תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונת דרכים שארעה בתאריך 25/5/10, בין רכב התובעת, לבין משאית המבוטחת על-ידי הנתבעת (להלן: "המשאית").

נהג רכב התובעת העיד, כי החנה את רכבו ברחוב לונץ בתל-אביב, כששני גלגליו על המדרכה, דבר המותר לעשותו עד לשעה 08:00 בבוקר. בשבע בבוקר התקשרו אליו מן המשטרה, בטענה שהרכב שלו חוסם את המעבר והוא התבקש לרדת ולהזיז את הרכב. כשהגיע למקום ראה, כי המשאית פגעה ברכב שלו בחלק ימני אחורי שהיה דבוק למשאית. לדבריו, כדי לצאת התקדם עוד על המדרכה ועשה סיבוב על מנת לקחת פרטים. נהג התובעת הכחיש, כי גרם נזק נוסף כאשר התרחק מן המשאית.

נהג הנתבעת טען גירסה שונה לגמרי, לדבריו היה צריך לעבור בכביש בו חנה רכב התובעת עם המשאית, אולם רכב התובעת חסם את הנתיב, לפיכך עמד באופן שלא היה כל מגע בין רכבו לבין המשאית ופעל על מנת להשיג את הנהג על מנת שיזיז את רכבו. לפי עדותו, העיריה לא הצליחה לאתר את הנהג לפיכך, הם קראו למשטרה. בשלב כלשהו, הנהג הגיע, נכנס לרכב ונסע. מכיוון שמלפניו המדרכה הייתה חסומה, הוא נסע אחורה ופגע ברכב שלו בעצמו, בעוד המשאית הייתה בעצירה מלאה. לדבריו, היו הרבה עדים במקום וגם שוטר, אולם נהג התובעת לא הקשיב לשוטר ונסע מהמקום. נהג הנתבעת נשאל האם עשה נסיון לעבור לפני שקרא למשטרה, והשיב בשלילה. נהג הנתבעת הוסיף, כי היו במקום גם אנשים מבית הספר והשרת היה שם. האנשים שהיו דיברו אל נהג התובעת אולם הוא לא התייחס לאף אחד. כאשר נשאל נהג הנתבעת כיצד לנהג התובעת יש את פרטי המשאית ופוליסת הביטוח וכן את שם הבחור שהיה עמו, השיב כי אינו יודע, הוא עצמו לא נתן לו את הפרטים. נהג הנתבעת אישר כי עבד עם אדם בשם איציק, שהיה עובד עירייה ונלווה אליו במשאית.

בהודעה לחברת הביטוח, מסר נהג הנתבעת: "באזור רח' יהודה הלוי ת"א המשאית עמדה במקומה ולא זזה וגם לא הייתה מונעת הרכב התובע פגע במשאית תוך כדי יציאה וגרם את הנזק לעצמו. הזמנתי משטרה בכדי שירשמו את הפרטים". יצויין, כי מדובר בהודעה טלפונית מודפסת עליה לא חתום נהג הנתבעת שנמסרה ביום 4/7/2010, דהיינו כחודש וחצי לאחר התאונה.

נהג התובעת מסר ביום התאונה, הודעה בכתב יד חתומה על ידו, ופרט את הגרסה עליה העיד. לענייננו חשוב, כי בהודעה זו נרשם, השם "איציק" כשם נהג המשאית, חברת הביטוח של המשאית "פניקס" וכן נרשמו מספר פוליסת ביטוח, מספר הרישוי, ושם בעל הפוליסה א. דינמיקה.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה על מנת להכריע את התביעה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

במקרה דנן, לאחר בחינת כל חומר הראיות, באתי לידי מסקנה, כי הגירסה המסתברת יותר היא זו של נהג התובעת. עדותו של נהג הנתבעת, לפיה נהג התובעת נכנס לרכבו ונסע מהמקום תוך שהוא פוגע עם הרכב במשאית, מבלי לתת או לקחת פרטים, אינה מתיישבת עם העובדה שנהג התובעת ידע לציין את שמו של האדם שהיה ביחד עם נהג הנתבעת, את מספר הפוליסה ואת שם החברה בעלת הפוליסה.

יתירה מזו, נהג הנתבעת העיד כי היה במקום שוטר שראה את הארוע, ככל שאכן כך הוא, ניתן היה לצפות שיקח את פרטיו של השוטר וידווח על כך לחברת הביטוח, על מנת למנוע כל טענה נגדו ולאפשר שיפוי בגין הנזק שנגרם למשאית.

ויודגש, נהג הנתבעת טען, כי למשאית נגרם שפשוף, אם אכן נהג התובעת הוא זה האשם, יש לצפות כי הנתבעת הייתה מודיעה לחברת הביטוח מייד, או למצער תובעת בעצמה את נזקיה, אך ההודעה לחברת הביטוח נמסרה פרק זמן ארוך לאחר התאונה, ככל הנראה כתוצאה מההליכים שנקט נהג התובעת. על ההודעה לחברת הביטוח נרשם: "הודעה לשם זהירות", דהיינו לא הייתה כוונה לתבוע את הנזקים, אלא העריכו או כבר ידעו כי תבוא תביעה מטעם נהג התובעת.

האפשרות שנהג הנתבעת ניסה לעבור עם המשאית, טרם הגעה לידי מסקנה, כי אין ביכולתו לעבור ופגע תוך כדי כך ברכב התובעת, היא גירסה מסתברת מעט יותר מהאפשרות שנהג התובעת נסע לאחור לתוך משאית חונה.

עדותו של נהג התובעת מהימנה עלי ואף שנהג הנתבעת נראה גם הוא אדם נורמטיבי והגון, בנסיבות שפורטו, גרסתו של נהג התובעת מסתברת יותר.

יוער עוד, כי הנתבעת כתבה בכתב הגנתה, כי יש עדים נוספים שראו את הארוע וכך גם העיד הנהג מטעמה, אולם אף אחד מן העדים, לא הובא להעיד, דבר שפוגע בגרסת הנתבעת. אמנם לגבי עובד העיריה בשם איציק נטען כי אינו עובד עוד בעיריה ועזב את הארץ, אך לא נעשה נסיון לתעד ולגבות את גירסת העדים האחרים. שוב, אם אכן היו במקום פקחי עירייה ושוטרים שהיו נתקלים בהתנהגות של נהג התובעת שפגע בעצמו ברכב שלו ובמשאית ועזב את המקום מבלי להשאיר פרטים, יש להניח שהיו דואגים לתעד זאת ולמסור לנהג הנתבעת את פרטיהם.

משכך, אני קובעת, כי האחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעת, שפגע ברכב התובעת שעה שניסה לעבור עם המשאית.

שיעור הנזק

התובעת תבעה סך של 12,650 ₪, אולם עיון בכתב התביעה מלמד כי סכום זה כולל בחובו את הנזקים העקיפים שנגרמו לנהג מטעמה. שהתובעת טענה בסעיף 8 א' כי הנהג יצורף לכתב התביעה, אולם הוא לא צורף ואינו בעל דין. משכך יש להשיב לתובעת את הסכומים ששילמה, ואין להתייחס לנזקי המבוטח בגדר תביעה זו.

בהתאם לחוות דעת שמאי התובעת שצורפה לכתב התביעה ולא נסתרה, לרכב נגרם נזק ישיר בסף 5983 ₪, ירידת ערך בסך 4535, וכן נשאה התובעת בדמי שמאות בסך 427 ₪. מסכומים אלה יש להפחית סך של 1,637 ₪ סכום השתתפות עצמית ששילם נהג התובעת, וכן השתתפות עצמית בגין ירידת ערך בסך 2,802 ₪.

משכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 6,506 ₪ צמוד מיום התשלום, בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסך 1,200 ₪.

הנתבעת תשא עוד בהוצאות העד כפי שנפסקו, וכן שכ"ט בסך 1,200 ₪. כמו כן, תשא הנתבעת גם בהוצאות העד מטעמה בסך 300 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.