מדובר בהתנגשות בין מכונית התובע למכונית הנתבעת 1, שארעה ביום 3.6.11 באור יהודה.

שתי המכוניות חנו בחניות הניצבות לכביש המוביל לבית האבות. מכונית התובע חנתה מצד אחד של הכביש ומכוניתה של הנתבעת חנתה מצידו השני של הכביש. מכוניתה של הנתבעת חנתה עם חזיתה לכיוון הכביש. המכוניות לא חנו זו מול זו.

שתי המכוניות יצאו ממקום חנייתן לכביש. התובע טוען כי מכונית הנתבעת התנגשה במכוניתו כאשר מכוניתו היתה כבר בנסיעה בכביש. התובע טוען, כי הוא הבחין במכוניתה של הנתבעת המתקדמת לתוך הכביש והאט וכי גם הנתבעת ראתה את מכוניתו והאטה, אך התובע אינו יודע להסביר כיצד ארעה ההתנגשות בין שתי המכוניות, למרות ששתיהן האטו ונהגיהן ראו אחד את מישנהו. הנתבעת טוענת, כי מסלול נסיעתה של מכונית התובע , נחסמה על ידי מכונית אחרת וכי התובע עקף את המכונית הזאת, ועבר לנתיב הימיני שם עצרה הנתבעת את מכוניתה כאשר הבחינה במכונית התובע הבאה מימינה. מטעם התובעת העידה נהגת המכונית שחסמה את מסלול נסיעתה של מכונית התובע. העדה אישרה את דברי הנתבעת.

אני סבור כי הנתבעת והעדה מטעמה, מסרו תאור נכון של הארוע ואילו לתובע לא היה כל הסבר מדוע הוא לא עצר את מכוניתו כאשר הבחין בנסיעתה של מכונית הנתבעת למסלול נסיעתו.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעות, ביחד ולחוד, תוך 20 יום, הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט להגיש ערעור.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.