1. התובעת, ילידת שנת 1947, תושבת העיר בת-ים, נחבלה ביום 4.12.2011 בפניה ובחלקים נוספים בגופה כאשר נפלה בסמוך לביתה לאחר שנתקלה במהמורה בדרך.
2. התובעת הגישה את תביעתה כנגד הרשות המקומית בשטחה על פי הנטען מצויה הייתה המהמורה וכנגד חברת הביטוח המבטחת את פעילות הרשות המקומית.
3. הרשות המקומית טענה, בין היתר, כי המהמורה מצויה בשטח פרטי, על כן לא חלה עליה אחריות כלשהי ביחס לאירוע; חברת הביטוח טענה שסכום התביעה נמוך משיעור ההשתתפות העצמית, על כן היא אינה נושאת באחריות כלשהי.
4. סכום התביעה הינו 8,000 ₪, כאשר בהיעדר חוות דעת רפואית וטענות בדבר נכות או אובדן השתכרות, יש לייחס את שיעור הפיצוי לכאב וסבל, עוגמת הנפש ואי הנעימות שנגרמו לתובעת בעקבות הנפילה. התובעת תיארה בכתב התביעה את נזקיה ובדיון הוצגו תמונות מקור שצולמו בסמוך לפגיעה. אמרו אבותינו, כי "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ" (קהלת ו, ט). די בתמונות (המעידות על שטפי דם בחלקים ניכרים בפנים) על מנת להיווכח שלתובעת נגרמו נזקים של ממש כתוצאה מהנפילה והנחת המוצא היא שפרק הזמן עד להחלמה היה ממושך. הפיצוי שנתבע נאמד על ידי התובעת באופן סביר ואין מדובר בהפרזה.
5. עם זאת, בכל הקשור לשאלת האחריות, לא הונחה על ידי התובעת תשתית עובדתית מספקת לביסוס הטענה לפיה מקום הנפילה מצוי באחריות הרשות המקומית.

לדיון שהתקיים בפני התייצב נציג הרשות המקומית עם תרשים ושרטוטים שונים. שני הצדדים ציינו מהו מקום הנפילה. התובעת (באמצעות בעלה) ציינה שהנפילה אירעה במקום שסומן "3", ונציג הרשות המקומית ציין שהנפילה אירעה במיקום אחר שסומן "5" (נציג הרשות המקומית הוכוון למקום הנפילה על ידי בתה של הנתבעת, כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 6.6.2012). על אף שהצדדים סימנו את מקום הנפילה במקום שונה, בהתאם לתרשימים שהוצגו על ידי נציג הרשות המקומית, הן המיקום המסומן "3" והן המיקום המסומן "5" מצויים בשטח פרטי, המצוי באחריות בעלי הדירות בבית המשותף.

מר גבאי, בעלה של התובעת, הציג תמונה (ת/1) וציין על גביה מה היה המיקום המדויק של התאונה. המיקום סומן "4" (התמונה צולמה לאחר שמגרעת במקום הושלמה ותוקנה). עיון בתמונה, לאחר בחינת הסברו של מר גבאי ("לאחר המרצפת בה נפלה התובעת יש מדרגות שמובילות למדרכה ולאחר מכן יש כביש ..."; עמ' 4, ש' 22), ועיון בשרטוט שצורף לתרשים עמו התייצב נציג הרשות המקומית לדיון, מעלה שהנפילה אירעה למעשה בסופו של השביל המוביל מהבניינים אל גרם המדרגות המוביל למדרכה (בתווך מצוי המיקום בו מסתיימת גדר האבן), שלאחריה מצוי הכביש.

מקום הנפילה הינו לפני המדרגות (או שמדובר למעשה במדרגה העליונה), ובכל מקרה לפני המקום בו מצוי קו גדר האבן. לאחר העיון בשרטוט שצורף לתרשים הצבע וכעולה מעדותו של נציג הרשות המקומית, האזור שנמצא לפני קו גדר האבן אינו מהווה חלק מהמדרכה ולמעשה אינו מצוי באחריות הרשות המקומית, על כל הכרוך והמשתמע מכך.

בנסיבות כאמור, אין לתובעת עילת תביעה כנגד הרשות המקומית, וממילא אין עילה כנגד חברת הביטוח.

יצוין, כי לשאלת בית המשפט השיב בעלה של התובעת, כי אין לתובעת כוונה לצרף לתביעה את הדיירים או וועד הבית.

1. בשים לב למסקנה כאמור אליה הגעתי, מתייתר הצורך להכריע בטענות נוספות שהעלתה הרשות המקומית (טענות לפיהן לא היה באפשרות הרשות המקומית למנוע תאונה שהיא תוצאה של אירוע פתאומי, טענות בדבר קיומו של אשר תורם וכיוב').
2. אשר על כן, התביעה נדחית; בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.