1. עסקינן בתביעת שיבוב ע"ס של 4,200 (סך של 3,998 ₪ קרן) שעניינה כספים ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקים שנגרמו לרכבו, רכב מ.ר. 8940664 (להלן "רכב התובעת"), עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 24.6.11.

2. עפ"י הנטען בתביעה, רכב מ.ר. 1182830, שהיה בזמנים הרלוונטיים לתאונה מבוטח ע"י הנתבעת, פגע ברכב התובעת מאחור.

3. מנגד טענת הנתבעת כי רכב מבוטחה עמד ברמזור בצומת השומרים, כאשר לפתע נסע רכב התובעת לאחור בחוסר זהירות וברשלנות וגרם לתאונה.

4. בדיון שמעתי את עדותו של הנהג ברכב התובעת, את הנהגת ברכב הנתבעת ועד מטעמה.

5. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהם ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מבכרת את גרסת נהג התובעת (להלן "הנהג") על פני גרסת הנהגת ברכב הנתבעת (להלן "הנהגת") וכפועל יוצא מכך, אני מורה על קבלת התביעה.

6. ראש וראשון אומר כי גרסתו של הנהג היתה גרסה פשוטה, אחידה ומשכנעת ועדותו נמצאה מהימנה עלי.

הוא העיד כי נסע בנתיב השמאלי מבין שניים הפונים שמאלה וכי עצר את רכבו ברמזור אדום, כשהיה הראשון ברמזור ואף היחיד. הוא עצר ברמזור מספר דקות וכשהתחלף הרמזור לירוק הוא החל בפנייה שמאלה, אז הרגיש מכה מאחור.

הנהג העיד כי הוא נסע ממגדל העמק לכיוון טירה וכי הוא נסע שמאלה כדי לעקוף את חיפה.

7. מנגד, עדותה של הנתבעת ושל העד מטעמה, היו פחות משכנעות.

הנהגת העידה כי כמה רגעים לפני התאונה הורידה את בן זוגה בתחנה, בצד ימין של הכביש, בשל חילוקי דעתו שהיו ביניהם בדרך. היא המתינה בתחנה עד שהחבר עלה כטרמפיסט לרכבו של הנהג (ועל נסיעה זו אין חולק), ואז היא נסעה אחרי הרכב, עד שעצרו שני הרכבים ברמזור אדום.

לטענתה היא עצרה אחרי רכב התובעת, ואז באופן פתאומי לאחר שהרמזור לרכבים הנוסעים ישר התחלף לירוק, הנהג חזר בנסיעה אחורנית ופגע ברכבה.

החבר, בתורו, העיד כי בזמן שעצרו את הרכב ברמזור אדום ותוך כדי השיחה הבין הנהג כי הוא מבקש לנסוע לחוף דור ואז שינה את כיוון הנסיעה משמאל לישר ופתאום חזר בנסיעה אחורנית ופגע ברכב הנהגת.

מעדות שניהם, הנהגת והעד מטעמה, ניתן להבין כי הכביש היה יחסית פנוי גם בנתיבים המיועדים לנסיעה ישר ומכאן בהנחה שהנהג החליט לנסוע ישר, כפי שנטען, לא ברור מדוע היה צורך בנסיעה אחורנית, כאשר הוא היה הראשון ברמזור. לכאורה, מספיק היה להסית את ההגה ימינה לצורך נסיעה ישר ואין שום צורך בנסיעה אחורנית.

העד נשאל מפורשות על כך בביהמ"ש ולא ידע ליתן שום הסבר הגיוני לדבר והוסיף כי זה היה שיקול הדעת של הנהג.

מעבר לכך אציין כי הנהג העיד, ועדותו לא נסתרה, כי ברכבו מותקנים חיישני רוורס ודומה כי אם זה ביקש לנסוע אחורית, החיישנים היו מתריעים על כך בזמן אמת וסביר מאוד להניח כי התאונה לא היתה מתרחשת, כאשר אף הנהגת והעד מטעמה מסרו כי הנסיעה אחורנית (הנטענת) לא היתה מהירה וכאשר הנהגת העידה כי רכבה היה במרחק של מטר וחצי לשני מטר מרכב התובעת.

זאת ועוד, אין שום הגיון בטענה כי הנהג ברכב התובעת החליט לנסוע ישר כדי להסיע את העד לחוף דור, שכן מחקירת העד עצמו בחקירה נגדית וממפת הכבישים, עולה כי הנהג יכול היה לפנות שמאל, כמתוכנן, להוריד בדרך את העד בחוף דור ולהמשיך בנסיעה לטירת הכרמל, בעוד שנסיעה ישר היתה מאריכה את המרחק והיתה מחייבת את הנהג לנסוע במיוחד לחוף דור, מטירה, ולאחר מכך לחזור בחזרה לטירה.

8. לאור האמור, אני מעדיפה את גרסתו של הנהג ברכב התובעת על פני גרסת הנהגת ברכב הנתבעת וקובעת כי התאונה אירעה באחריותה של זו בעת שפגעה ברכב התובעת מאחור.

מכאן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,998 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה על שני חלקיה, את הוצאות העד מטעמה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.