בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן ההתנגדות עצמה.

1. במסגרת תיק זה הגישה התובעת לביצוע שלושה שטרי חוב, האחד משוך ליום 1.9.11 בסך של 6,325 ₪, השני משוך ליום 1.10.11 בסך של 7,006 ₪, והשלישי משוך ליום 1.11.11 בסך של 6,328 ₪ (להלן: "השטרות" ). השטרות כולם נחתמו ביום 15.04.11, עשויים לפקודת התובעת ומשוכים על ידי החייבת העיקרית בתיק ההוצל"פ, אסתר שמילוביץ', כאשר הנתבע חתום על כל השטרות כערב לסילוקם.
2. בהתאם לאישור המסירה אשר הוצג במהלך הדיון על ידי התובעת ואשר הנתבע מסכים לנכונותו, הומצאה האזהרה לנתבע ביום 2.11.11. בפועל הוגשה הבקשה להארכת המועד וההתנגדות רק ביום 12.1.11.
3. לטענת הנתבע לא ידע על חובתו להגיש התנגדות והדבר נודע לו רק לאחר התייעצות ולכן ביקש כבר ביום 4.1.12 ארכה להגשת ההתנגדות אולם בקשתו נדחתה. בסמוך לאחר מכן מיהר הנתבע להגיש את ההתנגדות כאמור.

לגופם של דברים טוען הנתבע כי השטרות נחתמו כביטחון במסגרת הסכם שכירות להשכרת מחסן באילת כאשר השוכרת הינה חב' אגם הפקות. מנהלת חברת אגם הפקות הייתה גב' אסתר שמילוביץ' אשר הינה אמה של בת זוגו של הנתבע. הנתבע נעתר לבקשתה וחתם על השטרות כערב אישית. טוען הנתבע כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותה לפי הסכם השכירות ואף נמנעה מלמסור הסכם שכירות חתום. בגין טענה זו מתנגד הנתבע לביצוע השטרות.

1. בדיון אשר התקיים בפניי נחקר הנתבע על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
2. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד" אך בפסיקה נקבע כי טעם שכזה הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעלי הדין ואיננו בשליטתם. במקרה דנן אין מחלוקת על כך שההתנגדות הוגשה באיחור, שכן ביחס למועד המצאת האזהרה לנתבע היה עליו להגיש את ההתנגדות עד ליום 2.1.12 כך שבפועל הוגשה ההתנגדות באיחור של 10 ימים. לפיכך, מוטל על הנתבע להבהיר אילו נסיבות מצדיקות מתן הארכת מועד למרות האיחור. מעיון בתצהירו של הנתבע מסתבר שאין לו ולו הסבר ראשוני לאיחור זה. הנתבע איננו מסביר מדוע התעלם מהאזהרה, הנתבע איננו מסביר מדוע ביקש להתייעץ ככל הנראה באיחור ולמעשה הנתבע איננו מביא כל טעם אשר מצדיק הארכת מועד.

במצב שכזה הארכת המועד לנתבע תיעשה רק מעשה חסד, למניעת עיוות דין וכדי לבדוק אם יש הצדקה לכך יש לבחון את ההתנגדות גופה.

1. מעיון בהתנגדות מסתבר שמדובר בשטרות אשר נחתמו כביטחון להבטחת התחייבויות בחוזה שכירות כאשר הנתבע מאשר כי היה ערב לקיום ההתחייבויות על בסיס חתימתו על גבי השטרות.
2. לטענת הנתבע, שוכרת הנכס, היא החייבת העיקרית, שילמה תשלומים שונים לתובעת אולם דווקא התובעת לא עמדה בהתחייבותה לפי ההסכם, לא תיקנה זרימת מים חלשה, לא הסדירה בעיית מים רווי בוץ, לא התקינה חלונות במקום חלונות שבורים ולא תיקנה את השירותים כך שנכשל נסיון לקבל אישור מכבי אש.

דא עקא, שכל הטענות הללו הועלו בצורה כוללנית. אין בבקשה ולו ניסיון להסביר מה קשר יש בין אותן טענות לבין החובה לשלם דמי שכירות, אין בבקשה ולו ניסיון לפרט אם בכלל נעשתה פניה לתובעת בקשר עם הטענות הללו, אין בבקשה ולו ראשיתו של הסבר ביחס למועדים בהם התגלו אותן "תקלות" ואין כל נסיון לחשב איזה נזק נגרם וכיצד הוא עומד מול החובה לשלם לתובעת את החובות שבגינם נמסרו השטרות, החובות לתשלום דמי שכירות, מיסים עירוניים וכד'.

1. זאת ועוד, הנתבע טוען כי הסכם השכירות נכרת בין התובעת לבין חברה בשם אגם הפקות אולם במהלך הדיון הוצג לנתבע הסכם השכירות ומסתבר שההסכם בכלל נכרת עם החייבת העיקרית בתיק ההוצל"פ, אסתר שמילוביץ'. בנוסף, מאותו הסכם שכירות שהוצג (מוצג ת/1) מסתבר שבהסכם נקבע איסור על קיזוז תשלומים שהצדדים חבים זה לזה (סעיף 31 להסכם השכירות). הנתבע איננו טורח להסביר כיצד זה ביקשה החייבת העיקרית "לקזז" סכומים אשר מבטאים נזק אשר לשיטתה נגרם וכיצד הדבר מתיישב עם האמור בהסכם.

טענה נוספת של הנתבע בהתנגדות היא כי התובעת סגרה את הנכס על דעת עצמה "באמצעות שרשראות ברזל" וגם טענה זו נטענת בלשון כוללנית בלא כל ניסיון לציין מועדים או פעולות שננקטו בקשר לאותו אירוע.

1. אם כך, ההתנגדות הוגשה באיחור וטעם מיוחד להארכת המועד איין. טענות ההגנה לכאורה אשר העלה הנתבע כוללניות ואינן מפורטות. התוצאה מכל זאת היא שאין כל מקום לייתן לנתבע ארכת חסד שכן על פניו אפילו ניתנה ארכה שכזו אין לו טענות הגנה מפורטות המצדיקות מתן רשות להגן. נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת המועד ואת ההתנגדות ומחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪.

כל הכספים המופקדים בקופת בית המשפט יועברו לתובעת.

התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק מספר 01-33426-33-9.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.