1. התובע הינו תאגיד בנקאי והנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הינו אחד מלקוחותיו מאז פתיחת חשבונו 11553 אצל התובע בסניף 106 בבית הקרנות בחיפה (להלן: "החשבון").

2. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע ע"ס 151,380 ₪ וכנגד הנתבעים מס' 4, 3, 2 כערבים להלוואות שהנתבע קיבל מהתובע, כאשר כל אחד מהם נתבע בגין יתרת החוב בהלוואה שלפרעונה הוא ערב.

3. מהאמור בכתב התביעה עולה כי הנתבע קיבל מהתובע מאז פתיחת חשבונו מספר הלוואות וזאת כדלקמן:

א. הלוואה מס' 155-0910116 ע"ס 75,000 ₪ מיום 20/1/08 למטרת התארגנות (תשלום חוב לבנק אחר) לתקופה של 120 חודשים החל מ-1/3/08 (להלן: "ההלוואה הראשונה").

התובע טען בתביעתו שהנתבעת מס' 3 (להלן: "הערבה") חתמה על כתב ערבות לאבטחת חוב ספציפי "ערבות יחיד" מוגבלת לסכום ההלוואה הראשונה על פיו ערבה כלפי התובע לתשלום ההלוואה הראשונה.

לטענת התובע, יתרת החוב עפ"י ההלוואה הראשונה הסתכמה בסך 48,732.46 ₪ נכון ליום 15/12/11 וכי הנתבע לא עמד בתשלומים שנקבעו במסמכי ההלוואה הראשונה והיא הועמדה לפרעון מידי.

ב. ביום 15/2/09 הנתבע קיבל מהתובע הלוואה נוספת בסך 40,000 ₪ למטרת כיסוי חוב לתשלומה ערב הנתבע מס' 2, וטען שהנתבע נשאר חייב לתובע סך של 45,760.43 ₪ בגין ההלוואה השניה נכון ליום 15/12/11.

ג. ביום 4/2/10 הנתבע קיבל מהתובע הלוואה נוספת ע"ס 40,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השלישית"), כאשר הנתבע מס' 4 ערב לפרעונה.

לטענת התובע, הנתבע נשאר חייב לו בגין ההלוואה השלישית סך של 43,277.14 ₪ נכון ליום 15/12/11.

ד. ביום 16/8/11 הנתבע מס' 1 קיבל מהתובע הלוואה נוספת ע"ס 20,000 ₪ (להלן: "ההלוואה הרביעית").

הנתבע נשאר חייב לתובע בגין ההלוואה הרביעית סך של 18,807.75 ₪.

4. התובע חזר בו מהתביעה כנגד הנתבעים 2 ו-4 להיותם ערבים מוגנים וכי טרם מוצו ההליכים כנגד הנתבע.

5. הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, בה נטען, בין היתר, כדלקמן:

א. התביעה לא היתה באה כלל לעולם אילמלא מחלוקת פנימית בין המנהלת של הסניף של התובע לבין הסגן שלה, מחלוקת שהנתבע היה קורבן שלה, מחלוקת אשר גרמה לנקיטת פעולות חד צדדיות כנגד הנתבע, בניגוד גמור למוסכם עמו ותוך הפרה בוטה לזכויותיו.

ב. הנתבע היה לקוח של בנק יהב וכאשר בנק דיסקונט זכה במכרז של עובדי המדינה, נציגי בנק דיסקונט שכנעו את הנתבע להעביר את חשבונו אליו וכך היה.

ג. בתקופה מסויימת היו מקרי שוד אצל התובע והנתבע הוצב בסניף התובע כשוטר סמוי, ולטענתו, לפעמים הופתע לגלות כי היתרה בחשבונו שונה ממה שהוא חשב וכשיצר קשר עם התובע התברר לו שהתובע לבד ביצע פעולות בחשבון, שבר תוכניות חסכון והעבירן לחשבונו בטענה שזה עדיף לנתבע.

ד. לפני הפסקת הפעילות בחשבון, הנתבע פנה לסגן מנהל התובע מר רביבו וביקשו להגדיל עבורו את מסגרת האשראי לסך 25,000 ₪ ומר רביבו אישר זאת וזמן מה לאחר מכן התקשרה פקידה בשם מורן והודיעה לנתבע שחשבונו בחריגה, ולאחר בירור שנעשה, הוברר לנתבע שהמסגרת הועמדה ע"ס 14,000 ₪ בניגוד למוסכם עם מר רביבו.

הנתבע רתח מכעס וביקש לברר את העניין עם מנהלת הסניף, אשר לא נענתה לו.

בהעדר ברירה, הנתבע פנה לבנק אחר ופתח חשבון חדש.

ה. הנתבע טען שמסגרת האשראי בוטלה ע"י התובע באופן חד צדדי וללא כל הודעה בכתב ואף לא בעל פה.

ו. התנהגות התובע מהווה הפרה בוטה של ההסכם עם הנתבע ושל כללי הבנקאות.

ז. התובע חב כלפי הנתבע חובת זהירות ועד ליום הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, הנתבע לא קיבל מהתובע כל הסבר להתנהגותו.

ח. יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 100%, או בשיעור אחר שיקבע ע"י ביהמ"ש, מאחר והתובע בעצמו מנע ממנו לעמוד בהתחייבויותיו כלפי התובע, ולפיכך הוא מנוע מלתבוע אותו על הנזקים שנגרמו לו, הואיל והתובע בעצמו סיכל את יכולתו של הנתבע לפרוע את התחייבויותיו.

ט. הנתבע טען גם שנגרמו לו נזקים נוספים ועוגמת נפש ולטרטור ופגיעה בשמו הטוב העולה עד כדי הוצאת לשון הרע המזכה אותו בפיצוי, וכי הנתבע שוקל להגיש תביעה כספית כנגד התובע בגין כך.

6. הערבה (הנתבעת מס' 3) הגישה בקשה למתן רשות להתגונן וטענה, בין היתר, כדלקמן:

א. הערבה חתמה כערבה לפרעון ההלוואה הראשונה, אולם התובע לא דיווח לה על התקופה שבה היתה אמורה ההלוואה להיות משולמת, וכי התובע היה מחוייב ליידעה על התקופה, גם אם היא לא שאלה ולא התענייינה במשך ההלוואה.

ב. בדיעבד הוברר לערבה שתקופת הלוואה הינה למשך 120 חודשים וכך נפגעה יכולתה לשקול שיקול כדאיות ולגבש גמירות דעת.

ג. בסעיף 34 לכתב הערבות, עליו היא חתומה, צויין כי ניתנה לכל אחד מיחידי הערבים הזדמנות סבירה לעיין בכתב הערבות לפני חתימתה עליו וכי בפועל הערבה סברה כי אינה ערבה יחידה על ההלוואה הנ"ל וזאת משני טעמים, האחד, מאחר וישנם מקומות נוספים לחתימת ערבים, והשניה, מאחר ולשון סעיף 34 הנ"ל נוקטת בלשון רבים, ויתרה מזאת, לא העמידו את הערבה על ההבדלים בין ערב מוגן לערב יחיד.

ד. הערבה אינה משפטנית וכתב הערבות נחתם באותו יום שבו נתקבלה ההלוואה ולא היתה לה אפשרות ממשית לשקול סיכונים וצעדים לקראת גמרות הדעת והסכמה להתחייבותה.

ה. לאחר חתימת כתב הערבות ע"י הערבה, התובע נתן לנתבע 3 הלוואות נוספות, האחת ע"ס 40,000 ₪ ל-60 חודשים למטרה של כיסוי חוב, השניה, ע"ס 40,000 ₪ נוספים שכותרתה הלוואה שהינה מרכז מפלה לתקופה של 60 תשלומים, והשלישית ע"ס 20,000 ₪ לתקופה של 48 תשלומים.

לטענת הערבה, התובע אפשר לנתבע פעם אחר פעם נטילת הלוואות על מנת להפיק רווח למשך שנים, תוך התעלמות מנסיבות פתיחת החשבון ע"ש הנתבע ומטרת מתן ההלוואה הראשונה, שמטרתה כאמור היתה להתארגנות ולחיסול התחייבויות הנתבע כלפי בנק אחר.

ו. התובע העניק לנתבע 3 הלוואות נוספות ע"ס 100,000 ₪ לתקופות ארוכות על חשבון העלאת רמת הסיכון אותה נטלה הערבה על עצמה משחתמה על ערבותה בהלוואת ההתארגנות.

ז. הנתבע שילם ע"ח הלוואת ההתארגנות שלוש שנים ושמונה חודשים באופן סדיר ומה שגרם באופן ישיר לנתבע להפסיק לשלמה הינה כמות הכספים שהתובע הלווה לנתבע בפרקי זמן קצרים ולתקופות ארוכות, ובכך התובע גרם לאי מילוי החוב הנערב, ומשכך הם פני הדברים, הערבה תטען להיותה מופטרת מערבותה, כפי שמורה סעיף 6(א) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967.

ח. התובע העדיף אינטרס אישי שלו בהפקת רווחים ביודעו שקיימת ערבה טובה לתשלום ההלוואה הראשונה, תוך התעלמות מדיני היושר, ההגינות ותום הלב כלפי ערביו.

התובע אפשר העמסת התחייבויות על הנתבע המשרת כשוטר במשטרת ישראל עם משכורת קבועה וידועה ועם יכולת החזר מוגבלת מעבר לרמת חיים בינונית ואף פחות מזו.

ט. לטענת הערבה, גם אם ייקבע שהיא פעלה מתוך גמירות דעת בערבותה זו, הרי התובע והנתבע גרמו לשינויים יסודיים ומהותיים, שלא בידיעתה, אשר יש בהם משום שינוי יסודי שפגע בזכויותיה ו/או שגרם לאי מילוי החיוב או לפקיעת ערבותה באופן שמקים לערבה זכות לבטל את ערבותה לפי סעיף 6(ג)(2) לחוק הערבות או שפוטר אותה לפי סעיף 6 לאותו חוק.

דיון והכרעה:

7. דין הבקשה למתן רשות להתגונן אשר הוגשה ע"י הנתבע להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

א. הנתבע איננו מכחיש את הסכומים שנתבעו בכתב התביעה ואיננו מכחיש שהוא חתם על המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולמסמכים שהוגשו במהלך הדיון בבקשתו ואיננו מכחיש שנטל את ההלוואות מהתובע ולא השיב לתובע את מלוא הסכומים שהגיעו ממנו.

ב. הנתבע ביסס את הגנתו על טענה עיקרית אחת והיא שהתובע השיב מסגרת האשראי (שהיתה ע"ס 22,000 ₪) לסך 14,000 ₪ באופן חד צדדי וללא בקשה מטעם הנתבע וללא ידיעתו, ועקב כך הנתבע אינו חייב למשיב דבר.

ג. יש לציין שטענת התובע לעניין מסגרת האשראי איננה נסמכת על מסמך כלשהו והיא מהווה טענה בעל פה כנגד מסמכי הבנק שהוגשו.

ד. אין להתעלם מהעובדה שהתובע הסכים לתת לנתבע הלוואות מפעם לפעם העולות על סכום מסגרת האשראי בהרבה.

כפי שאין להתעלם מהעובדה שביום הפחתת מסגרת האשראי לסך 14,000 ₪, התובע נתן לנתבע הלוואה ע"ס 20,000 ₪, ואם טענת הנתבע אשר לפיה הפחתת מסגרת האשראי נעשתה שלא בהסכמתו ובחוסר תום לב, הרי התובע יכול, אם רצה בכך, לא לתת לנתבע הלוואה ע"ס 20,000 ₪, כאשר בפועל הפחתת המסגרת היתה בסך 8,000 ₪ בלבד.

ה. אמנם התובע טען שחלק מהוראות הנתבע ניתנו בעל פה עפ"י המוסכם ביניהם, אולם, הנטל להוכחת הפחתת מסגרת האשראי, בניגוד למוסכם, מוטל על הנתבע והוא לא הצליח להרימו.

ו. מהמסמכים שהוגשו ניתן להיווכח כי גם לאחר הפחתת מסגרת האשראי חשבונו של הנתבע הראה יתרת חוב העולה על מסגרת האשראי המקורית (22,000 ₪) ללמדך שהתובע לא "חיפש" את הנתבע.

8. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת הנתבע (נתבע מס' 1 עפ"י כתב התביעה) למתן רשות להתגונן וקובע שהתובע זכאי ליטול פסק דין כנגדו בהתאם לכתב התביעה שינתן בנפרד.

לעניין בקשת הערבה למתן רשות להתגונן:

9. בית המשפט קובע שדין הבקשה להתקבל וזאת מהנימוקים הבאים:

א. באשר לטענת הערבה שהיא נחשבת לערבה מוגנת, הרי קיימת חשיבות רבה, אם הערבה היתה בת זוגתו של הנתבע, אם לאו, בעת חתימתה על כתב הערבות.

הצדדים ניסו לטעון לעניין היות הנתבע והערבה בני זוג וביהמ"ש סבור שאין מקום להכריע בשאלה זו בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, ויש לדון בה בהליך העיקרי, או במסגרת בקשה למחיקת התביעה על הסף.

בנוסף, ב"כ התובע טען בסיכומיו שהערבה אינה נחשבת לערבה מוגנת עפ"י חוק הערבות, לאור מועד חתימתה וסכום ערבותה, טענה שיש לבררה ולהכריע בה.

ב. ביהמ"ש סבור שגם אם הערבה אינה נחשבת לערבה מוגנת, יש לקבל את בקשתה למתן רשות להתגונן על בסיס טענתה שהתובע העניק לנתבע 3 הלוואות נוספות ע"ס 100,000 ₪ (קרן) לאחר חתימתה על כתב הערבות ללא ידיעתה וללא הסכמתה, ובכך הוא פגע בסיכויים שהנתבע ימשיך ויפרע את ההלוואה הנערבת ע"י הערבה.

הוראת סעיף 6(א) לחוק הערבות קובע כדלקמן:

"גרם הנושה לאי-מילוי החיוב הנערב, מופטר הערב".

במקרה שבפנינו, ההלוואה הרלוונטית ניתנה בחודש ינואר 2008 ע"ס 75,000 ₪ למשך 120 תשלומים חודשיים ובפועל הנתבע עמד בתשלומים החודשיים למשך 44 חודשים ורק אז הפסיק לעמוד בתשלומים.

במשך התקופה הנ"ל, התובע נתן לנתבע 3 הלוואות נוספות ע"ס כולל של 100,000 ₪, אחת לתקופה של 48 חודשים ושתיים לתקופה של 60 תשלומים, דבר אשר הגדיל את סכום ההחזר החודשי לאין שעור ובוודאי גרם לכך שהנתבע לא יוכל לעמוד בהחזרי 4 ההלוואות ולהפסקת התשלומים בגין ההלוואה הראשונה.

ג. יש בסיס משפטי לטענת הערבה שהתובע בעצמו גרם לאי מילוי חוב הנתבע הנערב על ידיה וקיים סיכוי, שבמידה והטענה זו תתקבל לגופה, שביהמ"ש אף יקבע שהערבה מופטרת מערבותה.

ד. אינני מתרשם מטענת הערבה שלא היתה גמירות דעת בעת חתימתה על כתב הערבות, אולם, ולאור המסקנה שאליה הגעתי, אינני מכריע בה.

10. סיכומו של דבר, אני נותן לערבה (נתבעת מס' 3) רשות להתגונן בפני התביעה והתצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה בתיק העיקרי.

11. הוצאות הבקשה יוטלו ע"י ביהמ"ש אשר יכריע בתיק העיקרי ועפ"י שיקול דעתו.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.