1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 24/10/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותה הצמיתה של המערערת היא בשיעור 42% מיום 13/7/03 ("ההחלטה").

2. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה בתוקף פסק דינו של בית דין זה מיום 6/3/08 (ב"ל 1498/07, כב' השופט חסן) ("פסק הדין האזורי"). על פי פסק הדין האזורי הוחזר עניינה של המערערת אל הוועדה, בהרכב זהה, על מנת שתשמע את תלונות המערערת ותעיין במסמכים הרפואיים הנוגעים לרפואת נשים לרבות אורולוגיה.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 252/08, כב' השופטת וירט ליבנה). בהסכמת הצדדים הוחזר עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתייחס לתלונות המערערת ולמסמכים הרפואיים בדבר סוכרת, ותנמק מדוע קבעה את הליקוי בגין כיב ובקע סרעפתי תחת אותו סעיף ליקוי (פריט 12(3)ב2) ולא התייחסה לתחולתו של פריט 12(2)ה בכל הנוגע לבקע סרעפתי (פסק דין מיום 28/9/08 – "פסק הדין הארצי").

3. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 13/6/11 התכנסה הוועדה ועיינה בפסק הדין הארצי. לאחר שרשמה את תלונות המערערת, דנה הוועדה בנכות בגין סוכרת, בקע סרעפתי וכיב תריסריון. לשם סיכום הדיון, ביקשה הוועדה לקבל לידיה אישור עדכני מהרופא המטפל על מחלת הסוכרת ומועד תחולת המחלה.

בישיבתה ביום 24/10/11, עיינה הוועדה במסמכים הרפואיים וציינה כי לא הוצגו בפניה אישורים עדכניים לאחר שנת 2007. הוועדה קבעה למערערת, בין היתר, נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 4(2), וכן נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 12(3)(ב)(II).

4. בדיון ביום 6/9/12, הסכים המשיב להשיב את עניינה של המערערת לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתקיים את הוראות פסק הדין האזורי. נטען כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין הארצי, לעניין הסוכרת ובקע סרעפתי בלבד. מאחר שמדובר, לטענת המשיב, בהשמטה בתום לב הנובעת מנוסח פסק הדין הארצי, אין מקום להורות על ועדה בהרכב חדש.

המשיב הוסיף וטען, כי יתר טענות המערערת הן טענות רפואיות ולא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאור האמור, אדון ביתר טענות המערערת כעולה מכתב הערעור:

5. אין בידי לקבל את הטענת המערערת כי הוועדה טעתה ביישום פריט הליקוי הנוגע לבקע סרעפתי וכיב תריסריון. עיון בהחלטת הוועדה מלמד שהיא נימקה את החלטתה באופן מפורט. הוועדה מציינת כי במצב של בקע סרעפתי ללא הפרעות, שיעור הנכות הוא אפס. מאחר שבמקרה זה קיימת הפרעה, היינו כיס תריסריון שהתרפא ונמצא 4 שנים קודם לכן, הנכות המתאימה היא בשיעור 5%. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין הארצי ונימקה מדוע קבעה את שיעור הנכות בגין כיב ובקע סרעפתי תחת אותו פריט ליקוי. אוסיף, כי מקובלת עלי בעניין זה טענת המשיב לפיה קביעות שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של המבוטח, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.

משכך, טענה זו נדחית.

6. לעניין הסוכרת נטען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים משנת 2007 המעידים שהמערערת מטופלת על ידי כדורים. גם בעניין זה דין טענת המערערת להידחות, שכן הוועדה ציינה בפרוטוקול הדיון ביום 13/6/11, כי לא עמד בפניה מסמך המלמד על כך שהמערערת סובלת מסוכרת. לפיכך, ביקשה הוועדה לקבל אישור עדכני מהרופא המטפל על מחלת הסוכרת ומועד תחולתה. בישיבתה המסכמת ביום 24/10/11, עיינה הוועדה במסמכים הרפואיים שהובאו בפניה וציינה כי מלבד "אישורים לשנת 2007 המעידים על סכרת המטופלת בדיאטה", לא הוצגו בפניה אישורים עדכניים יותר, ולכן קבעה נכות בגין סוכרת מטופלת בדיאטה בשיעור 5%.

משהתייחסה הוועדה בהרחבה ובמנומק לנכות המערערת בגין סוכרת, וקבעה את מסקנתה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנתה בחומר הרפואי שהונח בפניה – הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

7. לסיום המערערת טוענת כי יש להשיב את עניינה לוועדה בהרכב אחר.

דרך המלך להחזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה המקורית שבדקה אותו. רק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות – מוחזר העניין לוועדה בהרכב אחר. לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן יש לסטות מן הכלל, שכן אין לומר כי הפגם המשפטי שנפל בהחלטה מצביע על כך שהוועדה ננעלה בדעתה.

מקובלת עלי בהקשר זה טענת המשיב כי הטעות בהחלטת הוועדה נובעת מאי בהירות פסק הדין הארצי בהתייחס להוראות פסק הדין האזורי שאותו בא הוא להשלים. משלא הובאו כל נסיבות חריגות המצדיקות העברת עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, יוחזר עניינה של המערערת לדיון בפני הוועדה באותו הרכב.

סוף דבר:

8. אשר על כן, הערעור מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתפעל בהתאם להנחיות פסק הדין האזורי (ב"ל 1498/07, מיום 6/3/08).

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באת כוחה.

9. בשים לב לתוצאת פסק הדין, ולאור הסכמת המשיב שהתקבלה במהלך הדיון ובהעדר הופעה מטעם המערערת, אין צו להוצאות.

10. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.