<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עוה"ד ענבל אביב

הנאשם וב"כ – עוה"ד דן גרובס

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

הגעתי להסדר עם חברתי.

ב"כ המאשימה:

הנאשם יודה יורשע, יוטל עליו מאסר על תנאי, התחייבות המאשימה תבקש להטיל קנס והסנגור יטען שלא.

ב"כ הנאשם:

אני מאשר.

הנאשם:

אני מודה.

<#4#>

החלטה

כתב האישום המתוקן סומן ת / 1.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ג, 04/02/2013 במעמד הנוכחים.

<#2#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירות כתב האישום המתוקן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ג, 04/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אבקש לכבד את ההסדר, ההסדר סביר מדובר בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי והעלבת עובד ציבור. לנאשם יש אי הרשעה בעבירה של תקיפה, אך זו גם משנת 2010 ומדובר באי הרשעה לכן בנסיבות העניין ענישה של מאסר על תנאי התחייבות וקנס היא ענישה סבירה, אני אטען לקנס כי יש צורך בענישה מוחשית שתבהיר לנאשם לא לבצע שום ותרתיע אותו.

ב"כ הנאשם:

אני מבקש להימנע מקנס, אני מציג לבית המשפט מסמך. מדובר באדם כמעט חסר כל, המעשים שהם וודאי מיותרים נעשו תחת מצוקה של ממש בעודו מבקש במוסד הרפואי בו אמו מאושפזת, בין אם טענותיו נכונות או לא, מוטב שלא היה אומר שום דבר, צריך לראות את מכלול הדברים לאור מצבו הכלכלי הקשה מאוד אבקש שלא להטיל עליו קנס או לחלופין אם יוטל קנס, אבקש ברף הנמוך ביותר האפשרי, כל סכום יקשה עליו. במקרה הזה, ההליך המשפטי די בו, לעניין המאסר על תנאי, בעבירות כאלה, מוטב שיהיה קצר. מאסר על תנאי צריך לתת איפה שבית המשפט שקל במקור, הטלת מאסר בפועל ניסוח של 52 א'. כדי לא להעמיד אותו בעתיד במצוקה, אם יקרה חלילה מקרה נוסף.

<#6#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי והעלבת עובד ציבור. המדובר באירוע מיום 01/09/11 בשעות הצהריים, כאשר הנאשם בהיותו בבית אבות כמבקר, התנהג באופן פרוע, בכך שצעק וצרח על צוות האחיות במחלקה הסיעודית א', נכנס למטבח, העיף כוס קפה שהייתה מונחת על השיש ואף רדף אחרי אנשי הצוות וזאת במקום ציבורי, בהמשך העליב את האחות בכך שאמר לה "צוות מנובלים, חסר משקפיים לאמא ואף אחד לא מתייחס, אתם כאלה כי אתם מקבלים משכורת מעט מאוד, בגלל זה, כולם רעים".

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שקלתי את רכיבי ההסדר ומצאתי אותו סביר.

המדובר בהתנהגות פסולה, כאשר הנאשם פועל באופן ברוטאלי, צועק, רודף אחרי אנשי הצוות, זורק כוס קפה וצורח על צוות האחיות במחלקה הסיעודית ומעליב אותן.

בימים אלו, כאשר תופעות של פגיעה בצוות רפואי, הטחת עלבונות ואיומים ברופאים ומטפלים שונים הפכה לחזון נפרץ, הרי שיש להעביר מסר מרתיע בכדי לסייע במיגור תופעה קשה זו.

המשאבים שעומדים בידי הצוותים הרפואיים הינם מוגבלים, המאמץ והמטלות שבפניהם הינם רבים ואין להתיר מצב בו מעבר לקשיים שהועיד להם תפקידם, יהיה עליהם להתמודד עם אזרחים דוגמת הנאשם שמטעמים שלהם, על רקע אי שביעות רצונם מרמת הטיפול בבן משפחה, יעשו דין לעצמם ויפגעו בכבודם ולעיתים גם בגופם של הצוות הרפואי.

בנסיבות התיק שבפניי, כאשר הנאשם הודה והצדדים הגיעו להסדר, מצאתי כי ניתן לכבדו. בהעדר כל משאבים כלכליים לנאשם, בהיותו אדם החי מקצבת נכות בלבד, נושא בנטל חובות כבדים, מצאתי כי ניתן לסיים את התיק ללא קנס.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר מותנה בן שני חודשים למשך שנתיים. הנאשם ישא בעונש זה אם יעבור עבירה נוספת בה הורשע.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 2,500 ש"ח, או 10 ימי מאסר תחתיה, להימנע מביצוע עבירה בה הורשע למשך שנתיים. לא יחתום על התחייבות כאמור, יאסר למשך יום אחד.

זכות ערעור כחוק.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ג, 04/02/2013 במעמד הנוכחים.