תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

המחלוקת על הנזק בלבד.

עובדות צריכות לעניין

1. התובעת ילידת 3.3.73, אחות מוסמכת, נפגעה ב – 7.4.11 בתאונת דרכים (להלן – "התאונה"). כתוצאה מהפגיעה נחבלה בגופה ובצד שמאל של ראשה ללא איבוד הכרה. כעבור כ – 3 שעות הגיעה באופן עצמאי לחדר מיון והתלוננה על כאבי ראש וטשטוש ראיה בעין שמאל. בהיעדר ממצאים בבדיקה נוירולוגית ובבדיקת ראיה, השתחררה עם המלצה למשככי כאבים ו – 5 ימי מחלה. לאחר שחרורה התלוננה על כאבי גב וטופלה בפיזיותרפיה. היא המשיכה להתלונן אצל נוירולוגים על כאבי ראש מלווים בתופעות שונות, תחילה בקופ"ח ובהמשך במרפאת עצבים וכאבי ראש בבי"ח בלינסון. הנוירולוגים אבחנו כאבי ראש מיגרנוטיים כתוצאה מחבלת ראש.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אישר אי כושר של 20 יום, שילם למעבידה דמי פגיעה בסך 2,007 ש"ח וקבע שלא נותרה נכות צמיתה.

2. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים. האורתופד ד"ר כהן קבע שלא נותרה נכות וקביעתו מקובלת על הצדדים. הנוירולוג ד"ר עובד (להלן – "המומחה") העריך שנותרה נכות בשיעור 10% בשל כאבי ראש כרוניים לאחר חבלת ראש תוך התאמת סעיף 34 (ב) (2) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956.

3. מטעם התובעת העידו היא עצמה ובן זוגה. מטעם הנתבעת העיד החוקר מר משה מאדי שהגיש סרט מעקב ודו"ח חקירה. לבקשת הנתבעת זומן המומחה ונחקר על חוות דעתו.

4. המחלוקת המרכזית סבה על הקשר הסיבתי בין הנכות הנוירולוגית לבין התאונה ועל שיעורה. מחלוקות נוספות עניינן חישוב ראשי הנזק השונים.

דיון

נכות רפואית ותפקודית

5. המומחה בדק את התובעת ב – 23.7.12 והגיש את חוות דעתו ב – 14.4.13. התובעת התלוננה בפניו על כאבי ראש לוחצים והולמים משני צדי הראש לסירוגין, בחילות, הקאות, רגישות יתר לאור ולרעש שתוקפים אותה פעמיים – שלוש בחודש, כל התקף נמשך כ - 5 ימים ובעוצמה משתנה. היא מסרה לו שבעבר לא סבלה מכאבי ראש והמציאה תיעוד רפואי החל ממועד התאונה. המומחה מצא בפניותיה הרבות לנוירולוגים תלונות אופייניות לכאבי ראש מיגרנוטיים לאחר חבלת ראש, טיפול תרופתי בהתאם אך ללא הטבה משמעותית. הוא ציין שאין ביכולתו להתרשם מרקע קודם מאחר שהנתבעת לא צירפה תיעוד רפואי מהתקופה שקדמה לתאונה, קבע שהתובעת סובלת מכאבי ראש כרוניים לאחר חבלת ראש וייחס את מלוא הנכות בשיעור 10% לתאונה.

הנתבעת שלחה למומחה רישומים מתיק קופ"ח של התובעת ובהם מתועדים כאבי ראש לפני התאונה, בספטמבר 2004 וב – 10.3.05, ושאלה אותו אם אין מקום לשינוי חוות דעתו. המומחה השיב בשלילה תוך מתן הסברים (נ/4).

6. הנתבעת לא השלימה עם קביעות המומחה ובאת כוחה חקרה אותו ממושכות. בחנתי את חוות הדעת, את עדות המומחה ואת יתר הראיות ומצאתי את קביעותיו הרפואיות מנומקות, מעוגנות בחומר הרפואי ומשתלבות במכלול הראיות.

מצב קודם

7. לטענת הנתבעת סבלה התובעת ממיגרנות במשך שנים לפני התאונה, המומחה שלל מצב קודם על יסוד עדות לא מהימנה שלה ושגה בהסקת המסקנות מהעובדות, לרבות מהתיעוד הרפואי. היא מזמינה את בית המשפט, הפוסק האחרון בשאלת הנכות הרפואית, להתערב ולנכות מחצית מהנכות על חשבון מצב קודם. בפרק על היקף הנזק טענה הנתבעת שהתאונה הקלה לא גרמה לחבלת ראש כפי שטען המומחה. התובעת מבקשת לאמץ את קביעות המומחה עליהן חזר ועמד בעדותו.

8. התובעת אכן סבלה לפני התאונה מכאבי ראש, בניגוד למידע שמסרה למומחה. אלא שקביעות המומחה מעוגנות, כפי שהיטיב להסביר, בידע ובחומר רפואי ואינן מבוססות על דבריה. הוא הסביר שקיימים מאות סוגים של כאבי ראש ועל מנת לקבוע מצב קודם, עליו לראות בתיעוד דפוס כאבים ואבחנה דומים (עמ' 12). בספטמבר 2004 סבלה התובעת מחום ומכאבי ראש שיוחסו לדלקת חריפה במערות האף (סינוסיטיס) ואין חולק שאינם קשורים למיגרנה. ב – 10.3.05 התלוננה אצל ד"ר ויקטוריה קרסוביצקי, רופא כללי (ככל הנראה רופאה) על "אף סתום וכאבי ראש חזקים מזה מספר שנים" והרופאה רשמה שקרוב לוודאי מדובר במיגרנה. המומחה הסביר מדוע הרישום אינו מלמד על מצב קודם: אשר לתוכן התלונה, מדובר בביקור יחיד ללא תיעוד על הימשכות תלונות ב - 6 השנים עד לתאונה, בפרט בשנים 2010 – 2011. המומחה גם לא התרשם מהאבחנה. ראשית, הסביר שקיים דמיון בין כאבי ראש של סינוסיטיס לכאבי ראש של מיגרנה כאשר אף סתום אינו סימפטום של מיגרנה. שנית, אבחנה ע"י רופא כללי אינה דפיניטיבית לעומת אבחנה של נוירולוגים שבעקבותיה ניתנים טיפולים מתקדמים למניעת מיגרנה (עמ' 7 – 9).

לטענת הנתבעת המשיכה התובעת לסבול מכאבים לאחר 10.3.05 ולא התלוננה אצל רופאים כי ידעה בהיותה אחות, שאין טיפול פרט למשככי כאבים. עוד הציעה שלאחר התאונה החלה התובעת בפניות רבות לצורך קידום עניינה במשפט ואת התיעוד שמרה בעצת בא כוחה. המומחה עמד על דעתו (עמ' 8). עיון בתיק הרפואי מעלה שמאז 10.3.05 ועד לתאונה פנתה התובעת לרופאים וביניהם לד"ר קרסוביצקי בתלונות על כאבי גב, בעיות עיכול ואודם בעיניים ללא אזכור לכאבי ראש. המסקנה שלא סבלה מכאבי ראש חזקים סבירה יותר מהמסקנה שסבלה ונמנעה מלהתלונן.

במרץ 2014 ובאוגוסט 2014 הוזרקו לה בלוקים (חסמים) לעצב עורפי תחת לידוקאין (דף 60 ודף 63 למוצגיה). המומחה אישר שההזרקה מחזקת את מהימנות התלונות והאבחנה (עמ' 12). המומחה לא נשאל על הכרוך בפרוצדורה מבחינת המטופל אך ניתן ללמוד על רצינותה מהרישום על מתן הסבר לתובעת וקבלת הסכמתה.

9. אשר לטענה כי הפגיעה הקלה לא יכולה הייתה לגרום לחבלת ראש כפי שקבע המומחה, סבורני שלא היה מקום להעלותה בסיכומים לאחר שהמומחה הסביר שגם חבלות ראש קלות יכולות לגרום לתסמונות בתר חבלתיות ואצל רוב הלוקים בהן הבדיקה הנוירולוגית תקינה (עמ' 4 – 6).

קביעות המומחה מנומקות ומשכנעות, אני מאמצת אותן וקובעת כי הנכות במלואה היא תוצאה של חבלת הראש בתאונה.

שיעור נכות בסעיף 34 (ב) (2)

10. סעיף 34 (ב) (2) מקנה נכות של 10% במקרה של רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה. המומחה בדק את התובעת בשנת 2012 כאשר הייתה נתונה להתקפים עוצמתיים בין 10 ל – 15 ימים בחודש. חרף העובדה שלא הפסידה ימי עבודה, אין קושי להסיק פגיעה תפקודית, כך קבע המומחה ואני מאמצת את קביעתו.

11. לאחר מתן חוות הדעת וכפי שיורחב בהמשך, פחתו עוצמות ותדירות ההתקפים, התובעת התקדמה בעבודה, למדה לתואר שני ומנהלת חיים פרטיים שגרתיים. לטענת הנתבעת לא נותרה לה נכות ולחילופין, שיעורה אינו עולה על 5%. הפגיעה התפקודית בסעיף היא עניין שברפואה ושלילתה דורשת קביעה ע"י המומחה. ב"כ הנתבעת לא הפנתה למומחה שאלות הבהרה ולא חקרה אותו על נתונים אלה. הימנעותה פועלת נגדה בפרט כאשר תוצאה אחרת תגרע מהנכות הרפואית שנקבעה. שיעור הנכות נותר בעינו. עם זאת, השלכת הנכות הרפואית מוגבלת לאור הראיות שהובאו לגבי ההשתכרות.

לסיכום סוגיית הנכות, לתובעת נותרה בעקבות התאונה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

חישוב נזק

12. הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות - התובעת אחות מוסמכת, עובדת קבועה ובעלת ותק של כ – 17 שנה בשירות המדינה, עבדה ועובדת במחלקה לשיקום נפגעי ראש בבי"ח תל השומר. העבודה מתנהלת במשמרות בנות 8 שעות לאורך היממה, עם תוספות שכר עבור משמרות מחוץ לשעות העבודה הרגילות. התוספת הגבוהה ביותר משולמת לעבודה במשמרות לילה. כך לדוגמא בחודש מרץ 2011 קיבלה התובעת 487.70 ₪ עבור 12.22 שעות במשמרת לילה (39.9 ₪ לשעה) ולעומת זאת קיבלה 492.89 ₪ עבור 24.70 שעות ב"משמרת 50%" (19.95 ש"ח לשעה). כך לדוגמא בחודש מאי 2012 קיבלה 345 ש"ח עבור 7.7 שעות במשמרת "ליל ו' " (44.8 ₪ לשעה), 353.62 ש"ח עבור 8 שעות במשמרת לילה (44.2 ₪ לשעה) ולעומת זאת 387.89 ש"ח עבור 17.55 שעות ב"משמרת 50%" (22.1 ₪ לשעה).

עובר לתאונה עבדה התובעת בהיקף של 3/4 משרה ולפי נתונים מצטברים לחודשים ינואר – מרץ 2011 השתכרה בממוצע 9,465 ₪ לחודש (לא נוכה מס הכנסה).

13. הפסד השתכרות לעבר - לאחר התאונה נעדרה התובעת מהעבודה למשך 20 יום. המעבידה קיבלה את דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי ושילמה לה שכר מלא. מאז שובה לעבודה לא הפסידה ימי עבודה. בתצהירה הסבירה שכאשר סבלה מהתקפי כאבים בתדירות גבוהה יותר, החליפה משמרות וכאשר הגיע התקף בזמן העבודה הייתה לוקחת כדורים ונמנעת מחלוקת תרופות לחולים.

התובעת לא הוכיחה הפסד שכר כלשהו מאז התאונה ועד עצם היום הזה.

14. הפסד השתכרות לעתיד - באוקטובר 2013 פנתה התובעת לטיפול אצל נוירולוג ד"ר חבלטובסקי במרפאת עצבים וכאבי ראש בבי"ח בלינסון. הנוירולוג המליץ על שנת לילה רציפה בת 7 שעות (להלן – "ההמלצה", סיכום ביקור מ – 20.10.13, דף 51 למוצגי התובעת) ובהמשך הצליח להתאים לה טיפול תרופתי. היא הצהירה שהטיפול לא העלים לגמרי את ההתקפים אך הפחית את תדירותם ועוצמתם ושיפר את איכות חייה. דבריה תואמים את היעילות הידועה של 70% בהשפעת התרופות (הסבר המומחה בעמ' 4) ומסתייעים בצורך ובנכונותה לעבור פרוצדורה של הזרקת חסמים.

15. בהתאם להמלצת הנוירולוג מאוקטובר 2013 הפחיתה התובעת את מספר משמרות הלילה לממוצע של אחת בחודש ועבדה שעות נוספות במשמרות כפי שעולה מתלושי השכר: בין ינואר לאוקטובר 2013, עבדה בממוצע 17.86 שעות במשמרות לילה, כולל בימי ו'. בין נובמבר 2013 ליולי 2014 עבדה בממוצע 9.2 שעות בלבד. העובדה ששכרה לא פחת מוסברת בתגבור שעות עבודה במשמרות אחרות ותומכת בגרסתה.

16. הצהרות התובעת לקו בהפרזות ובאי דיוקים. היא הצהירה שהתאונה מנעה את קידומה מעבודה ב – 3/4 משרה לעבודה במשרה מלאה וזאת "עד לאחרונה". עוד הצהירה שבקשתה להימנע מעבודה בלילות בהתאם להמלצת הנוירולוג גרמה לחיכוכים בינה לבין האחות האחראית. בחקירתה הנגדית התברר שבשנים 2013 – 2015 בחרה להקדיש יום בשבוע, בשכר עבור "יום עיון", ללימודי תואר שני במנהל מערכות בריאות עם התמחות בגריאטריה. בתקופה זו הסתפקה ב – 4 ימי עבודה בשבוע. עוד התברר שהאחות האחראית מרוצה מעבודתה, שהעימותים ביניהן נובעים ממחלוקות מקצועיות ושהאחות באה לקראתה עם הצגת ההמלצה ומאז היא עובדת 5 ימים בשבוע (עמ' 16 – 17).

17. לפי נתונים מצטברים לחודשים ינואר – יולי 2014 השתכרה התובעת בממוצע 12,514 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס הכנסה. בעדותה מסרה שהחלה לעבוד 5 ימים בשבוע ב – 1.4.16. בהיעדר תלושי שכר לאחר יולי 2014 לא ניתן ללמוד על רמת השתכרותה במשרה מלאה אך הדעת נותנת שהשכר הושבח.

18. בהיעדר נתונים הולמים אחרים לקביעת הגריעה מכושר השתכרות רשאי בית המשפט לחשב את הגריעה לפי שיעור אחוז הנכות. השאלה היא האם בפועל מגבילה הנכות, או עתידה להגביל, את כושר ההשתכרות של הנפגעת הספציפית ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. ברי, שקורותיה מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו (ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פורסם בנבו).

19. נכותה של התובעת לא פגעה בהשתכרותה בחלוף למעלה מ - 5 שנים ממועד התאונה ושכרה אף הושבח לאחר התאונה. בהיותה עובדת מדינה בעלת ותק של כ – 17 שנים, אשר קודמה בעבודתה לאחר התאונה ואף קיבלה שכר עבור לימודיה לתואר שני, הסיכוי לפיטוריה נמוך. עם זאת, אין ערובה לכך שבעתיד לא תיפלט לשוק העבודה ויכולתה להתחרות תיפגע כתוצאה ממגבלתה מעבודה בלילות (השוו - ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטיה, פד"י מט (3) 709, 724). אפילו לא תיפלט לשוק העבודה, אין ערובה לכך שתוספות שכר עבור משמרות ערב או "משמרת 50%" תישארנה בעינן ושיתאפשר לה בעתיד "לפצות" על הפסד שכר במשמרות לילה באמצעות הגברת עבודה במשמרות רגילות. משכך ולאור תוחלת חיי העבודה שלה, אפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסכום גלובלי של102,615 ש"ח (בזיקה לחישוב אקטוארי של 4% X 12,514 ₪). לכך אוסיף הפסדי פנסיה יחסיים לפי 12% בסך 12,314 ₪.

סה"כ הפסד בגין גריעה מכושר השתכרות – 114,929 ₪.

20. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - תובעת שהתה כ – 20 יום בתקופת אי כושר ולא העסיקה עזרה בשכר. שהותה למשך שבוע באי כושר אינה מעידה על היזקקות לעזרת משפחה מוגברת ומגבלותיה במומה אינן מבססות צורך בעזרה בעתיד. מעבר לנדרש ועל אף תצהירה ותצהיר בן זוגה, נצפתה מטאטאת את רצפת המוסך שלו ואף העידה שהיא מנקה אסלות בהיעדר עובדת ניקיון במחלקה (עמ' 19). התובעת לא הוכיחה את טענתה.

21. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - אלמלא דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובעת לקביעת נכות צמיתה, היה מכסה את מרבית הוצאותיה. עדיין וגם לאור דחיית התביעה, קיים לתובעת כיסוי במסגרת "סל בריאות". היא הגישה קבלות על כ – 1,700 ₪ ששילמה לבי"ח בלינסון. בהנחה שאינה זכאית להחזר מלא על הוצאותיה ובהביאי בחשבון הוצאות מסוימות לשם נסיעה לטיפולים נפסק פיצוי בסך של 4,000 ₪.

22. נזק לא ממוני - בהינתן גילה של התובעת במועד התאונה ונכותה נפסק פיצוי בסך של 16,820 ₪.

סה"כ פיצוי – 135,749 ₪.

ניכויים

23. אין לנכות דמי פגיעה אשר הובאו בחשבון במסגרת הפסדי השתכרות בעבר. אין לנכות שכ"ט אורתופד שאמנם לא קבע נכות צמיתה אך אישר את תקופת אי הכושר.

סוף דבר –

הנתבעת תשלם לתובעת 135,749 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20,648 ₪ ואגרת משפט.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ו, 22 מאי 2016, בהעדר הצדדים.