תובענה כספית לתשלום סך 18,462 ₪; ביסוד התביעה ניצבה טענת התובעת כי פיצתה את מבוטחה בגין נזק שנגרם לרכבו מחמת הצפה וכי על הנתבעת לשפות את התובעת, שכן הנזק נגרם ברשלנותה.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעת, מבטח כמשמעו בחוק חוזה הביטוח, הגישה תביעה זו לאחר שלפי טענתה פיצתה את מבוטחה, מר משה שמש (להלן המבוטח), בעטיים של נזקי הצפה שנגרמו לרכבו ביום 28.12.2009 – ולאחר שבמועד האירוע היה רכב המבוטח, פולקסווגן פסאט מ.ר. 4899856 (להלן רכב המבוטח), מבוטח לפי פוליסה שהנפיקה התובעת לכיסוי נזק מסוג זה.

2. כתב-התביעה שהוגש בסדר דין מהיר נתמך בתצהיר נציגת התובעת, גב' מורן טרבולסקי. לעת הגשת הראיות הוברר שלטענת התובעת התרחש האירוע מושא ההליך בתאריך אחר – ביום 19.12.2009 ולא כפי שנטען בכתב-התביעה ובתצהיר שניתן לתמיכתו [השוו סע' 3 בכתב-התביעה לסע' 3 בתצהיר המבוטח ת/1]. התובעת לא ביקשה לתקן את כתב-התביעה וממילא לא נימקה כיצד זה ניתן על-ידה תצהיר תומך שתוכנו איננו אמת, כל זאת בהתייחס למועד האירוע שהינו נתון מהותי לעילת התביעה.

1. הנתבעת כפרה בטענות כתב-התביעה והטעימה שלא חטאה ברשלנות שתחוב בגינה. עוד טענה כי במועד האירוע בוצעו בקטע הכביש הרלוונטי עבודות על-ידי הצד השלישי – באופן שמקים לה זכות לשיפוי כלפי הצד השלישי, ככל שתחוב כלפי התובעת. אף הצד השלישי, כנתבעת, כפר בקרות האירוע וטען שיש לזוקפו לחובת המבוטח או לחלופין לחובת הנתבעת.
2. ביום 17.3.2014 נשמעו עדי הצדדים: העידו המבוטח מטעם התובעת [תצהירו סומן ת/1], מר אהרון קוז'קרו, מנהלן הנדסה בעיריית עכו, מטעם הנתבעת [להלן עד הנתבעת; תצהירו סומן נ/1] ומר אבי מלמד – מנהל בחברת מליבו ישראל בע"מ אשר עסקה בביצוע העבודות בקטע הכביש בו נטען לקרות האירוע, מטעם הצד השלישי [להלן עד הצד השלישי; תצהירו סומן נ/2]. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

ב. דיון והכרעה

דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. התובעת היא 'המוציא מחברו'; עליה הנטל להוכיח את עילתה על כל פרטיה ודקדוקיה ועצם קרות האירוע שבעטיו פיצתה את המבוטח, טיבו ונסיבותיו בכלל זה. להוכחת האירוע הסתמכה התובעת על עדותו היחידה של המבוטח, אלא שעדות זו לקתה עד מאוד במונחי מהימנות והותירה סימני שאלה רבים ומהותיים עד כדי כך שלא ניתן לקבוע כי האירוע אכן התרחש באופן לו נטען בכתב-התביעה ובתצהיר המבוטח. במה דברים אמורים?

(א) כך תואר האירוע בתצהיר המבוטח: "הנני מצהיר כי ביום 19.12.09 בשעה 12:00 לערך, נסעתי בכביש החדש המחבר בין נהריה לעכו (להלן: 'הכביש'). תוך כדי נסיעה הבחנתי כי במרכז הכביש ישנה הצפה גדולה, נסעתי לאט, רכב שהגיח ממולי השפריץ כמות אדירה של מים על הרכב וגרם למנוע להיכבות מיד" [סע' 3 ב-ת/1].

בעדותו לפני סתר התובע את גרסת התצהיר לפיה הייתה במקום 'הצפה גדולה' ועתה טען כי הבחין בקצת מים בכביש המשופע שאליו נכנס ושבו התרחש האירוע לטענתו [עמ' 2 ש' 6-5]. בהמשך שוב שינה טעמו וטען שלאחר שהרכב נפגע הוא נמצא 'בתוך המים' או בתוך שלולית [עמ' 2 ש' 20-19, עמ' 3 ש' 28-27]. שאלת כמות המים במקום בזמן האירוע וטיבם, שמא דובר בהצפה ממש או רק בהיקוות רגילה ושגורה של מי גשמים על הכביש, מהותית לתיאור האירוע ולטענה כי רכב המבוטח נפגע מחמת רשלנות של הנתבעת בתחזוקת הכביש ובטיפול בו. המבוטח לא מסר גרסה עקבית על כך, כזו שלה ניתן לצפות ממי שנכח באירוע.

(ב) גרסת המבוטח על-אודות הטעם בעטיו נפגע רכבו נמסרה בשפה רפה. לשיטתו התזת מים על-ידי רכב שבא בנתיב הנגדי היא שהשביתה את המנוע ברכבו, אלא שעדותו על כך בחקירה נגדית לא ניתנה באותה שפה בהירה וחד-משמעית שאפיינה את גרסת התצהיר; נשזרו בה ביטויי ספק ואי-ידיעה. בלשונו של המבוטח: "[...] ממול בא רכב אחר, נוסף ואז כתוצאה מההצטברות של המים זה פגע כנראה במנוע שלי, אני לא יודע ואז הוא הפסיק לפעול" [עמ' 2 ש' 23-21], וכן: "יש נתיב לכל רכב מכל צד כעיקרון. ההצטברות של המים, כנראה שהחיכוך הזה גרם למים לעלות למעלה" [עמ' 3 ש' 8-7; ההדגשות הוספו]. לא ניתן לקבוע את אופיו וגדרו של האירוע שניצב ביסוד התביעה בהסתמך על עדות מהוססת שזה טיבה.

התובע לא ידע למסור פרטים כלשהם על-אודות הרכב שלטענתו התיז מים על רכבו ובכך גרם למנוע רכבו להפסיק לפעול [עמ' 7 ש' 22-21]. לא בא הסבר מפי המבוטח או מפי נציג אחר של התובעת שיבאר מדוע במכתב הדרישה ששיגרה התובעת לנתבעת בעקבות האירוע יוחס הנזק לא להתזה על רכב המבוטח שמקורה ברכב אחר שעבר ממול אלא לשלולית ענק במקום האירוע [מכתב התובעת לנתבעת מיום 1.3.2010, נספח ב' לכתב-ההגנה; ר' גם עדות המבוטח בעמ' 6 ש' 5-3].

ודוק: לפי גרסת התצהיר לא יכול היה המבוטח להמשיך בנסיעה כתוצאה מההצפה, ואילו בעדותו לפני מסר שמנוע רכבו הושבת בשל כך שגל מים הותז בידי רכב שנסע במסלול הנגדי [השוו סע' 5 ב-ת/1 ועמ' 6 ש' 8-5]. אף אלה הבדלי גרסות מהותיים שלא ניתן להם הסבר.

(ג) המבוטח זיהה את מקום האירוע בתצלום שהוצג לו בחקירה הנגדית – תצלום שצורף בידי התובעת למכתב הדרישה ששיגרה לנתבעת בגין האירוע טרם הגשת התובענה. מאותו תצלום עולה כי אירוע ההתזה לו טען המבוטח לא היה עשוי להתרחש כלל ועיקר שכן בין נתיב נסיעתו למסלול הנגדי מפריד אי-תנועה רחב ובמקום הנמוך ביותר בתוואי הכביש – בו נקוו המים ובו גם התרחש על-פי הנטען האירוע – מצויים עמודי בטון שיוצרים הפרדה בין המסלולים ואשר נושאים את הגשר שעובר מעל לכביש. המבוטח לא ידע ליישב בין מנגנון הפגיעה הנטען ברכבו לבין נתוני המקום כפי שעולים מן התצלום שהוצג לו ושאותו אישר כמקום האירוע. עוד אישר המבוטח שבין שני מסלולי הנסיעה במקום מצוי לכל האורך אי- תנועה בנוי בטון שיצר מה שכינה 'מדרגה גבוהה' [עמ' 2 ש' 26 עד עמ' 3 ש' 8, עמ' 6 ש' 12-6]. על התובעת לשכנע כי נתוני המקום שעליו הצביע המבוטח כמקום האירוע עולים בקנה אחד עם התרחשות האירוע. מעדות המבוטח עלה כי היתכנות האירוע במיקום הנטען ובאופן הנטען קלושה, אם בכלל.

(ד) פער ניכר גם בין תיאור האירוע בהודעת המבוטח לתובעת לבין עדות המבוטח בתצהירו ולפני. כך תואר האירוע בהודעה שנמסרה לתובעת בתכוף אחריו: "רכב המבוטח חצה מתחת לגשר חדש שנבנה ע"י תחנת רכבת בעכו. המבוטח חצה שלולית מים אחרי רכבים נוספים שחצו לפניו ובמקביל אליו. הרכב שחצה במקביל העיף גל מים גדול לעבר רכב המבוטח והמשיך בנסיעה. כעבור מס' שניות נכבה רכב המבוטח ולא הניע" [ת/2]. בעדותו מסר המבוטח גרסות שונות בשאלה אם היו כלי-רכב נוספים בנתיב נסיעתו עובר לאירוע, אם לאו. תחילה מסר שבהגיעו למקום היה הוא רכב יחיד ולא נמצאו בנתיבו כלי-רכב נוספים אלא רק במסלול הנגדי; משעומת עם תוכן ההודעה לתובעת, בה נטען כי עברו במקום כלי-רכב שנסעו לפניו, שינה את טעמו ועתה טען ש"אחרים אולי היו מרחוק" [עמ' 5 ש' 14 עד עמ' 6 ש' 2].

בתצהירו מסר המבוטח כי ראה שאין ביכולתו להמשיך בנסיעה ולכן נעצר בצד והזמין גרר. בעדותו מסר גרסה שונה, סותרת, לפיה נותר רכבו עומד בנתיב נסיעתו משך למעלה משעה ועד כשעה וחצי, כשבמהלך פרק הזמן שעד להגעת הגרר ניסה המבוטח להניע את הרכב ואף לדוחפו, ללא הצלחה. לגרסה זו אין זכר בתצהיר המבוטח [השוו סע' 5 ב-ת/1 לעמ' 3 ש' 28-27 ולעמ' 4 ש' 14-7]. בהמשך עדותו טען המבוטח שבזמן ההמתנה לגרר עמד בצד ולא בתוך השלולית [עמ' 4 ש' 24-23]. לאחר מכן שינה גרסתו ועתה מסר כי הרכב נעצר במקום, בנתיב נסיעתו, ואילו הוא שעמד בצד – כל זאת בניגוד גמור לעדותו הראשית [עמ' 7 ש' 13-9].

(ה) גם בעניינים אחרים, מהותיים לאירוע, לא ידע המבוטח למסור פרטים שחזקה על מי שנכח באירוע שהיה זוכרם ללא כל קושי. כך למשל לא ידע לומר אם ירד גשם בזמן האירוע [עמ' 7 ש' 20-19]. המבוטח אף לא זכר את נתיב הובלתו על-ידי גרר בעקבות האירוע ועדותו בעניין זה נשאה אופי לא אמין במובהק. תחילה מסר שלמקום הגיע גרר שהוביל את הרכב אל המוסך. לאחר מכן חזר בו והטעים שגרר אחד הוביל אותו ואת הרכב לביתו בקיבוץ גשר הזיו וגרר אחר הוביל את הרכב למוסך שנמצא באזור התעשייה הדרומי בעכו. לא הוצג כל תיעוד לשם תמיכת הטענה על-אודות גרירה כפולה של הרכב בעקבות האירוע [עמ' 2 ש' 18-17, עמ' 4 ש' 18-17, עמ' 6 ש' 32-14]. לו נשאה התובעת בהוצאות הגרר כטענת המבוטח, לא כל שכן בהוצאות כפל גרירה, הייתה הוצאה זו נכללת בסכום שנתבע בהליך דנן, אלא שאין לה זכר בכתב-התביעה או בנספחיו. בדף התשלומים שעליו נסמכה התובעת לא נזכרו אלא התשלום למבוטח ותשלום לשמאי שבדק את הרכב. מסמכי התביעה אינם מתיישבים אפוא עם גרסת המבוטח. יתרה מכך, על גרסת המבוטח יש לתהות: הרכב הושבת לטענתו בכביש בין נהריה לעכו בצהרי היום. למקום הגיע גרר כשעה וחצי לאחר האירוע, בשעה 13:30 או סמוך לכך. מה טעם יגרר הרכב צפונה לקיבוץ גשר הזיו ולאחר מכן יגרר שוב דרומה למוסך בעכו, ולא ישירות למוסך? למבוטח הפתרונים. מדובר בגרסה לא סבירה ואין לקבלה.

(ו) עדות המבוטח בכל הקשור למתן ההודעה לתובעת על קרות האירוע הייתה מתחמקת ומתפתלת. הוא ביקש להציג עצמו כמי שמסר הודעה לתובעת על קרות האירוע אף שלבסוף נאלץ להודות שלא כך היה וכי ההודעה היחידה לתובעת ניתנה על-ידי בנו [עמ' 3 ש' 20-14, עמ' 4 ש' 6-1].

ההודעה שנמסרה לתובעת על-אודות האירוע מעוררת קשיים לא מעטים: ראשית, היא נסבה על רכב אחר, מאזדה ולא פולקסווגן. בעדותו הראשית טען המבוטח שמדובר בטעות [סע' 4 ב-ת/1]. משהוברר שההודעה לתובעת, בידי אחר ניתנה, לא היה ביכולתו של המבוטח להעיד דבר-מה על 'טעות' שנפלה בזיהוי הרכב המעורב באירוע ועל סיבתה. לשם בירור הטענה לטעות צריך היה להביא לעדות את הבן, שהוא שמסר לתובעת את פרטי האירוע שתועדו מפיו בהודעה, אלא שכזאת לא נעשה. טעות בציון פרטיו של הרכב המעורב באירוע אינה דבר פעוט ערך. התובעת לא הביאה ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת על-מנת להראות שדובר בטעות גרידא. שנית, התביעה נסמכה על פוליסה בה המבוטח הוא מבוטח יחיד; שמו של אחר זולתו לא נזכר בה. אף-על-פי-כן גם בהודעה לתובעת על מקרה הביטוח וגם בחוות-דעת השמאי שצרפה התובעת הוצג כמבוטח לא עד התובעת אלא בנו, ליאור שמש. בפיו של המבוטח לא נמצא הסבר לכך [עמ' 7 ש' 30-27]. המבוטח לא ידע לזהות את הפוליסה שעל-יסודה שולמו לו תגמולי הביטוח [עמ' 8 ש' 3-2], אף לא זכר מתי שולמו לו התגמולים [עמ' 7 ש' 8-7]. עדותו, בין לפרטיה ובין כמכלול, הציעה ידיעה קלושה ורופפת בעניינים המהותיים הקשורים לאירוע ולנסיבותיו.

2. על-יסוד האמור לעיל אין מנוס מלקבוע שעצם קרות האירוע הביטוחי שעליו נסבה התביעה לא הוכח כדבעי. המבוטח סתר את עצמו באשר לעניינים מהותיים הקשורים לטבורו של האירוע, עד כדי כך שספק אם הוא עצמו היה נוכח ברכב במועד האירוע. מעורבותו של בנו בהודעה על האירוע לתובעת, רישום הבן כמבוטח לא רק בהודעה על האירוע אלא גם בחוות-דעת השמאי – אף שהבן איננו המבוטח לפי הפוליסה ביחס לרכב דנן, ומתן הודעה לתובעת על האירוע ביחס לרכב אחר שאינו הרכב דנן – אף הם מצדדים בכך. התמיהות אינן מתפוגגות אך בשל כך שההודעה על האירוע נמסרה לתובעת טלפונית; לא הוצגה הודעה מתקנת, חתומה בידי המבוטח, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לאי ההתאמה בין פרטי האירוע כפי שנטענו בהליך דנן לבין הפרטים שצוינו בהודעה למבטחת. מתווספים לכך סימני שאלה באשר למועד האירוע, לגביו הציגה התובעת תצהירים סותרים – תצהיר תומך בכתב-התביעה לפיו התרחש האירוע ביום 28.12.2009 ותצהיר המבוטח שלפיו קרה הדבר ביום 19.12.2009. כל אלה פועלים לחובת התובעת ואינם מאפשרים לקבל את גרסת העד היחיד מטעמה על-אודות עצם התרחשותו ונסיבותיו של מקרה הביטוח.

3. למעלה מן הצורך יאמר כי אף אחריות של הנתבעת לאירוע לא הוכחה. בקטע הכביש שלו יוחס האירוע התבצעו בזמן האירוע עבודות על-פי הסכם שנחתם בין מדינת ישראל לבין הצד השלישי. הקבלן המבצע מטעם הצד השלישי הייתה חברת מליבו ישראל בע"מ (להלן מליבו). הנתבעת לא הייתה צד להסכם שמכוחו ועל-פיו בוצעו העבודות. נציגי הנתבעת לא נטלו חלק בביצוע העבודות ולא פיקחו עליהן, אף שעמדו בקשר עם נציגי הצד השלישי לשם תיאום עניינים שונים הקשורים בביצוע העבודות [סע' 2-1 ב-נ/2; עדות עד הנתבעת בעמ' 9 ש' 14-7 ועמ' 11 ש' 31 - עמ' 12 ש' 2; עדות עד הצד השלישי בעמ' 15 ש' 28 עד עמ' 16 ש' 3, עמ' 16 ש' 23-22, עמ' 17 ש' 5-3].

הן עד הנתבעת והן עד הצד השלישי עמדו על כך שבמקום לא היו בעיות ניקוז; על-מנת להתמודד עם שיפוע הכביש ועם נטייתם של מים לזרום למקום נמוך הותקנו בחלק התחתון ביותר של הכביש – במקום שאליו יוחס האירוע – בור ניקוז גדול מתחת למפלס הכביש ומשאבות חשמליות שתפקידן לנקז עודפי מים שמצטברים במקום באופן אוטומטי, על-פי מפלס המים בבור הניקוז וללא מעורבות יד אדם [עמ' 9 ש' 21-18, עמ' 11 ש' 23-20, עמ' 14 ש' 16-11, עמ' 16 ש' 9-6]. בנוסף הותקנו במקום שלטי אזהרה בנוסח זה: "סכנה! אין מעבר בזמן הצפה" [עמ' 9 ש' 32-24 ועמ' 16 ש' 19-16; ר' גם התצלום שצורף לכתב-ההגנה]. מקובלת עלי עדותו של עד הנתבעת כי הצבת שילוט במקום אינה מלמדת בהכרח על בעיית ניקוז קיימת אלא נועדה לצפות פני עתיד, להזהיר נהגים מפני בעיה אפשרית ולהסב את תשומת לבם לתנאי הדרך. השילוט הוצב על-ידי מליבו מטעם הצד השלישי, לאחר שניתן לכך אישורן של הרשויות המוסמכות ובטרם נפתח הכביש לתנועה [עמ' 10 ש' 6-3]. נוכח הקשיים הרבים בעדות המבוטח יש להעדיף את הצהרת עד הצד השלישי כי השילוט הוצב לפני יום האירוע על-פני טענת המבוטח כי ביום האירוע לא היה שילוט במקום [השוו עמ' 2 ש' 14-8 לעמ' 16 ש' 19-16].

עד הנתבעת ביאר כי לו עצמו ידוע רק על מקרה יחיד, שאיננו זה שנדון כאן, בו נתקע רכב בקטע הכביש המדובר – בשל כך שנהג רכב פרטי נטל סיכון וניסה לעוברו אף שהיו במקום מים עמוקים. עוד הטעים שכאשר הייתה במקום שלולית גדולה ננקטו אמצעי זהירות וקטע הכביש נסגר במחסומים [עמ' 10 ש' 18-16, 29-28]. עד הצד השלישי מסר שממועד התקנת המשאבות לא היו אירועים שבהם נסגר הכביש במקום בשל הצפה ועמד על כך שהתקנת המשאבות קדמה לפתיחת הכביש לתנועה. אף הוא, כעד הנתבעת, לא ידע על אירוע בו נתקע במקום רכב בדצמבר 2009 [עמ' 14 ש' 23 עד עמ' 15 ש' 3, עמ' 15 ש' 25-22].

לא הוכחה אפוא רשלנות של הנתבעת או הצד השלישי באופן הטיפול בקטע הכביש המדובר. לבסוף, הן עד הנתבעת והן עד הצד השלישי עמדו על כך כי במועד האירוע לא היו פתוחים למעבר כלי-רכב שני המסלולים מתחת לגשר – אחד בכל כיוון – אלא מסלול אחד בלבד, שכן דובר בכביש שנמצא עדיין בשלבי עבודה [עמ' 11 ש' 4-1, עמ' 12 ש' 31-20]. קיומו של מעבר לכלי-רכב בכיוון אחד בלבד בכביש בדצמבר 2009 אינו מתיישב עם תיאור האירוע על-ידי המבוטח, שהיה כרוך מניה וביה במעבר כלי-רכב בו-זמנית משני הכיוונים.

ג. סיכומם של דברים

התביעה נדחית. עם דחיית התביעה העיקרית נדחית גם ההודעה נגד הצד השלישי.

נוכח האמור לעיל בדבר אמינותו של עד התובעת מצאתי שאין מקום לפסוק את שכרו כעד.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, כל זאת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין. הנתבעת תשלם לצד השלישי שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בגין ההליך ביניהן, אף זאת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין. סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.