ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת, [כב' השופט ד. פורת], מיום 09/04/12, בתיק 42885-01-12

1. באילו נסיבות קמה חזקה בדבר מסירת דבר דואר בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות").

2. בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא, אשר דחה בקשת המערערת להאריך לה את המועד להישפט בגין דו"ח על חניה אסורה, שהתייחס לעבירה שבוצעה ביום 06/03/00 (להלן: "הדו"ח").

3. המערערת הגישה בקשה לביטול הדו"ח עקב התיישנות העבירה.

טענתה העיקרית של המערערת הייתה כי הדו"ח מעולם לא נמסר לידה ונודע לה לראשונה על קיומו ביום 15/11/10, כאשר קיבלה הודעה על נקיטת הליך לשם גביית החוב עקב אי תשלום הדו"ח במועדו.

4. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי דבר קיומו של החוב היה ידוע למערערת לפחות מחודש נובמבר 2010 ובנסיבות אלה הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט ביום 22/01/12 נגועה בשיהוי ניכר ולא מוסבר, מעבר לכך הבקשה לוקה באי פירוט הטענות בתצהיר.

5. בית המשפט קמא הוסיף מעבר לנדרש, כי נחה דעתו שהמאשימה שלחה למערערת הודעת תשלום קנס בדואר רשום בתוך שנה מיום ביצוע העבירה וקמה חזקת מסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי.

6. בפני משיגה המערערת על החלטה זו וחוזרת על טענתה כי הדו"ח לא נמסר לה ולפיכך משחלפה למעלה משנה ממועד ביצוע העבירה, לכאורה, הרי העבירה התיישנה.

7. ב"כ המשיבה מתנגד לערעור ומפנה לתגובת המשיבה לבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא ולצירופיה. לטענת המשיבה האישור שבידה, המוכיח כי דבר הדואר נמסר לרשות הדואר לצורך משלוחו בדואר רשום, עם חותמת הדואר, די בו בכדי להקים את החזקה הקבועה בסעיף 44א לתקנות בנוגע למסירת דבר הדואר למערערת, לכן בחלוף המועדים הקבועים בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 הפך פסק הדין לחלוט.

דיון והכרעה:

8. אין חולק כי נוכח הוראת סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, (להלן: "החסד"פ"), אם לא הומצא הדו"ח למערערת בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה, הרי העבירה התיישנה.

9. לאור האמור, ביקשה המשיבה לקבוע, על סמך האסמכתא שברשותה, כי הדו"ח הומצא למערערת בתוך השנה הרלבנטית, ומשלא פעלה לתשלום הקנס או להגשת בקשה לביטול ההודעה או בקשה להישפט, במועדים הקבועים בסעיף 229(ח2) לחסד"פ, הרי יש לראותה כאילו הורשעה בבית המשפט ונגזר עליה לשלם את הקנס.

10. ראשית, מן הפן הדיוני, בפני בית המשפט קמא לא התקיים דיון לבירור העובדות השנויות במחלוקת. בית המשפט קמא נסמך על טיעוני הצדדים והמסמכים שצורפו להם, אף שב"כ המערערת התנגד בהודעתו מיום 05/04/12 להגשת כל מסמך שאיננו נתמך בתעודת עובד ציבור או בתצהיר, וביקש לחלופין, לקבוע דיון כדי לברר את הבקשה.

11. המסמך העיקרי עליו נסמכת המשיבה בטענתה כי הוכיחה משלוח דבר הדואר בדואר רשום כנדרש, הוא חלק מפלט מחשב המרכז את דברי הדואר אשר נמסרו לרשות הדואר למשלוח ביוני 2000. המסמך לא ברור דיו, אולם נראה כי נמחקו ממנו שמות הנמענים, למעט שמה של המערערת. לצד שמה מצוינת כתובתה ביישוב דבוריה (ללא פירוט נוסף) ומס' הדו"ח.

12. דומה כי בית המשפט העליון הביע עמדתו כבר בסוגיה בה נחלקו הצדדים והיא האם די באישור זה כדי להעביר את הנטל אל כתפי המערערת לסתור את חזקת המסירה, גם אם אגב אורחא.

13. ברע"פ 8906/11 וויס נ. עיריית תל אביב, נדונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בעפ"א 19749-09-11, שם נדחה ערעורו של המבקש ונקבע כי הוכח משלוח הודעות הקנס באופן שהקים את החזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מנימוקים שונים מאלו שעליהם ביסס בית המשפט השלום את מסקנתו. בעוד שבית המשפט השלום סבר כי די במסמכים המעידים על מסירת דבר הדואר לרשות הדואר, בצירוף חזקת התקינות של רשות הדואר כדי להוכיח כי הדו"חות נשלחו בפועל בדואר רשום למבקש, קבע בית המשפט המחוזי כי אין די בראיה זו כשלעצמה.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א. כהן) נימק והסביר כי:

"פלטי המחשב, מש/5 כשלעצמם, אינם מוכיחים את המשלוח בפועל ואין כל מקום, בהקשר זה, להסתייע ב"חזקה" שאין לה כל עיגון בדין, לפיה הדואר יבצע את עבודתו כראוי.

מאחר שעסקינן בהליך פלילי, אף כי מדובר בעבירות קלות באופן יחסי, הרי שעל הרשות המקומית מוטלת החובה להקפיד על משלוח הודעות תשלום הקנס כדין, קרי - בדואר רשום, כנדרש על פי תקנה 44א, ואף להוכיח את העובדה שהמציאה הודעה כדין, מקום שהדבר נדרש לנוכח כפירתו של נאשם בכך שבוצעה לו המצאה כאמור.

הדברים אמורים ביתר שאת בהתחשב בכך שחזקת המסירה שנקבעה על ידי המחוקק משקפת גישה מקלה עם הרשויות המקומיות במובן זה שהן אינן חייבות להוכיח שהנאשם קיבל את דבר הדואר שנשלח לו. אין חובה על הרשות לשלוח דואר רשום עם אישור מסירה ודי בכך שיוכח כי דבר הדואר אכן נשלח לנאשם בדואר רשום, כדי להעביר את נטל הראיה לנאשם להוכיח כי לא קיבל ההודעה, וכדי להקים את חזקת המסירה בחלוף 15 ימים ממועד המשלוח כאמור.

לאור האמור, מקום שבו רשות מקומית אינה מקפידה על ביצוע נאות של אותה דרישה מקלה בכל הנוגע להמצאת הודעות תשלום קנס ושמירת אסמכתא ראויה לכך, כי אז עליה לשאת בתוצאות התנהלותה, וודאי שאין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור חזקה נוספת על מנת להקים עבורה את חזקת המסירה החריגה כשלעצמה בנוף סדרי הדין.

יפים בהקשר זה הדברים הבאים של כב' השופטת א' לושי-עבודי, בהחלטתה בבש (רח') 4/09 נרדי יעקב נ עיריית רחובות (פורסם בנבו):

" דווקא בנסיבות אלה (חריגותה של חזקת המסירה לעומת סדרי הדין הנוהגים דרך כלל - א.כ( חובה על הרשות ועל בית המשפט להקפיד קלה כחמורה על הוכחה ראויה של עצם המשלוח של הודעות תשלום הקנס בדואר רשום, קרי יש להקפיד על אופן היצירה של חזקה חריגה זו, וזאת בהינתן העובדה כי בסופו של יום מדובר בהליך פלילי ולאור הצורך הברור בשמירה על אמון הציבור בהקשר זה (בש) (רח') נרדי יעקב נ. עיריית רחובות, פורסם בנבו, פסקה 12 להחלטה)".

14. בפני בית המשפט בעניין וייס, הובאו עדויות וראיות נוספות אשר מהן הסיק בית המשפט המחוזי כי הוכח משלוח הדו"חות כנדרש. בית המשפט העליון (כב' השופט ס. ג'ובראן), דחה בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בציינו כי מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אף לעמדתו, בדומה לדעת בית המשפט המחוזי ומטעמיו, מקום בו ממילא הקל המחוקק את הנטל הרובץ לפתחה של התביעה, אין מקום להקלה נוספת על ידי בית המשפט.

15. באותו עניין עלתה אף שאלת קבילותו של מסמך שהוגש מטעם המשיבה, כאשר בית המשפט העליון קבע כי, ככלל, יש פסול בהגשת הדו"ח (באותו עניין דובר על דו"ח אודות דואר חוזר), שלא באמצעות עורכו.

16. מכל האמור, ומטעמיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל. אין די בהצגת מסמך המרכז דברי דואר שנמסרו לרשות הדואר בכדי לעמוד בנטל המשיבה להוכיח כי דבר הדואר אכן נשלח בפועל בדואר רשום.

17. תקנה 44א המעבירה את הנטל לסתור את החזקה בדבר המצאת ההודעה לנמען בנסיבות מסוימות המפורטות בה אל כתפי הנאשם, מהווה כשלעצמה הקלה מהנדרש מהמאשימה. בנסיבות אלה, יש להקפיד כי התנאים לקיומה של החזקה יתמלאו במלואם. פסיקה עניפה הלכה בתלם זה. כך לדוגמא: בש"א (שלום ר"ל) 2813/06 ליאור סביון נ' עיריית רחובות, עפ"א (מחוזי ת"א) 8329/05 גל אריאלה נ' עיריית תל אביב, עפ"ת 56761-09-11 אבו סביה נ' מדינת ישראל, עפ"ת 2428-07-10 מדינת ישראל נ' אבו סביה, ח"נ (שלום נצ') 57082-11-11 מוחמד אבראהים נ' עירית טבריה (בעניינה של המשיבה כאן וביחס לאותה טענה).

18. לאור מסקנה זו אין צורך לדון בשאלת קבילותו של המסמך שהוגש מטעם המשיבה ואופן

הבאתו כראיה בפני בית המשפט, בעניין זה קיימת מחלוקת (ראה סעיפים 16 ואילך לפסק דינה של כב' השופטת א. כהן בפסק דין וייס דלעיל). על כל פנים, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלאור התנגדות ב"כ המערערת, היה על בית המשפט קמא לבחון האם המסמך קביל, וגם אם מדובר ברשומה מוסדית, הרי היה על המשיבה להגישו בהתאם, ולא על ידי צירופו לתגובה.

19. לאור האמור, אין די בקביעה כי הבקשה הוגשה לבית המשפט קמא בשיהוי ניכר בכדי לדחותה, שכן אם התיישנה העבירה די בכך כדי להביא לביטול הדו"ח. (להשלכת השיהוי, כשיקול בהחלטה מקום בו השתהות המבקש מקשה על בירור טענותיו ראה עפ"ת 56761-09-11 אבו סביה נ' מדינת ישראל).

20. בענייננו, לא היה מקום לדחות את הבקשה עקב שיהוי, שכן ב"כ המערערת פירט בבקשתו את ההליכים בהם נקטה כאשר התברר לה כי היא נדרשת לשלם חוב לעירייה בשל אי תשלום הקנס, וצורפו העתקים ממכתביו המפורטים לתובע העירוני. יתירה מכך, דחיית טענות המערערת מטעמי שיהוי מקוממת נוכח העובדה שהמשיבה נקטה בהליכים לגביית דו"ח משנת 2000 רק בשנת 2010 (10 שנים לאחר מתן הדו"ח - טענות המשיבה כי במהלך השנים נשלחו הודעות רבות על קיום החוב לא הוכחו), ועל מכתבו השני של ב"כ המערערת הגיב התובע העירוני רק כעבור למעלה משנה.

21. סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי העבירה נשוא הדו"ח 37677036 התיישנה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, בהקדם.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.