע כי מרגע שלא התקיימו תנאי חוקיות הצבת התמרור, הרי שלא התקיימה כלל עברה. בנסיבות האירוע שהובא בפני, כלל לא עלתה שאלת חוקיות הצבת התמרור אלא, דרך הצבתו והפגיעה במי שלא ראה את התמרור. זוהי טענה סובייקטיבית של הנאשם, שלא מצאתי לקבל.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר לו אני מאמין ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ב' מרחשוון התשע"ג, 18 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים