הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

אין חולק, בהתאם לעדויות, כי הנתבע פגע מאחור ברכב התובע. הנתבעים ניסו לבסס את הגנתם על אי התאמה בין מוקדי הנזק ברכב התובע לבין המגע בין הרכבים, ולשם כך הציגו תמונות שבהם נראה רכב הנתבע נושק לרכב התובע בחלק השמאלי של הפגוש האחורי. ואולם, בחקירה הנגדית אישר הנתבע כי תמונות אלו לא צולמו מיד לאחר התאונה, אלא לאחר הזזת הרכבים, ועל כן לא ניתן לסמוך על תמונות אלו לשם ביסוס טענת ההגנה בדבר מיקום מוקדי הנזק ברכב התובע.

על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, היקף עבודות הפחחות במוקד האחורי של רכב התובע הוערך בסך 1,200 ₪ ואילו במוקד הקדמי בסך 700 ₪. היקף עבודות הפחחות מהווה אינדקציה לעוצמת הפגיעה שכן חלקי הפח של הרכב הם בדרך כלל אלו שבהם באה לידי ביטוי חיצוני הפגיעה ברכב. במקרה זה עבודות הפחחות במוקד האחורי הינן כמעט פי שניים מזה שבמוקד הקדמי ויש בכך ללמד כי הפגיעה מאחור היתה פגיעה משמעותית ועוצמתית באופן שיש בכך כדי לתמוך בגרסת התובע כי נהדף על ידי הנתבע אל הרכב שלפניו. על כן, אני קובע כי רכב התובע נהדף על ידי הנתבע 1 לעבר הרכב שלפניו ועל כן אחראים הנתבעים לפצות את התובע גם בגין הפגיעה במוקד הקדמי. למותר לציין, כי חוות דעתו של השמאי מטעם התובע לא נסתרה.

נוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך 6,375 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.8.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.