1. תובענה הנוגעת לתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 4.4.10 ברח' נורדאו בחיפה, עת שהתובעת נפגעה מאת אופנוע.

ההליך העיקרי

1. ביום 4.4.10 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, הלכה התובעת בואכה רח' נורדאו בחיפה, ונפגעה מאת כלי רכב, אופנוע בצבע שחור.
2. התובענה נוהלה כנגד הנתבע 1, כבעליו של כלי הרכב אשר זוהה כאופנוע השחור אשר היה מעורב בתאונה, מ.ר. 3426961 תוצרת קואנג יאנג (להלן:"הקטנוע"), וכנגד הנתבעת 2 בשל היעדר תעודת ביטוח חובה תקפה לשימוש באופנוע במועד קרות התאונה.
3. התובעת, אזרחית זרה, פונתה לטיפול רפואי, כשהיא סובלת משבר בידה השמאלית ושברים באגן. התובעת אושפזה בביה"ח רמב"ם למשך 19 ימים, ועברה הליך שיקום ארוך, משך של כחמישה חודשים נוספים.
4. בקשר עם תוצאות התאונה מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' משה רופמן, אשר קבע כי לתובעת נכות רפואית צמיתה במישור האורתופדי בשיעור - 10% בגין הגבלה בע"ש מותני, 20% בגין הגבלת מפרק הירך (נכות משוקללת – 28%).
5. לאחר שנוהל הליך בפני בית המשפט, הגיעו התובעת והנתבעת מס' 2 להסכם פשרה, על בסיסו ניתן פסק דין חלקי בהליך העיקרי, לפיו נשאה הנתבעת 2 בתשלום פיצוי כולל בסך 145,000 ש"ח, בצירוף תשלום תכוף ע"ס 6,000 ש"ח, ובנוסף התחייבה הנתבעת 2 לשאת בעלויות הטיפול הרפואי והשיקומי בעקבות התאונה.
6. עלויות והוצאות הפיצוי, הריפוי והוצאות ההליך, הגיעו במצטבר לסך של 366,879 ש"ח (מוצג ת/1), וסכום זה הינו הסכום הכולל אשר הוצא על ידי הנתבעת 2 במסגרת יישום הסכם הפשרה.
7. עוד במסגרת התובענה העיקרית, לא ניתן פסק דין כנגד הנתבע מס' 1; חלק מפסק דין זה עוסק גם בשאלה זאת – חבותו הישירה של הנתבע 1, והודעה לצד שלישי אשר הוצאה מאת הנתבע 1 לצד ג' מס' 2.

ההודעות לצדדים שלישיים.

1. הנתבעת 2 (להלן:"קרנית") שלחה הודעה לצדדים שלישיים, המופנית כלפי צד ג' 1 – שהוא גם הנתבע 1 (להלן:"אליאס"), וכנגד צד ג' 2 (להלן:"אחמד"), כאשר לטענתה עצם חיובה לשאת בפיצוי התובעת ובמלוא הוצאותיה, נובע עקב מעשים או מחדלים מטעם שני הצדדים השלישיים, כאשר לטענתה, שני הצדדים השלישיים עונים על לפחות חלק ניכר מההגדרות החלופיות כבעלי האופנוע, מחזיקיו, משתמשים בו, מתירי השימוש בו או הנוהגים בו.
2. אליאס טען בכתב ההגנה מטעמו כי הוא לא זה אשר נהג באופנוע ביום התאונה, אלא אחמד הינו זה אשר נהג באופנוע, בעוד בעלותו באופנוע הייתה פורמלית בלבד, ונועדה לצרכי הברחת האופנוע, כמו גם פריטי רכוש אחרים השייכים לאחמד, מהרכוש המיועד לחלוקה במסגרת הליך גירושין שאחמד היה במהלכו.
3. אליאס ציין כי האופנוע היה מוחנה בחניון הסמוך לביתו, כאשר מפתחות האופנוע נותרו בידיו, ללא מפתח נוסף אצל אחמד, כאשר הוא כלל לא נכח במועד התאונה בחיפה, אלא שהה יחד עם בני משפחתו ומכריו, בפיקניק ליד קיבוץ בית אורן, עד שעות הערב המאוחרות של אותו יום. אותם נתונים מהווים אף את הבסיס להודעה לצד שלישי אשר הוציא אליאס לאחמד.
4. אחמד טען בכתב ההגנה מטעמו, טענה עובדתית אחת בלבד: כי מכר את הקטנוע לאליאס ביום 2.4.2010. בהתייחס לטענה כי רישומו של אליאס כבעלים היה פורמלי בלבד, ולצרכים טקטיים במהלך גירושיו של אחמד, טען אחמד כי הדברים אינם נכונים, שכן הליך הגירושין הושלם עוד בחודש ינואר 2010, שלושה חודשים לפי התאונה נשוא ההליך.

המסכת הראייתית.

1. בכל הנוגע לשאלות ראייתיות אשר עלו מטיעוני הצדדים, הוצגו מסמכים רבים, אשר שימשו ומהווים בסיס להכרעה בהליך שבפני, ולהלן ייסקרו הראיות המשמעותיות אשר הוצגו. ייאמר כי לא כל אשר צורף היה רלוונטי לצורך ההכרעה הניצבת בפני בית המשפט, אולם אין משמעות הדבר שהייתה התעלמות מהמכלול הראייתי.
   1. הבעלות בקטנוע: הוצג "אישור רישום שינוי בעלות" מאת משרד הרישוי, מיום 2.4.2010 (48 שעות לפני קרות התאונה), המעיד על העברת רישום הבעלות מאחמד לאליאס.
   2. קשירת הקטנוע ככלי הרכב שהיה מעורב בתאונה: הוגשו מסמכים משטרתיים – דו"ח פעולה מיום 4.4.2010, 7.4.2010 (תפיסת הקטנוע אצל אליאס, ערוך בידי רס"מ טיירי אבי), מזכרים מיום 4.4.2010, 6.4.2010, 7.4.2010(ערוך בידי ק. בוחנים), 18.4.2010, ודו"ח בוחן ותרשים תאונת דרכים (ערוך בידי רס"מ רמי כהן). מהמסמכים כאמור עולה לאחר בדיקת בוחן התנועה, כי חלקי האופנוע המעורב בתאונה אשר נותרו במקום התאונה, שייכים לאופנוע קואנג יאנג משנת ייצור 2005 עד 2008 (מזכר מיום 6.4.2010), והתאמת הקטנוע אשר נתפס אצל אליאס, והנזקים המופיעים בו לחלקים השבורים אשר נותרו במקום התאונה (מזכר מפקח ד. כהן מיום 7.4.2010).
   3. נסיבות העברת הבעלות מאחמד לאליאס – הודעות אשר נגבו מאליאס ומאחמד בתאריכים 7.4.2010, 14.4.2010, 20.5.2010, 29.6.2010, מזכר שחרור הקטנוע לידי אליאס מיום 23.6.2010.
   4. היעדר כיסוי ביטוחי לשימוש בקטנוע: אישור המאגר הישראלי לביטוח בדבר היעדר ביטוח חובה תקף לקטנוע נכון למועד התאונה.
   5. עדויות הצדדים והעדים מטעמם בפני בית המשפט.

ממצאים עובדתיים.

1. לאחר בחינת המסכת הראייתית, הגעתי למסקנות הבאות, הנשענות על העובדות והראיות אשר הוצגו בפני, ועל עדויות העדים:
2. הגעתי לכלל מסקנה, כי אכן הקטנוע אשר רשום אצל משרד הרישוי כשייך לאליאס, היה הקטנוע המעורב בתאונה. הדברים עולים בבירור בקשר עם התאמת שברי הפנסים אשר נמצאו במקום התאונה, לנזקים אשר הופיעו על האופנוע, בהתייחס למזכרים השונים ולדוחות הפעולה. הדברים אף אושרו על ידי אליאס בעדותו (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 4-5).
3. הגעתי לכלל מסקנה, כי אליאס אכן היה הבעלים של הקטנוע. אציין בהקשר זה, כי האופנוע היה רשום על שמו של אליאס אצל משרד הרישוי, נתפס אצל אליאס במסגרת ההליכים (מזכר מיום 7.4.2010), והוחזר אליו במסגרת שחרורו של האופנוע כתפוס (מזכר מיום 23.6.2010). אוסיף לאמור, דברי אליאס בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמו, שם נכתב בסעיף 9 כי מפתחות הקטנוע היו בידיו של אליאס (נתון זה אושר בעדות אליאס, עמ' 16 לפרוטוקול שורה 8);
4. ייאמר כי הקטנוע היה ליד ביתו של אליאס לפני התאונה (עדות ג'יהאן חורי, עמ' 8 לפרוטוקול שורה 19, עדות אליאס חורי עמ' 16 לפרוטוקול שורות 4-7), נתפס אצל אליאס שלושה ימים לאחר התאונה, והוחזר לידיו לאחר סיום איסוף הראיות. אכן, לעתים הבעלות אצל משרד הרישוי הינה דקלרטיבית בלבד, אולם קשה מאוד לקבל מצב בו בעלים רשום - שכלי רכב היה ברשותו, עם מפתחותיו, לפני ואחרי התאונה, והושב אליו כהחזרת תפוס בסיום חקירה – יטען כי הבעלות הינה רישומית גרידא.
5. אליאס ואחמד העלו טענות רבות באשר לנסיבות העברת הבעלות, אולם לאור קביעת הממצא העובדתי כאמור, לא מצאתי לנכון לייחס משמעות של ממש לנסיבות נטענות, שהיו חסרות תימוכין, וממילא, לא ממש רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים. ייאמר בתמצית, כי לא ראיתי משקל של ממש לטענות בדבר מכירת האופנוע (כפי שהייתה גרסת אליאס בתחילה) להעברת האופנוע מטעמים טקטיים משפטיים (כגרסתו בהמשך). ייאמר כי לגבי טענות אליאס ואחמד בהקשר זה, אשר היו נוגדות וסותרות האחת את רעתה, אתייחס בהמשך.
6. הגעתי לכלל מסקנה, כי אחמד היה זה אשר נהג בקטנוע בעת קרות התאונה. אציין בהקשר זה, כי שני צדדי ג' העלו טענות סותרות, אולם בחרתי להעדיף את גרסתו של אליאס, אשר הגם שלא הייתה אמינה לחלוטין, נתמכה בתימוכין חיצוניים, וכאשר עדותו של אחמד הייתה רצופה סתירות וחוסר אמת קיצונית, אשר מלבד ניסיון (אשר לגישתי לא צלח) להרחקתו מהתאונה, לא היה בה דבר.
7. כאשר נשאל אחמד לגבי מקום היותו במועד התאונה, ציין כי היה עסוק בעבודת שיפוצים בכתובת שאינה ידועה לו במדויק, אצל מזמין עבודה ששמו אינו ידוע במדויק (ואשר גם לא ראה אותו באותו היום), ושהיה במקום עם אדם שאינו מכיר ועוד אדם המוכר לו (איימן עייד), אולם לא זומן על ידו להעיד, מאחר ואינו יודע היכן הוא מתגורר;
8. כאשר נשאל אחמד ביום 7.4.2010 במסגרת חקירתו במשטרה, על הקשר שלו לקטנוע אמר "אני לא זוכר מספר קטנוע כזה" (הודעה מיום 7.4.2010, ליד שורה 19), הגם שהבעלות בקטנוע הועברה על ידו לאליאס חמישה ימים קודם לכן. אחר כך אמר שהיה לו קטנוע שאינו זוכר את פרטיו, אולם הועבר לאליאס כנגד קיזוז חוב כספי, שבועיים קודם לכן – הגם שעבר פחות משבוע מהעברת הבעלות; אחמד טען כי רכש את הקטנוע חודשיים קודם לכן על מנת להתפרנס, כדבריו, קרי, לקנות את האופנוע על מנת למכרו ברווח, אולם לא ידע לפרט ממי קנה, מתי ובאיזה מחיר;
9. לא ניתן אף להתעלם מסמיכות מקום התאונה למקום מגוריו של אחמד, קרי, ניתן בנקל לקשור את נוכחותו של אחמד במקום התאונה כסביר בהחלט;
10. בנסיבות אלה, בחרתי להעדיף את גרסתו של אליאס, אשר מסר אחמד נטל את האופנוע מביתו, והשיב אותו לאחר התאונה, כאשר מסר כי התנגש עם הקטנוע בעמוד (הודעה אשר נגבתה ע"י השוטר מייסטר ביום 7.4.2010). עדות זאת , בכל הנוגע לנסיבות השבת האופנוע ביום א', 4.4.2010 לאחר התאונה, נתמכה בעדויות צד ג', אשר לא נסתרו בחקירה;
11. העד ראמי ואקד ציין כי סייע לצדדי ג', והתיר להם לעשות שימוש בכלי רכב מסחרי על מנת להוביל קטנוע אשר ניזוק בתאונה, ולדבריו אחמד אמר לו, בערבו של יום קרות התאונה, כי החליק עם הקטנוע וסיפר שפגע בעמוד; בכך נשללו דברי אחמד כי מעולם לא נהג באופנוע, וגם הרחקתו (הלא מוצלחת, יש לציין) מהקטנוע ביום התאונה נשללה. אפנה עוד לדברי העד עיסא קוט (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 7 ואילך), אשר לדבריו שמע מאחמד שעשה תאונה עם האופנוע ופגע בעמוד באותו היום, ובכל מקרה, ראה לדבריו, ביום התאונה, את אחמד רוכב על הקטנוע (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 7).
12. עדותו של אחמד בהקשר זה, הייתה רצופת סתירות ומעלת תהיות עד כדי כך עמוקות, כמו גם נעדרת תימוכין כלל, באופן אשר הצדיק לדחות את גרסתו ולהעדיף את גרסתו של אליאס (אשר גם נתמכה בעדויות נוספות אשר נשמעו בפני), הגם שגרסה זאת הכילה מספר ליקויים (ובהם, שינוי גרסה מהודעה ראשונה במשטרה לגרסה השנייה, סתירות שבהקשר של נסיבות רכישת הקטנוע). ייאמר כי היו סתירות מעטות בהקשר של נסיבות איסוף והחזרת הקטנוע בכלי רכב מסחרי אשר נמסר על ידי אחד העדים, אולם לא ראיתי בכך כמשפיע על מסקנתי.

התוצאה המשפטית

1. בכל הנוגע לתובענה העיקרית המופנית כלפי הנתבע מס' 1, הרי שמקום שקבעתי שלא הוא נהג בקטנוע בעת קרות התאונה, דינה של התובענה העיקרית כנגדו – להידחות. מטעם זה, נדחית אף ההודעה לצד שלישי אשר הוצאה על ידי אליאס והייתה מופנית כלפי אחמד.
2. בכל הנוגע לחבותו של אחמד, מקום שנהג באופנוע ללא כיסוי ביטוחי (ולמעשה, גם אם הייתה פוליסת ביטוח חובה תקפה, לא היה כיסוי ביטוחי מקום שלאחמד מעולם לא היה רישיון לנהיגת אופנוע – עמ' 21 לפרוטוקול שורה 10), בנסיבות אשר הוקמה חבות קרנית מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 – הרי שלקרנית קמה הזכות לחזור אל אחמד מכח סעיף 9 (א)(2) או 9 (א)(3) לחוק הפיצויים, ולמעשה הוכחו כל יסודות החבות; היעדר רישיון נהיגה לכלי רכב, מכיל בחובו חזקה כי ברור לחסר הרישיון לנהוג, כי אין כיסוי הביטוחי (ושאלת היעדר כיסוי, הוכחה כאמור לעיל).
3. בכל הנוגע לחבותו של אליאס, הרי שמקום שהגעתי למסקנה כי אליאס הינו בעלי כלי הרכב – והרי המפתחות היו בידיו, הקטנוע היה בחזקתו, הוא היה מתיר השימוש בכלי הרכב (בזיקה להוראות סעיף 7 א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975), ולכן יש לראותו כמי שלקרנית יש לזכות לחזור אליו לפי הוראות סעיף 9 (א)(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
4. לפי סעיף 9 (ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975, "חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א), תהיה לפי פקודת הנזיקין".
5. בדיקת נסיבות התאונה לא התאפשרה, מקום שהתובעת הינה עובדת זרה אשר לא הגיעה לעדות (וספק אם היא עדיין בישראל), וכאשר שני צדדי ג' הרחיקו עצמם מזירת התאונה. נותר אם כן, להסיק מהנתונים החיצוניים הקיימים, האם ניתן לראות בנסיבות העניין כמקימות חבות מבחינת פקודת הנזיקין.
6. לגישתי, התשובה הינה חיובית;
   1. ככל שקבעתי כי אחמד נהג באופנוע, בהיתר מאת בעליו, הרי ששני צדדי ג' הפרו (או תרמו והסכימו להפרה כאמור) חובה חקוקה, בעת שימוש בכלי רכב מנועי ללא ביטוח חובה וללא רישיון, וכאשר הפר את הוראות תקנות התעבורה ופקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל 1970 בהקשר זה, תקנות וחוק אשר הותקנו בדיוק למטרה המיועדת להגן על האינטרס אשר נפגע מעצם קרות התאונה;
   2. יתר על כן, יש לראות את אחמד, הנהג, כאחראי בשל רשלנותו, מכח כלל "הדבר מדבר בעד עצמו", באשר נסיבות התאונה אינן ברורות, אולם כאשר הולכת רגל נפגעת מפגיעת כלי רכב מנועי ונגרמים לה שברים בכל חלקי גופה, כאשר המיקום הגיאוגרפי של התאונה הינו במדרחוב (רחוב המשמש להולכי רגל בלבד), וכאשר הנהג נמלט ממקום התאונה – הרי שאף לפי סעיף הסל (רשלנות במובנה לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)), הופרה חובת הזהירות המוטלת על המשתמש בקטנוע, והופרה חובת הזהירות המוטלת על אליאס, אשר במחדל התיר שימוש בקטנוע ללא עריכת ביטוח חובה (עדות אליאס - עמ' 16 לפרוטוקול שורות 22-28), או שהתיר שימוש לנהג שאין לו רישיון נהיגה;
7. סוף דבר: אני מקבל את ההודעה לצד שלישי, ומחייב את הצדדים השלישים לשפות את המודיעה בהתאם להוצאותיה כפי שהוכחו ולא היו שנויות במחלוקת בקשר עם תוצאות התאונה, 366,879 ש"ח. כמו כן יישאו צדדי ג' בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח בגין ניהול הליך ההודעה לצד שלישי. החיובים כאמור יהיו יחד ולחוד.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ו, 10 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.